השבוע קראתי באחד האתרים החברתיים תגובה מרה וכאובה של מכר ותיק, שמוכר לי כאדם אופטימי, מלא מרץ וחיוניות. האיש מצליח מאוד בעבודתו ועד כמה שידוע לי שואב ממנה סיפוק רב. קצת הופתעתי לקרוא שהוא מאס בכל הדיונים על פוליטיקה ועל הדרכים לשיפור מצבם של אזרחי המדינה. "שלום לא יהיה", כך כתב, "והחברה הישראלית איבדה את אמונתה בעצם הסיכוי לשינוי. בכל מקום אנחנו קוראים טקסטים של שרלטנים. אולי אנחנו יודעים יותר מדי. כאשר ריחף ערפל של מסתורין סביב קברניטי המדינה האמנו איכשהו שהם יודעים יותר מאיתנו; היום אני רואה בחלומותי את בני הזוג נתניהו מתייעצים ביניהם ואז שולחים את חיל האוויר כדי לקבור לא רק את הכור הגרעיני באיראן אלא גם את עתידנו. בילדותי הורי לא תמכו בדוד בן גוריון או במפא"י, ובוודאי שלא ראו בו את 'האחד בדורו', אבל בכל זאת חשבו שהם, בניהם ונכדיהם לא יופקרו ושלא יהיו כאן מלחמות יזומות או מבצעים צבאיים מיותרים רק כדי להחזיק בשלטון ולהעשיר את המעטים על חשבון הרבים".
בימינו קוראים לזה "טקסט מעולה", ובאמת התוכן והסגנון נגעו ללב כיוון שהם ביטאו המון כנות ואולי אפילו הד עמום של אהבה נכזבת. היסטוריונים מיומנים אינם נוטים לשבח את העבר הישראלי, ובספרים של רבים מהם אנחנו חשים שצילמו את עברנו בקרני רנטגן ולא במצלמה רגילה. בעיני רבים ההווה כל כך מאוס, עד שהעבר, הלוקה בחסר כשלעצמו, מנכס לעצמו אבק של כוכבים מבלי שיהיה ראוי לו. עדיין חיים בקרבנו כמה כותבים, שמספרם פוחת והולך, שחוו גם את העבר, כלומר את שני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, וגם את ההווה והם ממשיכים להגיב על הנעשה בלב די שבור. מבחינה דורית גם אני נמנה על עליהם אבל החינוך הפוליטי שלי מונע ממני להתבונן בהיסטוריה שלנו דרך משקפיים וורודים במיוחד.
בתגובות השליליות שאני מקבל על מאמרַי (יש גם חיוביות) עולים הרבה אזכורים לסטלין, לאכזבת אנשי השמאל בני דורי מהקומוניזם. זה קצת מצחיק אותי ואני נוטה להתייחס למגיבים בסלחנות. בעוונותיו זכיתי לחינוך סוציאליסטי ולא לניניסטי שלא לדבר על סטליניסטי ואפילו ב"דבר לילדים", שממנו שאבתי קצת השכלה פוליטית מקומית ובינלאומית החל בגיל חמש, גינו את הדיקטטורה של הפרולטריון. לא תתפלאו לשמוע שגם שם נחשף שמץ של גזענות קלה. אמנם הגנו על בני כל העמים ובעיקר תמכו בזכויות השחורים בארצות הברית, אבל היו גם חריגות צורמות. בכיתה ג' גיליתי אצל חברי עודד בארי, שגר ברחוב נרקיס סמוך לפינת אוסישקין, את הכרכים הכחולים של "דבר לילדים" מיום היווסדו. היה שם מדור קבוע ששמו "במעגל הימים", פרי עטו של העורך האגדי יצחק יציב. בכרך של 1940 מגנה יציב את פלישת ברית המועצות לפינלנד (חרף העובדה שהפינים היו אז תומכים מובהקים של גרמניה הנאצית) וקרא לסטלין (שנולד בגיאורגיה) "הפרא האסייני". הביטוי הזה נחרת בתודעתי חרף העובדה שלא הבנתי את כל המשמעויות בגיל כה צעיר. מכל מקום, לא קיבלתי חינוך סטליניסטי, השבח לאל, אבל הלעיטו אותי במאמרים של ברל כצנלסון, האידיאולוג של תנועת העבודה ומפא"י. בתנועת הנוער קראנו את "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", שגינה את המרקסיזם לא רק בצורתו הלניניסטית.
בבגרותי למדתי שיש גם דעות אחרות, שהיו בעינַי מבוססות יותר. היום דומה שבלי להיפטר מהאידיאליזציה של העבר לא נוכל לנשום אוויר נקי גם בהווה. ידע היסטורי מעמיק יותר היה מלמד אותנו, למשל, לחפש את שורשיה של הבעיה הפלסטינית גם בשנת 1948 ולא לתלות את כל ההאשמה למצבנו במלחמת ששת הימים ב-1967. אני חושש מאוד מהייאוש וגם מודע לכך שיש אנשים שגם המאמרים שלי לא גורמים להם לאופטימיות יתרה. הנתונים בשטח הם מרים: הממסד מיצה את רוב האופציות שלו ורבים מראשיו שרויים עתה בהלוך רוח אפוקליפטי. לא רק האמונה המיסטית-דתית בארץ ישראל השלֵמה נסדקת בגין אילוצי המציאות אלא גם הזיקה החילונית כביכול (אבל למעשה הניאו-דתית) לשטחים הכבושים בתירוצים ביטחוניסטיים. מי שחשב בעשרות השנים האחרונות, שרק מדיניות כלכלית-חברתית שתבטיח את האינטרסים של כל אזרחי המדינה בדרך שוויונית תאפשר את המשך קיומה של המדינה, צדק כנראה. הממסד הצברי (האשכנזי ברובו) ששולט עתה בחברה ובמדינה פועל באנוכיות קיצונית למען אנשיו ובשירות בעלי ההון. המעמד ההגמוני חותך את אפו כדי לפגוע בפניו, כפי שביבי אוהב כל כך לומר. כך נוצרת כאן חבורת מיואשים ענקית ועתירת השפעה תרבותית ופוליטית, שמורכבת משתי קטגוריות: אנשי הממסד ותומכיהם, שחשים שעידן זכויות היתר שלהם מאוים על ידי ישראלים מרוששים שסובלים מהדרתם מהחברה, מהכלכלה ומהתרבות, ושהמשך החזקת השטחים ימיט עליהם אסון קיומי; הקטגוריה השנייה היא המנוחשלים עצמם (כביטויו המוצלח של הסוציולוג שלמה סבירסקי) שלא מאמינים עוד במוסדות המדינה, אבל עדיין מקבלים חלק מהאתוס הלאומי-דתי של השכבה השלטת.
קשה מאוד לפטור מצוקה אמיתית במלים שטוחות כמו "יהיה טוב". החיוך שליווה אותן בעבר נעלם לו ואיננו, התאדה לאוויר העולם. הַספק שורה עתה בכל מקום, ואיש איננו חסין מביקורת. חלק גדול מהרבנים חשודים ובצדק בלאומנות שמסכנת את הציבור השפוי; הרב הראשי הוא בכלל בחזקת חשוד; רבני הציונות הלאומנית מבועתים על ידי האשמות בהתנהגות מינית נלוזה והקימו לעצמם אינקוויזיציה בשם "פורום תקנה", שאין לה תקנה וגם לא לקורבנותיה. גם הכרסום שחל במעמדם של קציני צה"ל (החל ברמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וכלה בחיילים מן השורה שמתעללים בתושבי השטחים) לא מוסיף למוראל של אזרחים תמימים, שכל חייהם האמינו בממסדים השונים וסופם שנחלו מפח נפש ענקי.
כדאי שכל המיואשים מהזן הנון-קונפורמיסטי יבינו, שאולי מעז יֵצא מתוק. הרי זה אסון להאמין לרבנים כלשהם וזוהי טעות לחשוב שמפקדי הצבא ואנשיו יכולים להתעלות מעל הזוועות שהכיבוש מכתיב, ולהתעלם מהחומרנות ומהשחיתות במשרדי הממשלה והשלטון המקומי. הספק הגדול מקנן מאחורי גילויי הייאוש, ובו עצמו טמונה גם תקווה גדולה. אם האמונה בפוליטיקאים, ברבנים, בשופטים ובשאר אבני היסוד של הממסד מתערערת, הרי שנוצר ואקום-פוליטי תרבותי בתוך החברה הישראלית שמאפשר למשבי רוח חדשים ומרעננים לחדור אליו. לעתים צריך לאזור כוח כדי לקרוע אשנב בחומות הייאוש והחידלון וממש להכריח ישראלים חושבים (ויש רבים כאלה) לחשוב על דרך מילוט מהמבוי הסתום. חידושה של הברית הפוליטית עם האזרחים הערבים כבר אמרנו?
- פורסם בכל העיר, 16 אוגוסט 2013
ישראל מוכנה לקראת מדינה פלסטינית תמורת 5% משטח הגדה (מה שנקרא גושי ההתנחלות)
כאשר צבא ישראלי נמצא לאורך בקעת הירדן וקימים 2 פתחים שיקשרו בין ירדן למדינה הפלסטינית.
בירושלים המזרחית תהיה נוכחות פלסטינית דגלים מוסדות וכ"ו אבל האחריות הבטחונית תהיה בחסות ישראלית (עם השפעה ירדנית ובינלאומית-(לפי החלטה או"ם 189-ירושלים המזרחית אינה פלסטינית)).
כל הרטוריקה בנושא "כיבוש" מצד השמאל הרדיקלי מתקיימת כדי להסתיר עמדות ורגשות אנטי ישראלים הגובלים בגזענות .
אין ספק שהמדיניות הכלכלית של הימין בהתאם לאידיאולוגיה מוכוונת לא תתקיים לאורך זמן משום שהיא מנוגדת לערכים הבסיסיים שעליהם הושתתה המדינה לדעתי הימין אינו מסוגל להקים מערכת כלכלית יציבה וכל מה שמיצר נתניהו זה מראית עין של שגשוג.(טיקונים זה משענת קנה רצוץ)
3 הערות
1 יש הקצנה גזענית לאומנית חריפה בקרב ערביי ישראל (ההקצנה הזו עוזרת לימין להשאר בשלטון)
2 השמאל נסוג ממחויבות לערכים ציוניים דבר שמרחיק את השמאל מהשלטון
האלטרנטיבה לשלטון באה מהמרכז כאשר השמאל הפך ללא רלבנטי.
3 התיחסות ברעם לבעיה האירנית דרך התקיפה הישראלית היא הטעיה צינית.
המחשב כמו הנייר – סובל הכל אך קשה לי להיות סבלני למה שכותב "עלי" על כי כאזרח שמאלי אני
בעל "עמדות ורגשות אנטי-ישראליים הגובלים בגזענות"
יש לך עוד שבחים לשבח אותנו אנשי השמאל ?
אין לי מושג מי הוא ומה הוא ה"עלי" הזה אך מוטב שיקים לעצמו אתר משלו ובו יעליל עלינו השמאליים
את עלילותיו וכשיעבור את הגבול המותר – נפנה לבית המשפט
לאחר 25 שנים בארצות הברית – חזרתי לישראל כדי לקרוא שאני "אנטי ישראלי"?
האמת על פינלנד בזמן מלחמת החורף שונה ממה שלימד אותך "דבר לילדים". . . פינלנד נאלצה לכרות ברית עם גרמניה הנאצית מפני שאף מדינה לא באה להגנתה מפני סטלין. פלישת ברית המועצות לפינלנד היתה חלק מתסביך הגדלות של סטלין.
קריאת היאוש לא מסתדרת לי קצת עם העובדות
בסקרים עולמיים נמצאים הישראלים בשלבים הגבוהים ביותר של אופימיות ובאמונה בעתיד, ווכן יש לזכור שהממשלה שלפי דעתך הביאה ליאוש נבחרה בצורה דמוקרטית פעם שלישית
חבל שמאמר ארוך פותח בנתונים מעוותים ובונה עליהם תאוריה חסרת בסיס
אפשר לצעוק על כך שהשיטה או המצב אינם לפי טעמי או אני וידידי אידנו אמונתנו או החברה הישראילית אינה מאמינה בדרכי הצודקת , ניתן לנסות לשכנע אותנו שדרכך היא הנכונה ,
מכונת תעמולה שיקרית בארץ בה ניתן לבחון בקלות את הנתונים אינה עובדת
אזרח
"חידושה" של הברית????
"מגנה יציב את פלישת ברית המועצות לפינלנד (חרף העובדה שהפינים היו אז תומכים מובהקים של גרמניה הנאצית)?" חיים, לידיעתך, הפינים מעולם לא היו אוהדי הנאצים. אדרבא, הם לא היססו ללחום בהם בשלהי מלחה"ע השנייה וסירבו בתוקף לשלח את יהודיהם למחנות ההשמדה, למורת רוחו של היטלר. מפאת קרבתם לברית המועצות, גם הם, כמו שאר עמי הלווין של רוסיה, סבלו מנחת זרועו התוקפנית של סטלין ששאף להפוך את המדינה השקטה, הידידותית והדמוקרטית לעוד רפובליקה עממית. הברית עם היטלר היה מחויב המציאות שכן הסובייטים היו אויביו העיקריים, מה גם שמהערב (ובצדק מבחינתו, בהתחשב בנסיבות הבלתי אפשריות של מלחמת העולם השנייה) לא שש לתמוך בצורה אפקטיבית בפינים. אין שום טעם להשוות אם כך בין הפינים לעמים אחרים ששיתפו פעולה עם הנאצים, דוגמת הקרואטים או הליטאים.
תן לי לחזק סברה זו ולומר שהחיילים היחידים ממוצא יהודי שלחמו תחת דגל נאצי היו פינים…, אכן הדוב מהצפון לא היה עדיף על השטן הנאצי
מאמצת בכל לב את השורה המסיימת של המאמר.
לכל העמים ששיתפו פעולה עם הנאצים היה אותו תירוץ. חבל שגם כאן נתפסים להיסטוריוסופיה הזאת
תסביר לי מדוע בנוגע לפינים מדובר בתירוץ
הסתימה, שבמבוי הסתום הישראלי (שאכן הוא סתום כהוגן), אינה ניתנת להפרדה מהישראליות עצמה, שעליה, במתכונתה, שקדה ושוקדת האימפריה. כלומר לב העניין הוא שאין סתימה שבתוך איזו ישראליות, אלא שהישראליות (עפ"י התעתוע הציוני) היא-היא הסתימה.
לא רק בחלק דובר העברית של האימפריה מורגשת סתימה אלא גם בחלק דובר האנגלית שמעבר לים חשים בסתימה, כללית, שהולכת ונסתמת לה. בעוד אצל האנגלי והאמריקאי אף אחד אינו ממש רוצה בסתימה, דבר שמאפשר להם להמשיך ולנשום למרות הריח הברור. ואילו בישראל חלקים גדולים (סתומים) מתגאים בסתימתם ורואים בקיומה התגשמות (כמעט) כל החלומות.
כעת הדילמה של האימפריה היא כיצד לפתוח (רק קצת) את הסתימה הישראלית ולהכניס מעט אוויר צח מבלי להפליל מיידית את ה"אינסטלטורים" מבית – שהכינו את הסתימה כבר מלפני 65 שנה, ושכל שנה שעברה מאז רק שקדו על חיזוק הסתימה והגברת הצחנה שעולה ממנה.
לאימפריה לא נותר, אם כן, או לתור (בשקט?) אחר דרך מעשית בכדי לרדת סופית מן "הסולם הציוני" או לחליפין לעסוק (באחריות, ולנצח) בפעולות של תחזוקת הטירוף, הסחת דעתו של הקהל (בארץ ובעולם) ושטיפת מוח קרימינלית בלתי פוסקת.
באמת "שטיפת מוח"
וכמה אירונית תמונתה של מרי פופינס
ממפלגת "יש עבר" שהמציאות סילקה
מזמן והציבה במקומה את היצור המאוס
מרי רגב(נס ודגל)
בשנת 1940 כאשר סטאלין פלש לפינלנד סטאלין עצמו היה בן ברית של היטלר ותמך בחיה הנאצית ובכיבושיה במערב אירופה .סטאלין תמך איפשר וסיפק חומרי מלחמה למכונת המלחמה הנאצית .
שורשיה של הבעיה הפלשתינית אינם ב-1948. הם נעוצים בתחילת המאה ה-20 כאשר ערבים (ערבים מר ברעם לא פלשתינים. גם הם לא העלו אז על דעתם שהם פלשתינים) רצחו יהודים בחברון וליד ת"א ובכל מקום בו רק יכלו לרצוח יהודים. גם ב-1948 לא התעוררה בעיה פלשתינית כי גם אז הם עוד לא ידעו שהם פלשתינים ואפילו העולם לא ידע שיש דבר כזה פלשתינים. עובדה, בהחלטת החלוקה לא מדברים על מדינה פלשתינית אלא על מדינה ערבית. הבעיה הפלשתינית התעוררה כאשר נאצר המציא את הפלשתינים ושם בראשם את אחמד שוקירי. זה היה הרגע המדויק שבו נולד העם הפלשתיני.
חיים, שוב כתבת מאמר מעולה. רק "שגיאה" אחת עשית, הזכרת את ברה"מ והמלחמה נגד פינלנד. זה לא יסולח אצלנו. קוממת עליך את כל שונאי ברה"מ בעבר . במקום להודות לסובייטים שהקריבו במלחמה כ- 30 מליון בני אדם, , כ % 80 מכל קורבנות המלחמה באירופה, (קורבנות האמריקאים והאנגלים היו בין 2 ל4 % ) , והצילו בכך את אירופה ורוב העולם מברבריות ואבדון , את היהודים באירופה וגם את הישוב היהודי בישראל – ובתוכם גם את אלה המצקצקים עכשיו בלשון, ולמרות כל אלה הם ימשיכו בשלהם. חוסר כפיות טובה שכזו אפשר למצוא רק אצלנו, במדינת היהודים