בתחילת השבוע הבחנתי במודעה בולטת על רקע צהוב בעמודי החדשות של "הארץ", שבישרה לנו שארצות הברית וקנדה "יתחילו לשקוע תחת המים". זה יתחיל כבר עכשיו בזכות "מגה צונאמי" דווקא בשיקגו, ובהמשך ימיט מבול סופני גם על לונדון, פריס ורומא. האסון הצפוי לא אמור להפחיד אותנו, חרף העובדה שמדובר במבול בממדים תנ"כיים. אחרי ככלות הכול, "המשיח נמצא בארץ וינהיג את ישראל". הוא יוביל את ישראל למלחמה נגד כל "מדינות העולם" ולנבואה הזאת מוסיף המחבר גם תרחיש סוריאליסטי נפלא על אודות בית המקדש, שנמצא בתנועה לכיוון כדור הארץ למקומו הסופי המיועד בירושלים.
קריעת ים סוף (ציור: לידיה קוזניצקי)
מודעה כזו איננה זולה במיוחד, ומהותו של עיתון מסחרי וליברלי מחייבת אותנו לתת ביטוי לכל קשת הדעות. יש לה גם ערך בידורי לא מבוטל, ואני משוכנע שמבקרים מחמירים וגבוהי מצח סבורים שאסור להם להתעסק עם דברי הבל, הגובלים אולי בטירוף דעת. אלא שכמה מאיתנו הם אמנם מבקרים רציניים, אבל גם ירושלמים ובעירנו קיננו תמיד אנשים שהאמינו שהמשיח מתהלך בינינו באין רואים. לפי שעה טרם ראינו אותו, אבל עדרים של חמורים לבנים המהלכים בעירנו אחרי שכולנו כבר שקענו בשינה ערבה, מבעתים את מנוחתנו. הירושלמיות מקשה עלינו לזלזל במחבר, ואמונתנו העמוקה בשוויון בין בני האדם דורשת מאיתנו להתייחס גם לטקסט כזה, שיש בו דברים חמוּרים ומסוכנים.
הפעם אין צורך לקרוא בין השורות. ההסתה נגד כל מי שאינו יהודי כתובה באותיות קידוש לבנה. היא חלחלה לנפשם של רבים מאוד בציבור החרדי, הדתי, המסורתי והחילוני וגורמת לכולנו נזק אדיר. שנאת הזר פשתה לכל מקום, וגם שר הפנים לשעבר, אלי ישי מש"ס, הוסיף אליה נופך ממאיר. היא מאפשרת הדרת ילדים מחבריהם ומבתי הספר שלהם, גירוש בני אדם בתנאים מחפירים לארצות הממיטות עליהם מוות ומחלות קשות. חב"ד, שנתפסת כ"ציונית", היא בעיקר לאומנית, והדת ומשיחיות השקר רתומות בתנועה הזו לחתירה עקבית נגד כל הסכם שלום. המודעה הזו בעצם גורסת, שהיהודים הם מעין גזע עליון, שיש באפשרותו להדביר את כל אומות העולם. אפילו שבתאי צבי (1676-1626) לא הגיע לתהומות כאלה. כאשר דיבר ישעיהו ליבוביץ' על הסכנה שנשקפת ממשיחיות השקר כבר בשנת 1967, הקשבנו והאמנו לו. אבל הממסד החילוני במדינה ובצבא, פתח את כל הדלתות לאנשים כאלה. אחרי יוני 1967 אימצו גם חילונים רבים את התחושה שהגענו לימי המשיח וזנחו ניתוחים רציונאליים למען משאלות לב מיסטיות. הרב הראשי שלמה גורן והשופר שלו היו סמל להשתעבדות הצבא לדת בגרסתה החצי אלילית; מי שהקל קצת בנושאי דת וגיור ממניעים לאומניים אוּמץ על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. ישראלים רבים מהאליטות ניאותו בנקל לתת לאנשים כמו גורן שליטה על נפשות החיילים תמורת גיורים קלילים לאנשי צבא. כך התגברו על ייסורי המצפון כלפי חיילים שהקריבו את נפשם על מזבח הביטחון האמיתי והכוזב, אבל נקברו מעבר לגדר.
יש להיות הגון כלפי החרדים. רובם מאסו במשיחיות השקר, וגם רוב החב"דניקים לא הסכימו לאמץ אותה. במחנה הליטאי ובש"ס ראו בה סכנה לתורת ישראל, ניסיון נואל ומסוכן לקירוב הקץ ואפילו כפירה בעיקר. הזרם הזה אמנם קיים, כנשק מיסטי לשכנע בורים ועמי ארצות שהמשיח קיים עתה, ושהוא יסייע לנו לנצח את כל ה"גויים". כיוון שרוב החרדים מתנגדים לאמונה התפלה הזו, גם במסווה של פולחן דתי, קל לפטור אותה כעניין שולי יחסית. אבל השנאה לכל אומות העולם חדרה גם לחלקים מש"ס ומדגל התורה, ובאמצעות ש"ס גם ליהודים מסורתיים ששומרים מצוות באורח חלקי, אבל מגיעים לבתי הכנסת בשבתות ובחגים ובולעים בצמא את ההטפות של רבני השכונות ועיירות הפיתוח נגד ויתורים על שטחים למען השלום, בעד הגדרת הערבים (כולל אזרחי המדינה) כ"עמלק". ההסתה נגד הגויים מלוּוה עתה גם בהפחת כזבים נגד השמאל בניסיון להוציא את כולנו אל מחוץ למחנה. מי שקיבל חינוך קצת יותר שׂכלתני באמצעות הרב עובדיה יוסף המנוח, ספג לפחות חלק מהחשדנות שלו ושל מורו הגדול הרב אליעזר ש"ך כלפי ממשיכי השבתאות, אבל זה לא חיסן אותו מהגזענות ומהשנאה כלפי לא- יהודים. כבר שנים אני מאמין בהבדל התהומי שבין ישי לבין אריה דרעי, אבל התקוות שתלינו בדרעי הולכות ומתמעטות. הוא איש חכם וזהיר, לעומת הכהניסטים הרבים שמקננים כיום בסיעת ש"ס בכנסת, אבל המִפנה שחל בו היה תמיד בלתי נמנע. דרעי הממולח לא יכול להתעלם מהציבור שלו וגם לא מיחסי הכוחות בזירה הפוליטית. לרומן הממושך שלו עם חיים רמון אין עכשיו צביון פוליטי אמיתי. לרמון ולאנשים כמוהו אין מה למכור, אחרי שהם הדיחו את כל אנשיהם לתמיכה באריאל שרון ולעיקור ההסתדרות מכוחה הפוליטי והכלכלי. ייתכן שדרעי רוצה לחבור זמנית למרכז הלאומני בגלל "בגידת" בנימין נתניהו, אבל הקרע הוא זמני. הדוקטרינה הישנה של הליטאים ושל ש"ס, "אסור להתגרות בגויים", ששימשה כבסיס רעיוני ופרגמטי להסכמת ש"ס להסכמי אוסלו, עדיין נשמרת על אש קטנה, אבל אין לה סיכוי רב לשרוד.
למרבה האירוניה גם מאמרו של אריה אלדד ב"הארץ" (16 מרץ 2014) מטפח תחושות בלתי רציונאליות ואיבה כלפי העולם החיצוני. אלדד, רופא ידוע ואיש אינטליגנטי מאוד, מתנבא כמובן בסגנון שונה מזה של אגף משיחי השקר בחב"ד. אבל קריאת המאמר מעלה את החשש, שאלדד החילוני למחצה מאמין אף הוא שישראל יכולה להילחם נגד כל העולם, כולל ידידיה במדינות הדמוקרטיות החזקות בצפון אמריקה ובאירופה. אלעד מוקיע את נתניהו "הפחדן, החלש והלחיץ", מזלזל בכל ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו מאז ומעולם ובעצם דן את מדינתנו הקטנה והנתמכת למלחמת נצח גם בלי תמיכת העולם. מוזר שאיש משכיל כמו אלדד מתעלם לחלוטין מההשלכות של בידוד מדיני מוחלט של ישראל. בעולם של אלדד אין כלכלה, אין קשרי תרבות עם העולם החיצוני ואין תלות ביטחונית בנשק ממקורות זרים.
איך אנשים כמונו יכולים לשרוד בתרבות פוליטית סהרורית כזו, שבה מאות אלפים מאמינים שהקדוש ברוך הוא יפתור את כל הבעיות, אפילו אם הם דוחים את ההזיות על בית המקדש היורד כאן ועכשיו מִשמים, ואיכשהו מתביית בעזרת השם על הר הבית? אולי לא נשרוד, ו"החילונים", כמו חסידי מאיר הר-ציון המנוח שמעון פרס, אהוד ברק ונתניהו ינחלו את מה שייוותר מהארץ וימשיכו לחשוב שהם אנשים שפויים.
-
פורסם בכל העיר, 21 מרץ 2014
24X7 אנו נשטפים בידי תקשורת שמשדרת וכותבת כמעט רק שקרים וכזבים. בידי משרתי ההון-שלטון מצויים רוב העיתונים. לכן בחינמון "ישראל היום" ובצהובונים (ידיעות ומעריב) לא תמצאו הרבה ידיעות שבסיסם אמת. לכן השאלה החשובה היא: את מי משרתים רוב העיתונאים? את השלטון ("המדינה"),
הצבא, השב"כ, ובקיצור את מנגוני הביטחון (והחושך). לשמחתי יש בארץ עוד עיתון אחד — "הארץ" — שבו צלמים ועיתונאים ששמו לעצמם מטרה אחרת — להיות דוברי אמת ולשרת רק אותה. קחו לדוגמה את אלכס ליבק (השב"כ-קו 300), ואת עמירה הס. לעומתם תפקיד המשת"פ של מנגנוני החושך מצוי בידי הכתבלבים הצבאיים. זה המצב. אז אם רצונכם לשרוד בבית המשוגעים הזה אל תסמכו על כל הכתוב, ואפילו לא על האל שהמציאו עבורנו עזרא ונחמיה. . .
אני מהמר שהראיון של ביבי עם כלכלן איטלקי ידוע ועיתונאי אחד בשם רולניק – מאותו העתון – היה מבחיל באותה המידה, אם לא יותר(!), מן המודעה הפתולוגית הזו (שלא ראיתי אותה).
הארץ ו"הארץ" – שני הדברים הללו מאבדים גובה במהירות.
פלג חשוב בחב"ד מאמינים כי הלובביצ'ר, שכף רגלו מעולם לא דרכה כאן, והיה קיצוני ומוכן להילחם עד החייל העברי האחרון – הוא אדוננו ומושיענו מלך המשיח.
סהדי שאנני מבין למה מכוון הכותב, שמחד משפיענו בניתוח נכון וכואב של מציאות מרה, גם משעינו נכוחה, על פמפלט פגנו-פתטי הזוי, הנשמע כנעירת חמור לבן הישר מאורוות הפרסום של עיתון "הארץ" וגם מחזקו במסמרות הדוגמית של ד"ר אלדד, שהינו כביכול שפוי אבל מסתבר אבוי, שגם הוא "באצילים" ונעירתו אף עזה ומתמשכת מפתשגן הסינדרום הירולשמי לעיל…עובדה! אך מאידך, מלין בדמעות שליש: "איך אנשים כמונו יכולים לשרוד בתרבות פוליטית סהרורית כזו…?…אולי לא נשרוד, ו"החילונים"…כמו …פרס, אהוד ברק ונתניהו…ימשיכו לחשוב שהם אנשים שפויים.".
ובכן כותב יקר, מחק את ה"אולי", זה "על בטוח": אתה לא תשרוד והם אכן ימשיכו לחשוב ששפויים המה. בקיצור: היה עדיף (לדעתי) לו סיימת מאמרך הנוקב ללא סייפאתו.
שלום לחיים ברעם. טוב לקרוא דברים שמעוררים הזדהות עם כל מילה .יש לי הרגשה שאני חיה באמת בבית משוגעים. הדעות החשוכות של מאמינים, הצבא שמשרת את הדת ומשפיע במקום שצריך היה להיות רק בטחוני. חודר לבתי ספר,ואוכל כל חלקה טובה, שלום לא יצא מזה.
לאחרונה הזדעזתי מהכבוד לאחד האנשים שהשפיעו על דורות של צעירים ללכת אל מותם מאיר הר ציון-איזה שבחים הוא קבל מראש הממשלה נשיא המדינה. שלא לדבר על האדמה שניתנה לו. מי זכאי לקבל קרקע של המדינה.מופת לנוער, האם על זה אנחנו מחנכים.. (כבר כתב על כך יוסי שריד -מי שמשמש לי מגדל אור. המצפון הלאומי.) ישר כוחך ידידי , אנחנו לא נפסיק לזעוק דרכך את הזעקה למען צדק חברתי.
הכותב מיטיב לבטא את מה שאני חש.