מיד עם פרסום דו"ח לנדס על השידור הציבורי החלו ההתקוטטויות. היו שתמכו והיו שהתנגדו. והיו, כצפוי, גם אלה שטענו כי "הבל הבלים וגו'" שהרי היו כבר כמה וכמה ועדות שעסקו בעניין ושום דבר לא יצא מהמלצותיהן. אז למה שהפעם יתנהלו הדברים אחרת? הסיבה העיקרית שאולי הפעם יהיה משהו שונה היא ההמלצה לבטל את אגרת הטלוויזיה. זה הצ'ופר שהוועדה נותנת לפוליטיקאים שיחלקו סוכרייה לעם תוך ויתור, אולי, על מעורבותם בניהול רשות השידור. הנה, על כן, תרומה לסעיף החביב הזה בהמלצות: שימו לב ל"אגרת הרדיו" ותבינו את הבלוף.
ציור שמן של טלויזיה שלא עובדת (ציור: ריצ'ארד וואסקו)
אגרת הטלוויזיה
אגרת הטלוויזיה היא אכן ביזיון ניהולי. לפי חישובי הוועדה הוצאות הגביה הן 9% מההכנסה. וזאת ללא מעללי המערכת הפוליטית שהעניקה פטורים והנחות לקבוצות שונות ומשונות. זה מחיר מופקע לתשלום מס – נקרא לילד בשמו. אלמלא ביקשה הוועדה לצ'פר פוליטיקאים בפופוליזם זול באמצעות ביטול האגרה , הייתה יכולה למצוא כמה חלופות זולות ויעילות לגביה. אבל אתמקד רק באחת מהן – זו שהוועדה ממליצה להשאיר – אגרת הרכב. למי שלא יודע, רשות השידור ממומנת באמצעות שתי אגרות. אגרת הטלוויזיה שגובה הרשות דרך מחלקת הגבייה שלה. ויש את אגרת הרדיו שבאופן פלא אינה נגבית מבעלי מכשירי רדיו אלא נגבית מבעלי מכוניות, לרבות כאלה שאין להם רדיו במכונית. את זה עושים באמצעות אגרת הרכב. על האגרה הזו כותבת הוועדה "בניגוד לאגרת הטלוויזיה הסכום הנוסף הנגבה יחד עם אגרת הרכב הינו יעיל, מהווה מעין מס פרוגרסיבי (בוודאי לעומת אגרת הטלוויזיה), בעל שיעור גבייה גבוה ועלות גבייה נמוכה, לאור יעילותו של מקור זה הוועדה ממליצה כי הוא ימשיך להיות מקור הכנסה של השידור הציבורי". נו, אז אם זה כל כך פרוגרסיבי, יעיל, זול ובלה-בלה מדוע לא מעבירים את אגרת הטלוויזיה לאותה מתכונת, וכל בעל רכב ישלם בהתאם? איך פספסה הוועדה את החלופה הכל כך חביבה הזו? הנה תחזית הפינה הזו: מה שפספסו הה' לנדס ומרעיו לא יפספסו פקידי האוצר. אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר יעשה את זה בשנת 2016. במסגרת הקיצוצים השגרתיים בתקציב המדינה הוא יציע לקצץ את הסכום שהממשלה תשלם לרשות השידור על לפי המלצות לנדס. במקום זה תועלה אגרת הרכב.
הפיצויים לעובדים
עד כאן החינטרוש הראשון. השני נוגע לשלב המעבר שבו מפטרים את עובדי הרשות הקיימת, משלמים להם פיצויי פיטורין "הוגנים ונדיבים" כהגדרת הלנדסייה. מאיפה הכסף? הנושא הזניח הזה – על פי ההערכות מדובר בכמיליארד שקל – נשאר מעורפל. אך יש רמזים בדו"ח ולפיו מקור המימון יהיה מימוש נכסי הרשות. הגיוני, לא? מול החוב לפיצויים למפוטרים יש נכסים שמממשים. הנה החדשות המסעירות: לרשות השידור אין נכסים. רשות השידור חוכרת קרקע מרשות מקרקעי ישראל. הקרקע הזו לא שווה כסף כל עוד לא ישונה הייעוד שלה. ואם ישונה הייעוד, התמורה היא של המדינה ולא של רשות השידור. לכן מה שמדובר כאן הוא למעשה, תשלום המיליארד הזה מתוך כספי המדינה. עכשיו תניחו שאתם למשל, שר הבריאות. יאיר לפיד מביא לממשלה בחודש יולי הקרוב את הצעת התקציב לשנת 2015. השרים נדרשים לקצץ 11 מיליארד שקל – מתוכם מיליארד אחד הוא הסכום שיועד לתשלום פיצויים לעובדי רשות השידור. אתם בעד? מצדכם שימשיכו לגבות אגרה, שישדרו את מה שממילא רק מעטים צורכים ולא יפחיתו לכם את סל התרופות.
תקציב רשות השידור החדשה
החינטרוש השלישי נוגע להקצאת תקציב הרשות החדשה שתוקם אחרי שיקברו את רשות השידור הקיימת. הנה המספרים על פי לנדס: 160 מיליון שקל לחדשות, 200 מיליון שקל לתכניות בעברית, 40 מיליון שקל לתכניות לילדים ו-20 מיליון שקל לתכניות בערבית. אתם מבינים מה קורה כאן? ילדים שהם כשליש מהצופים בטלוויזיה, יקבלו שידורים ב – 7% מהתקציב? שלא לדבר על הערבים שיקבלו רק חצי מזה? קל לראות ששבוע אחרי אישור התקציב המשונה הזה מישהו פונה לבג"צ בשם השוויון בנטל….זה אבסורד מופרך לחלוטין.
אגב, הערבים אמורים להפיק ב – 20 מיליון שקל 3 שעות שידור ליום. בכל השאר הם ישדרו את התכניות בעברית עם תרגום בגוף השידור. על זה נאמר "זה טלוויזיה זה? זה בררה".
והחינטרוש הרביעי נוגע להמלצה ששכר עובדי הרשות יהיה 35% מההוצאה, ולא יותר. אני ממליץ לשרי האוצר והתקשורת לבצע את ההמלצה הזו דקה אחת אחרי שהיא תיושם בצבא, בחינוך ובמערכת הבריאות.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
כרגיל במקומותינו כאשר ג. עשת מכוון ללוח המטרה הכלכלי הוא פוגע בול ואין בפי ולו מילה של ביקורת…אך בכל זאת: עם כל הכבוד למטרה אליה כוון הכותב, הרי הבעיה היא בעיקרה בעית תקשורת ולא בעית מיסים. זאת משום שמיסים תמיד ניתן לגבות ואם לא בשם כזה, אזי בשם אחר, בזה אין חדש. לכן צריך להבין שביבי (כל השאר הינם עושי דברו, מיהו הלנדס הזה בכלל?) מעביר לנו עתה שיעור ב"תיקשור את ההמונים" כזה, שלא היה ולא נברא. בתחילה הוא מסרס, מעקר ואף ממית הרשות הממלכתית גם ברדיו וגם בטלויזיה ואז מבטיח להחיותה מחדש בעזרת המכשף ארדן מלובלין ואו טו טו יוצמד מגן דוד לחזהו של לנדס הנ"ל, משל היה הוא עצמו הגולם מפראג, הקם עלינו להושיענו. ובעוד כל שפעת הטובה הזו מתרחשת על ראשינו, הנה קם לו הטייקון "הציוני" אדלסון, המוכן להפסיד עשרות מיליונים ולממן לביבי שופר חינם, צעקני ומתחסד אף מפראבדה, בדמותו של החינמון "ישראל היום" השופע מפיו דן מרגליות ואשר לקול צפיחתו, צונחות חומות "מעריב", אף "ידיעות אחרונות", כחומות קלפים. ביבי מצידו דואג לפמפם בתמורה מיליארדים לקופת שלדון הצמוקה, בצורת חקיקה מתאימה. הון שלטון עיתון במיטבו.
זה עשרות שנים היו נסיונות להבראה ושינויים דרסטים ברשות השידור.
זכור לי שעוד בשנת 87 עברתי מבחנים לקורס שדרים ברשות השידור אליהם הוזמנתי ביוזמת
רשות השידור-
משום שהכוונה היתה להכשיר עובדים חדשים במקום העובדים הקבועים במערכת.( ביוזמת אורי פורת המנוח).
כך שבעית הרשות נמשכת עשרות רבות של שנים.
האגרה שגבתה רשות השידור מהציבור היתה גבוהה ב-30% מהמתוכנן, דבר שאיפשר לה להגדיל את תשלומי השעות הנוספות לעובדיה ב-21%, אף שהתחייבה להפחיתם ב-40% – כך עולה מהדו"ח הכספי של הרשות למחצית הראשונה של 2013
הוצאות השכר של עובדי רשות השידור ממשיכות לתפוח: במחצית הראשונה של 2013 חרגה הרשות ב-21% מיעדי התקציב בסעיף השעות הנוספות והוצאה זו הגיעה ל-41 מיליון שקל – כך עולה מדו"חות הביצוע של רשות השידור. המשמעות היא שכל עובד מבין 1,484 העובדים הקבועים של הרשות בתקופה זו קיבל בממוצע שעות נוספות בהיקף של 4,670 שקל. הרשות גם הגדילה ב-19% את הוצאות האש"ל, הטלפון וקילומטרז' לעובדיה לכ-28 מיליון שקל.
ברשות השידור קיימים עיוותי שכר קשים, שבאו לידי ביטוי גם בדו"ח מבקר המדינה. בעוד התשלום הבסיסי לעובדים הוא נמוך, ההנהלה בוחרת להעניק לעובדים שעות נוספות הרבה מעבר לנדרש או לשעות הנוספות שבוצעו בפועל, וזאת כדי להגדיל את שכרם. מנגנון התשלום באמצעות שעות נוספות או כוננויות הוא בעייתי, שכן הוא מאפשר להנהלה להעניק הטבות למקורביה *ואני שואל מדוע שהחגיגה לא תמשך כאשר כספי האגרה זורמים The Marker25.08.2013