הגענו למושב יעבץ ב-24 בינואר האחרון בעקבות פניה שהעבירו לנו העובדים במקום באמצעות עמוד הפייסבוק של עובדי החקלאות התאילנדים של קו לעובד. העובדים כתבו בדף כי מצב המגורים שלהם בכי רע ושהם מבקשים שנגיע אליהם לביקור ולשיחה. במועד הביקור פגשנו 20 עובדים, רובם מכפר יעבץ וכמה מהמושבים הסמוכים. נסענו למגורי העובדים בדרכים הצדדיות, דרך הפרדסים והחממות במושב כדי לא למשוך את תשומת לבם של תושבי המושב. שאלנו את העובדים איך הקשר עם תושבי המקום והם סיפרו שאין כל קשר בין האוכלוסיות ושהילדים הקטנים הוזהרו לא להתקרב למגורי התאילנדים. במרחק 20 מ' מבית החקלאי עמדה מכולה שמשמשת את העובדים למגורים.
"בית טיפוסי" (לאנשים שאינם עובדי חקלאות) במושב כפר יעבץ (מקור)
העובדים סיפרו לנו כי הם משתכרים 140 שקל לשמונה שעות עבודה ועוד 20 שקל לכל שעה נוספת. (זאת לאחר העלאה במשכורת, במקור השתכרו 130 שקל לשמונה שעות עבודה). הם מועסקים בין 8 ל-10 שעות ביום. העובדים מספרים כי בעקבות העלאת השכר, המעסיק דוחק בהם לסיים את עבודתם במהרה כדי שלא יאלץ לשלם תמורת שעות נוספות.
כמה מן העובדים סיפרו שכאשר הם מועסקים מחצית מיום העבודה, הם משתכרים מחצית מהסכום, זאת למרות שחל איסור מפורש להעסיק עובדי חקלאות בחצאי משרות או לפי תשלום שעתי. עוד התלוננו העובדים, שבכל חודש הם מקבלים את שכרם כשבועיים לאחר המועד המקובל. כמו כן, בעת קבלת משכורתם, וכתנאי לקבלת המשכורת, נאלצים העובדים לחתום על מסמך שבו נכתב כי קיבלו את מלוא שכרם וכי לא תהיינה להם כל תביעות עתידיות בנושא. בתגובה לזה, סיפרנו לעובדים על האפשרות לכתוב לצד החתימה שלהם כי הם נתונים להפעלת לחצים בעת החתימה, זאת על מנת שלא תהיה תקפה מאוחר יותר. את מלוא השכר מקבלים העובדים במזומן, ומיד לאחר מכן הם מעבירים אותו לסוכנת פרטית אשר עוברת בין המושבים ומעבירה את כספי העובדים לתאילנד באופן עצמאי.
העובדים מספרים כי למעט עובד אחד שנחתך בידו, אף אחד מהם מעולם לא ראה רופא בישראל, כי כרטיסי קופת החולים שלהם אינם מוחזקים בידם, וכי הם אינם יודעים דבר על הביטוח הרפואי שלהם. הסברנו להם מה משמעות הביטוח הרפואי, סיפרנו על שירותי הבריאות בישראל ועל זכותם לראות רופא מתי שיחפצו. עוד הסברנו להם שכאשר הם חולים ואינם יכולים לעבוד, עליהם להיבדק על ידי רופא. אם הם מקבלים אישור מחלה מרופא, המעסיק חייב לשלם להם שכר רגיל עבור ימי המחלה, גם אם הם לא עובדים באותו היום.
העובדים משתמשים בחומרי ריסוס פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות כל פעם. לפני כחודשיים, לראשונה סיפקו להם אמצעי מיגון. העובדים מודים על אמצעי המיגון אך טוענים כי איש לא הסביר להם כיצד להשתמש במסכה ומעולם לא הוסבר להם כיצד לרסס באופן בטוח. את מזונם קונים העובדים בקלנסוואה הסמוכה או ממשאית האוכל שעוברת במושבים ומוכרת אוכל לעובדי חקלאות תאילנדים.
העובדים מתגוררים במכולה אשר מחולקת לחמישה חדרים המופרדים זה מזה על ידי יריעות בד, סדינים וארונות. למעשה, אין קירות לחדרים. במכולה יש נורת חשמל מרכזית שמאירה את החלל כך שאם אחד העובדים מעוניין ללכת לישון ולכבות את האור- הדבר משפיע על שאר העובדים. לחמשת העובדים יש שירותים ומקלחון אחד. השירותים מוצפים במים והמקלחת אינה אלא צינור שיוצא מאחת הדפנות של המכולה. במכולה מטבחון קטן, מקרר וכיריים חשמליים לבישול. מכיוון שארונות מפרידים בין החדרים, העובדים זכו לארונות בגדים אישיים. עם זאת, לעובדים אין אפשרות לנעול את חפצי הערך שלהם, וכל חפציהם חשופים לגניבות. את השמיכות העובדים השיגו לעצמם כמו את רוב הפריטים במכולה. הם הראו לנו תנור קטן, תנור אישי, אשר משמש את כל חמשת העובדים בחורף. בקיץ הם אמרו, המכולה מתחממת והטמפרטורות במקום מרקיעות לגבהים שאינם מאפשרים לישון. מחוץ למכולה בנו העובדים גגון מיריעות ניילון על מנת לאפשר לעצמם מעין סלון ומקום לשבת. העובדים מבקשים לשפר את תנאי ההעסקה והמגורים שלהם, ואנחנו הבטחנו ללוות אותם בתהליך, לעזור ולדווח לכל מי שיהיה מוכן לשמוע על תנאי המגורים והעסקה הקשים שהוצגו לנו.
- הכותבת היא רכזת תחום חקלאות בארגון "קו לעובד".
והמעסיק שלהם, דתי-לאומי כמו מרבית אנשי המושב, מאמין באמונה שלמה
שהוא ודומיו הינם אור לגויים. לפני שנים רבות כתבה בת מושב לדיין שר הביטחון
על תנאי המגורים של פלסטינים-עבדים והארץ געשה. הגעש נגמר מזמן.