מקום: אדושמיה. לשעבר מ. ישראל זצ"ל.
זמן: אחרי הצהרים. קצת לפני סוף הספירה המקומית.
אוכלוסיה: אוח-אוח-לוסיה.*
שפה: מתנכללית.
שפת המיעוט החיליוני**: עברית שתי יחידות.
שלטון: סנהדרין הגדולה.
בית מקדש: על שם באבא ביבי.
ראש הסנהדרין: מור כץ קוץ. אדמו"ר.
* קבוצת האוח-אוח הגדולה והדומיננטית מורכבת מבעלי חזקות. החזקות הינם ישובים הנשלטים על ידי חברות כוח אדם מפלצתיות השולטות על מאות אלפי דונמים אותם מעבדים עבדים. הללו צאצאים של קבוצות, קהילות, ציבוריים שאיבדו לחלוטין את זהותם בשורה של מעשי אלימות, פרי רוחם ומעשיהם של מתנכללים. היכולת הקיומית של אדושמיה נשענת על אזהרות חוזרות ונישנות באמצעות תוכניות טלביזיה, רדיו ועיתונות בהם מוצגים לראווה מיטב כלי יום הדין האטומים למיניהם שנוצרו בימי הקדם הישראליים. ולכך מתלווה איום מתמיד על העולם לשלוף את הניצרות ברגע של תקיפה/פלישה מצד איזה שהוא גורם זר, ערלי, גויי. פויה.
כמובן שרוב רובם של החילונים, בלבושם הנוכחי, עקרו מזמן מהארץ למרות שעברו בהצלחה את המבחן הפסיכומטרי וזכו בנדוניות שוות דירות. אוכלוסיית האוח-אוח הינה תערובת דתית-ימנית-צמחונית המכילה תתי-קבוצות מגוונות, בעלות אקצנטים שונים, שהצליחו לשמר את האות למד של ישראל בשמם; חרדל, קק"ל, רמח"ל (מסכן, מה הוא אשם?)מגדל, מכלל, מפדל, בגלל, ושם יוצא דופן: שוסי כ(ל)ב קט.
** חיליונים- תת קבוצה של צאצאי חילונים מימיה הראשונים והמבטיחים של מ. ישראל, המתגוררים בשכונות קטנות וצפופות. הללו נשמרים בקפידה על ידי גייס מיוחד של הצבא, עונג שבת שמו, הדואג להנפיק מדי שבוע מופעים בכיכרות השוק דוגמיות קיום בהשתתפות נציגות חיליונית נבחרת. הללו נאלצים להעלות בפני שמנא וסלתא של אדושמיה פרקים אופיניים מימים עברו המציגים אותם כגנבים, פדופילים, בועלי נידות ואוכלי טריפות.
הדיווח שלפנינו לקוח מביטאון עורכי הדין "מורשת מרשי".
בור הולך ובור בא. זעה קרה מבצבצת בפניו של רב-אלוף, עזאי בן שלוק. במכשיר הסלולארי דור קט"ז נודע לו זה עתה על פלישת כוח משימה של מדינות העולם הראשון לחוף הפונים אל האל, לשעבר הבונים. הוא מתקשר בבהלה לראש הסנהדרין, האדמור כץ קוץ היושב בתוך המקווה הפרטית שלו, שכבר מזמן הפכה לג'קוזי דור נ"ט, לצידו רופא אף-אוזן-גרון המורח זפת על ראשו כדי לחדד את שכלו שאבד במרוצת השנים. במקום נוכח עורך דין, הצמוד לרופא, כדי להבטיח את קיומן של האותיות הקטנות בחוזה העסקתו והוא למעשה המקור למידע אודות ההתרחשות הגורלית.
"בן-שלוק, מה אתה רוצה עכשיו?" שואל קוץ, "למה אתה מתנשם כל-כך? סידרתי לך קדשה רזה משבט דן פנורמה. אסור לך להתאמץ. אל תשכח, הערב אתה מוזמן אלי הביתה. שמחת…"
"ראש הסנהדרין, חוף הפונים אל האל מותקף מהאוויר, מהים…"
חוף הבונים עוד בימי מ. ישראל (מקור)
"נו, אז תפעיל את הקוד הסודי. אתה מחכה למשיח?"
"אי אפשר ראש הסנהדרין, הקוד חלוד לגמרי."
"חלוד התחת שלך, מה קורה כאן? תלחץ עליו ונראה לאומות העולם מה זה!!!"
"אתה זוכר את הקוד?"
"בטח שאני זוכר. נצח ישראל לא ישקר. כמה פעמים תרגלנו את זה!"
"נכון, אבל מאז שהקוד נקבע עברו כבר כמה שנים!"
"אז מה?"
"מה אז מה? שכחת שמחקנו מזמן את השם המפורש ישראל?"
"נו, אז מה? הנצח הוא תמיד נצחי. זה כתוב בכל מקום!"
"הנצח נצחי אבל הקוד חלוד, תקוע. אי אפשר להפעיל אותו."
"אוי ווי. איך לא חשבנו על זה. מה עם הקדוש ברוך הוא, מה איתו? אי אפשר להכניס אותו לתמונה?"
"בפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא התקשה לשתות את המיץ גזר שהכינה לו אשתו."
"אשתו? תגיד עזאי, אתה מאוזן או מה?"
התרגשות גדולה. בן-שלוק: "הם נוחתים. גויי הים. הם מסתערים לכל עבר. מה נעשה?"
"מה נעשה, מה נעשה? תשלח מיד את שר האלפים לגזרה. תגיד לו לסלק את המציל, להרוס את הסככה ולמעוך את כל השלגונים. בלי מציל, סככה ושלגונים הם יטבעו בים כמו כלום."
"רגע, רגע. אלוף פיקוד המודיעין נכנס. דבר איתו."
"תת-אלוף תבלולזון השלישי. מה אני שומע עליך? האויב שוצף בהמוניו את חוף הפונים?"
"מור האדמו"ר, זה נכון מאד! לך תסמוך על הגויים הללו. אין להם שכל במיל."
"תגיד לי, אידיוט שכמוך. סידרתי לך אוטו צמוד, פנסיה שמנה ושני גננים קבועים לווילה שלך …"
"ראש הסנהדרין, הפלישה של המנוולים הללו הם בניגוד לכללי הלוגיקה, הסמוכגיקה…"
"טוב, טוב. אתה משוחרר. תן לי את סגן אלוף ירמוכה, את מתאמת הפועלות במסדרון."
"מור אדמ"ור, אני שומעת כל מילה. איך יוצאים מהברוך?"
"שיפתחו את כל ערוצי הטלביזיה. מיד. שיורידו את הניילונים מהטילים. מיד."
"הם הורדו מזמן. את הניילונים פרסו על הגגות."
"למה אני צריך לשמוע את זה עכשיו?"
"למה כובע! ועליהם הניחו גרעינים של אבטיחים."
"בשביל מה כל האינפורמציה הזו, ירמוכה, אני מתפלא עליך. את בוגרת ישיבה תיכונית."
"אבל אני גם צמחונית. שכחת? פתאום יש לך ראש של איזה עבדול אחד!"
"נו כבר, נו כבר, למה לא שומעים את מה שצריך לשמוע? איפה הישועה? לפחות תמונה שחור לבן של ישועה!"
ואכן התמונה מופיעה: מנהל הערוץ הראשי אוחז ביד אחת את זרועה של שדרנית רצף מתלמדת, שלא תברח לו ברגע האחרון. הם מחישים צעדים לעבר מסלול בשדה תעופה קרוב, וכבר נראים פניו השוחקות של מטוס מנהלים בעל פרצוף של הלוך בלבד. הם מטפסים במדרגות המטוס. התמונה מתרכזת בגבה של הקריינית, עליו מתנוסס גיליון בריסטול גדול בו נכתב באותיות של קידוש לבנה:
צופים יקרים מאד מאד, שידורינו יחודשו עוד אלפיים שנה. עמכם הסליחה. הכול בגלל מסמר קטן. אל תיכנעו למדוחי הרגע. שתו לימפופו קר. המשיכו לשלם את האגרה. ההכנסות קודש להוצאות.
