זה מכבר ידוע שמהפכות מתחוללות בפתאומיות, הן נוחתות כאילו משום מקום. הן ממש מתנהגות לפי ההלכה המרקסיסטית שבבת אחת הכמות הופכת לאיכות חדשה (כמו מים ההופכים לאדים ב 100 מעלות). זכור לי סיפור של סוכאנוב (בספרו "המהפכה הרוסית ב1917") על תחילת המהפכה. בבוקר שמעו כמה מקדימי קום בסנט פטרבורג שבצפון העיר הייתה התקהלות לפני חנות לחם. כמה אנשים רעבים פרצו לתוכה ושדדו את הלחמים. איש לא ייחס לזה חשיבות רק למחרת נודע לכולם שהם בתוך מהפכה.
משהו דומה קרה לי בימים אלה בקוראי את עיתון "הארץ". קראתי לתדהמתי שהתחוללה מהפכה בארה"ב, לא פחות! המבשר הוא העיתונאי ארי שביט. מפאת חשיבות האירוע אצטט כאן בדיוק את הדיווח שלו ישירות מוושינגטון בירת ארה"ב. הנה הוא כותב: "האגף המערבי של הבית הלבן של ברק אובמה שונה מכל אגף מערבי שקדם לו, הוא מלא בצעירים ובנשים ובשחורים ובהיספאנים ובהומואים". כל זאת ועוד: "אין כמעט בנמצא גבר לבן מבוגר. אין כמעט אנשים המגלמים את התצורות הישנות של הכוח. שתי נשים המדברות ביניהן בשפת הסימנים מספרות את הסיפור כולו: הממשל הנוכחי הוא ממשל של בני מיעוטים ושל שליחי האחרים", ומה מטרתם של כל האנשים הנחמדים האלה? ובכן: "הליברלים האלה הם מחויבים לשוויון, חירות וצדק חברתי. הכוח הוא כוח רך. השלטון הוא שלטון של הסתייגות משלטון. אמריקה השנייה, שהגיעה לכאן לפני חמש שנים, הייתה לאמריקה הראשונה".
המחשה: אובמה *לא* מתייעץ עם גברים לבנים מבוגרים (תמונה: אתר הבית הלבן)
אכן ממש מהפכה באגף המערבי של הבית הלבן ונא לא לטעות: באגף המערבי נמצא משרדו של נשיא ארה"ב, המטה שלו, יועציו הקרובים, וכן הקבינט האמריקאי וראשי המטה הצבאי האמריקאי (כלומר זה משכן הממשל האמריקאי). וכאן קשה עכשיו למצוא גברים לבנים מבוגרים! זה נשמע ממש כבדיחה. אבל עכשיו שולטת כאן אמריקה השנייה, על משקל "ישראל השנייה", והאנשים העובדים שם מחויבים ל"שוויון, חירות, וצדק חברתי".
האם יש אפשרות להתייחס ברצינות כלשהי לתיאור הדמיוני הזה של הממשל האמריקאי בחמש השנים האחרונות? כלום יש צורך להתייחס ברצינות לעיתונאי המדווח הזה שגם כל עברו מוכיח על כתיבה של מיינסטרים אגרסיבי, שהבטיח לנו תדיר "שנתניהו עוד יפתיע" ועשה קריירה יפה מהסתה נגד איראן.
ובכל זאת אין מנוס מלהזכיר מה בדיוק עשו אנשים נחמדים אלה בחמש השנים האחרונות תחת נשיאותו של אובמה. נשיאותו של זה היא המשך ישיר לזו של הנשיאים בפניו אך עולה על כולן במידת הצביעות, העמדת הפנים, הולכת השולל, והבטחות הסרק.
כל זה התחיל כבר במסע הבחירות שעמד בסימן עורו השחור של המועמד, כאילו צבע העור השחור (או כל צבע אחר או אוריינטציה מינית, או מגדר, גיל ואפילו מוצא) הם ערובה לקדמה חברתית ולשינוי מדיניות. זכורה לי אותה אפרו-אמריקאית זקנה אשר אחר הבחירות פרצה בבכי והודתה לאלוהים שהיא, שעוד חוותה את ג׳ים קראו (Jim Crow) והפרדה גזעית, זוכה עכשיו לראות כיצד מפציע שחרור השחורים. אכן כל כך הרבה אפרו אמריקאים קיוו כמוה, והמציאות המרה לעגה להם. כיום חמש שנים אחרי היבחרו אין למצוא ולו שיפור אחד ברמת חייהם של האיש השחור בארה"ב. להפך מצבו הורע, הפער הגדול בין עני לעשיר עוד התרחב.
המציאות העצובה היא שהשלטון האמיתי נקבע לטובת האינטרס של המעמד השליט – בעלי הבנקים, בעלי התאגידים הגדולים, הטייקונים, האליטות הפוליטיות והממסד הצבאי. בוודאי לא צבע העור. באמריקה נוצרה, מכבר, בורגנות שחורה אשר נציגיה התברגו גם לראש הפירמידה השלטת. ביניהם נמנו למשל ראש המטה הצבאי הגנרל קולין פאוול ("זה לא מספר שממש מעניין אותי" ענה כאשר נשאל מה מספר העיראקים שנהרגו במבצע "סערת במדבר" ב1991" {המספר היה 200.000}). והוסיף "לעולם לא אתנצל על מעשייה של אמריקה ולא איכפת לי מן עובדות".
שרת החוץ קונדוליסה רייס השחורה הייתה לוחמת בלתי נלאית אצל ג׳ורג׳ בוש הבן למען האינטרסים האימפריאליים האמריקאים. זכור לי כיצד בכנס רומא בתום מלחמת לבנון השנייה, לחמה כלביאה כדי לאפשר לישראל עוד כמה ימים של לחימה כדי ״לגמור את המלאכה שם״ (דבר שלא הצליח).
שופט בית המשפט העליון קלרנס תומס השחור נחשב לאחד משני השופטים השמרניים ביותר. כך שצבע עור לא יכול לשמש כסימן לפרוגרסיביות, כביכול. גם לא כפי שהתברר בשתי הקדנציות אצל אובמה.
הישגו הראשון של אובמה היה קבלת פרס נובל לשלום מבלי שעוד עשה דבר כלשהו ובודאי לא למען השלום.. זה לא היה צריך להפתיע הרי פרס נובל תמיד נוטה מערבה.
ההבטחות הראשונות של אובמה היו סגירת מחנה העינויים של גואנטנמו ואמירתו המפורסמת "ההתנחלויות חייבות להיפסק". כעבור חמש שנים, במבט לאחור, ניתן לומר שכל הבטחותיו ופעולותיו של אובמה וצוותו המופלא באגף המערבי לא היו יותר מאויר חם. גואנטנמו עומדת על תילה ולאחרונה נתבשרנו אפילו שאמריקה הקימה מחנות עינויים דומות בפולין, רומניה ועוד ארצות, להחלפת גואנטנמו אם תיאלץ בכל זאת לעשות זאת. ההתנחלויות נמשכו כדרכן, הצבא האמריקאי נמצא עדיין באפגניסטן בעיראק, ההתערבויות בכל העולם לא נפסקו ורק בלחץ עילאי בינלאומי נמנעה ברגע אחרון התערבות אמריקאית בסוריה ובאיראן, אך "כל האופציות על השולחן". מוקדי ההתערבות הן עכשיו דרום מזרח אסיה (נגד סין) ואוקראינה (נגד רוסיה) ואפילו קרי שכל כך עסוק בתכניות הנפל שלו במזרח התיכון מצא זמן לבחוש באוקראינה. אך עיקר, לא שכחתי, התמיכה הכל-צדדית של ארה"ב בישראל. הצוות הנפלא של האגף המערבי ממשיך לתמוך בכיבוש.
גם הבטחת שוויון חברתי הייתה הולכת שולל בכל חזית. הביטוח הרפואי נכשל כי התביעה המרכזית של דורשיו, ביטוח ממלכתי ללא התערבות חברות הביטוח הפרטיות שואפות הבצע, הופקר בקלות על ידי אובמה. מה שאובמה כן עשה הוא הצלת הבנקים במשבר האחרון ע"י הזרמת כספי ציבור ענקיים להצלתם. ואשר ל"שוויון החברתי" המובטח גדל בשנים האלה הפער בין עניים לעשירים שהוא הגדול בעולם המערבי.
המורשת העיקרית של שנות אובמה תהיה כנראה הגברת מלחמת המל״טים (drones) שזו התרומה המיוחדת של ממשל אובמה, ודיכוי חופש העיתונות. ארה"ב ירדה למקום ה-46 בעולם בחופש העיתונות אחרי רומניה וסלבדור לפי ארגון עיתונאים בלי גבולות בפאריז (ישראל במקום ה-96). שנת 2013 תיזכר בהיסטוריה של חופש העיתונות כשנה הגרועה ביותר בארה"ב, ממשל אובמה "הוא הממשל הכי תוקפני והכי מתנגד לתקשורת בהיסטוריה המודרנית," אמר ג'יימס רייזין מה ניו יורק טיימס במסיבת עיתונאים. "המלים בטחון לאומי מאפשרים לממשל להצדיק הכול". (נשמע מוכר במציאות הישראלית). אכן מניתי כאן רק חלק ממעללי האגף המערבי של הבית הלבן. לפחות הן מתארות את סוג הדיווח הסומך על תמימות ובורות הקהל, של סוג עיתונאים מסוים.
ובכל זאת, רבים מן הקוראים יתעלמו מן התיאור המגוחך של הממשל האמריקאי משום שמטרת המאמר הייתה להצביע כביכול על הניגוד בין "הדינוזאור" נתניהו לממשל האמריקני הנאור.
אלא לצערנו בין האגף המערבי של הבית הלבן לבין "הדינוזאור" נתניהו יש עדיין הבנה עמוקה מאוד. יתכן שאמריקה הייתה רוצה שישראל תביך אותה פחות בזירה הבינלאומית וייתכן אפילו שבפעם הבאה בנאומו של נתניהו בקונגרס האמריקאי יקומו לכבודו קצת פחות מ 26 פעמים (30 פעם לפי גרסת שרה) אבל הברית עדיין איתנה. ישראל מוכנה להמשיך בשמחה ובהכנעה את תפקיד כלב השמירה על האינטרסים האמריקאים כאן וארה"ב, כפי שאובמה חוזר ומבטיח, מוכנה לשמור על "ביטחון ישראל" ובכך להבטיח את המשך הכיבוש.
שיפור ברמת חייו של האיש השחור בארה"ב? או — מה אומרת הסטטיסטיקה החדשה על מצב השחורים אצל הידידה הגדולה של "המדינה היהודית"? זאת ההודאה שמצבם הורע (!) הסטטיסטיקה הרשמית על מספר השחורים בבתי הכלא בארה"ב (מ- 2009) מגלה:
כ-13% מאוכלוסיית ארה"ב הם אפרו-אמריקאיים – ואחוז הגברים השחורים בבתי הכלא הוא 40%.
ב-2013 30% מהעצורים בגיל 18 היו שחורים, 26% היספניים, ו-22% לבנים. ובגיל 23, גדל אחוז השחורים העצורים ל-49 (!), בעוד אחוז ההיספנים והלבנים העצורים גדל ל-38%. הסיבה לגידול הינה שהשחורים אינם מצליחים למצוא מקום עבודה ראוי, וגם מקומם בחינוך האוניברסיטאי (היקר) זניח.
ועוד: בארה"ב כלואים בממוצע פי 8 מאשר באירופה, ופי שלושה מאשר בדרום-אפריקה. en.wikipedia.org/wiki/Incarceration_in_the_United_States#Comparison_with_other_countries
מאשר בארה"ב (באופן יחסי לאוכלוסיה). ובמס' הגולאגים ומחנות העבודה היא עולה על רוסיה.
הכיצד בקובה, שרוב מכריע מאוכלוסייתה שחורה ו'מעורבת' והלבנים, צאצאי האדונים הקולוניאליים הספרדים מהווים מיעוט קטן, חלקם של השחורים בשלטון בטל בשישים וכל העמדות החשובות בשלטון ובביורוקטיה תפוסות בידי הלבנים?
ומאידך, למה הנערות-הזונות בקובה, כפי שכ"א שביקר שם ראה, כמעט כולן שחורות ו'מעורבות'?
לאלת השיוויון הקומוניסטית פתרונים…
היכו אירגונים כמו בצלם ומר חומסקי וכול השמאל הנאור והמושכל ? זה לא אפרטהייד מה שקורה בארצות הברית ? בושה ליהודים רודפי הצדק שלא קמים לזעוק את זעקת המסכנים האמיתיים , רציחת נוצרים , יאזידים , חופש עתונות בארצות הברית אם הדמוקרטיה , הרשימה גדולה תמשיכו כול האירגונים כגון פורד ועם כיסוי של הומניות פועלים להאדיר ולהשריש את העוול בכול העולם ולהפוך את היהודים לחסרי מדינה !
ראשית ברכות לש. אמיר על מאמר רהוט ועניני. אך באמת, ממה נפשך? בדומה לבד האדום ובעיקר לתנועתו, המרתיחה דמו של הפר בזירה, כך מתכוון שלטון הטייקונה לעורר זעמם של סוציאליסטים (ולא רק) דוגמאת מחבר המאמר ובכך לתעל כוחם לריק עד בואם במפגש עם החנית המשפדת. הלא שכחת החבר אמיר? אובמה הוא רק הפתיון, הנס המתנוסס, מי שבחר בו באמת היא אותה חבורת טייקונים שהעמידה מאחוריו שופרותיה, כך שזיבורית ההמונים השטופה והנבערת תבחר בו (האמת מתקיים כאן צדק פואטי, אך על כך נדבר בפעם אחרת). אותה בורגנות מנומבזת שהעמידה עלינו דמויות כקלינטון, בוש ומי לא, אפילו בעלה של אימלדה נתניהו, ניצב עלינו לכלותינו בזכותה…תמיהתי עליך, שכשלת, בעודך מנסה לשמוט מעורפך את השפוד המצועצע והמטריד הזה שמתקרא ארי שביט…
המהפיכה הסוצ' חיבת להתקיים במקביל למציאות הקפט' ולא להתנגח בה ראש בראש (קרי: "מרקסיזם").
המערכת האמריקאית (וכמו כן גם גרורותיה) היא מערכת שמקדשת את יצר הטרף שבאדם. ליצר הזה הם קוראים "חופש", צריך לומר החופש לטרוף. אבל לטרוף את מי? ובכן, לטרוף את חברך, את שכנך, את החלש, ובעצם את כל מי שרק אפשר. אם כך עשית במשך שנים (מן הסתם בלווי של עורך דין טוב ששמר עליך) אתה, ואת, תחשבו כאנשים מוכשרים ש"הצליחו" בחיים. הדבר הזה מתגלה שוב ושוב -כעובדה- בכל תחומי החיים והעיסוקים. כל המסכת הזו מתרחשת מדי ימו ביומו, נון-סטופ, על רקע מנגינת-התמיד של הפירסום הממוסחר ותעמולת הזדון שלהם. הדת החדשה-ישנה הזו היא דת הטמטום והשתיקה. יש בה (כמדומני) רק 3 דיברות: הייה מטומטם, השג לך כמה שיותר דברים שאין צורך בהם, ושתוק.
בעצם בא נראה מהו סימלה של המערכת הזו? … ציפור טרף גדולה…
מעבר לשאלה של ממשל אובמה ששמואל אמיר אבחן במאמרו המצוין, הבעייה היא לא רק בשלטון הנוכחי בארה"ב אלא במרחב התמרון של כל שלטון בדמוקרטיה בורגנית (דמוקרטיה פורמלית).
ברור שהשלטון, בין אם הוא לייבור או שמרנים צריך לפני הכל לדאוג שהמערכת הכלכלית תפעל, והמערכת במדינה קפיטליסטית פועלת רק כאשר מובטח הרווח קודם כל של הבנקים והתאגידים הגדולים.
הבטחת הרווח בעיתות משבר הקפיטליזם המתמשך הוא בהכרח פגיעה ברמת החיים שהמעמד הבינוני, שהוא עמוד התווך של המשטר, מורגל בו ובודאי של מעמד העובדים, המובטלים ונזקקי הסעד הרחב.
לכן, מה שאנחנו מקבלים הוא שלטון שמצהיר הצהרות והבטחות שמתפוגגות שעה שמתברר שהפגיעה שלהם ברווח לא מקובלת על בעלי ההון.
הגיע הזמן להפנים כמה אמיתות:
א. הדמוקרטיה חיבת להשען על שורשי העשב, על הפרדת רשויות מוחלטת ועל שלוש בחירות לכל רשות בנפרד.
ב. כל צורת בחירות אחרת תשרת מנגנונים כוחנים תחבולנים ותחזק ידי השלטון הטוטליטרי.
ג.אם אין בחירות דמוקרטיות בתוך שורש העשב, גם המשך הדרך: האינטרנציונל, יהיה פגום ובדעיבד יקרוס הסוציאליזם כולו.
כלומר אין דמוקרטיה ללא סוציאליזם ואין סוציאליזם ללא דמוקרטיה.
האלף בית חסר כאן, והמדובר בכולנו.
כולנו אנאלפאביתיים.
כל הייתר צונזר, כ'מיטב המסורת' של הגדה השמאלית.