הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 ביולי, 2013 6 תגובות

עורך בכיר בעיתונה של מפ"ם, "על המשמר", מרק גפן, יצא בהתקפה שלוחת רסן נגד המחזאי חנוך לוין במאמר תחת הכותרת "מים עכורים" ("על המשמר", 19.5.1970). בכך היה גם עיתונה של מפ"ם, מפלגת שמאל, חלק מההתקפות נגד המחזאי חנוך לוין, שכתב את המחזה "מלכת האמבטיה" בעיצומן של ימי אופורית הניצחון הצבאי של ישראל במלחמה ביוני 1967.

levin-festפסטיבל חנוך לוין הבינלאומי 2013 (מתוך אתר תאטרון הקאמרי)

יחד עם "על המשמר" שטפו את העיתונות היומית כותרות כמו: "רקוויאם לבית כסא" (נחמן בן עמי, "מעריב", 24.5.70), "ההצגה ששברה את מחסום הבושה" ( ד"ר אמיל פוירשטיין "מעריב" 4.7.70), "אמבטיה של מחלת נפש" (אורי פורת "ידיעות אחרונות", 19.5.70).

חזרתי אל קמצוץ מכותרות מאמרי השטנה נגד חנוך לוין דווקא בזכות החוויה, שהעניק תיאטרון הקאמרי בחודש יוני לכל שוחרי תיאטרון טוב. חזרתי לימים שעיתונות יומית חבטה בחנוך לוין בשוט מילות שטנה, כי הצטערתי מאוד, שהתיאטרון פסח בפסטיבל הבינלאומי על פרק מאד משמעותי בחייו של חנוך לוין.

תיאטרון הקאמרי ראוי לכל השבחים על ארגון הפסטיבל הבינלאומי, שהעניק לצופה ישראלי הזדמנות ראשונה לצפות בפרשנויות ובתפיסות שונות של במאים זרים למחזותיו של לוין.

היתה זו חוויה בלתי נשכחת לצפות בהופעות של תיאטרון ישראלי, תיאטרון מצרפת ומרוסיה, מפולין ומסלובניה, תיאטרון ידישאי והצגות פרינג'. אך בצד ההנאה והחוויה אני מצר על כך, שמארגני הפסטיבל החמיצו פרק בחייו של לוין.

אני מצר על כך, שהפסטיבל פסח על תקופה, בה העמיד לוין תיאטרון פוליטי המכוון אל העולם שמחוץ לתיאטרון, רצה לעורר מודעות, לאתר מישורי שיח המועדף על האידיאולוגיה השלטת דרך אלבומי הניצחון ותקשורת מגויסת, להעמיד סאטירה המערערת על מיתוסים מכוננים בתרבות הישראלית, כי חש חובה להשפיע וליצור שינוי במציאות הפוליטית המתהווה.

היה חסר לי בפסטיבל, הראוי לכל המחמאות, את חנוך לוין הבודד במערכה התרבותית, שביקש לתת תשובה לאופוריה "פטריוטית", שראתה במלחמת ששת הימים מקבילה לששת ימי בריאת העולם.

כשנה אחרי המלחמה העלה את ההצגה "את ואני והמלחמה הבאה", שנה לאחר מכן ב-1969 העלה את "קטשופ" וב-1970 את "מלכת האמבטיה". כל ההצגות זכו לספוג פרץ אלימות קשה שחדר גם לתוך האולמות.

מחוץ לתיאטרון, ישראל הרשמית הציגה לאזרחיה את העולם הערבי בחזקת אויב מובס. אלבומי הניצחון, הציגו את הערבי רק דרך ידים מורמות לאות כניעה ומטונומיה של נעליים. מדבר סיני, שטחי יהודה ושומרון קיבלו נוכחות של מרחבים ששוחררו מעול זרים.

בזירה הפוליטית בכנסת ישראל מול עוצמות אופורית הניצחון עמדו רק בודדים, כמו חברי הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר. במקבילה התרבותית, בזירת בימת התיאטרון, ניצב חנוך לוין בודד אל מול מתקפות של עיתונות יומית, שראתה בחומרים שלו "חומר פונוגרפי" ו"חומר תועבה", שמחייבים לשלוח את מחברם בדחיפות לפסיכיאטר ולמוסד סגור.

חנוך לוין זיכה אותנו בעוד שתי הבלחות של תיאטרון פוליטי מספר שנים אחרי "מלכת האמבטיה". הראשונה היתה העלאת "הפטריוט" בעקבות מלחמת לבנון ב-1982. למרות פסילתה על ידי הצנזורה היא הועלתה בתיאטרון נווה צדק בבימויו של עודד קוטלר. ההבלחה השנייה היתה עוד יותר מאוחרת כשהעלה את המחזה "רצח".

ב"רצח" העניק לנו אפילוג כואב של הישראלי הכובש והפלשתינאי הנכבש, קורבנות של אותה מלחמה. מחזה שמנותב מרצח לרצח. כל רצח מזעזע מקודמו. כל רצח הוא מימוש "עין תחת עין", המותיר את הכובש והנכבש עיוורים.

אני כבר מצפה לפסטיבל הבינלאומי הבא. מקווה, שהפעם לא יפסחו על מה שפסחו בפסטיבל הראשון.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    ללוין היה אמנם כשרון פואטי מסוים לכתיבת דיאלוגים אבל למרות כל "הביקורתיות" שלו, הוא היה ונשאר מחזאי זעיר-בורגני שמעולם לא הצליח ללכת מעבר להיסטוריה האישית שלו כמי שגדל בסביבה של רוכלות זעירה ובעלי מלאכה. היסטוריה שקיבלה במחזותיו תצורה של הערצת הלומפנפרולטריון נוסח ז'אן ז'נה.

    אין להתפלא על ההצלחה האדירה של לוין אצל הקהל הישראלי. המחזות של לוין אולי הצליחו ללעוג למעטה האגו של הקהל בו בזמן שהם ידעו ללקק היטב את האינסטינקט הזעיר-בורגני שלו. לנין כתב על טולסטוי שהוא הצליח לבטא את האינטרסים והרצונות השונים של המעמדות העובדים ברוסיה. לא לוין. וכמו שהאמנות הפלסטית מקשטת את קירות משרדי הטייקונים כך לוין היה נער השעשועים של הבורגנות הישראלית. "ספונסרים" לפסטיבל הבא לא יהיה קשה למצוא.

    • עמי כהן הגיב:

      המגיב אלמקיס מתעלם מכך, שלוין תורגם לעשרות שפות, הועלה על בימות התיאטרון בעשרות רבות של מדינות. הערצה ללוין בתיאטרון ברחבי העולם אינה נובעת מהמניעים שמר אלמקייס ציין.

      צדק כותב הרשימה באמירת התודה שלו לתיאטרון הקמארי על היוזמה שלו באירגון האירוע הבינלאומי שהוא היה חוויה תיאטרלית לכל שוחר תיאטרון.

      אינני שותף לביקורת של איתן בדבר העדרות הנושא הפוליטי. מהגלריה העצומה של יריעות חיים בהן טיפל לוין, אי אפשר היה להביא הכל.

      נושא הספונסר נחצב במוחו הקודח של המגיב.

  2. צפור בודד הגיב:

    האמת, תמיד סלדתי מפסטיבל האישיות שגובל בעבודת אלילים, סביב למחזאי חנוך לוין.
    וכאשר כולם נחלקו לשני מחנות: אלה ששנאוהו על קיצוניותו הבוטה או אלה שהללוהו על בשורתו וכתיבתו, טענתי שלוין אננו מחזאי אלא מאיר קומיקס תיאטרלי, שאננו מצליח להתרומם מהמישור הדו מימדי ולקבע עומק לדמויותיו. מסריו פשטניים כדי עליבות, משורטטים ביד גסה כמפלצות גרוטסקיות מעבר גבול הגיחוך ונודפת מהם בעיקר בורות בהבנת הנושא החברתי פוליטי המורכב, המסתתרת מאחורי הקצנת המסרים הרדודים.
    בכל אופן, הסיבה העיקרית לדעתי לפרסומו הרב, נובעת מכך שבביצה המקומית ובעיקר בזו המתימרת להיות שמאלית, בלט חנוך לוין משום שהיה בין הבודדים והספורים שהעזו בכלל לגעת בנושא מן ההבט התיאטרלי שלו. מספיק לראות מחזות אחרים, כמו גם סרטים ובעיקר תכניות סטירה מכובסת, בשממה המקומית, ע"מ להבין שח. לוין הינו המנצח במרוץ בו משתתף רץ אחד בלבד.

  3. תודה לאיתן הגיב:

    תיאטרון פוליטי מכוון אל העולם שמחוץ לתיאטרון. בדיוק כאלה היו מחזותיו של חנוך לוין, ולכן היה שנוא על העולם שייצגו מרק גפן וחבריו.

  4. צפור חופשיה הגיב:

    הביצה המקומית,בישראל , כלשון התגובה של ציפור בודד, עם כל ה"גיסות" של השמאל אין להם את היכולת להניע תאטרון בסלובניה ובפולין, בצרפת וברוסיה, בסין וביפאן, באנגליה ובניו-יורק לעלות מחזות של חנוך לווין.ו
    להיות בניו-יורק ולראות את "רצח" של חנוך לוין ממלא אולמות , קצת יותר גדולים מאולם הקמארי, בתל אביב זה לא ב"אשמת ביצה" שמאלנית של תל אביב.,
    כשההצגה אינה יורדת בניו יורק זו לא באשמת השמאל בישראל., זה ב"אשמת" החומרים שכתב חנוך לוין, שגדל בבית, שכרע תחת עול מלחמת הקיום בשכונה שהלא כלום החומרי-תרבותי איפיין אותה.
    לראות איך במאי פולני תפס את "פופר" והוא כובש את קהל שוחרי התיטאטרון בורשה, וזוכה למחיאות כפים סוערות של קהל ישראלי בהופעה בתל אביב, אי אפשר שלא להתרגש

    • צפור בודד הגיב:

      גם "הללויה" הקיטצ'י והרדוד, זכה במלוא התשואות והנקודות בארוויזיון. ובכל זאת, דבריך צפור חופשיה מקובלים עלי. יתכן והחמרתי בביקורתי האישית.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים