רצינו לספר לכם על אדם ורטה שלמד בתכנית המוסמך בהוראה (M.Teach) באורנים, מכללה אקדמית לחינוך ליד טבעון. התכנית קולטת אקדמאיים מתחומי דעת שונים שהחליטו לעשות שינוי ולהקדיש את חייהם לחינוך ולהוראה. אדם הגיע מתחום מחשבת ישראל והכשיר את עצמו כמחנך ומורה לנושא זה. כבר בשנה השנייה ללימודיו נקלט בהצלחה כמתמחה בבית ספר אורט גרינברג בטבעון וצמח להיות מורה במגמה למנהיגות. משנת הלימודים תשע"ד הוא מלמד בתיכון האנתרופוסופי "שקד" הפועל בתוך מכללת אורנים.
אדם ורטה (צילום מסך מתוך ראיון בחדשות 2)
רצינו לספר לכם על אדם ורטה כי לפני כשבוע הוזמן מחנך מוכשר וערכי זה לשימוע לפני פיטורים בפני הנהלת אורט; שימוע על בסיס תלונה של תלמידה; שימוע כוון שלכאורה פגע בתלמידיו כשהציג עמדות פוליטיות בפניהם ובכך עבר על נהלי משרד החינוך. אדם הסביר לחבריו שאינו בטוח אם הצליח להזים את הטענות המסולפות כלפיו (שגם מצאו ביטוי ושיסוי בדף הפייסבוק של מיכאל בן ארי) ואם שכנע את הנהלת אורט שהוא מתמקד בחינוך לחשיבה ביקורתית.
בתכנית ה- M.Teach מכוונים הלימודים לטיפוח דמות מחנך המעודד חשיבה עצמאית ושיח דמוקרטי בין תלמידיו, שיח על זהות ועל דילמות חברתיות הנוגעות לחייהם. לכן מלמדים בתכנית קורסים דוגמת "חשיבה ביקורתית", "חשיבה על חשיבה", "חשיבה מדירה והשלכותיה", "מהי הבנה", "גישות בפרשנות הטקסט" – כולם כאחד קורסים שמטרתם לטפח במחנכים נטיות אינטלקטואליות ורוח חופשית.
במהלך לימודיו במסגרת התכנית לתואר שני אדם הוערך על ידי הסגל כאיש רוח משכיל, סקרן ומעורר השראה. בדיונים שהתנהלו במהלך הקורסים הוא בלט בטיעוניו הענייניים והמנומקים, בנקודת מבטו המקורית, וביכולתו לקדם בנועם הליכות שיח אינטליגנטי, ביקורתי וסובלני; מופת של מחנך בחברת מופת.
בשנת הלימודים השנייה אדם החל ללמד בבית ספר תיכון "אורט גרינברג" והתגלה כמורה קשוב, חרוץ ומסור לתלמידיו, מורה שמלווה אותם בסערת גיל ההתבגרות, שופע חוכמת חיים ורגישות. מורה משמעותי, כזה שתלמידים אינם שוכחים.
מכללת אורנים פתחה בשנת תשע"ד את שעריה והזמינה את קהילת התיכון האנתרופוסופי ללמוד במבנים שבתחומה. אדם השתלב בצוות התכנון וההקמה כמחנך כיתה ט'. זכינו לראותו מושקע כל כולו ביוזמה, ואתו קהילה של מורים, תלמידים והורים העוסקת בקידום המעשה החינוכי ברוח של סולידריות, אחריות אישית וכבוד הדדי. השתלבותו של בית הספר במכללה מהווה פריצת דרך ביחסי מכללה-בית ספר, ואנו רואים באדם ציר מרכזי ליצירת יחסי דיאלוג לטובת התלמידים והסטודנטים כאחד.
אדם הוא איש מחשבת ישראל והשיטה שהוא אמון עליה ופיתח יחד עם עמיתיו בבית הספר יוצאת מעיון במקורות להתבוננות מחשבתית ערכית בתחומי הרוח והחברה, מלווה בחברתיות של דיונים ובמסעות בארץ. במגמת המנהיגות כיוון אדם לטיפוח תלמידים חושבים וביקורתיים, כדוגמתו.
נדהמנו ללמוד את השתלשלות הדברים בבית ספר גרינברג ואת חשיפתו של אדם לאיומים ושיסוי שלובו על ידי מיכאל בן ארי. נראה לנו שאדם זקוק לתמיכה והגנה בדיוק בשמה של "הלמידה המשמעותית" שמשרד החינוך דוגל בה. הגנה זו נחוצה גם אם החזון בדבר "חברת מופת", שחרוט על דגלו של משרד החינוך, ונראה כה רחוק ובלתי מושג. דומה שהיינו מסתפקים במדינה מתוקנת בה מחנך זכאי ורשאי להביא את דעותיו לכיתה כחלק מחינוך לדמוקרטיה וערכים מבלי שיהיה נתון לאיומים ולהסתה.
אחת הטענות שהיה על אדם להתגונן בפניהן הייתה המענה שנתן לתלמיד שאמר בכיתה ש"המוסלמים משוגעים". בתשובה לכך ענה לו אדם שהוא אינו חושב שהמוסלמים משוגעים יותר מהיהודים. האם זו אמירה המצדדת בתנועה פוליטית מסוימת? קיימת טענה רווחת המוטחת בפני מורים המתמודדים על הזכות והאפשרות לחיות במדינה מתוקנת, כאילו בחוזר מנכ"ל מופיעה ההנחיה שאסור למורה העוסק בענייניים ערכיים, אזרחיים או חברתיים להביע דעתו בכיתה. טענה זו אינה נכונה: ההסתייגות היא אך ורק מהזדהות מפורשת עם תנועה פוליטית ולא עם עמדה ערכית- פוליטית.
מחנכים המציגים בפני תלמידיהם את תמונת עולמם המנומקת באופן מכבד וקשוב, היוצר דיאלוג פתוח גם בנושאים הרגישים ביותר של המציאות החברתית, האזרחית והלאומית בה אנו נמצאים, הם המחנכים שאנחנו רוצים לגדל במכללה. חשוב לדון עם התלמידים בכל נושא, הסביר אדם לחבריו בבית הספר; חשוב שהתלמידים ידעו שאנו אנשים בעלי דעות ואידיאלים שבשמם אנחנו פועלים; חשוב שידעו שאכפת לנו מהנעשה סביבנו.
הבעיה אינה בתלמידים; הבעיה היא במערכת שלא נותנת גיבוי אלא משתיקה מחנכים כגון אדם, מאיימת עליהם בפיטורים, נכנעת להסתה, מעודדת שתיקה.
אנה נוליך את הבושה.
- פרופ' יערה בר-און, פרופ' נעימה ברזל, ד"ר אילה צור – המכללה האקדמית לחינוך אורנים.
צבא-כיבוש שהדרג המדיני מאלץ אותו להחזיק במשך עשרות שנים בשטחים כבושים, תחת ממשל-צבאי, מיליוני בני-אדם שאינם יהודים — לא יכול בשום פנים ואופן להיות צבא מוסרי, וזו הסיבה העיקרית לכך שצה"ל אינו צבא מוסרי.
בחרת שלא להשאיר את המילה הראשונה 'צבא' עומדת לבדה, ומתוך כוונה לבאר נאצלת (בצדק!) להוסיף את מילת התיאור החיונית 'כיבוש' אליה ע"מ ליצור את הצמד 'צבא-כיבוש' ששופך אור במקום המילה 'צבא' לבדה שממנה אפשרי (לתמימים) לשגות באשליות כאלה ואחרות לגבי אותו הצבא.
אני הייתי מרחיב את המגמה הזו גם למושג שבא מיד אח"כ: הדרג המדיני.
או שזה דרג מדיני חולני (משיחי, סאדיסטי?) או שזה דרג מדיני פושע (הונאתי, קרימינלי, אימפריאליסטי). ישנם סימנים ששתי האפשרויות הללו קבילות. ולראיה גם מנטליות משיחית נפוצה מאד וגם אווירת דומינציה ומאפיונריזם שכיחה במוסדות הכוח.
נוצרה תרבות שמסוגלת להכיל את שתי המשמעויות הסימביוטיות הללו ובה בשעה גם להתרגל אליהן כאל שקופות – ולקרא לזה סתם 'דרג מדיני'. כאילו היה מדובר בקבלת החלטות פחות או יותר ניטרלית (כלומר פעם ככה ופעם ככה – דהיינו שאין לה פרוגרמה ספיצית). אבל במציאות נראה שישנה פרוגרמה כזו. ואין לה עדיין שם נפוץ.
למה צה"ל מוסרי.
נחמד להיות מתנשא טהור ונקי כפיים – אבל על פי הוגי דעות ידועים זה לא תמיד מוסרי .
על פי תורת התוצאתנות והתועלת מוסרי הוא פעולה שמשפרת את מצב העניינים הכולל וזה תפקיד הדמוקרטיה לקבוע מה מצב העניינים המועדף .
לפי הצעתך פינוי חד צדדי של הגדה מייד יביא שלום וטוב לדעתך אוליי כן
לדעת רוב אזרחי הדמוקרטיה הישראלית כנראה יכניס את כל המדינה לטווח הטילים בתמיכת איראן ויעלה את החמאס לשלטון .
יש בעיה קטנה שבגללה צה"ל כבש את השטחים – בטחון . וזה תפקידו של צבא ההגנה לישראל .
כנגד הטענה הלא מוכחת שלך עומדת העובדה המוכחת שכשצבא-ההגנה נסוג מעזה מייד הדרדרו תנאי החיים של מאות אלפי ישראלים שהפכו בני ערובה וחיים בצל טילים מזל שיש כיפת ברזל .וכמו כן נזרקו כמה עשרות פלשטינאים מהגגות , לחלקם סתם ירו בברכיים , וכיום החופש הפוליטי בעזה והשקעת השלטון שם באזרחים הוא "דוגמה" לדמוקרטיה במזרח התיכון .
שאלות פוליטיות של חיים ומוות הן לא משחקי מילים מוסרי וצודק .
כל זאת בכפוף לכך שצריך למצוא פתרון שיאפשר הפסקת הכיבוש עם בטחון .
לכן מוסרי זה כפוף לדמוקרטיה ולחוק . ולכן צה"ל מוסרי
תמהני על כותבות המאמר שלא שמו לב כי רובו ככולו הינו סופרלטיבים (חיוביים) על ורטה, בתוספת ציון העובדה שמ. בן ארי משסה בו כנראה הנהלת אורט, שיוצאת בשימוע כנגד המחנך המוכשר והמוסרי. כל זאת בקינוח אמירות כוללניות בדבר הדרך בה ראויים מחנכים להציג תפיסת עולמם בפני תלמידיהם. בכל המאמר מוזכר רק פעמיים בחטף במה בכלל "מואשם" ורטה: פעם כי תלמידה התלוננה (על מה?) ופעם, כי אחת הטענות (מה היו שאר הטענות?) הייתה, שתלמיד אמר: "המוסלמים משוגעים" וורטה הרגיעו בתשובה ראויה. ובכן אפילו אם נחנו מיכאל בן ארי והנהלת תיכון אורט באינטליגנציה נמוכה, קשה לראותם יוצאים חוצץ כנגד המחנך רק בשל הדברים הנ"ל. ע"כ המאמר מאבד מכוחו ומחטיא מטרתו, משום שאינו מפרט בפנינו, על מה כביכול חטא אדם שכה רב נגדו הקצף? על מה בדיוק התלוננה התלמידה ומה היו שאר התלונות? ומתוך כך מה צריכה להיות התגובה המתבקשתלטענות אלה.
מעיון בפרסומם, מתברר שאכן התמונה שונה במקצת אצל המשמעים:
http://ort.org.il/ort_articles/comment/
צפור בודד, תמוה מאד כיצד אתה מנסה להגן על הנהלת אורט ישראל ע"י קישור לתגובה של מנכל אורט שכבר הוכחה קבל עם ועדה כלא נכונה,
האם לא נחשפת להקלטת השימוע שפורסמה ומוכיחה בצורה ברורה וחד משמעית את השקרים שהופצו ע"י הנהלת אורט.
אכן, אנה נוליך את הבושה!
מי מנסה להגן עליהם? נהפוך הוא, טענתי היא שהמאמר אינו פועל לטובתו של ורטה. משום שאינו כתוב כהלכתו. כלומר אינו מעלה נימוקי ההנהלה המשמעת ואינו סותרם אחד לאחד, כראוי וכנדרש.
במקום זאת הוא מעמיס סופרלטיבים חיובים על ורטה, זורק בוץ בפרצוף ההנהלה ומפמפם סיסמאות נבובות.
מה טוב בכך?
זה קצת מזכיר חבוק דב.
אם אפשר תגובה כללית: מערכת חינוך (כלומר חינוך בבית ספר) יכולה להיות או "ממלכתית" (ממומנת מכספי מדינה), או פרטית (ממומנת מכיסם של ההורים), או שילוב של השתיים (כלומר אחוז מסוים מגיע מהמדינה ושכר לימוד מופחת, בהשוואה למערכת הפרטית, משולם ע"י ההורים להשלמת התיקצוב). במצב האחד בית הספר כפוף לאטמוספירה השלטונית ובמצב השני בית הספר כפוף לאטמוספירה של כוחות השוק. שני המצבים הללו הם בעייתיים מאד מבחינת מהותו של החינוך (ואינני יודע מי החמור יותר). יש לשער שהדבר גם אינדיבידואלי מאד ותלוי באופן פרטני הן בבית הספר והן בתלמיד הספציפיים וההתאמה (המקרית) שבינהם. בתי ספר פרטיים אינם מהווים ערובה (בשום אופן) לאיכות, מי שמתרכז לשם הם, לרוב, אנשים בעלי יומרות חברתיות מיסודן (כלומר סיבות של אופנה, מעמד, יוקרה וכיוצא באלה). המצב הנ"ל יוצר צידוק משמעותי – למי שיכול – לשקול את נטישת המערכות הנ"ל (כולן) ולשקול, לאחר בדיקה יסודית, לעבור לחינוך בייתי. לצערינו בית הספר (כמעט כל בית ספר) אינו מוסד חינוכי להרבה מאד צעירים ואף מכשיל אותם! זו מכה קשה לכל הנוגעים בדבר: לתלמידים, להורים וכמובן גם לאנשי החינוך.
למען הסר ספק כשאמרתי חינוך בייתי לא התכוונתי ללימוד חובבני בסגנון "עשה זאת בעצמך". אלא שהתלמיד ילמד ע"י מורים מוסמכים באווירה שאינה אווירת בית ספר. המטרה להתנתק מבית הספר(!) וכל מה שבא עם החבילה הזו – ולא מן הלימודים.
כל עוד שכר המורים הוא מהנמוכים במשק, איזה אדם איכותי יילך להוראה? נכון, אולי יש אנשים שהאידיאולוגיה בוערת בהם והם רוצים לחנך את הדור הבא … אבל גם הם עומדים בתור בסופר, וגם הם מבינים שאי אפשר להתקיים ממשכורת מורה. ולכן, אנשים מוכשרים ינדדו החוצה ממערכת החינוך.
נניח ששכר המורים היה מושווה לשכר העובדים בהיי-טק. אז כנראה שרף הכניסה להוראה היה פסיכומטרי 700, והיינו רואים אנשים אחרים שמגיעים להוראה, ובאמת יכולים להוות השראה לתלמידים, ולא אנשים שנח להם לעבוד בחצי משרה. אה כן, וכמה משגועים לדבר …. שהם טיפה בים (או שמא ביוב).
נושא השכר מלמד על התפקיד שאותו רואה ומצפה המערכת לגבי בית הספר. קח למשל את התפקיד של שומר בארים. את בעלי הפאב או המסעדה לא מעניין אם השומר בדלת הוא בעל ידע בשפות, משכיל, קומוניקטיבי וכדומה. שומר בארים אמור להיות רחב גוף ומטיל אימה. התפקיד שנועד לבתי הספר – אינו חינוך – לכן אין שום טעם (מבחינת המערכת) להקיע במורים איכותיים. זה יהיה בזבוז משווע כאשר תפקיד בית הספר הוא לטמטם לילדים את המוח ולהכין אותם או להיות חיילים או להיות צרכנים כפייתיים של סחורה מתחלפת מפלסטיק, שאין הם כלל זקוקים לה. בפרפרזה על הסיידים מהגשש: גם טימטום זו חוויה…
אחת מהתגובות היותר טובות שקראתי בזמן האחרון. תיסלאם ק.א.