בשלהי העשור השמיני לחיי אני יכול להכתיר עצמי, כמי שראה כמעט כל הצגה, שהעלה התיאטרון מימי "על עכברים ואנשים" ו"הוא הלך בשדות" באולם "מוגרבי" ז"ל בפינת אלנבי- בן יהודה, דרך האולם בנחמני והאולם בפרישמן ועד יום ששי האחרון בצהרים באולם מס' 4 במשכן החדש.
הייתי שותף למחיאות הכפיים הסוערות ביום ששי האחרון, כשזכיתי למפגש עם יצירתו של המחזאי פיטר מורגן, שהצליח להפוך סיפור פוליטי אמריקאי לתיאטרון מרתק. תיאטרון הקאמרי ראוי לכל המחמאות על החוויה האמנותית שהעניק לקהל הצופים, כשעודד תאומי מגלם את דמותו של הנשיא ריצ'ארד ניקסון.
משמשרת מחאה מול תאטרון הקאמרי (צילום: כוח לעובדים)
מתוך הערכה והאהבה לתיאטרון, החוגג בימים אלו את פתיחת שנת השבעים לפעולתו, אני מעלה את כאבי למשמע דבריה המגומגמים של נציגת הנהלת התיאטרון בתוכנית הבקר ברשת ב' עם קרן נויבך ביום ראשון.
לצערי, זו היתה הופעה שביישה את התיאטרון שאני אוהב ושייך לקהל הנאמן שלו. קשה מאוד היה לי, מנוי ותיק בתיאטרון הקאמרי, עם ההופעה המגומגמת, רווית הסתירות של נציגת הנהלת התיאטרון. למעשה עשתה את דבר שלא ייעשה – להסכים עם ההודעה על הפסקת עבודתה של ענת היימן, מובילת וועד הפעולה המתאגד באיגוד המקצועי "כוח לעובדים", מראשית חודש נובמבר. משום מה היא מיתממת ואינה קוראת לזה פיטורים.
ההון האנושי של התיאטרון אינו רק שחקנים, במאים ומחזאים. ההון האנושי של תיאטרון הקאמרי כולל מאות סדרנים, טכנאים, מנהלי הצגה, מלבישים, תאורנים, מאפרות ועובדי במה, להון האנושי הזה יש זכות להתאגד.
קשה לי לקבל התנכלות של תיאטרון, כה אהוב עלי, לציבור עובדים ששם לו לו למטרה להתאגד כדי לשפר את תנאי ההעסקה שלו.
קשה לי מאוד עם עוצמת הפער בין הופעה אמנותית מרגשת של עודד תאומי וחבריו על במת התיאטרון ביום ששי 11.10 ובין הופעה מגומגמת של נציגת הנהלה ביום ראשון 13.10, שמבטאת התנכלות קשה ובוטה כלפי נציגת עובדים, שכל "חטאה" הוא בהתגייסותה לממש את זכות ההתאגדות של מאות עובדים באיגוד מקצועי. ולפתע מוצאת נציגת ההנהלה פגמים בענת היימן.
כאבה לי הידיעה, שנשכרו אנשי חברת הבטחה כדי למנוע כניסתם של חברי ועד הפעולה לבניין. חשוב לי, כאדם שוחר תיאטרון, לדעת שההון האנושי העובד הוא יקר לתיאטרון ואין פוגעים בו באמצעות אנשי הבטחה.
צר לי, שנציגת ההנהלה, שהופיעה בתוכנית של קרן נוייבך בקול ישראל, ביישה את התיאטרון אותו אני אוהב.
אני מקווה שלא תופסק עבודתה של ענת היימן, והנהלת תיאטרון הקאמרי תכבד את זכותם של העובדים להתאגד באיגוד מקצועי.
הקהל צריך להחרים את התיאטרון אם הנהלתו לא תחזור בה מפיטורי ענת היימן. חד וחלק, את זה ההנהלה תבין.
חרפה !!!
אם אמת בדבר, * ח ו ב ה * על כל אנשי-השמאל בישראל, ללא שום יוצא-מן-הכלל שהוא, להחרים *לחלוטין* את הקאמרי, להכריז עליו כשיקוץ ולפעול, בכל-כוחנו, לסגירתו לאלתר.
לא להחרים את התיאטרון. למלא את האולמות המעלות הצגות טובות.
כן להציף את הנהלת התיאטון במכתבי מחאה.. לדרוש מההנהלה לא לעלות את התיאטרון על שרטון של עוצמת פער בין תכנים חברתיים הומאניים על הבמה והתנהלות לא ראויה של התנכלות לאחת היוזמות התארגנות עובדים באיגוד המקצועי "כוח לעובדים".
מוזר, שעובדת מאוד מוערכת, משופעת במכתבי תודה על עבודתה, מוצגת לפתע ב"קול ישראל" על ידי נציגת הנהלה , כמי שיש תלונות על עבודתה,
זו שגיאה לקרוא להחרמת התיאטרון.
חובה להתגייס לפעילות סולידארית ולחייב את הנהלת התיאטרון לכבד את זכותם של עובדים להתארגן באיגוד מקצועי, אותו הם מעדיפים.
איך בדיוק תחייבם, בכך שתראה להם בקופות, שמשתלם לנהוג כך?
הדרך היחידה היא חרם!! למד מן החרדים.
הם ימחיזו את זה לסיפור הצלחה.
עדכון (בינתיים): הנהלת התיאטרון התקפלה מול הזדהות רחבה בציבור עם העובדים. אני עצמי יזמתי מכתב מחאה של מורים לתיאטרון, שחתמו עליו 42 מורים, עד שנודע לנו, שההנלה החזירה לעבודה את העובדים המפוטרים והתחייבה, מול עורכי דין של שני הצדדים, לא להפריע לעובדים להתנגד במסגרת "כח לעובדם".