הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 באוגוסט, 2013 3 תגובות

ואנחנו, מתברר, לא ידענו. חשבנו, כלומר מי מאיתנו שנותן דעתו על עניינים שכאלה, שיש לנו "יתרון יחסי". ים מלא מלחים וחום אימים, חברה עסקית שיודעת את מלאכתה, מתנהלת ביעילות ומרוויחה מאות מיליונים לשנה. משלמת מסים ככתוב, אבל קצת מתקמצנת בתמלוגים. מבחינה תעשייתית היא היתה אות ומופת. התחרתה בהצלחה בגדולי היצרנים בעולם ואחת מהמתחרות אף ביקשה לרכוש אותה במחיר טוב במיוחד, ואלמלא הקנאים – סוציאליסטים לשעה, ירוקים, פטריוטים מזויפים ושאר חולירות מקומיות – אף היתה נמכרת. שכר עובדיה הקבועים (והרבה פחות מכך עובדי קבלניה המרובים) משתכרים שכר נאה. יש לשער כי בלי השכר הנאה הזה הן ערד והן דימונה היו בקטסטרופה נוסח דטרויט במקרה הרע וירוחם במקרה הטוב. תנאי טבע מעולים והגניוס היהודי חברו יחד להצלחה עיסקית רבת שנים. עד שאיזה רוסי מנוול קלקל לנו את השורה.

Dead_Sea_Works1סככת אחסון של מפעלי ים המלח (מקור)

מרוסיה באהבה

הרוסי המנוול הוא מנכ"ל חברת אורלקלי – יצרן אשלג ברוסיה. המנכ"ל הודיע כי אורלקלי פורשת מקרטל האשלג העולמי. מומחים לכלכלה חופשית העריכו כי מחיר האשלג יירד ובהרבה, ובשל כך  ירד ירידה חדה מחיר המניה   של תאגיד ישראלי – כימיקלים לישראל – יצרן האשלג המקומי שהישגו תוארו בפתח הדברים. אף אחד בביצה הישראלית לא מצמץ.  מה? כי"ל שלנו נהנתה ממחירים גבוהים שאותם יצר קרטל עולמי? מה? אין בעולם האשלג תחרות?  כל הרווחים לא היו תוצר של הגניוס היהודי ומתת אלוהים בצורת ים המלח? יצרן אשלג קנדי אף הודיע בעקבות הודעת המנוול הרוסי כי הוא שוקל לבטל רכישה של מכרה מלחים גדול בעסקה של מיליארדי דולרים. כלכלה חופשית, מתברר, היא לעיתים בלון (נאד) נפוח.

מתבלבלים בהבנת המושג

מעטים האנשים החושבים בכלל והכלכלנים בפרט שיחלקו על האמירה שתחרות כלכלית היא עניין רצוי. אלא שכמעט כל הכלכלנים מבלבלים בין הרצון לתחרות לבין "חופש כלכלי" ומכאן הביטוי "תחרות חופשית". לרוב נמצא כי אם המצב הוא "חופשי" עבור היצרנים, הרי שתחרות אמיתית ביניהם אינה מתקיימת.  הנה לפנינו עולם גדול וענק עם חופש אשלגי מוחלט – שמובל בידי קרטל שמנפח את המחיר.

הנה דוגמא לסבר את האוזן: איך זה, תשאלו, שבירדן מחיר בקבוק קוקה קולה הוא שקל, ובישראל 7 שקלים ובכל זאת אין יבוא של קוקה קולה מירדן לישראל? אתם חושבים שזה בגלל עלות ההובלה? ממש לא. אין אפילו יבוא קוקה קולה מרמאללה לירושלים – מרחק קטן יותר מאשר מבני ברק לירושלים. אלה דוגמאות ל"כלכלה חופשית" שבה יש חופש ליצרן, במקרה הזה קוקה קולה, להחליט באופן חופשי לחלוטין כי בישראל יהיה רק ספק אחד של המוצר "שלו" – החברה המרכזית לייצור משקאות קלים- מבית מוזי ורטהיים. ולא יהיה לכאן יבוא של קוקה קולה מאף מדינה אחרת. ובאופן הכי "חופשי" בעולם הכלכלי יצרן קוקה קולה מפלסטין לא מוכר בישראל.

מדוע ממשלת ישראל מאפשרת למוזי ורטהיים לקיים בישראל מונופול על מוצרי קוקה קולה? בשם החופש הכלכלי של קוקה קולה לייצר בכל מדינה מונופול משלה. מדוע רק גורם אחד מוכר בישראל מכוניות פורד? וסיגריות מרלבורו? הכל בשם החופש הכלכלי. בפעם הבאה שתשמעו כלכלן או פוליטיקאי מלהג בזכות "תחרות חופשית" תשלחו אותו לקרטל האשלג ושיחזור עם הסברים. או לפחות עם בקבוק קולה ירדני.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    תדות לג. עשת על מאמר חד כאבחת חרב מלוטשת (נתוני אמת מדגמית אך צרופה, החותכת באבחה אחת, לעומק הבשר החי של כלכלתנו. זאת כאשר תחושת הכאב מגיעה רק אח"כ, בזמן הסקת המסקנות, אותן משאיר הכותב, לקורא עצמו).
    הייתי ממליץ לכל ישראלי ממוצע לקרוא מאמר זה פעמיים.

  2. טובה שיבר הגיב:

    המאמר הזה הוא דוגמה ומופת לאטימות ולחוסר הרגישות של רבים מן התיאורטיקנים המרקסיסטים:
    בעל המאמר אינו מודאג כלל שירידת מחירי האשלג עלולה להביא לפיטורים של עשרות מפרנסים העובדים כיום במפעלי ים המלח.
    כל מה שמעסיק אותו הוא הדיון התיאורתי והשמחה לאידם של הטייקונים גם אם התוצאה תפגע בעובדים.
    מפליאה במיוחד העובדה שהכותב המרבה לבקר את הגלובליזציה מבכה את העובדה שאין אפשרות לייבא קוקה קולה מירדן לישראל!
    המציאות, מה לעשות, מורכבת וסבוכה בהרבה מניתוח מרקסיסיטי מתוחכם אעלק: אותה קוקה קולה הנמכרת בירדן בשקל לא הייתה מיובאת בשום פנים לישראל בשנים שלפני הגלובליזציה ןבעל המאמר יודע זאת היטב שהרי בשנות ה50 ה 60 וה70 המדינה מנעה יבוא של מוצרים זולים יותר כדי לא לפגוע במפעלים המקומיים ובפועלים המועסקים בהם.
    אז תיאוריה לחוד ומציאות לחוד.

    • דני הגיב:

      אולי את צודקת, אבל אז אין שום סיבה שאדם פרטי ירוויח מיליונים מהאשלג הציבורי … למה שרווחי העתק לא יחזרו לציבור במקום לזרום למשפחת עופר או טייקון אחר? או שיש תחרות חופשית ופתוחה – ואז מי שמסכן את הונו בתחרות הזאת זכאי להרוויח רווחים. ואם אין תחרות, והשוק סגור, והרווחים מובטחים, אז הציבור הוא זה שצריך להנות מהרווחים. כנ"ל במקרה קוקה-קולה, וכל מוצר מונופלויסטי אחר. אם כבר יש מונופל שגורף מיליונים על גב הציבור, לפחות שהכסף הזה יחזור לציבור ברובו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים