אין אפס, מעז יצא מתוק (אולי).  מתופי המלחמה של אובמה למקטרת השלום שפוטין חולק עם אסד.  אין לזלזל בתפנית שחלה פה, סוריה לראשונה הודתה בקיומו של הארסנל הכימי שלה, הסכימה להתפרק ממנו ואף לחתום על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק כימי (אמנה שישראל, כמובן, לא אשררה ואף הודיעה לאחרונה שתמשיך בסירובה לאשררה [ברק רביד, הארץ 12.9]).  אך חשוב מכך הוא השינוי האפשרי במאזן הכוחות הגאו-פוליטי שהיינו עדים לו בימים האחרונים.  אם רוסיה תצליח בהליך הדיפלומטי (ואין כל ערובה שכן, שהרי אף מדינה לא אוהבת להיפרד מאמצעי הנשק שלה), היא תשנה את מעמדה בעולם באופן משמעותי.  בינתיים נראה שרוסיה הצליחה למנוע בעודה באיבה הרפתקה צבאית נוספת, לא חוקית ורצחנית, של ארה"ב, ובכך להעמיד על מקומה את המעצמה שהכתירה את עצמה כ"שוטר העולם".

למי שאינו סורי או מעורב באופן ישיר במאבק בסוריה, קשה היה שלא לצפות בתמיהה מהולה בשעמום ובחילה קלה בסחרור התקשורתי סביב ההתקפה האמריקאית האפשרית על סוריה.  לא הספקנו לעכל את גודל הזוועה של מתקפת הגז בשכונת מגורים מחוץ לדמשק, וכבר הודיעו לנו שנחצה איזה "קו אדום" דמיוני, והגיע הזמן להפציץ.  הקו האדום האמור, היה איזה משפט אומלל שהגה הנשיא באחד מהעימותים שקדמו לבחירות האחרונות לנשיאות. ומכל ההבטחות המגוחכות הנפלטות מפיהם של מועמדים במהלך קמפיין בחירות, דווקא את זו החליט הנשיא אובמה לקיים.

וכך, בקורטוב הקלה, חזרנו להתעלם מעשרות אלפי ההרוגים בשנתיים האחרונות בסוריה, ממיליוני הפליטים שנפוצו לכל מדינות הסביבה (למעט שלנו, כמובן), ועברנו לעסוק בכבודו החבוט של הנשיא. "הוא לא מסוגל לראות את העולם בשחור לבן, הוא פילוסופי מדי" התרוננה פרשנית ברשת ב'.  הססן שמפגין חולשה, טענו אחרים, משום שקבע שלעם האמריקאי יש זכות להחליט האם לשקוע בבוץ של עוד מלחמה מרוחקת, מלחמת אזרחים שנמשכת כבר שנים (ותודה לבריטים על הדוגמה האישית).

תוך כדי התעלמות מהסבל של אזרחי סוריה, הדיון בתקשורת האמריקאית נסוב סביב השאלה האם התערבות בסוריה היא כמו זו בעיראק – "המלחמה הרעה", או כמו ביוגוסלביה – "המלחמה הטובה".  לא חשובה העובדה שהתערבות נאט"ו בקוסובו הייתה גם היא לא חוקית, שבמשך שנים העולם התעלם מההתנגדות האלבנית הלא אלימה, עד אשר קמה תנועת גרילה שגררה אחריה תגובת נגד רצחנית של מילושוביץ. או ש"הסכם" שאטו-רמבוויה, שדרש מהסרבים להסכים לנוכחות נאט"ו במדינתם, חישק את מילושוביץ, הביא לסרבנותו, ולהתערבות של נאט"ו. לא חשוב שההפצצות נאט"ו והוצאת המשקיפים האירופאים הביאו להחרפת האלימות הסרבית נגד האלבנים, שלא לדבר על הרג ישיר של אלבנים, ובכך להחרפת הסבל במדינה קרועה זו.  כל זה ירד בתהום הנשייה, והיות שהמלחמה בעיראק עדיין טרייה בזיכרונם של האמריקאים, וקוסובו ("תזכירו לי איפה זה במפה?") כבר נשכחה, נראה שהפור בהצבעה בקונגרס היה נופל נגד התערבות בסוריה.

הפליא להרגיז את האמריקאים הנשיא פוטין שבחוצפתו הרבה כתב מכתב גלוי לעם האמריקאי, שפורסם בניו יורק טיימס.  ביד אומן הצליח פוטין להשתמש ברטוריקה האמריקאית כנגד עצמם.  'זה מסוכן' כך כתב 'לעודד אנשים לחשוב שהם יוצאי דופן…. כולנו שונים זה מזה, אך כשאנו מבקשים את ברכת אלוהים, יש לזכור שהוא ברא את כולנו שווים'  (כל עוד איננו הומוסקסואלים, רחמנא ליצלן).  החוצפה! האומה האחת והיחידה בחסות האל, העיר הבוהקת שבראש ההר, שווה לעמים אחרים?! שווה לפוטין הרשע וחשוף החזה, שצד לווייתנים בשיניו? איך הוא מעז?!

אלמלא המהלך הדיפלומטי הרוסי קיבל את ברכת אובמה יש לשער שמכתבו של פוטין היה גורם להיפוך בדעת הקהל האמריקאי, שהיה אץ להפציץ לא משנה את מי, רק כדי שפוטין לא יחשוב את עצמו.

כשם שאת האמריקאים מעניינים הסורים כקליפת השום, גם רוסיה אינה מדינה שוחרת שלום, ופוטין בוודאי אינו הומינטר גדול.  הוא רוצה למנף את מעמדה של רוסיה בעולם ולבלום את השתלטות ארה"ב על עוד מדינת חסות רוסית.  רדיפת העיתונאים והחוקים האחרונים שחוקקו לדיכוי הגאים הן רק שתי דוגמאות מיני רבות לממשל המושחת, הרגרסיבי, והמדכא הקיים כעת ברוסיה.  ההתערבויות הרצחניות שלהם במדינות ברה"מ לשעבר לא נופלות ברשעותן ממעשי האמריקאים.  מהעם הסורי בוודאי לא אכפת להם, כל עוד יש מי שיקנה מהם נשק. אך סביר להניח שגם הם ראו לנגד עיניהם את יוגוסלביה. לא את הסבל האנושי, אלא את עמדות הטילים של נאט"ו שהוצבו שם, מאיימות, והחליטו לפעול.

אבל לעיתים, גם אם מהסיבות הלא נכונות – נעשה משהו טוב.

אז עם כניסת השנה העברית החדשה, ובדיוק כש- Voyager 1 יוצאת ממערכת השמש להציג בפני האנשים הירוקים הקטנים (שכנראה כבר לא גרים במאדים) את הצדדים היפים של האנושות, אנחנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש.  עידן שבו דיפלומטיה מקבלת עדיפות על פני פעולה צבאית, שבו שמירה על חוקים בינלאומיים חוזרת להיות אינטרס בינלאומי, ולא תירוץ לאמריקאים להשתמש בכוחם הצבאי לשימור האינטרסים האימפריאליסטים שלהם.

אולי הניסיון הדיפלומטי הזה לא רק שיפרק את אסד מנשק להשמדה המונית, אלא גם יפעיל לחץ על ישראל לפחות לחתום על אמנות בינלאומיות למניעת הפצה של נשק להשמדה המונית, ואולי אף להתפרק מהארסנל האטומי ופצצות הזרחן.  אולי נגלה סופסוף בחצר האחורית של מי נקברת הפסולת הרדיואקטיבית של הכור בדימונה.

ואולי, אולי יביא מזור לעם הסורי במדינתו הקרועה – ויהיה קצת שלום.

שתהייה שנה טובה

Share on Facebook