ההתפרצות של הגברת שרה נתניהו נגד "המרוקאים" הייתה נלעגת ומחפירה. כאשר חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה אורי אור התבטא בצורה פחות או יותר דומה (1998), התחוללה סערה תקשורתית וציבורית עצומה, וזרזירי עט שנונים בעיני עצמם התעלו ב"ניתוחים" כוזבים, חלקם נכונים וחלקם חסרי שחר. מכל התגובות אני זוכר בעיקר את זו של בני אביתר, שהיה אז כמעט בן שמונה. "אורי אור העליב שמינית ממני", אמר אביתר במכולת והדהים את הלקוחות ששוחחו על הפרשה. תהיתי כיצד הגיע לשמינית ולא לרבע, והילד הסביר לי שאִמהּ של סבתא גרציה הייתה חאלבית ואביה מרוקאי. תמיד ניסיתי להבהיר לילדים את רקעם התרבותי והאתני, ויש להודות שארבעתם הפנימו היטב את המסר. אם הגברת נתניהו שיחזרה התבטאות מטומטמת כזו אז פשוט חבל לי עליה. במשך שנים רבות העדפתי לא להתייחס לסיפורים עליה כיוון שההתנגדות שלי לבנימין נתניהו היא רעיונית ופוליטית. יש להודות שאנשים מ"תנועת העבודה" שמדרדרים להכללות מרושעות מהסוג הזה מרגיזים אותי יותר, שכן הם מחויבים, לפחות להלכה, לשוויון בין כל העדות. בליכוד לא היה אף פעם שוויון כזה אבל מנחם בגין המנוח השׂכיל, למצער, ליצור מראית עין של התייחסות הוגנת גם למזרחים.
ביבי ושרה נתניהו מדליקים נר חנוכה, 1996 (מקור)
כבר סיפרתי כאן בעבר על חבר כנסת מסיעת "חרות" של בגין, שישבתי לידו במקרה באוטובוס אגד מתל-אביב לעירנו. הוא היה נעים הליכות במיוחד, הכיר את אבי משה ברעם שהיה אז חבר כנסת חדש, ודיברנו הרבה על פוליטיקה. במהלך הנסיעה הבחנתי בח"כ ממוצא מזרחי מסיעת "חרות" שהתמקם כמה ספסלים מאחורינו. הייתי בן 18 ובמידה ידועה קצת תמים, ושאלתי את בן-שיחי כיצד קרה שהוא לא יושב ליד עמיתו. חיכיתי לאיזה הסבר טכני, אבל הוא אמר לי בפשטות: "מה לי ולהם". אני חושב שהחוורתי. אִמי אמנם סיפרה לי על מקרים כאלה ועל עלבונות שהיא עצמה סבלה מסוציאליסטים אבל די התקשיתי להאמין בכך. כולנו במשפחה הערצנו אותה וספגנו עד תום את ההטפות השוויוניות מהבית. כאשר סיפרתי לאבי על התקרית הקטנה באוטובוס הוא משך בכתפיו והסביר לי שההצבעה המזרחית לבגין היא תוצאה של "תודעה כוזבת". שיחות כאלה היו שכיחות מאוד בבית שלנו. אבי לא האמין בזיקה של אנשי בגין למזרחים, וסיפר לי על התנהגותם של נציגי "חרות" בוועדת הכספים של הכנסת. הם ניסו להכשיל כל חקיקה סוציאלית, שנועדה בעצם לקדם את האינטרסים של המצביעים שלהם בבחירות לכנסת, טען. הידידות העמוקה בינו לבין ח"כ יוחנן באדר, יד ימינו של בגין בתקופה ההיא, לא שינתה דבר מדעותיו על חברו. באדר הוא "בזבוז'ניק" (אנטי דתי) אבל הוא לא מאמין בשום עבודת חקיקה למען הפועלים והמובטלים, אמר.
באסיפות בחירות שהתקיימו אז בשבת לפני הצהריים בבתי הקולנוע בעירנו (רובם היו אז במרחק של כמה מטרים מביתי ברחוב המלך ג'ורג') הופיעו פוליטיקאים רבים מ"חרות", רובם ותיקים שלא נולדו בארץ. בקולנוע "אורגיל" שמעתי מאחד מהם נאום כלכלי בזכות היוזמה הפרטית, השוק החופשי ובגנות "הסוציאליזם של מפא"י". זה היה זמן קצר לפני שהתגייסתי בשנת 1959 והנאום נשמע לי תימהוני לגמרי. מקץ שנים רבות שמעתי אותן המלים מהאגף הימני במפלגה השמרנית. הנואם מרחוב הלל בעירנו הקדים את מרגרט תאצ'ר בשנים רבות.
היחס למזרחים בליכוד ובמפלגות שקדמו לו ("חרות", הציונים הכלליים וגח"ל) היה אפוא מבני ורעיוני. זאב ז'בוטינסקי סלד מארגוני העובדים והיחס שלו ללבנט (המזרח התיכון) היה מאוד אמביוולנטי. בכתביו ניתן למצוא פרק על ביקור בטורקיה, שהדיף בחילה כמעט פיזית מהמזרח. לכן חשתי הסתייגות כאשר אהוד ברק, כמנהיג מפלגת העבודה, "התנצל" בפני המזרחים על קיפוחם. השטחיות והחובבנות של ברק העליבו את הישראלים הנבונים. הקיפוח הוא עובדה אבל במפלגות הסוציאל-דמוקרטיות (מפא"י, מפ"ם ולימים העבודה) ניסו לפחות לבנות מוסדות חברתיים וחינוכיים שישרתו את כל העדות היהודיות בישראל. בליכוד ניסו להתנכל למוסדות האלה. מעל הכול, המבנים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים במדינה הִפלו לרעה את האזרחים הערבים. אם יש היררכיה של מקופחים בחברה הישראלית, האזרחים הערבים עומדים בראשה.
נדמה לי שלא הייתי נדרש לנושא נתניהו אלמלא היומרה של רעיית ראש הממשלה לייצג אצלנו את אירופה. אם ננתח את הדברים בלי רגשנות ואפילו בלי איבה, נגיע למסקנה שאין בבני הזוג נתניהו שום דבר אירופי. שניהם נולדו בארצנו וקיבלו חינוך ימני ולאומני מהוריהם, ועולם המושגים שלהם על העולם הגדול היה תמיד קרתני ואֶתנו-צנטרי. בשל הרקע המיוחד של ביבי עצמו, המשפחה עקרה לתקופה די ארוכה לארצות הברית והוא סיגל אורחות התנהגות אמריקאיים. השילוב של ימין לאומני רביזיוניסטי והתנשאות עדתית הוא דווקא אופייני לאנשים כאלה, ולא חריג. הניאו-ליברליזם הוא לא רק אסכולה חברתית-כלכלית מדירה ומקפחת קבוצות חלשות; היא גם גורסת שהריסת מדינת הרווחה מפתחת את הכלכלה ושהמחיר החברתי איננו רלבנטי. לכן אגדות העם על שרה "השׂטנית" שמשעבדת וסוחטת את בעלה נועדו בעצם להרחיק מביבי את החשד שאין לו שום עניין במצוקותיו של העם הפשוט. שרה וביבי נתניהו שייכים בדיוק מוחלט לאותו זרם אידיאולוגי לאומני-שמרני, ומכאן קירבתם הרעיונית לאגף הימני קיצוני במפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית. אין לזה שום קשר לאירופה.
זה טבעי שכל הזרמים שאינם תומכים בממשלה הקיימת, מטיחים עלבונות בגברת נתניהו. היא מושכת אש, לעתים קרובות בצדק גמור, ויש עיתונאים שמאמינים ברצינות שבאמצעות שרה ניתן באמת להפיל את בעלה. אבל נתניהו, כמו דוד בן-גוריון בשעתו, ממשיך לשלוט כיוון שהוא מוקף ברסיסי מפלגות. החילוניות שביניהן נוטות להאמין שאם נתניהו יתמוטט, יחליפו אותו גרועים ממנו. האחרות פועלות בהתאם לאינטרסים אישיים ומעמדיים, לפעמים במסווה של לאומנות מסוג זה או אחר. ההתנהגות המוזרה שלה איננה אלא קוריוז. קשה להאמין שהיא משפיעה באמת על הכרעות מדיניות. היא אולי מסוגלת להפעיל קשרים כדי לקדם או להדיח פקידים ועובדי משק בית, שהם רק עושי דבריו של בעלה ולא פוליטיקאים בעלי משקל.
שרה נתניהו אינה יכולה לשנות החלטות בנושאים חשובים. היא ובעלה הם תמימי דעים בנושא הפוליטי. שניהם סבורים שהם נמנים על מעמד האצולה ולכן הם ראויים לזכויות יתר ולחיי תפנוקים; שניהם מאמינים שבעלי ההון הם גם בוני המדינה ושכל הארץ שייכת ליהודים. לכן אין לראש הממשלה סיכוי לשנות את תדמית המדינה, עם או בלי תעלוליה האמיתיים או המדומים של רעייתו.
- פורסם בכל העיר, 28 מרץ 2014
נהניתי מהכתבה של חיים.
"בשל הרקע המיוחד של ביבי עצמו, המשפחה עקרה לתקופה די ארוכה לארצות הברית"
מה פשר המשפט השיקרי הזה? אינך יודע מדוע עזבה משפחת נתניהו לארה"ב?
היא עזבה כיוון שהממשלה הסטלניסטית של אז לא אפשרה לפרופ' נתניהו לקבל מישרה באוניברסיטה.
רק מלקקי אחוריים ואומרי הן השיכים לשמאל הבולשביקי קיבלו מישרות באוניברסיטה,
חבל שלא נשארו שם
רק המחשבה שפעם חברי כנסת היו נוסעים באוטובוסים, ולא רואים בכך פחיתות כבוד, מדכאת במיוחד לנוכח האקלים הכלכלי הנוכחי.