מאת גדעון עשת
עתה משהחליט בג"צ כי זכותה של הממשלה לקבוע את כמות הגז הטבעי שתיועד ליצוא, מתעוררת השאלה איך מטילים מס על ההכנסות מהיצוא הזה. לכאורה זה עניין פשוט: ההכנסות מהמכירה פחות הוצאות ההפקה והשיווק מוכפלים בשיעור המס. אבל, ולשם שינוי, אפילו משרד האוצר חושב שיש כאן בעיה.
מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.
מאת ראובן קמינר
סיסמאות יפות למען דמוקרטיה ונגד עריצות אינן תוכנית פוליטית. בחלל שמתמלא כשכוחות האימפריאליזם מחליטים להתערב ולשנות משטרים, נכנסים ונאחזים לא דמוקרטים, הומניסטים, סוציאליסטים או ליברלים, אלא כוחות אלימות ריאקציוניים וקלריקלים. כך היה בעיראק, כך היה בלוב וזו בדיוק התוכנית של ארה"ב ונאט"ו לסוריה.
ריאיון עם ג'יוסי ניקוליני
יש הכרח בשינוי מן היסוד של הזכות למקלט מדיני ואת חוקי ההגירה לאירופה. הטרגדיות שהתחוללו בלמפדוזה ועוד יתחוללו בחופיה הן תוצאה של החוקים הקיימים. כעת, על מנת לזכות במקלט יש לסכן את החיים. הטרגדיות הן ההוכחה איך אירופה מתייחסת למהגריה. מזה 15 שנה, תושבי למפדוזה אף הם קרבנות לאותם החוקים.
מאת חיים ברעם
מאז הטור על מותו של הרב עובדיה יוסף שהתפרסם כאן בשבוע שעבר נקלעתי כמה פעמים לחברתם של אנשים שמסתופפים בשדה הרעיוני שבו צמחתי. רבים נחשפו לטור, ורק מעטים מהם רוו ממנו נחת. ציפיתי לזה. בשנת 2013 אני כבר יודע היכן מקננים שומרי החומות של תנועת העבודה הישנה ומהו שדה המרעה שלי.
מאת אבשלום קווה
אחת הברכות המצויה בתיק השכל של החללית היא המילה שלום בעברית תקנית, העברית בה משוחחים ביניהם בעלי הקטטר הציוני המכונים שרי ממשלה, בראשם אוגוסטוס לבית ז'בוטינסקי. לא מן הנמנע כי הוא וחבריו האיצו בעושי דברם הרפובליקנים ללחוץ על סוכנות החלל לסלק כמה שיותר מהר את המונח שלום ממערכת השמש.
מאת גדעון עשת
16 איש ואישה חתמו על המודעה בעיתון "גם אנחנו תומכים במשה ליאון". ליאון מועמד לראשות עירית ירושלים. מבין החותמים על המודעה 15 לא ירושלמים. כן, הם בהחלט עובדים בירושלים, ובמשרה מלאה, אך בתום יום העבודה, ממהרים לנוס לשפלה. וכשהם לא נסים- הם בבית מלון כתייר המצוי.
מאת גדעון ספירו
ביום שבת 7 בינואר 1989 בבוקר שמעתי נקישות בדירתי בירושלים. מאחר ולא ציפיתי לאורחים נהגתי בזהירות הראויה לאיש שמאל שמוטרד מעת לעת בכל מיני איומים, ושאלתי "מי שם"? "משטרה" ענה לי הקול מעבר לדלת. הסתכלתי בעינית, וראיתי שני שוטרים במדים.
מאת איתן קלינסקי
בימים שישראל שלי מתנכלת לקהילה גדולה של רועי צאן פלסטינים במורדות הר חברון, אני מצר על כך שמשב הרוח של שירת אבות ישורון אינה נושבת במוקדי ההכרעה שהחליטו שיש להרוס את אוהלי הרועים ואת מבני הדיר לצאן. אם רוח המשורר אבות ישורון היתה נושבת במוקדי ההכרעה שלנו, היו פני הדברים אחרת במדינת ישראל.
מאת ראובן קמינר
הצעתו של פרופ' שלמה אבינרי ואחרים לארגן מחדש את הביקורים של בני נוער מישראל במחנות ההשמדה באירופה ולפתוח אותם בביקור בגרמניה היא לכאורה הגיונית וסבירה. נשאלת השאלה מדוע צץ הרעיון הזה רק עכשיו אחרי שנים רבות של טיולים בפולין לבדה?
חיים ברעם
מאז מותו של הרב עובדיה יוסף עברנו כאן כמה תהליכי השלמה והחלמה, לא מהזעזוע על מותו של איש זקן מאוד, אלא מהכיעור שנחשף בכל מקום, שטף אותנו עד צוואר וגרם לנו להבין קצת יותר טוב את המצווה לטבול ב"מקווה" לפני אירועים חשובים בחיינו.
