הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 בינואר, 2014 3 תגובות

במדינת ישראל חל חוק חינוך חובה על כל הילדים מגיל 3-4, רק לא במדינה שבתוך המדינה: מדינת מתנחלי חברון, המנהלים את ישראל ואת צבאה. הכיצד?

קצת היסטוריה על קצה המזלג: חברון היא העיר היחידה בשטחים הכבושים, שבה מתגוררים יהודים משנת 1968, בעידודן ובהסכמתן של כל ממשלות ישראל. למותר לציין כמה קשים חייהם של הפלסטינים שם מאז. ב-1997 חולקה העיר לשני חלקים: 1H לפלסטינים ובניהולם בלבד; H2 למתנחלים (שמספרם היה כ-750 איש) ולשכניהם הלא יהודים בשכונות תל רומיידה\בית הדסה ובסביבה (שמספרם היה כ-30 אלף איש). אלא שב-H2 מתקיימות שתי מערכות חוקים: ליהודים – חוקי מדינת ישראל ולשכנים הלא-יהודים – החוק הצבאי. אם לפני החלוקה סבלו הפלסטינים מהגבלות בחיי היום יום, אחריה מצבם הוחמר עוד יותר. למשל, האיסור להקים מוסד חינוכי כלשהו חדש. לאיסור זה יכול להיות הסבר אחד – לדחוף אותם לנטישת המקום כדי להגדיל את היישוב היהודי וכדי לאפשר לו להתפתח תוך כדי מחיקת הקיום הפלסטיני. זאת, במקום לחפש דרך לחיים בדו-קיום, רחמנא לצלן.

Palestinian_Children_in_Hebronילדות פלסטיניות בחברון (מקור)

איך ולמה מכניסים ילדי גן פלסטיניים לקטגוריה של "איום בטחוני"? ע', מהנדס חשמל בהשכלתו ותושב תל רומיידה, עוסק בחינוך כמו רבים מבני משפחתו. בשנים האחרונות הוא עוסק בפעילות חברתית ובהפעלת תושבי השכונה למען שיפור איכות חייהם, בכוחות עצמם, ואף מגיע להישגים. הם איתרו מבנה רעוע ונטוש ליד ביה"ס קורדובה, שיפצו, תיקנו, צבעו וריהטו במקצת, כדי ש-29 ילדים בגילאי הגן מהשכונה יזכו למסגרת חינוכית, במקום שישבו בבית באפס מעשה עד גיל שש. לדבריו, המת"ק (מנהלת תיאום וקישור) והמשטרה לא הביעו התנגדות.

אבל, מכיוון שהגן צופה על בית הדסה ושאר מוסדות חינוך של ילדי המתנחלים, התחילו הללו, על דעתם, לחבל בתהליך השיפוץ. הם עלו במדרגות וכתבו כתובות נאצה, התפרעו, אף הזעיקו את הצבא ויחד עם החיילים באו למקום ודרשו מאנשי השכונה להפסיק את השיפוץ ולא להכניס לשם ילדים. גם מח"ט חברון כיבד אותם בנוכחותו, פעמיים, ודרש לפנות את המקום. סכנה ביטחונית הגן הזה. אסור לו להיות שם, חס וחלילה שילמדו שם ילדים קטנטנים. ע' וחבריו לא מוותרים. הגן פתוח ופועל, ללא ציוד וכמעט ללא חימום, עם שתי גננות ושתי מתנדבות.

ביקרנו בגן לאחר גל הקור האחרון, שלג עדיין כיסה את השביל וגדר הבטון לאורכו כבר מקושטת בנאצות: "מוות לערבים" ובחותמת של מגני דוד. מתנחלי חברון בחסות הצבא ממשיכים בביקוריהם האלימים, אבל ע' וחברו ג' נחושים בדעתם להמשיך ולהפעיל את הגן. כשירדנו מהגן אל רחוב השוהדא [גם על זה יש מה לספר] במדרגות השבורות והמסוכנות עמדנו מול בית הדסה.  ג' מסתכל על הבית  ומפטיר בחיוך :"אתן יודעות שהסבים שלי היו חברים של הרב באג'איו, והצילו אנשים ממשפחת עזרא בפרעות תרפ"ט. אנחנו עד היום בקשר עם צאצאיהם, שגרים בכל מיני מקומות בישראל". זה לא מעניין את המתנחלים, המכתיבים לצבא את ההתנהלות. אנו חשנו בעיקר בושה, ולפני שהלכנו משם הבטחנו לנסות לעזור להם בציוד ובתנורי חימום. על פחד ורגשות נקם ניתן להתגבר אולי, אבל לא על טיפשות ורוע. ומה מלבד זאת יכול להוביל למסקנה שילדי גן מהווים איום ביטחוני?

  • מיכל צדיק היא פעילה במחסום-וואצ'
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. דמוקרט בריבוע הגיב:

    "קללה רובצת אל מפתן דלתך אל תחריש". הנקודה היא שחייבים להגביר את המאמצים דוגמת אלו של "שוברים שתיקה" להביא כמה שיותר אזרחים שקולים וברי דעת לחברון כדי לחזורת בזוועה המתחוללת שם בחסות הצבא הציוני , שגם אני הייתי בעבר חלק ממנו ואף הוזמנתי לקייגעל של שבת אצל אדוני הארץ המקוללת בשיטוטי בקסבה שהייתה אז (84-85) חיה ושוקקת עדיין

  2. יוסי הגיב:

    היו יהודים בחברון לפני 48 -לאן הם נעלמו?

  3. על גל המעצרים של ילדים בחברון הגיב:

    מעל תריסר ילדים – מגיל 5 עד 14 – נעצרו בידי הצבא בחברון. המשותף לכולם זה שהם גרים בפרימטר של "כיכר מערת המכפלה" או ברחבה שליד המסגד האברהימי, שאותה רוצים המתנחלים לפנות מפלסטינים. בכך עוזר גם צבא הגנת הכיבוש, שעוצר את הילדים — לאחר שאלה מיידים אבנים בתגובה על יידוי האבנים של ילדי המתנחלים על בתיהם, ושבירת השמשות. ולא רק זה: הצבא משתמש בדחפורים [[מתוצרת קטרפילר – מתנת ארה"ב]] כדי להרוס את רוב הקאסבה, וליצור מקום ל"שכונת אברהם אבינו" עבור המתנחבלים.
    כל זה נעשה למרות שגם המוסלמים מאמינים בקדושת המקום שבו, כך נטען בתורה — וגם בקוראן — נקברו "האבות והאמהות". . . הרי שם המקום בערבית: الخليل אַלְחַ'לִיל, שזה כינויו של אברהם ע"פ המסורת המוסלמית – ח'ליל אללה – خليل الله – "ידיד האל".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים