הקהילה האריתראית בישראל שרויה באבל כבד בעקבות החדשות הנוראות על שתי הספינות שטבעו בדרכן לאיטליה. לרבים מאתנו כאן יש קרובי משפחה או חברים שהיו על הספינות וטבעו למוות.
האריתריאים המחפשים את דרכם לאיטליה, כמונו כאן בישראל, נמלטים מהדיקטטורה האריתראית שמשעבדת, רודפת ומענה את אזרחיה, בתקווה לחיות בכבוד כאנשים חופשיים.
טקס זיכרון להרוגי למפדוזה בגינת לוינסקי, תל-אביב, 12/10/13 (צילום: אקטיבסטילס)
האסון באיטליה מחזיר לקהילה שלנו את הזיכרונות הטריים – של הנסיבות הקשות בגללן נאלצו רבים לעזוב את ארצם, ושל האירועים המחרידים שעברו רבים מאתנו בדרכם לישראל. אלפים נחטפו על-ידי מבריחים והיו כלואים במחנות בסיני במשך חודשים ארוכים ואף שנים, בהם עברו עינויים, מכות והתעללויות.
המציאות האיומה הזו מתרחשת כבר שנים, וקולם של הכלואים בסיני אינו נשמע. אנו כאן בישראל שומעים את העדויות של ברי המזל שהצליחו להימלט ממחנות העינויים, ומלווים אותם בהתמודדות הקשה עם הטראומות, הזיכרונות והצלקות שהם נושאים. הם, ואנחנו איתם, מבקשים להשמיע את קולם ולספר לעולם את אשר מתרחש.
אנשים רבים אינם מבינים את המצב הנורא אליו מגיע אדם שנאלץ לעזוב את מולדתו ולסכן את חייו בכדי להגיע למקום בו יכול לחיות בחירות ובשלום. כמה עצוב שכל-כך הרבה גבולות, גדרות, כלא וסכנות נמצאים בדרכם של מבקשי מקלט, של מי שמבקשים להגיע לחוף מבטחים.
רק לאחרונה התבשרנו על כך שבעזרת האל ברחו 150 איש מהמחנות, בחסות המצב הכאוטי ששרר בסיני בעקבות תקיפות הצבא המצרי. אך לצערנו, הם נעלמו ואין אנו יודעים מה עלה בגורלם. ביניהם ישנן גם שתי נערות צעירות, שאביהן כאן בארץ חרד לגורלן.
לצערנו, הצבא המצרי שתוקף בסיני לא שם לו למטרה את הצלת אותם אנשים שעדיין כלואים ומעונים שם. אנו מתפללים לשחרורם המהיר ולשלומם של הנעלמים. אל התפילות הקבועות האלה שלנו, אנו מוספים בימים אלה את תפילותינו לזכר הנספים באסונות ימה של איטליה. ליבנו ונפשנו עם בני המשפחות והחברים של הנעדרים וההרוגים.
אלפים רבים מבניה של הקהילה האריתריאית מתים בדרך הייסורים אל החופש. אנו מתפללים כי יום יבוא ונוכל לשוב בבטחה אל ארצנו. עד אז, נבקש ממדינות העולם שיראו את סבלנו ויסייעו לקורבנות מחנות העינויים בסיני ולמבקשי המקלט האריתריאים הפזורים בעולם.
- עזיזה קידנה, נזירה אריתראית ממסדר אחיות קומבוני, מתנדבת ופעילה ברופאים לזכויות אדם. זוכת פרס המאבק בסחר בבני-אדם של מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2012.
ח ו ב ה על כל המדינות המבוססות, המצויות סמוך ליבשת אפריקה = דוגמת איטליה, ספרד, ישראל וקפריסין – לפתוח את שעריהן, לפני כל הפליטים ללא יוצא-מן-הכלל, לאפשר להם, כניסה טבעית ונוחה (ללא שום הזדקקות, למבריחים למיניהם) ולשכנם בתנאים סבירים, במחנות-מעבר, שידמו לכפרים נעימים ולא למחנות-ריכוז.
בהמשך, יש להגיע, כמובן, להסכם, עם מדינות ברוכות-שטח, אך מעוטות-אוכלוסיה = דוגמת אוסטרליה וקנדה – בדבר העברת מרבית הפליטים אליהן, עד יעבור זעם.
זה לא היה האל שהקים את שגרירות ישראל באסמרה בירת אריתריאה. האל לא מוכר למדינה העניה הזאת נשק, ולא הוא שמקיים בסיס של חיל הים – וחיל המודיעין באיי דחלק שבים סוף, לא הרחק מהעיר מאסאווה. וגם אם הדיטטור של אריתריאה ישעיהו אפוורקי חלה בהתערבות האל, הוא הוטס לטיפול בישראל ע"י מטוס של חיל האוויר של ארה"ב… ומאז ממשיכה ישראל לטפל ולשמור על הדיקטטורה של אריתריאה. ולכן בורח ממנה כמעט כל מי שיכול — גם לישראל. ומאז שהוקמה הגדר על גבול מצרים, ונמנעה מהארתיראים הזכות להיכנס "לארץ המובטחת לפליטים" (שאינם זכאים לה ע"פ "חוק השבות") הם — ורבים מאחיהם מסוריה וסודאן — טובעים בים כי נביא החירות משה (ולא "בניו") לא דואג לאף אחד, כמו שדאג (מספרות האגדות) לעמישראל "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים". . . כי משה כבר לא "שַׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם."