הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 במרץ, 2014 6 תגובות

לרקוד טנגו עם קקטוס זה רעיון גרוע מאוד. גם רוקדים לבד, וגם מתמלאים בקוצים.

אבל זה בדיוק מה שעושה אבו-מאזן מאז חודש יולי האחרון, כאשר הסכים לכך שהמשא-ומתן בין אש"ף לבין ממשלת ישראל יתנהל בחסות ארצות-הברית. שהרי ארה"ב אינה מתווך ניטראלי, אלא היא המשענת המרכזית של הכיבוש.

kerry-bibiקרי ונתניהו בירושלים, אפריל 2013 (צילום: שגרירות ארה"ב בתל אביב)

המו"מ מתנהל – אבל הממשלה מכריזה על בניית 1,400 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות. ובינתיים ארה"ב מסתפקת בגינוי רפה, ועוברת הלאה.

המו"מ מתנהל – אבל הממשלה ממשיכה לייהד את מזרח ירושלים. ובינתיים ארה"ב מצקצקת בלשונה, וממשיכה להעלים עין.

המו"מ מתנהל – אבל המדינה הפלסטינית העצמאית רק מתרחקת, ולא מתקרבת. ובינתיים ארה"ב עסוקה בלדרוש מאבו-מאזן שיהפוך לציוני, "ויכיר בישראל כמדינה יהודית".

נוכח כל זאת, אין פלא שארבע מפלגות שמאל בשטחים הפלסטינים קראו בשבת האחרונה לאבו-מאזן – ובצדק – לחדול מהמשא-ומתן. מפלגת העם הפלסטיני, החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, החזית העממית לשחרור פלסטין, והיוזמה הלאומית הפלסטינית פרסמו גילוי דעת משותף, בו קראו לאבו-מאזן לפרוש מהשיחות, ובמקום זאת – לפנות ישירות לאו"ם, ולבקש לזכות במעמד של מדינה חברה בארגון.

בגילוי הדעת של מפלגות השמאל נכתב כי "לקבל את תכניתו של קרי ולחתום על הסכם השלום שהוא מציע – פירושו התאבדות. לתכנית זו יש השלכות מסוכנות על השאלה הפלסטינית ועל הזכויות הלגיטימיות של עמנו".

השמאל הפלסטיני גם לא חסך ביקורת מההצעה שהציע אבו-מאזן בחודש פברואר, לפיה כוח של נאט"ו – בהובלה אמריקאית – יוצב ברחבי שטחה של המדינה הפלסטינית העתידית, ובכלל זה בירושלים. כידוע, נאט"ו אינו "כוח לשמירת שלום", אלא זו ברית צבאית תוקפנית, שאחראית למלחמה נגד העם הסרבי ב-1999, ולאחרונה – גם להתערבות הצבאית בלוב.

מעניין לציין, שלמרות שאבו-מאזן היה מוכן לסכן את האפשרות של ריבונות לאומית פלסטינית בכך שהסכים – הלכה למעשה – להפוך את פלסטין למדינת-חסות אמריקאית, הרי שוויתוריו המופלגים לא זיכו אותו בנקודות זכות אצל קרי. ארה"ב לא סטתה ולו בקצת ממדיניותה המסורתית, המגבה את הכיבוש הישראלי והמטילה את כל התביעות על הפלסטינים.

במקום לספק אליבי לנתניהו, ולסייע לו לייצר מראית עין מזויפת של מו"מ לשלום, השמאל הפלסטיני מציג את השאלות האמיתיות: אם מתכוונת ממשלת ישראל לסגת מהשטחים, אז מדוע היא בונה בהן? אם מתכוונת ממשלת ישראל לפתרון של שתי בירות בירושלים, אז מדוע היא ממשיכה בסיפוח הזוחל של חלקה המזרחי? ואם ממשלת ישראל לא מתכוונת לעשות את כל הדברים האלה – אז היא פשוט אינה פרטנר לשלום, ואז על מה אנחנו מדברים בכלל?

אבו-מאזן צריך לבחור בין הדרך של נתניהו ושל הסטייט דיפרטמנט לבין הדרך שמציע השמאל. ואגב, לא רק הוא. גם אנחנו, השמאל בישראל, צריכים להחליט: אנחנו עם השלום או אנחנו עם ארצות-הברית?

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. אדם קלר הגיב:

    השאלה היא האם פניה לאו"ם תביא את הפלסטינים לסיום הכיבוש. זה קצת יביך את ממשלת ישראל, אולי יתן לפלסטינים כמה נקודות במלחמת התעמולה הבינלאומית. אבל ספק רב אם זה יזיז אפילו חייל או מתנחל אחד ממקומם. לעניות דעתי, מוטב בהרבה לפלסטינים לשמור את האיום בהליכה באו"ם כקלף מיקוח במשא ומתן מאשר לנסות להשתמש בו בפועל, עלול להתברר שהוא לא שווה כל כך הרבה.

  2. ארה"ב אינה פרטנר או מתווך הiגן הגיב:

    אילו רצה הלח"י של יצחק שמיר במתווך הוגן, הוא לא היה פוקד לרצוח את הרוזן השבדי פולקה ברנדוט.
    אילו רצתה גולדה מאיר בשלום עם מצרים היא לא היתה דוחה את "תכנית יארינג" של האו"ם. אילו ביקשה תנועת חירות ו"הליכוד" בעקבותיה שלום צודק, היא היתה מבקשת מהאו"ם לשלוח מתווך הוגן. אלא שארה"ב היא רק מתווך אמריקאי מוּטה, ש(למרות הכל) גם דורש פינוי חלק מההתנחבלויות. אלא שכל מה שנתניהו למד מספר שופטים זה " תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים". . .

  3. שבתאי לוי הגיב:

    ממשלות ישראל רצו בשלום, בדיוק כמו שהנאצים רצו בשלום.
    כאשר בן גוריון, הכריז בזמנו על "רצונו בשלום", צבאות ערב היו נכנסות מיד לכוננות!.
    אכן, שלום שלום ואין שלום, הועד השלום עליו השלום.
    שבתאי לוי.

    • ק.א. הגיב:

      אין ברירה אלא להסכים משום שאין לזהות כוונת שלום (במשמעות של peace) בהסטוריה הישראלית.
      המסקנה (התצפיתית, התנהגותית) המתבקשת היא שכוונה אמיתית כזו לא היתה אף פעם בלקסיקון.
      מסתמן שההסבר להתחשויות הוא שישראל הכינה את הנבוט (בתיאום עם אימפריליסטים) עוד בטרם נוצרה. התפקיד הזה נמשך עד היום בחסות האימפריה. ישראל אינה יחידה עצמאית בבעלות מקומית.
      בעלי הבית של ישראל הם אותם הבעלים של שאר 1,000 בסיסי הצבא של האימפריה המפוזרים בכל העולם. המילה ישראל גם היא הונאה. זה סתם בסיס צבאי עם כינוי יהודי כמסך עשן. לכן היא גם מתעקשת על היותה "המדינה היהודית". ישראל רבים יהיו אולי מוכנים לוותר על הכינוי "המדינה היהודית" אבל דווקא האימפריה היא זו שלא תסכים לשינוי. מעניין מה…

  4. שי הגיב:

    שטויות, הפלשתינים לא נדרשים לשום וויתור אמתי- את כל הוויתורים הממשיים ישראל תצטרך לעשות (נסיגה לקוי 67, ויתור על חלק מירושלים) הפלשתינים חושבים שמדובר ב "מתן ומתן"- ולא מבינים שזה "משא ומתן" אפילו להכיר בישראל הם לא מוכנים, והדובדבן שבקצפת: סירובם לוותר על זכות השיבה- עכשיו אני שואל אותך, זה נשמע לך רציני? נראה לך הגיוני שהפלשתינים לא צריכים לוותר על כלום? "כוח של נאט"ו"- אפשר לחשוב… "תוקפנות כלפי סרביה"- הסרבים ביצעו פשעי מלחמה בקוסובו- איך אתה משווה בכלל?.

  5. צפור בודד הגיב:

    יש רק דבר קשה בהרבה מלרקוד טנגו עם קקטוס בידיים וזה לרקוד דבקה עם קקטוס במכנסיים.
    רוצה לומר: המרקסיזם הוא הקקטוס במכנסי הסוציאליזם.
    במקום לקבל הבשורה הפשוטה של הקומוניזם במסגרת הסוציאליזם ולשאוף לשת"פ עם הסוציאל דמוקרטיה ועם האנרכיזם, מציג המרקסיזם את מרקס, כאל כל יכול שאינו שוגה ובתוך כך מסרס את הקומוניזם לחלוטין (משום שאינו משתית דמוקרטיה בתוך שורשי העשב, ק"ו באינטרנציונל, כנדרש, אלא מכביר מילים בתורה מסובכת ובלתי ידידותית בעליל, שעיקרה עיסוק טפל ופומפוזי במושגים "נעלים" כביכול וסופה טוטליטריזם בלתי נמנע), תוך כדי סלוק הסוציאל דמוקרטיה (אותה הוא מציג כפזילה חנפנית, בוגדנית המשתפת פעולה עם הקפיטליזם) והאנרכיזם (אותו הוא מציג כהזיה אוטופית נאיבית ומשאיר לו רק את "תפקיד" משליך בקבוקי המולוטוב כאשר צריך שעיר לעזאזל), מהמגרש הסוציאליסטי.
    אין תימה שהתנועה הסוצ' העולמית עסוקה כבר 150 שנה, בפלית קוצים משתה ואינה יכולה בשל כך לקפיטליזם המשגשג לעומתה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים