הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בדצמבר, 2013 8 תגובות

באמצע דצמבר הקר של 2013 הלך לעולמו – ובשיבה טובה, אחד מהקומוניסטים השורשיים האחרונים , החבר עוזי בורשטיין. בן 92 היה האיש במותו. הרבה עוד ייכתב על האיש , ואולי גם ע"י כותב שורות אלה אבל כרגע אני חפץ להדגיש נקודה אחת באיש הזה , שצריכה להיות מורה דרך לכל איש שלום באשר הוא. כמעט ארבעים שנה חלפו מאז הייתי תיכוניסט שהניח את רגליו בשמאל הקטן של אמצע שנות ה-70. עוזי בורשטיין – הדובר האגדי של רק"ח, ולימים של חד"ש ומק"י – היה בין אנשי השמאל הראשונים שהכרתי. אבל כעבור עשרים שנה הכרתי עוד צד של אותו חבר בשם עוזי בורשטיין , לא רק את הקומוניסט שבו אלא גם את איש השלום שבו. חזרתי בתשובה הכירה לי את עוזי בורשטיין שלחם למען השלום ללא שום גבולות של לאום, עדה , מין ובעיקר דת. מאז – עם הפסקה של מספר שנים (בהיותי רב ברומניה) , שילבנו שוב ידיים בנושא השלום , אך הפעם עפ"י תסריט שכמעט נמוג ממקומותינו: קומוניסט ואיש שמאל לצד יהודי חרדי , מהחוגים הרדיקליים יותר. והכל למען השלום היהודי ובעיקר למניעת המשך שפיכות הדמים.

uzi-burshteinעוזי בורשטיין (מתוך סרטו של ערן טורבינר)

עוזי בורשטיין הבין היטב בחייו שכדי להגיע לקונצנזוס הרחב ביותר בנושא השלום צריך למצוא את המכנה הצר ביותר לכך, כדי שיותר ויותר צבורים יהיו שותפים בניסיון לקטוע את מרחץ הדמים האימפריאלי במזרח התיכון. במסגרת הזו היה חשוב לעוזי בורשטיין לא לוותר על שום חייל ועל שום נציג של איזשהו ציבור בישראל, שבמבט ראשון זה נראה כ"ציבור אבוד". לפני שנים לא רבות השמיע הנשיא לכבר עזר ויצמן את האמרה שלמען השלום הוא מוכן גם לחבוש שטריימל. זו היתה תיאורית השלום של ויצמן ואילו אצל החבר עוזי זו לא היתה תיאוריה אלא זו היתה התנהגות מעשית. מאמצע שנות ה-90 ועד לשנים האחרונות ממש ניסינו – וגם הצלחנו לא פעם, למצוא דרכי שיתוף פעולה בין יהודים חרדים למגזר הערבי, ואפילו עם כוחות השמאל לעניין השלום, ועד – הוק. הפעולות הללו כללו פגישות בין רבני ערים ויהודים חרדים לכמרים , לקאדים ולשיחים דרוזים. הפעולות הללו כללו השתתפות נציגים חרדים בערבי שלום של השמאל , השתתפות נציגים חרדים בפגישות עם אנשי דת ופוליטיקה פלשתינאים, השתתפות בימי ה"נכבה" ובעוד לא מעט פעולות שלום חשובות. ספק בידי אם הייתי נרתם לפעילות נגד הכיבוש לצד פעילי שמאל יהודיים וכותב באתרי השמאל לולא הדחיפה שקיבלתי לכך מהחבר עוזי. החבר עוזי הבין את מה שלא הבינו ומה שלא מבינים (או לא רוצים להבין…) חברים אחרים בשמאל – שלום יהודי ערבי אמיתי לא יתכן ללא שיתוף גורמי השלום ביהדות החרדית כפי שמשותפים למשל גורמי שלום נוצריים , אסלאמיים ודרוזים ברחוב הערבי.

בימים שח"כ מוחמד ברקה , קומוניסט ערבי, נלחם – ובצדק, נגד פגיעת שלטון הכיבוש באוטונומיה הדתית של המסגדים המוסלמים על הר הבית, ובימים האלה ממש – כשח"כ חנא סוויד , קומוניסט ערבי נוסף, נלחם לזכות הדמוקראטית של בני הדת הנוצרית להניח את סימלם הדתי בפתח הפרלמנט הישראלי הרי שחסר ח"כ נוסף מקרב השמאל הרדיקאלי ויהודי במוצאו שיניף את זכותו של המיעוט החרדי לההנות מזכויות סוציאליות עבור משפחות ברוכות ילדים וללא קשר לשרות הצבאי. בשנות ה-90 ח"כ תמר גוז'נסקי מחד"ש עוד ידעה לעמוד בפרץ נגד כינויו של הציבור החרדי "פרזיטים" רק בשל עוניו והיא טענה אז כי "אין להפריד בין עניים במאבקם בקיומי הצודק". היום אין יותר אפילו "תואם/ת גו'זנסקי בשמאל היהודי. החבר עוזי היה יכול להיות ח"כ כזה.

הניסיון של השמאל היהודי להתנער מכל גילויי המאבק לשלום והמאבק כנגד המיליטאריזם – ברחוב החרדי, בדמותם של גורמי שלום מובהקים כחסידות סאטמר, "העדה החרדית" ואפילו מפלגת "בני תורה" (שהתפלגה מ"דגל התורה"), ומנגד לראות ככוחות "דתיים יהודיים" רק את הרפורמים והקונסרבטיביים, מונחה מהשקפה סובייקטיבית אנטי דתית והיא פועלת כנגד הקשר לאפשרות של ראייה רחבה לברית שלום נגד הכיבוש. המאבק למען הבדויים, נגד המשך עוולות הכיבוש ול"שחיטת הפרה הקדושה" ששמה הצבא היה מצליח הרבה יותר אם כוחות השלום ברחוב החרדי היו משותפים בתוך כלל כוחות השלום בישראל , ואף אם מועדי המאבק היו מתואמים עימם. אבל שוב , את הסיבה לכך כבר כתבתי. יתכן כי לא מעט אנשי שמאל יהודיים מאמינים שהיהדות וקיומה היא מכשול לשלום ועל כך הם מחונכים בטעות דורות צעירים טועים והדעה הקדומה הזו זולגת בטעות גם לכוחות שלום מהחוץ, ואף לסקטור הערבי.

החבר עוזי הבין את העניין אחרת. הוא נולד למציאות היסטורית אחרת לגמרי – מציאות היסטורית שבה היהדות החרדית נלחמה נגד הכיבוש ואילו ה"שמאל הציוני" הוא זה שהנחיל את הכיבוש , הוא זה שהביא את האימפריאלזים לאזור והוא גם זה שרדף את הקומוניסטים בפלשתינא. החבר עוזי גדל על ברכי אב שהיה רב חרדי שהתנגד – כמו רוב רובם של הרבנים החרדים בדורו, להתנחלות הציונית בפלשתינא וראה בה "התגרות באומות העולם". החבר עוזי שמע מחברי ה – פ.ק.פ. בפלשתינא על הפעילות המשותפת שלהם עם פר' יעקב ישראל דה האן , נציגם של בני ה"עדה החרדית" נגד המשך נישול הערבים. ולימים החבר עוזי ידע להזיז הצידה ממחלוקת את עמדותיו החדשות בענייני דת לטובת שיתוף פעולה אפשרי עם כוחות שלום שקיימים מעבר להרי החושך, תרתי משמע. את החבר עוזי לא הצליחו לבלבל סוציולוגים ואנתרופולוגים חילוניים שהוציאו את כל הציבור החרדי מבסיס האפשרות לשיח ושיג לשלום עם העולם הערבי , בדיוק כמו שהימין הציוני עושה זאת לרבים ובמיוחד לכוחות האסלאם. החבר עוזי זכר מציאות אחרת מבית אבא ועד יומו האחרון הוא האמין באפשרות לגשר על ההבדלים וברוח זו חינך את בני ביתו, לעבוד ולהושיט יד לשיתוף פעולה גם לשונה.

עוזי בורשטיין היה אדם גדול ובעל ראייה גדולה. בפגישות בינינו הוא ידע לזהות במדויק את כוחות השלום החרדים האמיתיים – אלה שאינם מחליפים את עמדותיהם עפ"י הרווח הפוליטי (שלשמאל ולמרכז היתה תמיד אשליה שאלה הם "ה"מתונים ברחוב החרדי") , שנאמנים להשקפה יציבה. החבר עוזע ידע שככל שהאדם החרדי הוא יותר רדיקאלי באמונתו כך הוא פחות לאומני ופחות קיצוני נגד השלום ונגד הערבים. עוזי בורשטיין היה האיש שבשנות ה- 70 פעל להרחיב את החזית של הקומוניסטים עם שוחרי שלום יהודים וערבים שלא היו קומוניסטים. עוזי בורשטיין היה קומוניסט שינק את השקפתו כבר מגיל צעיר והגיע לגבורות כמי שעבר את כל השלבים בהשקפה הקומוניסטית ובמפלגת מק"י, בהן האמין.

המאמץ שהקדיש החבר עוזי לעניין השלום ולהרחבת הברית בין מקסימום יהודים למקסימום ערבים – ללא קשר להשקפות חברתיות אחרות, צריך לשמש כצוואה תיאורטית ומעשית עבור אנשי השמאל , ובמיוחד חברי חד"ש. החבר עוזי היה אולי אחרון אלה שהיו שייכים לדור שידע לצרף לרעיון האידיאולוגי הקונצנזואלי גם פועלים , בני שכונות ובני מיעוטים שלא תמיד עמדו על "הפרוגרמה המלאה" אבל קיבוצם יחד יצר את ה"פרוגרמה המלאה". עוזי בורשטיין היה שייך לדור של קומוניסטים יהודים שהיו עממיים וההשקפות הפוליטיות שלהם לא הפרידו בינם לבין שאר ההמון , שהיה זקוק לעזרה מהם וקיבלה ללא שום ויכוח. את האיש הזה , את תולדות חייו – מעברו בין תקופות שונות ומנוגדות אך עם אותה השקפה, את מאבקו לשלום ואת דמותו כאדם וכחבר (תרתי משמע…) חייבים להנציח עדי עד לדורות הבאים. אם הוא היה שייך למפלגת שלטון הרי שמיד לאחר מותו היה מקימים "מכון".

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החחים.

  • לכתבה שפורסמה ב"זו הדרך" על חייו של עוזי בורשטיין
  • צפו בסרטו של ערן טורבינר "עוזי בורשטיין קומוניסט":

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    בורשטיין היה סוציאליסט ברמ"ח איבריו וידע שהחרדים הם גם חלק מהנתינים של הקפיטליזם בישראל, בין אם הם רוצים בזאת ובין אם לאו. שלא כמו אנשי שמאל שמתקשים להבין שהאופן שבו הקפיטליזם התגשם בישראל לא יצר מציאות החברתית על-פי המודל ה"אירופי" אותה הם ציפו לפגוש, לבורשטיין הדברים היו ברורים ולכן יכול היה לפעול ב"אמונה שלמה" עם הציבור החרדי.

    ייתכן, כמו שקאופמן טוען, שהעובדה שהתמורות ההיסטוריות בחיי היהודים – תמורות שעצבו את מהלך חייו של בורשטיין עצמו – תרמה לגיבוש השקפתו הסוציאליסטית.

    יהיה זכרו ברוך.

    • עוזי בורשטיין היה סוציאליסט כמו שצפ' קוריאה סוציאליסטית הגיב:

      בורשטיין היה קומוניסט מהסוג הסטאליני של שנות ה-30 ובמשך עשרות שנים היה מראשי המפלגה הקומוניסטית הכפופה לקרמלין הסובייטי בישראל. שום דבר לא השתנה אצלו ב-70 השנים האחרונות, לא שכח ולא למד דבר, ממש כמו במפלגה המאובנת שהוא ייצג.

  2. אם הכל מה' - גם "אתה בחרתנו"? הגיב:

    נכון, עוזי בורשטיין רצה לבנות שלום צודק שמבוסס על שיוויון עם כל מי ומי בארץ. אבל ישראל היא לא מקום נורמלי, ולכן רק קומץ קטן הכיר ומכיר בחשיבות השלום כערך קיומי חשוב.

    היהדות וקיומה אינה מכשול לשלום. אבל האמונה שאנו "היהודים", וגם החילונים הננו "עם נבחר" שלו זכויות יתר, כולל הזכות לגרש, ולצמת את עמי הארץ שהיו כאן, זו הבעיה שלתוכה הכניסו אותנו עזרא ונחמיה ששכתבו (או המציאו) אל פיקטיבי ואגרסיבי, שלו ורק לו נשמעת הציונות שחומדת את כל אדמת פלסטין.

  3. חיים ברעם הגיב:

    מאמר נפלא על איש גדול שהייתה לי הזכות להכיר היטב. עוזי הותיר חלל גדול בשורות מחנה השלום השוויון שאותו נצטרך למלא בהתאם לרוח מורשתו. יהיה זכרו ברוך

  4. איתן קלינסקי הגיב:

    תודה לרב אליהו קאופמן על המלים החמות.

  5. רמי יובל הגיב:

    את עוזי הכרתי בשנות השמונים. הוא עמד על ארגז ונאם. זה היה ביום האדמה, ברהט. הייתי אז דיי תמים ודיי נבער מדעת, אבל כבר אז ידעתי להבחין בין אמת ושקר. שמעתי אדם רהוט, ידען, נלהב ובעיקר – דובר אמת צרופה. אזני, שהורגלה בנאומים בככר מלכי ישראל ותמיד (ויסלחו לי ע"ע ואלף בית ודומיהם), זיהתה את הצליל המזוייף, זכתה אז לשמוע מנגינת אמת זכה ורועמת, ואהבת אדם אוטנטית וצער כן על החיים הצעירים שנפלו קורבן לשנאה והפשיזם הממלכתי. אני חושב שכל אמונתי בערכי השוויון וכבוד הזולת קבלו אישור ועידוד ותנופה באותה העת מדברי הנואם שהבקיעו חומות של שנאה ובורות.
    ושוב נפגשו דרכינו והייתי מבאי ביתו. ותמיד, גם בחוליו וגם בערוב יומו, זיהיתי את האמירה המדוייקת והמכוונת היטב בניתוחיו את מאוראות הזמן. עוזי בורשיין לא רק הכיר בחלותו של עקרון השוויון של כל ברואי העולם, אלא חווה אותו בכל מאודו. אנשים כמוהו, המשלבים אמונה ואופטימיות, הם נדירים. עכשיו אני למד מהרב קאופמן גם על פעלו עם יהודים חרדים וזה אינו מפתיע. דומה לזה פעילותו מול מרץ לקרב עמדות ולאחד כוחות השלום. אני מקווה שרבים בקרב הדור הצעיר ילכו בדרכו ולאורו

  6. חני. הגיב:

    אבד לנו אדם יקר, שכל חייו הקדיש למפלגה בה היה חבר. כל חייו היה מגוייס למפלגתו והקדיש מאמצים רבים ליצירת מעגלים רחבים יותר. שיעזו לפרוץ את חומת הלאומנות. אני מצרה על כך שבשנים האחרונות לא שמרנו קשר עם אדם כה יקר.

  7. אלכס מסיס הגיב:

    כתבתי ל"זו הדרך" על צערי הרב במותו של ידידי עוזי שגדולתו כקומוניסט הייתה שידע להקים שיתופי-
    פעולה עם מי שאינם קומוניסטים
    כמי שאיננו חבר מפלגה אך עומד לצידה כבר שנים רבות – דעתי היא שחולשתה הנוכחית של מק"י
    היא העדרם של ה"עוזים" אם כי גם לתמר גוג'נסקי ולדב חנין ישנה סגולה לא סקטאנטית "עוזית" שכזו

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים