"אדוני (או גברתי) לא כדאי לתקן אותו. התיקון יעלה לך יותר מלקנות אחד חדש". כמה פעמים שמענו את המשפט הזה מפיו של טכנאי? עשרים פעם? מאה? מדוע הטלוויזיה, המקרר או המחשב שנרכשו לפני מספר שנים בכסף רב, ברגע שהוא מתקלקל אין מנוס מלזרוק אותו לפח? לרוב התשובה המקובלת היא שהמשכירים נעשים זולים יותר, שהתיקונים יקרים למדי או שזהו עוד מקרה מצער של מכשיר מצוין אבל שזכה לטיפול לא נאות מצד אלה שרכשו אותו – "לא פעלו לפי הוראות היצרן". אבל קיימת סיבה אחרת, מהותית יותר: התבלות מתוכננת. קרי: היצרן תכנן את המכשיר כך שכעבור ארבע או חמש שנים הוא מסיים את חייו. זה נשמע כמו קנוניה. מדוע שהיצרן ינסה למכור לנו "ברארא", במקום מוצר איכותי? הרי הוא מעוניין לשמור על המוניטין של הפירמה. ומה עם כלל היצרנים נוהגים כך?
בגאנה שורפים ומפרקים פסולת אלקטרונית ללא שיקולים בטיחותיים או סביבתיים (מקור)
השאלה העסיקה לאחרונה את הפרלמנט הצרפתי לאחר שמספר התלונות המגיעות מאזרחים אל ארגוני הצרכנים בגלל תקלות במכשירים חדשים הולך וגדל. במהלך הדיון נמסר לעיון חברי הפרלמנט מסמך שפורסם על ידי "המרכז האירופאי להגנת הצרכן" ממנו עולה כי ה"התבלות המתוכננת" הפכה לאסטרטגיה עסקית – ייצור מוצרים ומכשירים שיש להם תוחלת חיים קצרה. זאת, במטרה לעודד את השוק ולהחזיר שוב ושוב את הצרכנים אל החנויות כדי לרכוש מוצרים במקום אלה "שלא כדאי לתקן אותם". בייחוד בעקבות המשבר הקפיטליסטי באירופה שאת סופו לא רואים והגורם להצטמקות השווקים, לאובדן הכנסות ורווחים. גם שכר העובדים הולך ומצטמק ובאופן פרדוקסלי, העובד נאלץ להוציא יותר כסף משכרו המצומק עבור קנייה חוזרת של אותם מוצרים שלא ניתן היה לתקן אותם.
עוד עולה מהמסמך שהוגש בצרפת כי רוב המקרים של "התבלות מתוכננת" מקורם בכשל או שחיקה של אחד ממרכיבי המכשיר ובגללו הוא מפסיק את פעולתו. החוקרים גילו שאלה בעיקר מכשירים חשמליים או אלקטרוניים, כגון טלוויזיות, טלפונים ניידים, מכונות כביסה ואף מחשבים. המחקר בדק מוצר-אחר-מוצר והגיע למסקנה שמכונות הכביסה יוצאות מכלל פעולה לאחר 2000 עד 2500 סיבובי תוף. מכשירי הטלוויזיה תוכננו כדי שיפעלו 20 אלף שעות ולא דקה יותר. במקרה של הטלפונים הניידים ובייחוד הסמרטפונים "חילופי הדורות" ואי תפקוד נאות של הסוללה מקצרים את חייהם. גם מדפסות ביתיות תוכננו כך ואף מכוניות.
כמובן שלסוגיית ההתבלות המתוכננת השלכות סביבתיות קשות במיוחד. בעולם כ-7 מיליארד בני אדם. כל אחת ואחד מאיתנו מייצר מדי יום, ובממוצע, כקילוגרם של זבל. במילים אחרות: מדי יום אנו "מייצרים" 7 מיליון טון של זבל. תוספת המכשירים שניתן היה לתקנם אבל שנזרקו לפח, רק מעמיסה עוד על כדור הארץ וגורמת להעמקת המשבר הסביבתי הפוקד את כל העולם.
בישיבת האסיפה הלאומית הועלו מספר הצעות, שחלקן יהפכו בקרוב להצעות חוק, על מנת להילחם בתופעה. למשל: ציון "תוחלת החיים של המוצר" בדומה לתאריך התפוגה המופיע על גבי העטיפות של מוצרי המזון והתרופות. הצרכן יחליט האם כדאית הקנייה של מכשיר טלוויזיה האמור לפעול כחמש או שש שנים. עוד מציעים לקנוס יצרנים המציעים מוצרים שאינם מאריכים ימים; לחייב יצרנים להחזיק מלאי של חלקי חילוף במשך עשור ולהאריך את האחריות של המוצרים לשנים רבות – במקרה של כל סוג של תקלה.
אבל ישנן גם הצעות אחרות, כגון שימוש באתר, הפועל ללא כוונת רווח, המסביר לצרכנים כיצד לתקן מכשירים ביתיים ואף מציע חלקי חילוף המתאימים למכשירים ה"ישנים". חברה אמריקאית (iFixit) מפרסמת מדריכים מקוונים לתיקון מכשירים אלקטרוניים ואף מפרסמת חלקי חילוף במחירים מוזלים. אך יש גם בקרב ארגוני הצרכנים ברחבי אירופה, הדורשים לפתוח בקמפיינים ציבוריים, תקשורתיים וכלל-יבשתיים להחרמת יצרנים ומשקווי המוצרים המצטיינים בהתבלות מתוכננת.
למרות ההסכמה הכללית שלי עם המאמר (ובעיקר עם המסקנות שבסופו), אני חיב לציין, שאם ייצור אן-בלוק של מוצר כלשהו, לוקח פחות זמן מאשר לתקנו ואם יש דרך לפרק המוצר הישן בצורה תכליתית ונקיה ע"מ למחזרו, אזי עדיף ליצר מוצרים קצרי קיום וזולים. זאת מהסיבה ששמוש במוצרים ישנים מתוקנים, מונע הצורך בקנית חדשים ובשל כך מונע פתוח טכנולוגי מואץ של מוצרים חדשים. אין דין טלפון חוגה כטלפון נייד ואין דין נייד סתמי כסמרטפון מודרני.
מכאן המסקנה: אם בחברה בה קובעת שורת הרווח הכספי עסקינן, זו תהיה הדרך להגיע לפתוח טכנולוגי מואץ.
והלקח הוא: רק בחברה מאורגנת, בה רווחת הפרט היא קובעת (ולא שורת הרווח), נוכל לקבל מצב אידיאלי בו יהיו גם פתוח טכנולוגי מואץ וגם חיי מדף ארוכים למוצרים.
מאמר המצביע באמת על בעיה חשובה ביותר .
אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזית, שהחזירים הקרימינלים, לקחו לעצמם את הפריווילגיות לעשות כרצונם עם העולם היא שהציבור פשוט איפשר להם. ציבור מפולג (לפי סוג הרכב והבגדים שלובשים, לפי המבטא, לפי צבע העור, וכו') לא יכול לדרוש שום דבר. וכשלא דורשים הפסיכפאתים יקחו את הכל. אבל בתכלס לפרופסור לפיזיקה מקיימברידג' יש הרבה יותר במשותף עם חסר-בית שישן בגינה ציבורית, או במחנה פליטים, מאשר עם חברי צמרת האליטה הפיננסית וסוחרי הנשק. אם לא נתעורר נגלה שגם האנושות היא בשבילם עוד מוצר שאפשר לזרוק לזבל.
אפרים, במוצרים דיגיטלים אני תמיד חושד שבתוך התוכנה מוטמע קובץ הרס עצמי
אני חוזר בי ,לא חושד אלא בטוח
{אתה זוכר את הרכב פיזו 403 ו404 רכב לכל החיים………אין יותר היום200000 ק"מ והרכב גרוטאה}
הרכבים דאז בילו הרבה יותר במוסך מרכבים מודרניים
היצרן העיקרי היא סין הסוציאליסטית ולא קרימינלית
פזו 404 לינקולן קונטיננטלית ושאר הרכבים מהתקופה יכולת לתקן עם פשוט על צד המדרכה עם קצת ידע מכני ״.החברה מהשכונה העמידו את האת האוטו על בלוקים ״ המכוניות של היום ממוחשבות ואין אפשרות לדעת מה הבעיה והתקלה ללא חיבור למחשב הקיים אצל היצרן .והלקוח תלוי בו ובביטוח שהוא מוכר נגד תקלות ועוד ועוד. לא והמכוניות היום לא יותר טובות ולא יותר נוחות הן יותר זולות . עם מערכת סטראו יותר טובה .
יש סיבה מאד פשוטה למה יותר זול לקנות חדש מלתקן. הסיבה היא שהייצור נעשה בסין, בתנאי עבדות, ולכן הוא זול מאד. ואילו התיקון נעשה כבר במעבדה המקומית במערב, שבא, עדיין, יש לשלם לעובד שכר מינימום, ואולי אפילו תנאים סוציאליים. לכן כל עוד לא תהיה מעבדת עבדים סיניים באירופה, וכנראה שהאיחוד לא ממש יתלהב מזה, תיקון יהיה הרבה יותר יקר מהחלפה בחדש … גם אם היצרן לא התכוון שהמוצר יתקלקל מהר.
דני,לגבי תנאי עבדות אולי כן
אבל העובדה שממשלת סין שומרת את היואן בצורה מלאכותית בערך נמוך מערכו האמיתי דופקת את הפועלים המסכנים שהם הם משפרים את ערכו בעמלם
אבל עם הערך יעלה אזי התעשיה הסינית תשלח את העבודה לויאטנם לאוס וכו והמערב יקנה מוצרים מהחוליה החלשה התורנית בכלכלה העולמית
בקיצור ,הפועלים הסינים הדפקו בכל מצב
ה"התבלות המתוכננת" הפכה לאסטרטגיה עסקית. וכך גם מתכננים בעלי ההון את החברה האנושית, ואינם מוכנים לכסות את התבלות עבדיהם. אין המדובר רק בבנגלה-דש שם נהרגו כאלף עובדי טקסטיל בהתמוטטות המפעל רב הקומות. גם כאן (בישראל שמצויה במקום האחרון ברשימת ה- OECD בסקר השיוויון המעמדי) מתערער מעמד העובדים בעזרת שיתוף הפעולה בין הגבירים נתנהיהו-לפיד ועיני. גם באירופה מעלים את גיל הפנסיה ומורידים את שכר הפנסיונרים עד כדי שקשה להם להתמודד עם ה"התבלות שתיכנן הגיל". ואם ה"התבלות המתוכננת" של העובדים (שהם יצרני המכשירים המתבלים) לא קורה מספיק מהר מעבירים את הייצור לסין, שם בחסות "משטר קומוניסטי", 300 המשפחות של בעלי ההון התמחו בניצול יעיל יותר, בייצור זבל, בזיהום מזהם יותר, ובצבירת הון עצומה יותר. הם כמובן למדו את הקפיטל 日本語 1867 독일어 원제: Das Kapital: Kritik der politischen Ökonomie והפכו את קארל מרקס על ראשו.
העניין מיוחס להון הפרטי ולקפיטליזם, ואם כך במשטר ללא בורגנות והון פרטי, הייצור יהיה אחרת, עם מוצרים שמתוכננים לשמש ללא התבלות ומגבלות. התיאוריה הזאת לא מתיישבת אבל עם התוצרת הנחותה שיוצרה על פי רוב בבריה"מ ומדינות סוציאליסטיות אחרות (עם או בלי מרכאות). מידע אישי, בין אם מדובר במכונית (לאדה) או מיקסר (KMT), ועוד ועוד… או שגם בזה היו אשמים האימפריאליזם העולמי, או הציונות? יותר מדי קל להפריח תיאוריות פשטניות לאוויר, כל אחד יכול (ועוד יותר בעידן האינטרנט…); המציאות קצת יותר מורכבת
איך לא נמצא כאן אפילו קורא אחד, או אולי אפילו הכותב הנכבד, שיוכל להגן על מורשת הייצור המפוארת של בריה"מ הסוציאליסטית? אני מלאת בוש וכלימה.