ביום שלישי האחרון צוין בכנסת ישראל היום הבינלאומי למאבק בעוני בסדרה של אירועים ודיונים הממוקדים בתביעה לשיתוף האנשים החיים בעוני בגיבוש תוכנית לאומית לצמצום העוני בישראל. כמו כן נידונו ההשלכות של המעבר המתוכנן ממודל של דיור ציבורי למודל של סיוע בשכר דירה למתקשים להגיע לקורת גג. האירוע המרכזי היה הכנס באולם גליל של הכנסת שנערך תחת הכותרת "מה יוציא אותי מעוני? תכניות לשינוי מדיניות מאת אנשים החיים בעוני". יושבי ראש הכנס היו ח"כ יצחק הרצוג, ח"כ אורי מקלב וח"כ מוחמד ברכה.
מפגינות בשכונת התקווה נגד הממשלה בעקבות מצוקת הדיור, 26/7/2011 (צילום: אקטיבסטילס)
אנשים החיים בעוני מחזיקים בידע ייחודי בנושא; יידע שחייב להילקח בחשבון כאשר נקבעת מדיניות לצמצום העוני. על כן אנשים החיים בעוני חייבים להיות חלק מקביעת המדיניות לצמצום עוני. לא כך קורה בוועדת אללוף לצמצום העוני שסירבה לפניית הפורום לשלב אנשים המתמודדים עם עוני בדיונים. אולם האנשים החיים בעוני כן לקחו חלק בכנס ביום העוני עצמו, וזאת ההייתה הזדמנות של הח"כים והשרים הרלוונטיים לשמוע ולקיים דיאלוג עם אנשים אלו החיים בעוני. להלן כמה מהעדויות של נשים החיות בעוני בישראל:
אישה חד הורית מלוד: "אני עובדת בסיוע לילדים שבאים ממשפחות שקשה להם לסייע, אני מרוויחה מעט מעל שכר מינימום, ואני משלמת 2000 ש"ח שכר דירה, חשבונות הבית 750 ש"ח, ובקושי נשאר כסף להתקיים. הילדים לא הולכים לחוגים או לבלות. אני רוצה לתת לילדים שלי יותר – ולכן אני עובדת גם בסופי שבוע. מכיוון שאני עובדת אין לי זכאות להנחות או קצבאות. אם הייתי מקבלת את ההנחות לא הייתי בעוני. אם שכר המינימום היה גבוה יותר לא הייתי חיה בעוני".
אם חד הורית, מטפלת לקשישים: "גדלתי בעולם החרדי, הסתנוורתי מהעולם החילוני, והתחתנתי ללא הבנה. ההתחלה הייתה יפה. כל השנים לא עבדתי, וכשהחלטנו להתגרש נותרתי עם בית, ילדים קטנים ובלי פרנסה. לא היה לי ניסיון תעסוקתי או מקצוע. השכבתי ילדים לישון רעבים. הרבה חוויות קשות. אני עובדת במשרה חלקית, כי אני צריכה לעשות הרבה סידורים – בגלל החובות, בגלל המזונות ועוד. סידורים שלא נגמרים. ואני שואלת איך אפשר להגדיל משרה כשצריך ללכת להוצאה לפועל ועוד מקומות. מה יוציא אותי מהעוני? לא ויתורים. רק שינוי בחקיקה יסייע לי – הגדלת הקצבאות. אז נוכל לאסוף כוחות כדי לעבור למקום עבודה טוב יותר. אתם חברי הכנסת בואו לשכונות ודברו איתנו. אני מזמינה את שר האוצר יאיר לפיד אליי הבית, להכיר את השכן שאוכל מהפח, והילד שלי שלא הלך שבועיים לבית הספר כי אין לי כסף לבגדים חמים. אקח אותך איתי לסידורים, אולי באוטובוס ואם אין לי כסף – אז ברגל. נלך לרווחה – שתשמע שאין להם מה לתת. רק תבוא – הדלת שלי פתוחה".
אם נכה לשלושה ילדים קטנים: "אני נכה, ויצאתי לעבוד כשעתיים ביום – כי זה מה שיכולתי. ההכנסות שלי בקושי מכסות את ההוצאות על האוכל. אחרי שנה וחצי חליתי והרופא הורה לי להפסיק לעבוד. גם קצבת הילדים קוצצה. קצבת האבטלה נמוכה יחסית למשכורת, ואני ביקשתי השלמת הכנסה וענו לי בשלילה. אני אמורה להתקיים מ- 1500 ש"ח. לבי"ס אני בכלל לא חושבת לשלם – אין ממה. לרופאים אני לא הולכת, כי זה עולה כסף וגם לא יכולה לממן את התרופות שאני צריכה. כל יום אני שואלת את עצמי מה לעשות, ואיך לצאת מהמצב? איך לצאת מהמעגל הזה? ומה אני עושה עם שלושה ילדים קטנים. אני מבקשת לגדל את ילדיי בכבוד".
אם חד הורית: "אני לא רוצה כסף, אני רוצה שרק יעזרו לילדיי. שילדיי ילמדו ויוכלו לחיות בכבוד. לא כל חודש אני יכולה לקנות תרופות. לא תמיד יש לי כסף לאוכל."
- הרב עדית לב, פעילה בשומרי משפט – רבנים לזכויות האדם.
אדם רע ויהיר. נמאס על כולם. הלוואי ויהיו בחירות. הוא ופירון ויש עתיד יעופו. אמן
תודה לרב עדית לב. אבל כל עוד אתם מקבלים את התנ"ך כדברו וכלשונו, כולל את הפסוק המומצא על י.ה.ו.ה שכאילו חתם חוזה עם אברם, והעניק לזרע שלו קושאן על כל הארץ – "מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת" – אין משקל רב לעמדות "שומרי משפט – רבנים לזכויות האדם".
תכנית הכשרה מקצועית לחיי עבודה- הם החלק החשוב בפתרון.
בנוסף לפתרון דיור בסיסי.
נשים קשות וצעקניות מראות על מרץ רב שניתן היה לנתבו לעבודה יצרנית.