מזג האוויר הקר והרטוב מעלה לי מחשבות נוגות על האקלים. למרות השלג שעוטף את ירושלים, המזכיר לנו שהעיר יכולה גם להיות יפה, בקיץ האחרון נמס לחלוטין הקוטב הצפוני. לחלוטין! בספטמבר, ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים) יצא בהודעה רשמית שהתרומה האנושית להתחממות הגלובלית היא ב"סבירות מאד גבוהה", שבשפת מדענים שעובדים עבור האו"ם המשמעות היא "בטוח! חייבים לעשות משהו בדחיפות!!". ההודעה יצאה שבועות אחדים לפני פתיחת הכנס העולמי ה-19 לשינוי אקלים, בוורשה; אירוע שקשה היה למצוא אזכור שלו בעיתונות הישראלית.
המסת הקרח בנונאבוט, קנדה (צילום: פול ניקלן / נשיונל ג'אוגרפיק)
למי שראשה אינו טמון עמוק בחול, השאלה לגבי התרומה האנושית להתחממות הגלובלית היא שאלה שיושבה מזמן. ההיגיון הוא פשוט, אם (1) עלייה בכמות גזי חממה באטמוספרה גורמת להתחממות, ו(2)בני אדם משחררים כמויות הולכות וגדלות של גזי חממה (בין אם פחמן דו-חמצני משימוש בדלקי מאובנים, או גז מתאן כתוצר לוואי של חקלאות תעשייתית), הרי שבני אדם תורמים להתחממות גלובלית. מבוא ללוגיקה א'.
אבל לוגיקה איננה תכונה אנושית חזקה. הכחשה, הדחקה, רציונליזציה הן מנגנונים פסיכולוגים נפוצים יותר, לא לוגיקה.
אנחנו לא תמיד כאלה. למשל, בשנות ה-80 התגלה "החור באוזון" שמקורו היה בגזים ממקררים ודאודורנטים. אז הוצאנו את הגז (CFC) מחוץ לחוק בהסכם מונטריאול, והופ כמה עשורים אחר כך החור באוזון הצטמק בצורה משמעותית. לא לגמרי נעלם, אבל כבר לא מהווה איום.
אז למה אנחנו לא משנסים מותניים ומתמודדים עם בעיית גזי החממה? כבר אמרתי הכחשה, הדחקה, רציונליזציה. . . ?
עשרים ושתיים שנים אחרי הפסגה העולמית הראשונה לנושא כדור הארץ, בריו דה ז'נרו, וכמעט 20 שנה מאז הסכם קיוטו, הפגע הסביבתי שהוא המין האנושי הצליח לעשות יותר נזק, ולהנחית יותר סבל מ-20 השנה שקדמו להן.
חוסר המנהיגות בעניין בעיית שינויי האקלים הוא הכישלון מספר אחד של מדינות העולם, ובאופן ספציפי המדינות המפותחות. תחת נטל הצרכנות האנושית צרת האופקים, העולם סביבנו קורס: החל בהכחדה המונית של בעלי חיים, ברמה שנראתה רק כחמש פעמים ב-500 מיליון השנה האחרונות ואף מהירה מהאחרות, וכלה באירועי מזג אוויר קיצוניים שהביא עלינו את האסון האחרון בפיליפינים (שני רק לטייפון שהיה לפני שנה), אסון קתרינה, בצורות נרחבות באפריקה ואסיה, גלי חום וקור באירופה, ואלה צפויים להתרבות בשנים הבאות.
הדיונים על דרכים להצלת כדור הארץ מדגימים את החזירות הקולוניאליסטית של המדינות המפותחות (ועם החזירים, סליחה).
הסכם קיוטו נועד להפחית את שחרור גזי החממה תוך הגנה על האינטרסים הכלכליים של המזהמים הגדולים. ההסכם דרש מהמדינות המפותחות להשקיע בפרויקטים המפחיתים פחמן דו חמצני, קרי שתילת עצים, תמורת הזכות להמשיך ולזהם את האטמוספרה בגזי חממה. כך ההסכם עודד את המזהמים הגדולים ביותר להמשיך בשלהם. כל עוד שתלו איזשהו עץ באמזונס הם קיבלו הקלות מס נרחבות. בכל זאת, ההסכם לא אושר בארה"ב, והאירופאים גררו את רגליהם ביישום עקרונותיו. עד שהגענו לכנס האקלים העולמי בקופנהאגן ב-2010, הסתבר שלא רק ששיטת האשראי הפחמני (carbon credit) אינה עובדת, אלא שהיא תורמת להמשך ההתחממות.
ובינתיים, חלו גם שינויים משמעותיים במבנה כלכלת העולם. תאגידים בינלאומיים, וספציפית תאגידי אנרגיה, נעשו חזקים יותר ועצמאים משליטה לאומית של מדינות האם שלהם. אין אלא לבחון את המשבר הכלכלי של 2008, מי היו המפסידים הגדולים ומי יצאו ממנו ללא פגע, כדי להבין שמדינות לאום כבר לא מנהלות את הכלכלות של עצמן. קשה להכפיף תאגידים לחוקי הגנת סביבה, במידה וכאלה קיימים, בדיוק כשם שקשה להכפיפם לחוקי מיסוי.
ברמה התרבותית התמכרנו לצרכנות. מרבית המשאבים היצירתיים שלנו מופנים לאופנים בהם ניתן להגדיל את הצריכה. אנו מכורים לטישרטים הזולים שזורקים אחרי שתי כביסות, טלפונים סלולריים שמחזיקים פחות מתקופת התשלומים לחברת הסלולר, טאבלטים שיוצאים בגרסאות חדשות מדי שנה. אנו מכורים למכוניות הפרטיות שלנו עם קיבולת מנוע שלעולם לא נממש בכבישים הפקוקים כשהילד במושב האחורי, למים חמים 24 שעות ביממה, מכונת כביסה, מיבש ומדיח, שמופעלים סביב השעון. מי שאינו צמחוני, אוכל בשר או עוף או דג מדי יום, מי שידו משגת אוכל גבינות שהוטסו מצרפת ויינות מאוסטרליה ודרום אפריקה. אנחנו רוצים לטוס בזול לכל מקום בעולם, ושכל מיליון התמונות שצילמנו בטיול לסין יהיו בענן כדי לשתף את העולם, שהטלוויזיה תהייה אינטראקטיבית, והקפה יכין את עצמו.
תרבות הצריכה משרתת מערכת כלכלית שמושתתת על צמיחה. אם הכלכלה לא צומחת כל שנה בכמה אחוזים, כלומר לא היו עוד ועוד אנשים שקנו עוד ועוד דברים, מיד הבנק העולמי מיבש לנו את ההלוואות, כלכלנים זועקים חמס, וסוגרים את השלטר על קצבאות נכים וסיוע לרעבים. דמוקרטיה וצריכה נעשו מילים נרדפות, ואף גרוע מכך. הזכות לרכוש כל פיסת זבל נעשתה חשובה מהזכות שלנו להשפיע על מנגנוני השלטון.
ובעוד מדעני האקלים המובילים מזהירים שאם לא נפחית את שחרור הפחמן הד-חמצני ב-80% עד 2020 (עוד שש שנים), כך שהתחממות הכדור לא תעלה על 2 מעלות צלזיוס, לא ניתן יהיה לחיות על כדור הארץ, החגיגה נמשכת. נזקי האקלים אומנם פוגעים יותר במדינות החלשות אך האקלים הוא פחות סלקטיבי מהכלכלה העולמית. דו"ח של ארגון שטרן מ-2006 טען שנזקים בגלל אירועי אקלים קיצוניים עלולים לעלות כ-20% מהתל"ג העולמי. דו"ח אחר של הבנק העולמי, שיצא לאחרונה, מדווח שעלייה של 2-4 מעלות תגרום להחרפה של בצורות, ייבוש מקורות מים באפריקה ודרום אסיה, העלמות ריפים שיפגעו בדגה, ונזקים משמעותיים ליישובי חוף ברחבי העולם.
תטענו, מה לנו ולכל זה? אנחנו מדינה קטנה, שמונה מיליון איש לא יכולים לשנות בצורה משמעותית את האקלים גם אם נפט יזרום לנו מהברזים. אכן ישראל אחראית ל-0.13% מזיהום גזי החממה העולמי, בהחלט זניח, ובכל זאת תביעת הרגל הפחמנית של ישראל דומה לזו של מדינות מערביות אחרות. ואפילו בוועידת קופנהגן ב-2009, התחייב בשמנו הנשיא שמעון פרס, שעד 2020 ישראל תפחית את פליטת גזי החממה ב-20%.
לישראל עודפים של משאבי אנרגיה טבעיים. במזג אוויר הסוער הזה קל לשכוח שמרבית השנה יש לנו הרבה שמש ולאורך החוף וברכסי ההרים הרבה רוח. היות שכ-50% מעלות של חשמל היא התשתית (יצירת חשמל במקום א' והבאתו אלינו הביתה), הרי שגגות סולאריים וטורבינות היו יכולים להפחית את עלות החשמל באופן משמעותי. אך המשמעות של זה היא פגיעה במונופול של חברת חשמל על התשתית, ולכן למרות שחברת החשמל נותנת קרדיטים עבור ייצור חשמל מקומי, המכסות הן מצומצמות, וההחזר לא מספיק להפוך את ההשקעה לכדאית.
בכך, ישראל, כמו ארה"ב, מפגרת אחרי מדינות כמו סין ויפן, המשקיעות מקופת המדינה לפיתוח מקורות אנרגיה חילופיים.
אך מעבר להיבטים הפרקטיים של מעבר לאנרגיות מתחדשות, צריכת האנרגיה שלנו – תושבי העולם – עולה בקצב הגדול פי ארבעה מקצב גידול האוכלוסייה, שגם הוא אינו סביר. לא רק שלא ברור אם אנחנו יכולים לגדל מספיק אוכל להאכיל את עצמנו בצורה שאינה הרסנית לסביבה, מקורות האנרגיה שלנו הולכים ומתמעטים . מה שבטוח הוא, הם לא יתמכו בעולם שבו 7, 8, 10 מיליארד איש ואישה רוצים מכוניות פרטיות, מכונות כביסה, מים חמים, ועוד.
כך, כמו בכל בעיית התמכרות, גמילה כרוכה בשינוי צורת החיים שלנו מהיסוד.
אז לכו להנמיך את החימום וללבוש את הסוודר שסבתא סרגה.
איזה מזל שהטבע לא מקשיב לגב' הרסטון. הקטב הצפוני לא נמס לחלוטין. שכבת הקרח הצטמצמה אבל עדין אין סכנה שהקרח בקטב הצפוני ימס לגמרי. אחר כך קראתי את קינתה על זהום האויר והשמוש ההולך וגובר בנפט ותוצריו ולמה הדבר קורה והבנתי שצריך לחזור לימי האדם הקדמון – בלי מכוניות, בלי חשמל, בלי מוצרי אלקטרוניקה ועוד. תזכרי רק גב' הרסטון שבימי האדם הקדמון לא היו זכויות לנשים. יכול להיות שאי אפשר שתהיה קידמה רק בתחום אחד (זכויות אדם בכלל ונשים בפרט) אבל לא בתחום אחר (מוצרי צריכה למשל)? ועוד, מצד אחד הגברת מקוננת על "החזירות הקולוניאליסטית של המדינות המפותחות" ומצד שני קובעת נחרצות ש"מדינות לאום כבר לא מנהלות את הכלכלות של עצמן." זה לא סותר אחד את השני גברת הרסטון או ששנאתך לכל מה שמיצג המערב הדקדנטי לעומת השלטון הסוביטי הנאור שיבשה את הגיונך עד לסתירה שכזו? אוי שכחתי, אין כבר שלטון סוביטי נאור. כנראה שבכל זאת המערב הקפיטליסטי/קולוניאליסטי/פשיסטי מנהל את עניניו בדרך נכונה יותר. כולל שמירה על כדור הארץ.
כדי להתנהג בתבונה אקולוגית, אין צורך לחזור לימי האדם הקדמון. אפשר להתייחס למשאבי הכדור המוגבלים בתבונה, לעודד מקורות אנרגיה חלופיים, להפחית צריכת בשר למינימום, ליצור מוצרים בני-קיימא ולא להחליף אותם כל שנה… בקיצור, מאמר ראוי.
התייחסות אחת לסין: מדובר במדינה שעלולה להפוך לאסון הסביבתי הבא. אמנם המערב המתועש ומדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות כבר זיהמו את הסביבה בצורה קשה, בעוד סין רק מתחילה בתהליך, אבל צריך ליצור מנגנון שיאפשר לעם הסיני להתקדם כפי שהוא רוצה, ברמת החיים, עם פגיעה מועטה ככל האפשר בסביבה. לא בטוח שזה אפשרי.
ההיגיון הוא פשוט, אם (1) עלינו להיות בקיאים בנתונים ולא להסתמך על אמונות תפלות, ו(2) כמויות גזי החממה באטמוספרה הולכות ועולות וכדור הארץ לא מתחמם, הרי שגזי החממה בכלל לא גורמים לשום התחממות, וכל אלה שטוענים שהם אלה שגרמו להתחממות שהיתה בעבר הם עובדי אלילים. מבוא ללוגיקה ב'.
ואם את לא יודעת ששנת 2011 היתה קרה יותר משנת 2001, וששנת 2012 היתה קרה יותר משנת 2002, תכנסי לערך "התחממות עולמית" בויקיפדיה, ותמצאי בפסקה הרביעית שלו הפניה לנתונים שאולי יפקחו לך את העיניים, וישכנעו אותך שעובדי אלילים עובדים עלייך בעיניים.
מר אהוד יקר,
צא ולמד!
"ההתחממות הגלובאלית", אין פרושה רק עלייה בחום של כדור-הארץ וחוסר אפשרות לשנים קרות יותר.
מה קורה לגוף שלך שאתה מקורר? נכון – עולה לו החום ולהיפך כשאתה חולה יכול לרדת לך החום.
כלומר, חום וקור – הם שני צדדים של אותה מטבע – ההתחממות תמיס קרחונים; המסת הקרחונים, יוצר שנים בעלות טמפרטורות קיצוניות יותר ויותר.
יש היגיון רב בטיעון שלך, אבל יש גם שתי בעיות.
1. אלה שמאמינים שכדור הארץ התחמם בעבר בגלל גז החממה פרסמו בשנת 2007 תחזית שלפיה כדור הארץ ימשיך להתחמם, והם פשוט טעו כי הוא הפסיק להתחמם. כיוון שמבחנה של תאוריה מדעית הוא ביכולת הניבוי שלה, והנבואה שלהם התבדתה, התאוריה שעומדת מאחורי הנבואה הזאת קרסה.
2. אתה כותב שהמסת הקרחונים יוצרת שנים בעלות טמפרטורות קיצוניות, אבל האמת היא ש-13 השנים האחרונות הן השנים עם הטמפרטורות הכי יציבות במאה ושלושים השנים האחרונות, שהן השנים לגביהן מצויים נתונים על טמפרטורת כדור הארץ. וכשאני אומר יציבות אני מתכוון לכך שההפרש בין הטמפרטורה בשנה הכי חמה ב-13 השנים האחרונות, לטמפרטורה בשנה הכי קרה ב-13 שנים אלה, הוא הפרש קטן בצורה ממש מובהקת מכל ההפרשים הדומים בתקופות של 13 שנים מאז שנת 1880.