לפי סוכנות האו"ם לפליטים, כ-32,000 מהגרים ופליטים הגיעו לדרום איטליה ולמלטה בשנה האחרונה ולפחות שני שלישים מהם הגישו בקשות למקלט. רובם מגיעים ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, אבל בשנה האחרונה רבים מהפליטים מגיעים דווקא מסוריה, או ממדינות צפון אפריקה, כגון מצרים ולוב.
שאלת המהגרים מאסיה ואפריקה באירופה עלתה לכותרות כאשר סירה, שכנראה הגיעה מלוב, עלתה באש בתחילת החודש. היא נשאה על פי דיווחים יותר מ-500 מהגרים ומבקשי מקלט, רובם מאריתריאה ומסומליה. הסירה עלתה באש וטבעה ליד אי האיטלקי למפדוזה. כ-120 אנשים ניצלו ויותר מ-130 גופות נמצאו עד כה. רבים עדיין נעדרים. "הים ליד האי הקטן למפדוזה שוב הפך באופן טרגי לבית קברות למהגרים. אירועים קשים אלה ממשיכים לחזור על עצמם. אלפי אנשים עושים את המסע המסוכן הזה על פני הים התיכון בשביל למצוא הגנה בינלאומית או חיים טובים יותר", אמרה יזרצה טיגאני, סגנית מנהל מחלקת אירופה ומרכז אסיה באמנסטי. "הגיע הזמן שהשלטונות האיטלקים והאיחוד האירופי יגדילו את יכולת החיפוש וההצלה שלהם, במקום להתרכז בסגירת הגבולות. חייבים לעשות יותר על מנת למנוע אובדן נוסף של חיי אדם", הדגישה.
הקהילה האריתראית בישראל קיימה טקס זיכרון להרוגי למפדוזה ב12/10/13 בגינת לוינסקי בתל-אביב (צילום: אקטיבסטילס)
שליח העיתון הצרפתי "הומניטה" שוחח בימים האחרונים עם ראש העיר למפדוזה, ג'יוסי ניקוליני, בעקבות מותם של מאות בקרבת האי האיטלקי ומדיניות ממשלת הימין בארצו כלפי המהגרים.
ש. איזו מדיניות הגירה צריכה לנקוט ממשלת איטליה?
ת. יש הכרח בשינוי מן היסוד של הזכות למקלט מדיני ואת חוקי ההגירה לאירופה. הטרגדיות שהתחוללו בלמפדוזה ועוד יתחוללו בחופיה הן תוצאה של החוקים הקיימים. כעת, על מנת לזכות במקלט יש לסכן את החיים. הטרגדיות הן ההוכחה איך אירופה מתייחסת למהגריה. מזה 15 שנה, תושבי למפדוזה אף הם קרבנות לאותם החוקים. אנו רואים את הנמלטים מהמלחמות ומהרעב. יש להיערך לכך שאותם אלפי נמלטים ופליטים יוכלו לקבל אישור כניסה, בטרם עולים על ספינותיהם הרעועות. יש לנו הצעות רבות, ביניהם הענקת מעמד פליט במדינות מהן הפליטים בורחים, או בגבולותיהן…
ש. … אבל קיימת הגירה שמקורה בצורך לחפש עבודה, הגירה כלכלית…
ת. נכון מאוד. הנתונים מראים עד כמה סגירת הגבולות היא טיפשית. באיטליה בין 10 ל-15 אחוז מהפליטים ומהגרי עבודה מגיעים דרך הים. ורובם ככולם לא רוצים להישאר באיטליה המוכה אבטלה.
ש. האם אתה סבור שהותירו את למפדוזה לבדה במערכה?
ת. מתייחסים לאי כאל גבול יבשתי. אבל זה לא גבול – זה אי. המערכה להצלת למפדוזה היא גם המערכה להצלת המהגרים והפליטים. חוקי ההגירה אינם צודקים עבור האנשים הזקוקים לעזרתנו ואינם צודקים עבור תושבי אזורי הספר והאיים. עבורנו, הטיפול במהגרים מהווה משקל כבד בהוצאות האי. הרבה מעבר למה שאנו יכולים לשאת. בלמפדוזה אנו רואים את הבאים מהים כבני אדם. עבורנו הם אינם שקופים. מסוריה, למשל, מגיעות משפחות שלמות הנמלטות ממלחמת האזרחים האכזרית. מה אני אמור לעשות עם ההורים המנסים להציל עם ילדיהם? לגרש אותם? לכלוא אותם? אנו עוזרים להם כמיטב יכולתנו.
לעזור לפליט זו תכונה אנושית. עזרה לגר ולפליט (שחי בקרבנו) היא עשייה ששורשה יהודי כך נטען באתר הסוכנות היהודית. אבל שם מגבילים את הזכות לעזרה זאת לפליטי השואה. . . כי אצלנו מסתכלים על כל דבר במשקפיים יהודיות כביכול. וכדי שהפליט לא יגיע (ויחיה בקרבנו) הקמנו גדר. ולכן הם עולים על סירות רעועות כדי להגיע לחוף מבטחים, וחלקם טובעים. ואצלנו אומרים: שידאגו להם האיטלקים, והמלטזים… כי לנו מתירה ממשלת נתניהו רק לדאוג לסורים פצועים (שנלחמים נגד אסד) ולכמה ילדים ואזרחים כדי שנוכל להראות עד כמה אנו אנושיים. ועל זה נכתב מאמר (ב"הארץ") שדורש בשם "הרופאים הישראלים שמטפלים בקורבנות מסוריה: חייבים לספר לעולם על הזוועות". ואם זו לא
שבועת היפוקריטים, שמדינתם תורמת להארכת המלחמה בסוריה — וגורמת סבל נורא לאזרחים — שאלו את השאלה "מה זה לעזאזל?" כי מעשה הומני זה לא! וכך גם גידור הגבול והפיכת פלסטין לגטו גדול, לבאנטוסטן, מאחורי קיר האפרטהייד.
בעצם, שום-דבר לא השתנה, מאז שנות השלושים ועד ימינו.
אז כהיום, תושבי המדינות המבוססות-יחסית, חוסמים גבולותיהם מפני פליטי-חרב ומהגרים רעבים מן החוץ, מזה ומסיתים בפראות, נגד מיעוטים לאומיים/דתיים מוחלשים מבית (כפי שנוכחנו כולנו, שוב, בשבוע שחלף, בהסתה התקשורתית המטורפת, ביזמת טייקונים ועסקנים פוליטיים עלובים, נגד קהילת-הרומה), מזה.
ההבדל היחיד: אז, היהודים היו בצד החלש, המוכה, הרדוף והניצוד. היום, היהודים (בהתגלמותם הציונית), הם מראשי החזקים, המכים, הצדים והרודפים…
ולא דבר עוד.
בארצות המבוססות, גם העניים-יחסית, עדיין חיים (ברובם) בתנאים טובים לאין-שיעור מאלה, שמרבית תושבי-אפריקה, יכולים, אפילו, לחלום עליהם; למעמד האמיד בהן, על-אחת-כמה-וכמה, שדבר אינו חסר. יתנו מעצמם, אם-כן, לפליטי-אפריקה!! על האיחוד האירופי, לקבל בזרועות פתוחות, את כל הנמלטים לשעריו. הוא גם חב להם, חוב עצום: מקור-עושרהּ של אירופה, הינו – בראש ובראשונה – בשוד הפראי, ששדדו אבות האירופים דהיום, את ילידי-האמריקות, הודו – ואפריקה…
כולנו אתכם, אבל יש לטפל גם בבעיות שגורמות להם להימלט מארצם כדי שמראש לא יצטרכו לעזוב.
על אנשי הדת באזור להפעיל את השפעתם לשם כך.