במאמר הדן בתוכנית התקיפה של ארה"ב נגד סוריה (6/9/13) מסתמך גדעון עשת על כמה נימוקים שמביאים אותו לשלילה גמורה של ההנמקה האמריקאית-ישראלית לתוכנית התקפה. אפשר לסכם את הטיעון המרכזי בניתוח של עשת בטענה כבדת המשקל שכל הפעילים המרכזיים בדרמה זו הם רשעים ומושחתים עד היסוד באופן מוסרי. מכאן יש לגנות את כולם שווה בשווה בגין אופי המשטרים שלהם ולאור תפקידם ביצירת המשבר. אני מבקש להגיב על עמדה זו של עשת, שדי רווחת אצל אנשים כנים בשמאל המבקשים בצדק להתרחק מהתמיכה המסיבית בארה"ב הקיימת בדרך כלל במקומותינו.
יש להודות שעמדה זאת (כולם חרא!) מושכת למדי. אכן, עדיף לגנות את כל השחקנים המרכזיים בטרגדיה זו מאשר לתמוך בתוקפנות הפרועה של ארה"ב. ובכל זאת גישה כזאת מתחמקת מניתוח רציני של המציאות באזור, מההיסטוריה שלו ומהתפתחותו החברתית-כלכלית. במקום ניתוח כזה עשת ורבים כמוהו עוסקים בחשיפת הצביעות השולטת ביחסים הבינלאומיים באזור ובמרחק בין המלל הנעלה ובין המעשים השפלים של הכוחות הפעילים באזור. אבל יש ניתוח אלטרנטיבי. כאן אפשר רק לצייר קווי יסוד שלו. קווי יסוד אלה מחייבים התייחסות לכמה עקרונות ותכונות מרכזיות באזור. בלי התייחסות כזאת כל ניתוח יהיה לוקה בחסר. על כן יש להביא בחשבון את הדברים הבאים בכל נסיון להתמודד עם המציאות ועם התהליכים באזורנו.
א. האזור המוכר כמזרח התיכון נמצא במשך עשרות שנים בשליטה ובפיקוח צמוד של ארה"ב ביחד עם שותפים זוטרים בקרב ארצות המערב העיקריות.
ב. מערכת שלמה של אמצעים של שליטה ומנגנונים של פיקוח/דיכוי מופעלים כדי לקדם ולהבטיח שליטה כלכלית, צבאית, ומדינית קבועה.
ג. שתי המטרות המרכזיות של שליטה זו הן ניצול רצוף וחלק של אוצרות הטבע ושמירה על תפקוד יעיל של רשת מסועפת של הסכמים צבאים ופוליטיים עם האליטות הריאקציונריות והמסורתיות בארצות השונות.
ד. המשטר הכלכלי-חברתי שנוצר על בסיס של שיטת הממשל הנ"ל חוסם וחונק את ההתפתחות הנורמאלית של הקפיטליזם על יתרונותיו התעשייתיים והטכנולוגיים. יש להגדיר את המשקים הלאומיים האלה ככלכלה על יסוד רנטה. ההכנסה העיקרית הנובעת מהפקת נפט, גז ואוצרות אחרים, זורמת לכיסיהם של התאגידים הזרים הענקיים. כמובן, חלק של ההכנסות מופרש למימון ממשלות ריאקציונריות ותפקודם הדכאני. סקטור התעשייה ואפילו סקטור החקלאות סובלים מתת-מימון ומפגרים רחוק לאחור.
ה. יש, כמובן, בארצות מסוימות וריאציות שונות מהדפוסים האופניים אך אלה אינם משנים את התמונה הכוללת של כלכלת הרנטה. התפתחות תעשייתית של ממש נחסמת בכל האזור כשהמקור האפשרי להתפתחות כזאת מופנה מהכלכלה המקומית אל קופות הרווחים של התאגידים הענקיים בארה"ב ובאירופה.
ו. מערכת הניצול וכפיית סחר החליפין הבלתי שווה בין המרכז ובין הפריפריה נתונות לאתגרים מכוחות מקומיים אופוזיציוניים ולתחרות מהארצות והממשלות שאינן שייכות לחוג של בעלי זכויות היתר של ארצות ההון הזר.
ברשות הקורא אבקש לחזור על הרעיונות המרכזיים:
על אופי האזור וציר ההתפתחות שלו – בקצור ובתמצית!
ההון הזר חודר לאזור מלווה בכוחות הצבאיים שלו.
הוא משתלט על אוצרות הטבע.
הוא מפריש חלק מרווחי התפוקה של חומרי הגלם כדי לארגן שלטון מושחת ולתחזקו.
הוא מטפח ומושך לצידו חבורות וקבוצות מקומיות שאינן מסתדרות עם הסביבה.
הוא משמר את מערכת השליטה מול כל הכוחות הפנימיים והחיצוניים המערערים על המצב הקיים.
עם זאת, מגוון גורמים וכוחות (שונים ומשונים) אינם משלימים עם שלטון זר ודורשים חלקם בעושר ארצותיהם.
בניתוח זה לא כולם שווים. התפקיד של כל דמוקרט והומניסט הוא להביא את הדברים הנ"ל בחשבון כשהוא נוקט עמדה לגבי אירועים באזור. לא כל השחקנים הם מנוולים ונוכלים במידה שווה. יש שהאינטרסים שלהם נועדו לשרת את ההון הזר ובעלי הברית שלו ויש שמערערים על שלטון ההון הזר ושותפיו. זה לא אותו דבר.
אפשר וצריך לשבץ את ארה"ב, ישראל, איראן, סוריה, וחיזבאללה במשבצות המתאימות. המערך האמריקאי נועד לשמר את זכויות היתר ואת המצב הקיים באזור, כלומר ההגמוניה של ארה"ב ובעלות הברית שלה. הציר שבמרכזו רוסיה, איראן וסוריה המאתגר את העליונות הפוליטית והאסטרטגית האמריקאית מנהל בדרך כלל מדיניות אחראית יותר וזהירה יותר. אפשר ללמוד הרבה על טיב השחקנים בדרמה זו כשחושפים את התפקיד המרכזי של ישראל בפוליטיקה האזורית. מדיניות הכיבוש והתוקפנות הישראלית משקפת היטב את היעדים האמיתיים של האמריקאים באזורנו.
בין תהליכי יסוד ובין המקריות
המבקשים לעקוב אחרי ההתפתחות באזור נתקלים בשלל אירועים ותופעות. אפשר להסיק בטעות שהמקריות שולטת בכיפה (CONTINGENCY RULES). אך אין להסתפק בסיכום המבוסס על כותרות התקשורת היומית. האירועים היומיים אינם אלא היבט אחד ומצומצם של תהלכי היסוד ההולכים ומבשילים באזור. בסיכום ובתמצית, השליטה בחומרי הגלם, והאסטרטגיה הקשורה במערכה על שליטה זו, היו ונשארו המפתח להבנת המזרח התיכון.

חוץ מ"הידידה הגדולה" – היא חרא וחצי. ראיתם? ארה"ב: מקום ראשון בעולם במספר האסירים – מקום ראשון בעולם בגזענות – בית הנבחראים סוגר את המדינה (ומשאיר "לעבוד" רק את הצבא).
שמעתם איך אובמה למד לדבר בשפה של ג'ורג' אורוול – NEWSPEAK ?
ליקטתי עבורכם כמה פנינים::: "נ ה נ ת י מ א ו ד לקבל את רה"מ נתניהו פעם נוספת בבית הלבן… גם הוא ה ע נ י ק _ ל י _ ח ו ו י ה _ נ ה ד ר ת בעת ביקורי בישראל… הודיתי לו על המו"מ שהוא עושה מ ת ו ך _ א מ ו נ ה _ ש ל מ ה ברשות הפלסטינית… אלה מגעים ר צ י נ י י ם… ואני מכבד את א ו מ ץ _ ל י ב ו של רה"מ" …
עוד (לתשומת לב הציונים): תחקיר שנעשה במכון PEW מראה מהפך בזהות היהודים בארה"ב. 58% מתחתנים עם "גויים/ות", ו-71% בקרב לא דתיים-אורתדוכסים. 2/3 לא הולכים לבתי כנסת. 1/3 מכניס עץ חג מולד לביתו. רק 40% מאמינים שה' נתן ליהודים את ישראל, ורק 17% חושבים שבניית התנחלויות מחזקת את ביטחון ישראל. עוד על המחקר בפעם הבאה.
יש לחתום על המאמר בכלל ובפרט על כל מילה במשפט האחרון –
אישית הייתי מוסיף שם את המילה 'הקרימינלית', לאחר המילה השלישית ('השליטה').
זו תוספת חשובה מכיוון שחסרה במילה שליטה (כשלעצמה) המהות החייתית-חיסולית שבשליטה זו.
הפשעים בשם אותה שליטה, עשרות שנים, כבר עלו במחיר בל ישוער וראויים היו להתדיין בהאג מ מ ז מ ן.
הפוך, גוטה.
המשטרים ה"דכאניים" הם נשואי האיסלאם (ערב הסעודית, דובאי, כווית, וכיו"ב), או דיקטטורה אחרת.
מדינות המפרץ הנהנות מעושר עילאי ורמת חיים בדיונית, בה בעת שמדינות ערב שכינות (עיראק, מצריים, תימן) לא נהנות מכך, אם מותר בלשון המעטה. גם התעשרות התאגידים לא באה על חשבון המדינות עצמן, בפרט במדינות המפרץ.
למשל, קשה להאשים את סדאם חוסיין, בזמנו, בנאמנות יתר לאמריקנים, ומאידך, לטעון שמשטרו היה נאור.
לכן, להאשים את האמריקנים בנחשלות מדינות ערב זה כמו להאשים את רוסיה בנחשלות סוריה. הווה אומר, אידיוטי.
ופשוט משעשע כמה שיניות באוויר תעשה, ובפרט שלא להיראות כתומך באמריקנים (טפו…), אפילו אם זה להחליק איזה 100,000 הרוגים (יותר מכל הסכסוך ערבי ישראלי ב150 שנה).
באמת סוריה מאד אחראית!
אמריקה בנסיגה. המערכה האמריקנית הגדולה נגד עיראק, והפלישה לאפגניסטן, שנועדה "לבלום את האיסלם הקיצוני" נכשלו. מלחמות ארה"ב גרמו לאי-יציבות בעיראק (1,000 קורבנות החודש בלבד) וזליגתה לסוריה, ולמעורבות מוגברת של אל־קאעידה באיזור ומחוצה לו (עד ניגריה וקניה). לכן ארה"ב הלה לחפש פתרונות "יצירתיים", במקום משלוח כוחות צבאיים כדי לשמור על השליטה באיזור. אחד מאלה הוא השימוש ב"חיסול ממוקד" ממל"טים, שלו מקדיש אובמה כל יום שלישי בשבוע מזמנו. גם הגירעון התקציבי העצום שם מונע התערבות צבאית ישירה (Boots on the Ground) כבעבר. זו גם אחת הסיבות שארה"ב מחפשת פשרות ומו"מים דיפלומטיים – עקרים בינתיים. אבל נראה שההנהגה הציונית מסרבת להסיק את המסקנות מכך, ומתעקשת להמשיך במדינות הכיבוש וההתנחלות.
אשר לסדאם חוסיין. הוא שרת את ארה"ב כמיטב יכולתו, וגם תוגמל בנדיבות על-ידי משטר בוש האב, למרות שמשטרו השתמש בגז ורצח 5,000 מתושבי העיר הכורדית חלבג'ה. וישראל? "כל עוד נמשכה מלחמת אירן־עיראק, ישראל יצאה נשכרת משפיכת הדמים המתמשכת של שתי האויבות בכוח שלה" – כתב אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר.
איזה צירוף מקרים!
גם המעורבות של איראן בניגריה וקניה היא "מוגברת", כך מסתבר. ניתן לקרוא מאמרים בנושא:
"ניגריה חשפה חוליית טרור שתכננה לפגוע בישראלים ואמריקאים"
"קניה: איראנים תכננו לפגוע במטרות ישראליות".
במסגרת אותו צירוף מקרים מעניין – איראן והחיזבאללה גם מבצעים את אותה ה"תערבות צבאית ישירה " (Boots on the Ground) בסוריה.
ואיך אפשר לשכוח גם את משטרו של בשאר אסד שהשתמש בגז ורצח 1400 אזרחים, שלא לדבר על כל שאר עשרות האלפים שנרצחו ע"י המשטר הסורי, הצבא, ומליציות שונות ומשונות שפועלות באישור (כמו החיזבאללה וה"שביחה").
מסתבר שהתוקפנות הפרועה היא גם נחלתם של איראן וסוריה, אבל זה לא ממש חשוב כל עוד אפשר להשמיץ את ארה"ב.
אז מה אמורה ההנהגה הציונית להסיק מכך?
לפי הוויקיפדיה נהרגו במלחמת עיראק, שנפתחה ביוזמת האמריקאים, בין 66 ל-131 אלפי אזרחים עיראקים. חלק ניכר מהם על ידי ארגונים שיעים הנתמכים על ידי איראן. לפי אותו מקור נהרגו בטבח העם בדארפור 450 אלף סודאנים דרומיים. מספר ההרוגים במלחמה בסוריה, רובם אזרחים, מגיע ליותר מ-110,000. רוסיה וסין היו והינן הספקיות העיקריות של נשק למשטר של עומר אל בשיר בסודאן, שדרך ארצו גם העבירו האיראנים נשק לחמאס בעזה. הרוסים הם פטרוניו וספקי הנשק של בשאר אל אסאד הסורי. לכתוב ש"הציר שבמרכזו רוסיה, איראן וסוריה המאתגר את העליונות הפוליטית והאסטרטגית האמריקאית מנהל בדרך כלל מדיניות אחראית יותר וזהירה יותר." זה כמו לעשות צחוק מהקוראים, מהעובדות ומהשכל הישר, או להקנות משמעות הפוכה למקובל ולידוע למילים "אחראית" ו"זהירה".
"איראן וסוריה המאתגר את העליונות הפוליטית והאסטרטגית האמריקאית מנהל בדרך כלל מדיניות אחראית יותר וזהירה יותר"? וואלה?
מעניין שהמשפט הזה מופיע בפסקה שנכתבה ב-bold, כנראה בבחינת "אם הטיעון שלך חלש – תצעק".
המדיניות ה"אחראית" של איראן הביאה שורה של מדינות להתלונן ולהאשים אותה ואת שליחה החיזבאללה בטרור ותמיכה בחתרנות (אזארביג'אן, תאילנד, תימן, קפריסין, הודו, בולגריה, ארגנטינה, גאורגיה, קניה).
מאוד אחראי וזהיר מצד איראן….
את האחריות והזהירות הסורית כולנו רואים בנקל , שכן הדבר ניכר היטב בדרך בה המשטר הסורי הטוב והמייטיב מטפל במשבר הנוראי שם (תקיפות מהאוויר, ארטילריה, אש צלפים, סקאדים ונשק כימי – וכל זה היישר לעבר אזרחים!).
עוד אחריות וזהירות כאלה – ואבדנו.
הכי טוב זה פוטין