העם ברחוב
איזה מראה! מיליוני מצרים יוצאים לרחוב לדרוש סילוק שלטון מושחת, איסלאמי, ניאו-ליברלי. ברור שהמהלך הזה קשור בקשיים אדירים. ברור שאין דרך להבטיח הצלחה. אך למרות הקשיים והסיכונים ברור שיש להביע תמיכה וסולידריות אנושית עם המתקוממים. כל דמוקרט. ועל אחת כמה וכמה אנשי שמאל, הרואים במהפכה תופעה ראויה ונעלה. לכן כתבתי השבוע: "כבוד ויקר לעם המצרי המסתער על שערי שמיים! השמאל הישראלי הערבי-יהודי: סולידריות מלאה עם המהפכה המצרית! מנהיגים וממסדיים – בעלי הברית של ארה"ב בכל אתר – חושו את האדמה הרועדת תחת שלטונכם!"
הפגנה בכיכר תחריר, 2011
מי שלט במצרים ערב המערכה השנייה?
כמובן שאין להסתפק בהזדהות רגשית. יש לנתח את הדברים. והשאלה הראשונה היא מי שולט במצרים. בחודשים שבהם התארגן השלב הנוכחי של המהפכה היה במצרים שלטון יציב לכאורה. הסתבר שממשלת מורסי הייתה ממשלת המשך, ממשלה ניאו-ליברלית לכל דבר. הצבא היה שבע רצון וחשוב מכל וושינגטון הייתה גאה בתוספת המרשימה לקואליציה הסונית. הצבא והאמריקאים תמכו תמיכה מוחלטת בממשלה ה"דמוקרטית" של האחים המוסלמים. מה השתנה? התברר שיש בעל בית על המהפכה במצרים. העם המצרי החליט ששלטון מורסי מפר את כל יסודות הדמוקרטיה ודן אותו לרעב, לעוני, למצוקה ולהשפלה. זהו סוד מהלך הדברים בשלב זה של המהפכה.
הפיכה צבאית או התקוממות עממית?
אלה הסבורים מדובר בהפיכה צבאית (coup d'état) מתעלמים משאלה ברורה ופשוטה. למה ייזום הצבא הפיכה נגד משטר העונה על כל צרכיו? אילולא המרד חסר תקדים בהיקפו של העם לא היה הצבא חושב על עימות עם מורסי והאחים המוסלמים. יתר על כן, רצוי לחזור ולהגדיר את המושג "הפיכה". מדובר באופן כללי בקבוצה קטנה הפועלת בהסתר והמשתלטת באופן מפתיע תוך התעלמות מרצון העם או תוך ניסיון לסכל את המאבק ההמוני לשינוי. אין זה מקרה שהפרשנות המערבית מעדיפה את גרסת ההפיכה המתעלמת מהעובדה שההמונים הם אלה שמילאו את התפקיד המכריע במהלך הדברים – ולא קבוצת קושרים.
איך האחים המוסלמים הגיעו לשלטון ומה עשו בו
הטענה שמורסי הגיע לשלטון באופן דמוקרטי, אפילו היתה נכונה, אין ביכולתה לבטל את האשמות החמורות נגדו ונגד האחים המוסלמים על כך שפעלו נמרצות להשלטת דיקטטורה איסלאמית על ארץ הנילוס. האמת היא שעלייתו של מורסי לשלטון תואמה עם הצבא כדי למלא את החלל שנוצר עם נפילת מוברק מבלי לתת שהות סבירה לכוחות חדשים להשתתף בהליך הדמוקרטי. בנסיבות האלה היו האחים המוסלמים היחידים שיכלו להפעיל מנגנון ורשת ארגונית ארצית. כידוע, עם כל הניגודים שהיו קיימים בין משטר מובארק ובין האחים המוסלמים, פעלה תנועתם באופן גלוי בחברה המצרית ומילא תפקיד שלטוני למחצה בתחום שרותי סעד למיניהם. אך אפילו הבחירות היו כשרות, התברר חיש מהר שהאחים פנו עורף להבטחותיהם וביקשו להנציח את שלטונם תוך כדי המשך והעמקת הגזרות נגד העם. עם אינו קם על רגליו בלי סיבה. דרישות העם לצדק נוסחו בקריאה של קבוצות "תמרוד".
מטרות המהפכה שבדרך
הפרשנות הממסדית המקובלת ממקדת את תשומת הלב בניגוד החילוני-דתי ובטענות המבוססות נגד פריחת עריצות איסלאמית תחת שלטון האחים. תיאור זה משקף רק חלק של הבעיות. פרשנים מהשמאל הערבי מדגישים את התפקיד של המדיניות הניאו-ליברלית וכלל השאלות החברתיות כמנוע אדיר של המחאה. לנוחות הקורא מצורפת בזאת (באנגלית) העצומה שעליה חתמו כ-20 מיליון מצרים.*
ישנם חברים ששמחים כאשר ההמונים מתעוררים אך מתמלאים חששות לגורל הדמוקרטיה במצרים. אך הסבל של מיליונים אינו סכנה בעתיד אלא מנת חלקם של מיליונים שרואים בממשלת מורסי אויבתם בנפש. הם חיים חיי ייאוש וחושך. אין דבר דמוקרטי יותר מההתמרדות של מיליוני בני אדם נגד הדיכוי. כמו כן, יש כאלה שמעקמים את האף על כך שהמהפכה בוצעה בשיתוף הצבא. ומה הייתה הברירה? האם הייתה אפשרות לחולל את המפנה ללא רכישת הצבא לצידם? האם טעו בכך? האם יש אנשי שמאל שמבקרים את ההמונים שהגיעו למסקנה שאי אפשר יותר?
המשמעות הבינלאומית של המהפכה במצרים
אחת מההצהרות האחרונות של ממשלת מורסי לפני כשבועיים הוקדשה לגינוי חריף של הממשלה הסורית תוך כדי תמיכה מלאה ובלתי מסויגת באופוזיציה הסורית. צעד זה פורש כהלכה כהשתלבות מלאה של מורסי, מפלגתו וממשלתו בקואליציה של ארה"ב ונאט"ו ושותפותיה ישראל, קטאר, תורכיה וערב הסעודית. ארה"ב ראתה בהתייצבות הגלויה של הרכש הטרי, מורסי, כהישג עצום לאסטרטגיה המוכרת בשם "זריקת הקלף הסוני".
עכשיו, עם ההדחה של מורסי שומעים את הבכי בוושינגטון, בדוחא ובאנקרה. אפילו אובמה מודאג! האחים במצרים נקלעו למצב נואש. קצרו ידיהם של "האחים שלנו" (שאוהבים אותם בסמוי ובגלוי) מלהושיעם. חשבתי שאני לוקה בספקולציה מהרהורי לבי כשדימיתי לעצמי שדנים בקטאר על שינוי היעד של משלוחי נשק המוזרמים כרגע לאופוזיציה בסוריה (הסונית-סלפיסטית – מבית מדרשו של אל-קאעידה) לעבר האחים במצרים. אולי הנשק יוכל לעבור, חשבתי, דרך ישראל, דרך סיני. אבי דיכטר ברשת ב' עורר אותי מהרהורי. ראש השב"כ לשעבר עמד על כך שלדעתו לא יעברו האחים המוסלמים על ההדחה בשקט ויש הרבה נשק באזור שיכול להגיע לידי האחים, למשל דרך עזה, דרך סיני. והוספתי לעצמי, דרך ישראל, שהיא, כידוע, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
*Rebel Campaign
(For the destitution of Mohamed Mursi Al Ayat)
We reject you … Because Security has not been recovered so far
We reject you… Because the deprived one has still no place to fit
We reject you … Because we are still begging loans from the outside
We reject you … Because no justice has been brought to the martyrs
We reject you. .. Because no dignity was left neither for me nor for my country
We reject you… Because the economy has collapsed, and depends only on begging
We reject you… Because Egypt is still following the footsteps of the USA
Since the arrival of Mohamed Mursi to power, the average citizen still has the feeling that nothing has been achieved so far from the revolution goals which were life in dignity, freedom, social justice and national independence. Mursi was a total failure in achieving every single goal, no security has been reestablished and no social security realized, thus and gave clear proof that he is not fit for the governance of such a country as Egypt.
טעית הפעם, ראובן! לא סתם מסרב ממשל אובמה לקרוא להפיכה הצבאית (הפופוליסטית) בשמה: Coup d'État. אילו היה עושה כך היה חייב (ע"פ החוק בארה"ב) להפסיק לסייע לצבא. 1,300.000.000 הדולר שארה"ב מזרימה לקציני הצבא המצרי כל שנה הם הגורם החשוב ביותר בשמירת הצבא בידי הריאקציה — וגם "בשמירת ביטחון ישראל" ובידוד עזה. נכון שגם "האחים" אינם אנשי קידמה. זכורה לשימצה פעילותם בשירות ה-CIA נגד משטרו של נאצר. אך מה לעשות שהשמאל המצרי חלש מכדי שיעמוד בפרץ. אם תוסיף לכך את הבעיות אספקת המזון לאוכלוסיה הגדולה של מצרים, מפאת קטינות השטח שניתן לעיבוד ולהשקייה (סביב הנילוס והדלתא), תבין את משמעות התלות במזון מיובא, שהופכת כל משטר לתלוי (בגרונו) במערב.
לא שטחים חקלאים מוגבלים גורמים לבעיות בהספקת המזון ,אלה חוסר ביוזמה,בחריצות
המצאת תחומים אחרים לפרנסה,,,,,,וכישרון להרוס את מה שההיסטוריה נתנה למיצריים ,
אתרים מושכי תיירות היסטוריים ,חופי ים בסיני וכולי,,,,,,
ותמיד מישהו אחר אשם
יולו
מה אתה לא יודע מי אשם היהודים והאימפרלזים האמרקאי כרגיל
אריאלה אזולאי: "מליוני בני אדם תובעים את הסתלקותו של הריבון, והצבא, כמעט ללא הפעלת אלימות, מסייע להם ללפנות אותו מתפקידו. האין זו צורה חדשה של הבנת תפקידו של הצבא כמי שאמור לשרת את העם ולא את האליטות הפוליטיות והכלכליות"? https://www.facebook.com/ariella.azoulay.5/posts/482898315120288
עם ההדחה של מורסי שומעים את הבכי של פושע המלחמה בנימין בן אליעזר. די בזאת כדי להצטרף לחוגגים. ועדיין מתבקשת ההנגדה בין צבא המסרב לטבוח בבני עמו לעומת, איך לומר בעדינות, צבא הרוצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית. מורסי אכן חשוד בציונות, וכמו א' מבית הנשיא הוא הצהיר ביום רביעי על מאבק עד המוות או משהו דומה. ייתכן שאני לוקה בספקולציה מהרהורי לבי כשדימיתי לעצמי את תגובתו של א' (לא ממה שמכונה משרד הבטחון אלא מבית הנשיא בדמשק) מתגנבת בחשאי למאמרו של קמינר.
קשקוש – הצבא המצרי יטבח בקלות באזרחים לא מצריים, נומר בסיני.
מדוע אתה מתעקש לקרוא לבן אליעזר פושע מלחמה? האם ידידיך בחמאס אינם פושעי מלחמה?
או שהכל במבחן המספרים, ללא חשיבות לסיבות ולנסיבות.
יש לי כול כך הרבה לענות על זה אבל לפני שיצנזרו אותי באתר הנ"ל אני פשוט אשתוק, שנה מהיום בוא תראה מה נסגר עם מצרים – דרך אגב חלומו של כול מצרי הוא לאגר למשטר המאריקאי – כול מצרי
מספיק עם הנאיביות:
1.ההמונים המורעבים והמדוכאים היוצאים לרחובות במצרים, היו ויהיו תמיד, כלי שרת ציני בידי הצבא ובעיקר בידי אלה הממנים אותו. כלומר הם יכולים למחות ולהפיל "משטר מדכא", רק אם יקבלו רשות.
2.הצבא המצרי ממומן בעיקר ע"י ארה"ב (1.3 מיליארד $ בשנה). ובכן לא עוד. אל שולחנו הצטרפה ברית נסיכויות המפרץ עם מימון מוגדל בהרבה. מעתה המלך עבדאללה הוא הראשון לקבל עידכונים משלוחו אל סיסי שר ההגנה שתפס השלטון. ולארה"ב עושים עכשיו נאאאא גדול וסוגרים חשבון עם אובמה שטפח האחים המוסלמיים והפיל מובארק כדחליל מרקיב.
3.כל השאיפות ומשאלות הלב, לא יתגשמו, משום שהשלטון עבר עתה לידים לאומניות יותר ונאיביות פחות. כזה המקושר היטב לצבא, למשטרה וכמובן לטייקונה העולמית. נכון, ההמונים כביכול יחדלו מלמחות, אך העבדות והעוני הממאיר ימשיכו לשגשג.
4.לקמינר ודומיו הבאים ב"שערי שמיים"…חדלו לכם מהתקווה.
1,300.000.000 הדולר שארה"ב מזרימה היא לא מזרימה אותו לאנשי הצבא אלה לעם המצרי הרעב כלכלת מצרים היא בור ללא תחתית אם אוכלוסיה המונה כ80 מליון נפש שרובה הגדול חי על 1 דולר ליום
הלוואי שאתה צודק. אך זה אננו המצב. התמיכה של ארה"ב בעיקרה מופנית לצבא. עם כל הכבוד 1.3 מיליארד דולר "עזרה לעם המצרי" היא כטיפה בים. בכל מקרה הסעודים כולל נסיכויות הנפט הבטיחו לצבא המצרי שכל סנט שיקוז מקופתו ע"י שלטון אובמה יכוסה בשניים על ידיהם. אפילו אל ג'זירה חדלה להיות פרו האחים המוסלמיים (ב"כזרתו האדיבה" של שליט קאטאר). אתה נטפל לנקודה שולית ומתעלם מהעיקר והוא שצבא מצרים שולט במתרחש ומי ששולט בצבא מצרים הוא מי שמממן קופתו.
אני מעדיף שארצות הברית תממן[תשלוט] את הצבא המצרי מאשר אירן או רוסיה
צדוק, תקוות והעדפות לחוד ומציאות לחוד. הנה עתה העבירו מדינות המפרץ עם סעודיה וכווית בפרק זמן קצר ביותר (יממה) מעל ל 7 מיליארד דולר הישר לקופתה של מצריים ועוד כשישה מיליארד יעברו תוך זמן קצר נוסף (חודש מקסימום) לאותו חשבון בנק. מדובר בסכום אדיר חסר תקדים שכל כולו נועד לתמוך בשליטים הבאים של מצרים, בצבאה ובכלכלתה עלק. איפה רוסיה, אירן ועירק ליד זה?…כי למרות שהן יחדיו מעבירות סכומים נאים ביותר לסוריה (מה שנכון נכון), עדיין מדובר בגרושים לעומת הסיוע הסעודי כוותי קטארי חסר התקדים למצרים (כמו כל הסיוע האמריקני לישראל ומצרים במשך שלוש שנים בערך). ארה"ב וישראל יחד עם רוסיה, אירן, עירק והנתמכת שלהן סוריה, יכולות רק לעמוד פעורות פה ולהזיל ריר מתוך קנאה. מדובר כאן בקרב על המזרח התכון בפרט והעולם הערבי בכלל. ומצרים היא הלב, מרכז הכובד.
לא הבנתי, במי עלי לתמוך?
כולם יודעים על הבקשיש (תשר בעברית) ה- 1,300,000,000 $ שמעבירה ארה"ב לקצונה המצרית.
אבל כשאין שלום וחסר האוכל, אין גם יציבות. אז מחפשים האזרחים מפלט במה שיש – בדת. זה מה שמוחמד מורסי היה יכול להציע למצרים.
ה"אחים" טוענים (לפי ידיעה של רויטרס) שמוחמד אל-בראדעי הגיע לשלטון בעזרת ה-CIA. פאריד איסמאיל מה"אחים" הסביר שמוחמד אל-בראדעי הוא "הבחירה של וושינגטון". אם זה נכון יש לצפות שראובן קמינר יודה בקרוב בטעותו… ("ברור שיש להביע תמיכה וסולידריות אנושית עם המתקוממים") אם התוצאה של ה"התקוממות" היא בחירת הדיפלומט הליברל שבו בחרה ארה"ב (מחוסר ברירה)…
"כמובן" שאם ממשלת מורסי מגנה באופן חריף את הממשל סורי ותומכת באופוזיציה הסורית,
הרי שהיא הופכת מיד(!) לחברה בקואליציה של ארה"ב, נאט"ו, ישראל וכו'.
הרי "לא יתכן" שמישהו באמת ובתמים חושב שאסד ומשטרו פושעים נגד האנושות.
כולם חייבים לחשוב כמו קמינר, ומי שלא – חייב להיות חבר בקואליציית פשע כזאת או אחרת.
ובנתיים המציאות מתעקשת שלא להסכים עם קמינר, היא בוודאי טועה.
גיבור העם, צבא מצריים (זה שממומן על ידי האימפריה) מפיל בהפיכה צבאית פאר אקסלאנס את השלטון הנבחר, זה משמח את קמינר מסיבה כלשהי.
לאחר יומיים (כצפוי) מתחיל הצבא האנטי אימפריאלי לטבוח במפגינים ועוצר וסוגר משרדים של מפלגה פוליטית לגיטימית. מחיר שולי עבור המהפכה. זה הרי קמינר, התומך בשלטון אסאד (האנטי אימפריאלי) למרות עניין פעוט של כמאה אלף הרוגים.
זה רק עד סימפטום של קשיון המוות של השמאל, זה כבר כמה עשורים שהשמאל הפוליטי הוא גוויה בתעלה בשולי כביש ההיסטוריה. נביאיה של הגופה עטו על עצמם בהיעדרה מעין מסיכה, פריכה ומוסרנית ושיחקו לפנינו מחזה, קומדיה דל חארטה, מסדר הג׳די הצדקני אל מול האימפריה המכה שנית ושלישית. מקמינר ועד חומסקי כולם שוררו פשעי ישראל והאמריקאים(שטן קטן וגדול בהתאמה).
גם קמינר וגם האמריקאים רצו להיפטר ממורסי ו'האחים מהמוסלמים' ושניהם תומכים עכשיו ב'מהפכה' במצרים.
איך קמינר נפל בפח שטמנו לו האימפריאליזם והציונות הבי"ל.
אז אל-בראדעי לא עבר את המחסום שהציבו הפונדמנטליסטים (שיחד עם מפלגתו של מורסי מהווים את הרוב המוחלט של הבוחרים). הם איימו והצבא נסוג ק צ ת . אבל "הארץ" סיפר לנו אתמול מי ואיך באמת יושב על הכפתור ( haaretz.co.il/news/politics/1.2066810 ) ומסתבר שזו ארה"ב "לפי בקשת ישראל". הכותרת אומרת הכל: "ישראל לארה"ב: להמשיך לסייע לצבא מצרים"… ""בעקבות ההפיכה הצבאית במצרים, התקיימו שיחות טלפון מרתוניות בין וושינגטון לירושלים…נתניהו, שוחח בטלפון ג'ון קרי…יעלון שוחח עם צ'אק הייגל…ועמידרור עם סוזן רייס…הצד הישראלי הבהיר כי לקיצוץ הסיוע לצבא מצרים עלולות להיות השלכות שליליות לביטחון ישראל… התנאי האמריקאי היחיד מאז ומתמיד לסיוע הצבאי למצרים היה מחוייבות של הממשלה בקהיר לשלום עם ישראל""… אז מדוע ראובן קמינר נמנע מלהזכיר את מה שאפילו ברק רביד הבין??? – ש""מערכת הביטחון האמריקאית, הבית הלבן ומחלקת המדינה סבורים (בדיוק כמו BB-Ya'alon-Amidror) שהמשך הסיוע לצבא מצרים הוא אינטרס ביטחוני אמריקאי""?
"
לא ידעתי שישראל יכולה לאמר למדינות אחרות מה לעשות, והן אכן עושות כדבריה