הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 בפברואר, 2014 4 תגובות

לאחר שההומו סאפיינס הדיח את האדם הניאנדרטלי, הקדוש ברוך ניצח את אלה, אשרה, שפש ושאר מתחריו הכנענים, האח הגדול את הדודה מחדרה ודוד את גוליית, הוחלט באגף מדיחי הכלים שבמערכת הקוסמית לצרף לכך את עמק האלה.

העמק העניו, מהיפים שסיפק בורא עולם לעובדיו ועבדיו באשר הם, הנושא באמתחתו פרקים היסטוריים חיוניים, שוכן דרומית לבית-שמש. עד לאחרונה שקוע היה במעין הפסקת קפה מתמשכת. אך לא עוד; נגע ההדחות, ההפרטות, התפוס כפי יכולתך ושאר תוצרי הקפיטליזם הברברי – עומד להפוך אותו לעמק הבכא. גם הלז, כרבים לפניו, זוכה באות מ.ש.ל – ראשי תיבות להוכחה מתמטית או לטיעון פילוסופי – מה שצריך להוכיח. ואם צריך אז כבר נראה לה, לשכיית החמדה, 7 קילומטרים אורכה ו-2 רוחבה, המצויה בצומת דרכים שבין השפלה להרי יהודה, מי פה בעל הבית.

Ellah_Valleyעמק האלה (צילום: Shshay)

הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים הפקידה באחרונה תכנית להכרזת גן-לאומי במורדות עמק האלה בין שרידי הכפר הערבי המנוח בית נטיף ממזרח לבין חורבת קיאפה ממערב ובזאת בוטלה לפי שעה התכנית להקמת שכונה דרומית של רמת בית שמש. אולם האיום הגדול המרחף על עתידו ואופיו של עמק הנוי – מיזם פצלי השמן, העלול להפכו לבאר נפט ענקית, בעינו עומד, ונתון כעת במערכה משפטית.

בית שמש, ההולכת והופכת לעיר אורות הקודש, עומדת כיום בעין סערת בחירות חוזרות, להן עשויות להיות השלכות על צביונו העתידי של האזור. ראש העיר הנוכחי, משה אבוטבול איש ש"ס, שנבחר שנית בניצחון דחוק למדי בבחירות המוניציפאליות האחרונות תמך בתכנית הרחבה, בעוד המתמודד, אלי כהן העשוי להנהיג את העיר – התנגד. לנבחר העתידי תהיה, מן הסתם, השפעה לא מבוטלת על העמק.

פרויקט פצלי השמן, שזכה לפני מספר חודשים לכיסוי נרחב ולכותרות שמנות, ממשיך בשלו. מאבק תושבי האזור והארגונים הירוקים נמצא, בשלב זה, בהמתנה. התושבים גילו את העניין באיחור רב, כפי שכתב אבנר הופשטיין ("הארץ", 26 באפריל 2013) בתחקיר רחב שערך.

המשך העבודה המבוצע על ידי תאגיד IEI, בו מושקעים בעלי הון אמריקנים וישראלים, ימית את נופיו הירוקים, יזהם במתכות כבדות את חלקת אלוהים הקטנה של שבעת אלפי תושביו ו"האוויר הנקי יהפוך לזיכרון רחוק…ובעלי ההון יהיו עשירים יותר", נכתב בתחקיר.

בעניין זה, כבעניינים אחרים, קורי העכביש של קיללת הון-שלטון עבדו שעות נוספות. בכול התהליך היו מעורבים בשעתו כוכבי הריאליטי השלטוני כעוזי לנדאו, הלוטש עיניו לנשיאות, אפי איתם שנדחק לשולי הפוליטיקה, אולי יש בכל זאת אל-עליון, והשר גלעד ארדן ששימש שר לאיכות הסביבה (וכיום השר להגנת העורף, הצוואר והוושט) והתנגד למיזם אך קולו דמם בהמשך, וכן היועץ האגדי של רה"מ, נתן אשל, שהשלים את הכנסתו הנפשית בצילום תחתוני מזכירות. "אנשי מקצוע שהעזו להתנגד הושתקו או מצאו את עצמם תחת מתקפה דורסנית ומאיימת ומי שסירב לשתף פעולה הוזז הצידה", כתב הופשטיין והוסיף "רשויות המדינה האמורות לייצג את הציבור הרחב ולהגן עליו עשו בדיוק את ההפך".

ופן נוסף בעל חשיבות רבה לא פחות מתחולל בתחום הארכיאולוגיה. חפירות של שבע שנים בחירבת קיאפה, המשקיפה על העמק ונמצאת סמוך לכפר זכריה, שנערכו על ידי רשות העתיקות והמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת ירושלים העלו חרסים רבים וקביעה חד משמעית: הממצאים מצביעים בביטחון מלא כי נחשפו ארמון דוד המלך ומחסני סחורות. הללו מחזקים את אלו מבין החוקרים המצדדים בעמדה לפיה ממלכת דוד ושלמה הייתה רחבת היקף ועוצמה כמתואר במקרא, וזאת בניגוד מוחלט לזו השלטת בקרב חוקרים באוניברסיטת תל-אביב, בראשם פרופ' ישראל פינקלשטיין. הללו מעניקים את הגדולה והחשיבות לממלכת ישראל שהתפצלה משכנתה/יריבתה יהודה בגין התנשאות מרושעת וניצול מחפיר למען הקמת שני מבנים: בית המקדש הראשון והקוטג' של שלמה, שממדיו עלו בהרבה על אלו של המקדש. מי ששילם את המחיר היו עשרת השבטים שמרדו בשבט יהודה וזכו לתוכחה הכבירה של רחבעם, בנו של שלמה: "אבי היכה אתכם בשוטים, אני אכה אתכם בעקרבים". עוד אידיוט.

בגבעות המקיפות את העמק ממוקמים ארבעה מושבים: אביעזר, אדרת, זכריה ונווה מיכאל, וכן קיבוץ אחד ויחיד: נתיב הל"ה.

גם כיום, כשהמקום משמש ציר תנועה ראשי לאזור גוש עציון, הוא עדיין עטוף בחולמנות נוגה. ומי, שאוזנו כרויה, יכול לשמוע רסיסים מימים היסטוריים רחוקים כקולות השמחה של אבותינו עת דויד פגע פגיעה ישירה בגוליית הבוק, או את קיטורי הלוחמים, בני תקופות שונות, המשוועים למנוחה ראויה ולאיזה "גזלן" שירטיב את גרונם בדרכם המפרכת מהכא להתם לעוד הפסד נקי או כיבוש נאור. ותמיד ימצא חכם תורן שיזעק: "פיזדות שכמוכם! למה האחרונים תמיד בסוף?" ורק נאקות שיירת גמלים, הנושאים בפעם המי יודע חומרי בנייה שנחצבו במערות הפעמון שבאזור לוזית-בית ג'וברין, עונים לו באיזה "קפוץ לנו".

ולאחר כמה סאלטות בזמנים שאבד עליהם הכלח, ניתן להבחין בישראל ויסלר, הלוא הוא פוצ'ו מהפלמ"ח, יוצר ספר הפולחן "חבורה שכזאת", שנמנה על מקימיי נתיב הל"ה הקיבוץ ועזבו, מגיח לפתע מכביש הטלאי של שנות החמישים לעבר מטעי המשק, בידו מזמרה והוא שואל את הבאים לקראתו היכן צריך לגזום, או את זאב הרצוג, לימים פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ומאסכולת פינקלשטיין, המשוטט לאחר שעות העבודה בתל-שוכה ותר אחרי "חותמות המלך" מימים ימימה. והכול מי ידע אישי; הכותב התגורר שנים מספר בקיבוץ זה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. מרים בת יוסף הגיב:

    מקסים!!! כל כך נהניתי. חולמנות נוגה?! – איפה עוד אפשר למצוא צמד מילים מרהיב כל כך. אני אצה לספר על כך לשכנים.

  2. לנה בן-דוד הגיב:

    השילוב בין עבר לחווה מרענן, נכון ומאוזן. הפעם דווקא נהניתי מאוד.

  3. מיקי הגיב:

    אם כבר לצטט, אז לצטט נכון: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים".
    http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k09a12.htm

  4. איתן. הגיב:

    תודה לכותב על רשימה מעניינת .

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים