הכותרות הכלכליות בשבועיים האחרונים עוסקות בעמדה הכוחנית של ממשלת הימין כלפי עובדי הנמלים, שזו בעצם עמדה כוחנית נגד כלל העובדים (ועל כך בהמשך). כותרות נוספות עסקו בעמדותיו הרופסות של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אחד האישים המביכים ביותר שעמד בראש ארגון העובדים בעשורים האחרונים. והיו רבים כאלה שעיקר אמנותם: ותרנותם.
אבל בימים האחרונים, בתחילת השבוע, התחרש אירוע היסטורי: לראשונה ספקים פרטיים החלו לייצר ולמכור חשמל שלא במסגרת חברת החשמל הממלכתית. לעת עתה, היקף מכירת החשמל הוא מזערי (לעומת כושר הייצור של חברת החשמל) אבל הוא מתרכז אך ורק במגזר אחד: המפעלים הגדולים. קרי: הצרכנים (כמוני, כמוך) לא יכולים לרכוש את החשמל "החדש", אלא רק המפעלים והעסקים גדולים.
נו? אז מה? רוב הייצור, ההולכה ומכירת החשמל נותרו בידי חברת החשמל שבבעלות המדינה. אז מה? זו בדיוק האסטרטגיה הכלכלית של ממשלת הימין: להפריט תחומי עיסוק הנושאים רווחים ולהתיר בידי המדינה תחומים אחרים, בהם נרשמים הפסדים. אותה אסטרטגיה קפיטליסטית מבית מדרשו של בנימין נתניהו הגורסת שיש להפריט את הכל עברה שינוי טקטי. זאת, בסיועם של האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד. מפריטים את תחומי העיסוק הרווחיים (רכבות משא, גז, מכירת חשמל לעסקים הגדולים, נמלי הים "החדשים"), ומשאירים בידי המדינה את תחומי העיסוק המפסידים או המתקיימים תודות לסובסידיות שהאזרחים מעניקים באמצעות מיסיהם: רכבות נוסעים, החשמל המיועד לבתים ולעסקים הקטנים והבינוניים, הנמלים "הישנים" ואבטחת אסדות הגז.
מתנות לעשירים וניצול לעובדים
מתנת "הממשלה הלאומית" לתאגידים הרב-לאומיים ולאילי ההון המקומיים היא כפולה: הפרטה הנושאת רווחים גדולים ואילופם של העובדים הסוררים. בראיון לתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, אמר השבוע שר התחבורה ישראל כ"ץ כי "לקחת את המונופול הקיים של הוועדים ולנסות להשליטו על הנמל החדש – לא יהיה". בכך, שלל למעשה כ"ץ את עמדת הוועדים לפיה במקרה של הקמת נמל פרטי חדש – יישמר ועד עובדים אחיד. זאת, באמצעות השאלת עובדי הנמל הקיים לנמל החדש (הנקרא "מודל ברצלונה") או הכפפת העובדים החדשים להסכם הקיבוצי הקיים. כ"ץ מבטיח לתאגידים הרב-לאומיים, שסביר מאוד שיהיו אמריקאיים, למנוע הסכם קיבוצי משותף לכלל עובדי הנמלים. השר ה"לאומי" לא מסתיר שיעד מדיניות הממשלה הוא העברת הנמלים לחברות זרות. "יש התעניינות של חברות בינלאומיות בהפיכת ישראל למרכז לוגיסטי. במקרה שכזה נפח הפעילות יגדל ויש פוטנציאל לשני נמלים", אמר כ"ץ. זאת, בדומה למהלך שרקח כ"ץ ברכבת (בתמיכת היו"ר עיני) – פיצול רכבת ישראל לשני תאגידים: חברת רכבות הנוסעים המפסידה שבבעלות הממשלה וחברה פרטית של רכבות המשא שתהיה רווחית ובידי תאגידים זרים. ואת הרפורמה "שמיים פתוחים" הזכרנו? גם במקרה הזה נתניהו וכ"ץ פעלו כסוכנים של חברות התעופה הזרות האירופאיות ותוצאותיה של אותה מדיניות יהיו פיטורים ופגיעה בשכרם של העובדים הישראלים.
פגיעה בדמוקרטיה כצעד משלים
על מנת להגשים את היעד, מדינת הפרטה, יהיה צורך במדינת משטרה. קרי: הפיכת מאבקם המעמדי של העובדים למעשה פלילי. הממשלה מעוניינת לצמצם את זכות השביתה. קודם כל ב"שירותים החיוניים". אותם שירותים שהיא מעוניינת להפריט לטובת החברות הרב-לאומיות. ועוד היא רוצה לקדם "רפורמה בשירות המדינה" שעיקרה: ביטול הביטחון התעסוקתי של עובדי המדינה – שחלקם יהיו בעתיד לעובדים בגופים המופרטים. כך, ממשלת הימין, משלימה את המהלך: מוסרת את המפעלים והנכסים יחד עם עובדיהם המפוחדים, ללא ביטחון תעסוקתי וללא הסכם קיבוצי. כאמור זהו מהלך אסטרטגי. זו ה"יווניזציה" של ישראל, הפיכת ישראל ליוון הכלכלית והחברתית של המזרח התיכון – אבל ללא משבר.
ולבסוף זיכרון אישי: בתחילת שנות ה-80 נהג עסקן הימין הצעיר ישראל כ"ץ לתקוף בשרשראות ובאלימות רבה את אסיפות השמאל והסטודנטים הערביים באוניברסיטה העברית. כעת, אין בכך צורך: כדי לשבור את ועדי העובדים יש את היס"מ ואת משמר הגבול.
הסיבה לשתיקתו של עיני היא פשוטה מאוד ,רצה מפה לאוזן וכמעט פורסמה בתחקיר רציני של אחד מערוצי התקשורת-
לחבר עיני יש בעייה דומה לזו של כדורגלנים רבים מדי ודי לחכימא ברמיזא .
איך אמר בזמנו הצדיק מוחמד דחלאן כאשר נשאל איך ישליט בטחון בעזה המשוחררת מהכיבוש :
"לאחד אשלם כסף,את השני אכלא ולשלישי אתקע כדור בראש" .כעת נורמה זו הגיעה גם ללב ליבה של
האימפריה אכן יש"ע זה כאן.
בטטה היקר, בתור אחד השונא כדורגל (תחרותי מקצועני) ואליליו ומתרחק מהנושא כמו מפני אש, התוכל לפרט בבקשה "בעייתו של עייני" גם להדיוטות כמוני?
ע"ע איציק זוהר,ליאור אסולין,אלי אוחנה,שוני גבריאלי,קאזינו,הימורים וחפש את הקשר ביניהם
תודה, האסימון ירד.
תודה אפרים על המאמר החשוב וטורד המנוחה הזה.
מאמר מצוין, מקיף מחד ותמציתי מאידך. ורק הרחבה: בשוק הוגן זכותו של כל יצרן פרטי ליצר חשמל ולמכרו במחירי תחרות. כל שנותר הוא לשלם לחח"י דמי שמוש ברשת הארצית ובחבור למבנים. לכך יש תעריף קבוע. כלומר תחנות כוח פרטיות תתחרנה בחח"י ותאלצנה אותה להתיעל ולהוזיל מחירי יצור החשמל. אלא מאי, התנית אספקת החשמל הפרטי הזול למפעלים הגדולים בלבד ולא לכלל הצרכנים, הופכת רעיון פשוט והוגן להונאה: חברת חשמל תפסיד לקוחות טובים (הצורכים הרבה חשמל פר מעוט אחזקת קוים וחבורים) והתחרות הלגיטימית תהפוך ללא הוגנת בעליל. מכך יפגעו חח"י ועובדיה פעמיים. משום שכבר עתה, הממשלה מסרבת להעלות מחירי החשמל והופכת באופן מלאכותי חח"י לחברה מפסידה. מכאן קצרה הדרך לניתוק בין מערכת היצור ה"מפסידה", לבין מערכת אספקת החשמל ה"רווחית". בכך תפורר חח"י למערך "מוקדי רווח" פרטיים והועד הארצי של חח"י יפורק.
אנני מבין אם כן, כיצד עובדי חח"י לא הכריזו על שביתה עוד בטרם התקבל ההסכם, קו"ח לאחריו?
סוף כל סוף נקלט המסר אצל ועד חח"י והוא יוצא חוצץ כנגד ההסכם. יו"ר ועד פועלי חח"י, החבר צרפתי, הוציא אתמול כרטיס אדום וגם הוריד המחסום, בפני השר סילבן שלום המפלבל בחוסר הבנה. חח"י כרגיל יכולה להתגאות בועד הכי סוציאליסטי במדינת ישראל. וגם אם מנת הביקורת גדושה, עדיין חציה המלא של כוס ההתארגנות הפועלית בחח"י, משאיר עוד פתח לתקוה ובעיקר ללימוד נושא: נהול ועד בריא וחסון (ולא תרתי משמע). כלומר שומה על ארגוני הפועלים, לארגן עצמם כך שיהיה בלתי ניתן "לשחק" איתם ושמשקלם הסגולי יכבד. דוגמא: כל העובדים של כל המרכולים בארצנו, מתארגנים תחת ארגון גג אחד. כאשר לכל מרכול ניתן גודלו היחסי בועד ובמועצה. ממש כפי שנהוג בחח"י לגבי מגזרי העובדים ומיקומם: דרום, מרכז, צפון, נהוליים, טכנאים, מהנדסים וכו', לכל אחד ממגזרים אלה יש ועד המחובר לועד הארצי, צאו וחשבו לבד, מה יכול להיות כוחו של ועד עובדי כלל המרכולים בישראל, אם יחליט להשבית כל סיפיו באשר הם? עם כל הכבוד לחח"י מדובר כאן בכוח העולה על כוחה, זאת משום הישראלי הממוצע יעדיף לחיות בלי חשמל, מאשר בלי סופר מרקט (תבדקו על עצמכם ודווחו לי אם טעיתי).
עברו כבר כשלושים שנים מאז כיהנתי בוועד הפועל של ההסתדרות מטעם סיעת "העולם הזה-כוח חדש"
בראשותם של הבמאיפיטר פריי המנוח והסופר ד"ר ראובן קריץ – מזכיר ההסתדרות היה יצחק בן אהרון
חביב הסוציאל-דמוקראטיה הישראלית וגם הוא כעיני התקפל בפני "המדינה"
לדעתי עיני הוא חלש-אופי גם חוץ לחדרו ברחוב ארלזורוב ורצונו בתפקיד ממלכתי עולה על רצונו ויכולתו
לעמוד בראשה של מערכה אזרחית-מעמדית
כמוהו כיצחק בן אהרון בשנות השישים-שבעים אלא שבן אהרון לא פזל לתפקיד אחר – האידיאולוגיה
הפרו-"ממלכתית" היא שהדריכה אותו להלחם בוועד פועלי נמל אשדוד בראשותו של יהושוע פרץ
ההיסטוריה חוזרת
האם לממשל, ישראל אין זכות להקים נמל במדינת ישראל? האם היא צריכה את האישור של ועד עובדי נמל אשדוד?
היחידים שמתנהגים פה באלימות במגלומניה ובשיכרון כוח הם עובדי הנמלים .
נכון שהקמת נמלים מתחרים תחייב את נמל אשדוד להתנהג באופן יותר שפויי – לדגמה הם לא יוכלו לשלם שכר ל"מנהל מוזיאון נמל אשדוד" שמנהל מוזיראון שלא קיים , אבל כל הדיבורים על פגיעה ב"עבודה המאורגנת" הם הזויים , אלה אם "עבודה מאורגנת" היא שם קוד לשחיתות ,נפוטיזים קומבינות והחזקת המדינה בגרון.
נתן סליחה, לא מדובר כאן במקרה פרטי בו סינדיקאט משתלט על מפעל או נמל (זו בכלל בעיה משטרתית). מדובר בעובדי הנמלים המאורגנים באשר הם, שנגזלת מהם הזכות להכניס אנשיהם לנמל החדש, כמקובל במדינה מתוקנת. ובכלל, לאפשר בתחילה (כתוצאה מרשלנות באכיפת החוק) לסינדיקאט מאפיונרי להשתלט על מפעל כלשהו ואח"כ לגזור שכל ההתארגנויות "מושחתות", זו ציניות אכזרית לשמה, שמכוונת בעיקר לשורת הרווח התחתונה: לתת כביכול "לגיטימציה" והיתר לקבלני כוח האדם, סוחרי העבדים הבזויים, להכנס לתמונה ולשרת אדוניהם הטייקונים ושלוחיהם (קרי: משת"פים, עוצמי עיניים ו"ותרנים") בכנסת בממשלה או ב"הסתדרות".
וביננו אם כבר, אז עדיף תואם חסן וכנופיתו ע"פ הראיסים (קבלני העובדים עלק). משום שהראשונים הורסים ערוגה אחת בלבד (וגם שומרים על זכויות עובדיהם) ואילו האחרונים מכלים כל חלקה טובה במקומותינו מלגו ומלבר (מתוך 2.8 מיליון העובדים במדינתנו, 2.1 מיליון אינם מאורגנים כאשר חלק גדול מהם הינם "עבדי קבלן/ ראיס").
לאלקטרונים לא איכפת מי דוחף אותם ומכניס אותם לרשת. אף אחד לא שואל אותם אם הם רוצים להתרוצץ מתחנת הכוח למפעל, לתעשייה או לשימושך בבית. האלקטרונים מתנהגים בדיוק כמו רוב הציבור הישראלי — גם לו לא איכפת מה עושים איתו — וגם לא איך כובשים את שכניו — ואיך מפריטים את מה שהיה שלו. לכן צודק גדעון לוי במאמרו "חרם כלכלי למניעת שפיכות דמים". וקריאתי לציבור החרימו את מי שמחרים אתכם כשותפים לנכסים הציבוריים, וכמובן אל תשכחו להחרים את המוצרים שמיוצרים בהתנחלויות.