הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 במאי, 2013 15 תגובות

לאחרונה פורסמו באתר שני מאמרים: "דמוניזציה ומטרתה (סטלין והקרב על הזיכרון)" מאת שמואל אמיר ו"הדיון סביב מדיניות החוץ של ונצואלה בעקבות המהפכה הבוליבארית" מאת ראובן קמינר.

לכאורה אין קשר בין השניים אבל לדעתי יש חוט מקשר לא בין מה שיש בהם אלא במה שחסר ולמה, ומה שחסר נוכחי לא פחות ממה שיש, ותובע התייחסות.

Madoroנשיא ונצואלה ניקולס מדורו בעת ביקור באחד משכונות קראקס (צילום: סוכנות הידיעות של סין)

אני יכול להסכים עם התיאור והמסקנה של אמיר כי הדמוניזציה שעשו לסטלין הייתה חלק מההתקפה האידיאולוגית על "ברה"מ הסוציאליסטית" והסוציאליזם בכלל, בשירות המלחמה הקרה ובשרות האימפריאליזם (לצורך הדמוניזציה, סטלין צריך היה לחסל 20 מיליון "לפחות", 3-6 מיליון לא מספיק ביג דיל). אלא שלשם כך ברה"מ הייתה צריכה לסמל את הסוציאליזם באופן מובהק. להבניית ההסמלה היו שותפות המעצמות האימפריאליסטיות, ארה"ב בראשן, וברה"מ, שהבליטה או הצניעה את "הסוציאליזם" עפ"י הצרכים הטקטיים ששרתו את האינטרס שלה בכל זמן נתון. מפלגות קומוניסטיות ביתר העולם, שהיו תלויות בברה"מ, הצדיקו מדיניות הפכפכה זו – מדיניות שהייתה לעיתים אנטי מהפכנית ובוגדנית כלפי מדינות שנסמכו עליה במאבקם נגד האימפריאליזם – כהכרח בל יגונה של האחות הסוציאליסטית הגדולה. זאת, תוך הדגשה כי ברה"מ היא מעצמה סוציאליסטית או "בדרך לסוציאליזם", שתיהן הגדרות מופרכות.

קמינר במאמרו האמור לא התייחס למהות הריאקציונרית של משטרים "אנטי אימפריאליסטים" אחדים, ועל כך בהמשך.

התנועה הבולשביקית הובילה את המהפכה ב-1917, כנגד האימפריה הצארית המפגרת והשוקעת. אבל ברוסיה של אז לא היו תנאים מוקדמים הכרחיים לסוציאליזם, קרי: תעשיה מפותחת ומעמד פועלים גדול. אנגלס במאמרו "הוויות סוציאליות ברוסיה" כתב: "המהפכה אליה שואף הסוציאליזם המודרני תחילתה בניצחון הפרולטריון על הבורגנות וארגונה מחדש של החברה על ידי הכחדת כל הבדלי המעמדות. לשם כך דרוש לא רק פרולטריון שיחולל מהפכה זו, אלא גם דרושה בורגנות אשר בידיה התפתחו כוחות הייצור החברתיים עד כדי כך שהם מאפשרים את הכחדתם הסופית של הבדלי המעמדות".

ציטוט זה ממאמר שנכתב ב-1875, בתגובה לטיעון שסוציאליזם אפשרי ברוסיה גם משלא התקיימו בה התנאים שאנגלס ציין. הבולשביקים, בהנהגת לנין, לא חשבו שהתנאים השתנו באופן משמעותי גם ב-1917. לנין הגיע למסקנה בספרו "האימפריאליזם כשלב האחרון של הקפיטליזם" שהקפיטליזם נמצא על סף התמוטטות ולכן היה משוכנע שניתוק החוליה החלשה ביותר תשמש קטליזטור לקריסת כל השרשרת כולה, ולמהפכה סוציאליסטית בארצות המפותחות. הנחה שהתבררה כשגויה. הבעיות שהתעוררו, וחילוקי הדעות בין לנין לטרוצקי בעניין זה, לאחר שתקוות המהפכה במערב התבדתה, לא מענייננו כאן. ההחלטה של לנין הייתה לבסס את השלטון של המפלגה הקומוניסטית בברה"מ במטרה מוגדרת (ומופרכת) ליצור "סוציאליזם בארץ אחת". סיסמה זו של המשטר, מסמלת את העיקרון שבבסיס הפיכת המרקסיזם לאידיאולוגיה של המשטר. סטלין הרחיב מטרה זה, בשאיפה להפוך את ברה"מ למעצמה תעשייתית וצבאית, שוות כוח למעצמות השליטות בעולם, מוכרת "ומכובדת" על ידם. לשם כך הכפיף את האידיאולוגיה ואת המפלגות הקומוניסטיות החברות בקומינטרן לאינטרס הלאומי של ברה"מ.

"האנשים עצמם עושים את ההיסטוריה שלהם, אבל בסביבה המתנה אותה, על בסיס של יחסים מציאותיים המצויים מקודם"… "ודאי שהמעבר מקומוניזם אגררי-קמאי [ברוסיה] לתעשיינות קפיטליסטית אינו יכול להתחולל בלי שבר והיסט נורא בחברה, בלי שייעלמו מעמדות שלמים ויתגלגלו במעמדות אחרים: ואיזה סבל רב ועצום כרוך בזה בהכרח, איזה בזבוז של חיי אדם וכוחות ייצור, ראינו – בקנה מידה קטן יותר – באירופה המערבית." (אנגלס אל דניאלסון 1893).

ברה"מ לא פסחה, ולא יכלה לפסוח, על 'השבר וההיסט הנוראים' בדרך לקפיטליזם בצורתו המיוחדת לברה"מ – קפיטליזם בחסות המדינה על זרועותיה השונות (הביורוקרטיה, המשטרה, וכיוב') – הם היו תולדה הכרחית של השילוב בין מורשת האימפריה הצארית עם האידיאולוגיה והתכנון המרכזי שהביאו הקומוניסטים. אלא שאנגלס ודאי לא תיאר לעצמו איזה סבל רב ועצום היה כרוך בכך במציאות. ברה"מ לא הפכה קפיטליסטית במובן של המשטרים במערב, אבל מסוציאליזם הייתה רחוקה למרות הסמלים והרטוריקה שהתקשטה בהם (הגדרה מדויקת של המשטר עפ"י אופן הייצור ויחסי הייצור אינה עניין לכאן, אבל לא מתקבל על הדעת שבחברה סוציאליסטית יהיה לפועלים תפקיד כה פסיבי כמו שהיה להם בכל תקופת ברה"מ).

אין להכחיש כי תיעוש ברה"מ הייתה מטרה ראויה, בפרט לאור תפקידה במלחמת העולם השנייה. הנאציזם היה תופעה זוועתית ייחודית שאולי אין לה תקדים בכל ההיסטוריה האנושית, והניצחון של ברה"מ לא היה מושג ללא שתי תכניות החומש שתיעשו את הארץ. יתכן מאד שללא דיכוי, מטרת תכניות החומש לא הייתה מושגת, בעיקר בגלל ההתנגדות הקשה מצד האיכרים-הקולאקים, שעל חשבונם בוצעו התכניות. אין זאת אומרת שיש להצדיק את מה שלא היה הכרח המציאות – את משטר הטרור, הדיכוי, ורצח של אלפים ללא הבחנה, שהפעיל סטלין במשך כל תקופת שלטונו ואת אופי המשטר והמנגנונים המעוותים שעליהם התבסס המשטר.

המפלגות הקומוניסטיות הצדיקו מעשים אלה בפה מלא, בחצי פה, או בהתעלמות, הכול כדי להגן על הסוציאליזם שלא היה, ולא טרחו לבדוק מה באמת היה. הם הפקירו את האינטרס הסוציאליסטי-המהפכני לטובת האינטרס המעצמתי של ברה"מ בפקודת סטלין והבאים אחריו. הן שתקו כאשר סטלין רצח מרקסיסטים-מהפכנים ואנרכיסטים בספרד, הפקיר את המהפכנים ביוון, וכאשר ברה"מ הפקירה קומוניסטים ופועלים להירצח ע"י משטרים ריאקציונים שנתמכו ע"י ברה"מ כ"אנטי אימפריאליסטים". בשבילנו ראוי במיוחד להזכיר את תמיכת סטלין בבן גוריון, במלחמת 1948, ואת תפקידה של מק"י, בהנהגת מיקוניס, בתיווך עסקת הנשק, ובכך סייעה לנכבה.

המפלגות הקומוניסטיות בדרך כלל לא עוסקות וכנראה לא נזקקות לביקורת עצמית. בהתאם למדיניות ברה"מ, הן התנערו מפוליטיקה מהפכנית והפכו ברובן למפלגות סוציאל-דמוקרטיות לאומיות שחלקן אף משתף פעולה עם האימפריאליזם. כך, עוון הסטליניזם ברובו נשכח והודחק. אלא שוותיקי המפלגה, כמו שמואל אמיר, עדיין רואים צורך לשים את הנושא על השולחן, אולי כדי לנקות את השולחן, מתוך תקווה לשוב לדרך של המרקסיזם המהפכני. אלא שהשולחן לא יהיה נקי אם הביקורת לא תהיה שלמה.

ברה"מ התמוטטה אבל הלקח, כאמור, לא נלמד. ראובן קמינר במאמרו נוקט אותה גישה: "המאבק האנטי אימפריאליסטי הוא המאבק החשוב ביותר נגד האויב העיקרי של הסוציאליזם, לכן כל משטר "אנטי אימפריאליסטי" ראוי לתמיכה תוך התעלמות או גמגום ממהותו של המשטר הפנימי, ממש כפי שנעשה לגבי ברה"מ והסטליניזם."

האימפריאליזם הוא אכן האויב העיקרי והמאבק המעמדי הוא המאבק העיקרי לשינוי סוציאליסטי של החברה:

"זה קרוב ל-40 שנה הננו מדגישים את משמעות מלחמת המעמדות בחזקת הכוח המניע הבלתי אמצעי של ההיסטוריה, ובפרט את מלחמת המעמדות בין הבורגנות והפרולטריון בחזקת המנוף הכביר של ההפיכה החברתית המודרנית" (מרקס ואנגלס אל בבל, ליבקנכט, בראקה ואחרים ספטמבר 1879)

"כל מקום שמלחמת המעמדות נדחקת הצידה בחזקת תופעה "גסה" בלתי נעימה, שוב אין לו לסוציאליזם שום בסיס אלא "אהבת אדם אמיתית" ודיבורים ריקים על "צדק". (שם)

אימפריאליזם

האימפריאליזם נובע ממנגנוני הייצור הקפיטליסטים המפותחים.

מנוע הכלכלה הקפיטליסטית הוא הרווח הפרטי, אבל מטרת הרווח הקפיטליסטי אינה צריכה אישית לתענוגותיו של הקפיטליסט, אלא צבירת הון. מטרה זו אינה תלויה כלל ברצון הפרט, אלא מובנית בשיטה. התהליך הקפיטליסטי – הון ß השקעה ß עבודה ß מימוש ההשקעה+רווח – משמעותו שמימוש ההון על ידי ההשקעה ייהפך שוב, בתהליך סיבובי, להון נוסף וחוזר חלילה. כך מצטבר ההון המתגלגל ותופח ככדור שלג.

כדי שההון לא יתקע בצוואר בקבוק וימשיך להניב רווח, כדי שכדור השלג הזה ימשיך לתפוח, ההון אינו יכול להסתובב בתוך מיטת סדום צרה של מדינת לאום אחת, אלא חייב להתרחב ולהתפשט לכל קצווי תבל. גם התפתחות הטכנולוגיה היא בשירות יצירת הון. המצאות חדשות, יוצרות צרכים חדשים, ובכך מאפשרות הרחבה של אופני הייצור, ומתוך כך צומחות הזדמנויות נוספות לצבירת הון. היות שככל שהצרכים מתרבים כך גם מתייקר כוח העבודה, השקעות ההון עוברות למדינות טרום קפיטליסטיות או לא מפותחות, שם צרכיו של הפועל בסיסיים יותר וכוח העבודה זול.

זהו האימפריאליזם הקפיטליסטי שמונע כאמור מהצורך בצבירת הון, השונה מאימפריאליזם אחר שמטרותיו פוליטיות-אסטרטגיות גרידא, או שוד ישיר, גביית מס וכד'.

ההון האימפריאליסטי פועל בזירה הבינלאומית אבל בסיס הפעולה שלו הוא המדינה. ללא הכוח של המדינה וללא המשטר המבטיח את התנאים לתפקודו הוא אינו יכול לפעול. המעצמה הראשית, אך לא היחידה, המבטיחה את האינטרסים של ההון שלה ואת האינטרסים של ההון הבינלאומי היא ארה"ב. מעצמות מערב אירופה הקפיטליסטיות קשורות אליה ומשתפות פעולה במדיניותה. הכוח הכלכלי והצבאי של המעצמות הללו מבטיח שכל מדינות העולם יפעלו בהתאם לכללי "השוק העולמי החופשי" ששם יתרונם מובטח באמצעות המונופול שיש להן על אמצעי ייצור עתירי הון, המוצרים המתקדמים והמתוחכמים ביותר, והשליטה על משאבי אנרגיה וההון הפיננסי. אלה הכלים לסחיטת ערך עודף – לניצול כוח העבודה ומשאבי הטבע העולמיים. המדינות המעטות שמעיזות להתנגד לרשת האימפריאליסטית הזאת יתקלו בתגובה קשה, הכוללת לחצים כלכליים, איומים והפעלת כוח צבאי. מצד שני, מעמד העובדים במדינות הקפיטליסטיות המפותחות, ששיתוף הפעולה שלהם הכרחי בשביל האימפריאליזם הקפיטליסטי, זוכה לתנאים משופרים ב"מדינת רווחה" שבאה גם על חשבון חלק מהרווחים המופקים במדינות העולם השלישי. וכך הוא משוחד לתמוך במדיניות זו כל זמן שהשיטה לא נתונה במשבר והרווחים זורמים. אלא שהמשבר הקפיטליסטי הנוכחי אפשר ויטרוף גם את הקלפים האלו.

כאמור, חזית הניצול האימפריאליזם הקפיטליסטי היא העולם השלישי. הניצול הקולוניאלי הישיר הגיע לקיצו אחרי המאבקים לשחרור לאומי באפריקה ואסיה (ישראל הציונית היא האחרונה המקיימת שליטה קולוניאלית ישירה). עכשיו האימפריאליזם הגלובלי פועל דרך השוק העולמי בשיתוף פעולה עם ממשלות ניאו-קולוניאליות בעולם השלישי הנתונות למרותו. חזית המאבק המעמדי נמצאת בעולם השלישי, אלא שמעמד הפועלים שם עדיין חלש ותלוי במעמדות בעלות זכויות היתר, הבורגנות והמעמדות המסורתיים החזקים. השליטים במדינות אלה, ברוב המקרים הם משתפי הפעולה עם האימפריאליזם אלא שלעיתים מניגודי אינטרסים חלקיים או זמניים יש ביניהם סוררים שלא הולכים בתלם ומגלים אפילו התנגדות אנטי אימפריאליסטית ממשית.

מסקנות עקרוניות

ההתנגדות להתערבות אימפריאליסטית בכל מקום שהאימפריאליזם מנסה להתערב – כעת בסוריה ובאיומים צבאיים על אירן – הכרחית כמעט בכל מצב וללא תנאי. האימפריאליזם לא מגיע לשחרר ממשטר דיכוי או מטבח. הוא הטובח הראשי, ושאיפתו להשתלט על נכסים שהופקעו ממנו בצדק. מציאות זו מוכרת בכל העולם השלישי, לאחרונה בעירק, באפגניסטן ובלוב.

יחד עם זאת הסולידריות של מרקסיסטים – סוציאליסטים מהפכנים צריכה להיות תמיד עם מעמד העובדים המנוצל, עם המדוכאים, נשים, סטודנטים ושכבות עממיות ובוודאי עם הארגונים הסוציאליסטים המהפכנים הנטבחים גם על ידי אותם משטרים שלכאורה נלחמים באימפריאליזם המערבי. משטר "אנטי אימפריאליסטי" אינו ערובה לקידמה חברתית – הוא יכול להיות משטר מדכא, דתי קיצוני, פאשיסטי או פרוטו-פאשיסטי ואינו מושא אוטומטי לתמיכה.

נכון גם כן שלא כל המתקוממים נגד משטרי הדיכוי הם כוחות מתקדמים; תחת האצטלה של תמיכה בכוחות התנגדות למשטרי דיכוי, כמו בסוריה ולפני כן בלוב, מנסים חוגים ריאקציוניים לשתף פעולה עם כוחות המייצגים אינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, או אחר. אמנם חייבת להיות אבחנה בין אויבי האימפריאליזם לתומכיו, אבל אין סיבה לתמוך במשטרי דיכוי כי האופוזיציה גרועה מהם.

פוליטיקה שמנסה "להערים" על ההיסטוריה כדי לזרז את הקידמה סופה שהיא מערימה על עצמה.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. ישראל פוטרמן הגיב:

    את המאמר הזה שלחתי למערכת הגדה השמאלית בתחילת חודש אפריל, סמוך לפרסום שני המאמרים שאליהם התייחסתי כאן.
    המאמר לא פורסם עד היום, לדעת המערכת מטעמי עריכה.
    סופו שנערך ופורסם היום מבלי שידעתי או ראיתי

  2. ק.א. הגיב:

    למעמד ראשון במעלה בחשיבות אצל בני אנוש המתעניינים בסובב אותם ראוי לדעתי שיזכה המאבק באימפריאלזם. מעמד מכריע זה זו נובע מן המפלצתיות העובדתית שבתופעה כשלעצמה – הן המפלצתיות האיכותית הריאלית (היטלריזם!) והן מן המפלצתיות הכמותית (מידת גודלו של האימפריאליזם בעולם, כוחו, השפעתו ואורך רשימת אסונותיו העכשווית לה הוא אחראי). במקרים בהם חלה, נניח, התנגשות רעיונית-מעשית עם נושאים אחרים קשה להבין כיצד אפשר לשדרג נושאים אחרים למעמד בעל עדיפות חשובה יותר ממאבק זה. אפשרי הוא שהמילה אימפריאליזם והשימוש החוזר שנעשה בזה איכשהו הקהה את המשמעויות הגלובליות שמחוללת התופעה שמעצם התמשכותה פשוט הורגלנו בה. היא איננה חדשה ולכן, אולי, האפקט שלה לא ממש מזעזע אותנו. פסיכולוגיה של תרבות צריכת "חדשות" (כלומר תעמולה) יום יומית. כפי שאמר הרולד פינטר על פשעי האימפריאליזם האמריקאי-ציוני: גם כשפשעיו קרו – הם לא קרו…

    • צפור בודד הגיב:

      גם הסוציאליזם יכול ליצר פירות אימפריאליסטים באושים (בריה"מ הסטליניסטית למשל), לא רק הקפיטליזם. כשם שהטוטאליטריזם יכול להתקים משני צידי המתרס הסוציאל- קפיטליסטי.
      אך הרשה לי להזכירך שמדובר כאן בשמות תואר בלבד. כלומר מה שנדרש, אננו הדבקת שם תואר כזה או אחר לפעולות מסוימות למען הצדקת ההתנגדות כלפיהן.
      זה כאילו שאגיד, שאני נגד גניבה ואיקס לדעתי הוא גנב, על כן, חובה להכניסו לכלא. לא נכון!
      אני חיב להביא עובדות שתנמקנה הסופרלטיב 'גנב', אותו הענקתי ל'איקס'.
      רוצה לומר: אל תגיד לי שמישהו "אימפריאליסט", אלא ספר לי במה חטא (עובדות ונימוקים).
      שלא נגיע חלילה למצב, בו בשל העובדה שכולנו מכורים לחמצן, נדרוש להוציאו מחוץ לחוק…

      • ק.א. הגיב:

        ציפור, אני אדם בלי השקפה פוליטית מוצקה ולכן מה שאני אומר אינו משוחד משום בחינה פוליטית.
        אבל הפתיחות שלי לרעיונות פוליטיים אינה אומרת שאני מוכן לקבל מדיניות נאצית נפשעת מצד הכוחות האימפריאליסטים שמנהלים כיום את ה "מלחמה בטירור". הספק שקיים לגבי קבוצה זו כקרימינלים, בשורה אחת עם הנאצים, הוא בשבילי שואף לאפס. העובדה המוצקה והבלתי משתמעת לשתי פנים היא שהם רואים את עצמם לא פחות מאשר בעלי העולם! אינני יודע מהי מטרתם ויכול מאד להיות שאין להם שום מטרה. הם פשוט נהנים מעצם שימור השלטון הבלעדי בידיהם. אלה הן עובדות שאינן מוטלות בספק ואין זה המקום לפתוח בסקירה מפורטת של "חטאיהם" וגם אישית אינני מרגיש צורך בזה מכיוון שהדברים ידועים לכל מי שרוצה לדעת ולא מיתמם. כמובן שאתה צודק שפירות באושים יכולים לצמוח מכל מקום – והם אכן צומחים(!) בכל מקום. אבל יש פרי באושים ויש פרי באושים…. השנאה למוסלמים (שאינני שולל אותה, כמו שאינני שולל שנאה ליהודים) מעבירה אנשים טובים על דעתם. אני אומר לך: תשנא מוסלמים כמה שאתה רוצה אבל תהיה בן אדם ואל תרשה לעצמך להוציא לפועל את השנאה שלך. אם אתה מרשה לעצמך – אתה פושע.

        • צפור בודד הגיב:

          ק.א. היקר, ראשית הרשה לי להודות לך בהזדמנות זו על כתיבתך ותגובותיך כאן באתר. אני לומד מהן רבות. שנית, מי שתומך במוצהר בגנב מוכח ומשתף עימו פעולה, הינו פושע בעצמו, כך שאין ביננו ויכוח ואני מסכים עם דבריך במלואם. טענתי היא, שע"פ הדיאלקט שלי (שאננו מושלם ושתמיד אשמח אם יתקנו אותי), במקום לעסוק בטפל (עמדה פוליטית לכאן או לכאן, כולל נקיטת "עמדה מוסרית בנושא"), יש להתעסק בעיקר. כלומר הנחלת סוציאליזם לכולם. הרי הלאומיות והדת עוסקות במה שמפריד בני אדם זה מזה (וע"כ זיבוריות הן בעיני) ואילו הסוציאליזם עוסק במה שמשותף לכולם. רק לדוגמא: הרויזיוניזם הרי צמח מתוך הסוציאליזם…ובכן מדוע לא לנסות ולעוררו גם בערוגות הליכוד למשל?…הנה אנדרי קלצ'ינסקי מורי ורבי עשה זאת באומץ רב. ואת שנאתי לקנאי הדת שרצחו ג'ול מר חברי היקר מפז, לא אסתיר, גם את שאיפות הנקם הבוערות בי להשחית.
          שלך

          • ק.א. הגיב:

            אבל זה בדיוק העניין. ההכרה שהמבנה החברתי (ואף האישי פסיכולוגי, בני האדם מתרחקים זה מזה, הכל וירטואלי) כיום אינו מיועד ואינו מסוגל להכיל "סוציאליזם" (מה שמשותף לכולם). למה הדבר דומה? למי שמנסה להחדיר מוסר בבית בושת. או כפי שישעיהו ליבוביץ אמר למי שדואג לכשרות הסכין לשחיטת חזיר. אנחנו בבעיה עמוקה ממה שנהוג לחשוב. יכול להיות, אני לא יודע, שהמין האנושי משתנה (או על כל פנים שמשבר חדש וחסר תקדים עובר עליו). איך בכל זאת מנחילים? אני לא יודע. מה שאני מכוון אליו זה שבעיה באה קודם מלמעלה (מהשלטון ההופך יותר ויותר גלובלי) והן מלמטה – מן הציבור הנבוך שטרם יודע להעריך את מצבו, או שחושש מכך. החידוש מלהיב ואופנתי אבל הלב דואג שהכל היה ריק מתוכן. מי מוכן להודות בזה? מי מוכן לשאת בתוצאות של זה? עדיף לחזור הביתה ולטמון הראש בחול לעוד כמה שנים מתוקות של ריאליטי TV.

  3. ע.ג. הגיב:

    ברה"מ לא יכלה לפסוח על השבר וההיסט הנוראים. נו, עכשיו אנחנו מבינים, סטלין היה בסה"כ שבוי בידי הסטיכיה של ההסטוריה. זו ההסטוריה אשמה בפשעים שלו ולא הוא עצמו. מרקס ואנגלס כתבו שהמהפיכה תתחיל בפרולטריון אבל אף מהפיכה ללא שום יוצא מהכלל לא התחילה בפועלים. בסיס הפעולה של ההון הוא המדינה. כנראה שהחבר נכבד לא שמע על חברות בינלאומיות ורב לאומיות. כיום לרוב החברות הגדולות אין זהות "מדינתית" ובחלק מהמקרים מדינות קטנות זקוקות יותר להן מאשר הן למדינה.ואחרון חביב, אז התערבות של ארה"ב וישראל מותרת כדי להעביר שליטה על מדינה ממשטר רודני למשטר אחר (דמוקרטי נצלני נניח) או שמוטב שהדיקטטורה תשאר יציבה ואלפים יהרגו ובלבד שהאימפריאליזם הקולוניאלי פשיסטי שלהן לא יהנה אגב שחרור העמלים המדוכאים.

  4. חפירות באתר ארכיאולוגי הגיב:

    הדיונים באתר הזה ממחישים את חורבנה של התנועה אותה הוא מייצג. אסד וסטלין רוקדים ואלס צמוד אל עבר השקיעה.. על כל כמה מאמרי תמיכה נלהבים מופיע גם מאמר מסויג בכדי להצדיק את ה"דיון". בישראל היום הקו והדיון ביקורתיים ומגוונים יותר !

  5. אלכס מסיס הגיב:

    פוטרמן מגנה את תמיכת ברהמ בישראל במלחמת 48 – מהלך שיש להתגאות בו

    • נילי הגיב:

      בהמשך לאלכס מסיס: אם בריה"מ בהנהגתו של סטלין לא הייתה תומכת במדינת ישראל ב-48 ולא הייתה שולחת לה נשק, האם ישראל פוטרמן היה יכול לחיות במדינה הזאת ולחבר מאמרים שרואים בה שורש כל רע או שהיה נרצח אז או גולה לא יודעת לאן ולא יכול להשתתף בדיונים האידיאולוגיים האלה?

  6. צדוק התקוה הגיב:

    נילי תביני לפי קו המחשבה של השמאל ישראל[הציוניות] היא שורש כל הרע באזור ובעולם האזור שבו אנחנו נמצאים הוא אזור של מדינות בעלות משטרים דמוקרטים מדינות המכבדות זכיות אדם המפנות את כל המאשבים למען האדם לא משקיעות בנשק מדינות בעלות מוסר גבוה ורק הציונים האלה כמו קוץ ב… מפריעות לשלום ולשלווה של האזור הזה הם שורש כל הרע ואחמניגאד יצא להגן על השלוום כאן באזור בזה שיסלק מכאן את הרוע הציונים האלה….. פוויה

  7. ישראל פוטרמן הגיב:

    אכן הציונות היא שורש הסכסוך בין יהודים לפלסטינים ובין ישראל לעמי האזור בכלל. היא גוררת לסכסוך את כל מי שהיא מגדירה כיהודי נגד כל השאר. הציונות מושתת על שלושה יסודות, על הקולוניאניזם, על הטיהור האתני ועל החסות של האימפריאליזם המבוסס על שיתוף הפעולה איתו נגד עמי האזור (ביחד עם המשטרים הערבים גרורי האימפריאליזם). ללא אחד מהיסודות הללו הציונות היא אשלייה בלבד ושלושתם ביחד מעמידים אותה ואותנו כיהודים במלחמה שלא תסתיים לעולם עם כל הסובב אותנו כל עוד הציונות תמשיך להכות שורש (פורה ראש ולענה).
    הצלחת הציונות תלויה בדומינציה של האימפריאליזם באזור והיא תיפול כאשר ההתנגדות לו מצד עמי האזור תתגבר וזה יסתלק מכאן. את המחיר נשלם כולנו היהודים שהציונות קשרה אותנו אליה.

    ליהודים אזרחי ישראל היהודים וליהודים בכלל יש עדיין אפשרות להתנער מהציונות הכובשת המדכאה והמנשלת בטרם פורענות, להשיב לפלסטינים את זכויותיהם כולל זכות השיבה ולהשתית את החיים בפלסטין על שוויון זכויות מלא בין כל האזרחים והעמים החיים בישראל-פלסטין.

    • צפור בודד הגיב:

      אומר לך מה , מר פוטרמן הנכבד, הסוציאליזם מושתת על שלושה יסודות: על הקומוניזם, על האנרכיזם ועל הסוציאל דמוקרטיה. אומר לך עוד דבר, הקומוניזם מושתת על שלושה יסודות: על שורשי העשב, על האינטרנציונל ועל המלחמה בקפיטליזם.
      ולסיום אספר לך שהציונות שבאה לשרת תקומת המיעוט היהודי המדוכא בעולם כולו, כאן בארץ ישראל, מושתת גם היא על שלושה יסודות: על חזונו החברתי וההומני של התנ"ך, על אחדותו של העם היהודי ועל הסוציאליזם. אך אתה כאמור לא מודע ולו לאחד מכל אלה הנ"ל.
      מה שכן, אתה מומחה בלהמציא "שלושה יסודות" חדשים לכל דבר שלא מוצא חן בעיניך.
      אך זה הגיוני, משום שמי שאננו יודע באמת מהו סוציאליזם או מעוות פניו של קומוניזם מתחת למסיכה מרקסיסטית כזו או אחרת, מדוע שידע מהי ציונות אמת? ויתרה מכך, מדוע שלא "תפרח" היא בידיו, כזרע נעמנים, מנוכסת הישר לידיהם של אויביה בנפש?

  8. צדוק התקוה הגיב:

    ישראל פוטרמן
    איך אתה מסוגל לחיות תחת משטר כזה אכזרי אתה צריך להתנער מאותו משטר אימים אם היו לי דעות כמו שלך היתי מבקש מקלט באירן הנאורה הדמוקרטית מדינה שאין לה שאיפות אימפרילסטיות מדינה שוחרת שלום שלא רוצה למחוק עם אחר מהמפה נדמה לי שגם הגרמנים דיברו באותו סגנון על היהודים ועל יהדות העולם שיש לה שאיפות ……….מקווה שתגובתי תפורסם בדיוק כמו התגובה של ישראל

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים