בדיוק 38 שנה לאחר יום האדמה – שבו רצח ״צבא ההגנה״ שישה אזרחים בסחנין, דיר חנא, וכפר קנא — הגיע הרמטכ"ל-על האמריקאי לביקור בישראל. האם מרטין דמפסי הגיע כדי לחפש ולסכם היכן ינוסה הנשק החדש? ראש הממשלה בנימין נתניהו מציע את איראן. בינתיים שולח הרמטכ"ל בני גנץ חיילים להרוג במחנה ג'נין, וברצועה.
אנדרטה לזכר יום האדמה, סח'נין (צילום: שואהנה יאסר)
הגיע הזמן לגלות: לפני 38 שנה צילמתי את האשה שבכתה על הריסות ביתה, אחרי שהצבא (שבו שירת בעלה) הרס את הבית שהיה ב"שטח צבאי 9", שם חיו בדואים משבט עראב א-סאוואד. הצילום הופיע בפוסטר שקרא לשביתה ביום האדמה ב–30 למרץ 1976. לאחר שטוהר "שטח צבאי 9" מערבים, הוא הפך ל"גוש שגב" – ליהודים בלבד. נראה שלא די בכך שבהוראת ממשלות "המדינה היהודית" השב"כ נכנס ב"ערביי-ישראל", במטרה להרוס אותם כדי "לייהד את הגליל". לכן השב"כ גם שותל שם משת"פים, כי מטרתו הוא להפוך את ילידי הארץ לאויב, ולהעצים את השנאה (שתאפשר עוד טרנספר), ומאז ועד היום הוקם ב"מדינה היהודית" משטר של משטרע ואפרטהייד ציוני. משטר של אלימות כלפי הערבים הפלסטינים המשאיר צלקות גם בקרב חיילים ואזרחים ישראלים והגרם אף להירצחו של ראש ממשלה.
מה עשה העיתונאי השבדי ליד משטרת שגב
ב-30 במארס 1976 לאחר שחיילים רצחו שלושה אזרחים בסחנין הטילה המשטרה עוצר. גם אני לא יכולתי להיכנס לסחנין, לעראבה, וגם לא לדיר-חנא. לכן נסעתי למשטרת שגב מערבה לסחנין. פתאום שמענו זעקות מחרידות מתאי העצירים. התברר שהם הוכו עצורי ההפגנות בידי שוטרים. רולף סודרברג הפעיל את מכשיר ההקלטה… ביום הרדיו שידר את זה משטוקהולם. המחאה שהשבדים, הפינים, והנורבגים ששמעו את פס הקול ודאי הידד שנים רבות באוזני יצחק רבין, שהורה על השימוש בכוח נגד מפגיני יום האדמה ואח"כ על שבירת ידיים ורגליים של זורקי אבנים במהלך האינתיפאדה הראשונה.
בפברואר 1988, כשלושה חודשים לתוך האינתיפאדה הראשונה צילם משה אלפרט (חבר קיבוץ אפיקים, שעבד עבור רשת החדשות האמריקנית סי.בי.אס) חיילים מגדוד "דוכיפת" כשהם שוברים את ידיהם ורגליהם של שני פלסטינים, ואאל ג'ודה ובן דודו אוסמה. לאחר שזה שודר ברחבי העולם החל רבין להבין שדרכו זו לא תהיה סוגה בשושנים. העיתון הספרדי "אל פאיס" פרסם מאמר בכותרת "בניו של היטלר". בעקבות השידור התערב גם עמרם מצנע, שהיה אז אלוף פיקוד מרכז ושחרר את בני הדודים. לכותב דברים אמר בלי להתבייש, למצלמה בסרט ששודר בצפון אירופה: ״בשכם שברנו בכוח ובמוח את האינתיפאדה״.
החיילים מ"דוכיפת" טענו – כאילו שהיו מודעים לניסוי של מילגרם, מ-1974, שבו הוכח (בניסוי בפסיכולוגיה חברתית שבחן את הציות לסמכות, שנערך על ידי הפסיכולוג (היהודי) סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל – שרוב משתתפיו צייתו לסמכות שהורתה להם לבצע פעולה שעלולה להיות מנוגדת לערכיו או למצפונו. אכן כך טענו הדוכיפתים: "בסך הכל מילאנו פקודות. אמרו לנו לשבור ידיים ורגליים". מאז מרבה הימין להשתמש בשיטות האלימות האלה. אריאל שרון הסביר את "השיטות לפעול בהצלחה נגד המתפרעים הערבים". רפאל איתן הגדיל: "אם שולחים צבא להשליט סדר ביהודה ושומרון, צריך לנהוג בהם כמו צבא. הערבים שזרקו אבנים עוד צריכים להגיד תודה לאלוהים שלא ירו בהם". מאיר הר-ציון – "גיבור ישראל" ו"הלוחם האגדי שעשה דברים לתפארת" שנפטר באחרונה והיה שותף לטבח בקיביה ב-1953, אמר בלי להסס: "צריך ליצור מצב שבו לערבים לא יהיה כדאי לגור פה". הר-ציון נבחר בקפידה על ידי דיין ושרון, וטבע את "דפוסי הלחימה" שעליהם נוצק בצבא המאמין הגדול בכוח ובשטח.
לבסוף יצחק רבין נרצח
גם היום – 26 שנה אחרי שחיילי ״דוכיפת״ שברו את ידו – ואאל ג׳ודה ממשיך להתעקש שלא היה מעורב בהפרות הסדר שעליו הוא ובן דודו נענשו. והחיילים שעסקו במלאכת ההכאה, היו (חראגיל) "בני טובים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית". אמר אביו של החייל אריה מועלם (אז מפתח תקווה והיום תושב שוהם): "הבן שלי הגון, הוא ילד רגיש". החייל הקיבוצניק – שגיא הרפז מגשר שאל את ממלא מקום רה"מ שמעון פרס שביקר ביחידה שבוע לפני האירוע: "מדוע לא מרשים לנו להשתמש ביותר כוח נגד הערבים?". משה קצב הציע לסגור את השטחים בפני כל סיקור עיתונאי "לאחר שהתברר כי המתפרעים ביו"ש ועזה עושים זאת בעקבות נוכחות כלי התקשורת". לקח כמה שנים עד שמשה קצב עצמו נשלח לכלא בגין אונס עובדת. ועמרם מצנע? סגר (לסיקור) כמה אזורים שהוגדרו "בעייתיים", כי הוא לא ראה, והדבר "לא קורה לנגד עיני המפקדים". על ארבעת החיילים נגזר מאסר על תנאי. הקצינים ושר הביטחון המשיכו לשרת את עמישראל. לבסוף הבין רבין ושינה דרכיו.
ב-1987 עשינו ישי שוסטר (צנחן במיל') ואני את הסרט "יומן מילואים". שוסטר, חבר קיבוץ יד-חנה, צילם והקליט את חבריו ליחידת צנחני המילואים שבה שירת 21 יום בחברון. רובם היו חברי קיבוצים שהתנגדו למה שהצבא הורה להם לעשות. בניגוד לקיצוני המתנחלים רובם חשבו שגם לפלסטינים מגיעה מדינה, ושהממשלה והצבא חייבים להוציא את המתנחלים מחברון. לאחר שהסרט הוצג בבי.בי.סי ראה אותו גם יצחק רבין. הוא נחרד לראות שגם הצבא מפולג. אך במקום להוציא את המתנחלים מחברון, כפי שהבטיח לעשות לאחר הטבח שביצע הרופא סרן ברוך גולדשטיין, הוא השאיר אותם במקומם. הסרטן שמן וגרורותיו מצאו את מקומם בליכוד ומעבר לו. משראה יגאל עמיר את הנעשה על הגזוזטרה בכיכר ציון, והבין שבראשם עומד בנימין נתניהו הוא הלך ורצח את רבין.
מאמר זה מציג את המאורע ההיסטורי של יום האדמה והיבטים קרובים מנקודת ראות אישית ומעניינת. אין ספק שיום האדמה הונו סימן היכר מרכזי ונקודת מפנה בזהות הקולוקטיבית של המיעוט הלאומי הערבי בישראל. אירוע זה ראוי למחקר מפורט.
ח. ש.
כתבה כואבת, המחייבת אותנו כחברה לחשבון נפש.
במסגרת "מילואים" בשטחים הכבושים לפני בערך 20-25 שנה הוסעתי לעמדת תצפית\שמירה.
במהלך הנסיעה באיזורי בנוי הרכב (משאית D500) "נכנס" במכונית פרטית. זו לא היתה תאונה.
ההתנגשות היתה מכוונת. אני מתאר לעצמי שהנהג המופרע (והמנוול) רצה לזרוק את המכונית הקטנה מעבר לכביש, לפגוע בה ולהמשיך לנסוע אך ההתנגשות היתה חזקה מדי ושני הרכבים נעצרו. מעצמת ההתנגשות הועפתי מן המשאית ולמזלי הגדול לא נפגעתי מעבר לכמה שריטות. מן המכונית הפרטית הפגועה יצא גבר צעיר, מדמם, שמחזיק את ביתו הקטנה והפצועה (מעולפת? מתה? לא ידוע לי) בזרועותיו. המעשה הנפשע גרם לכמה זריקות אבנים שפוזרו בגז. כעד ראיה הורגשתי מחויבות למסור למפקדים שזו לא היתה תאונת דרכים ובתגובה לאירוע נשלח הנהג הפוגע לחופשה. למיטב הבנתי האירוע לא נחקר ולא תושאלתי כלל על המקרה.
בו ביום שהשופט המחוזי דוד רוזן הכריז בתל-אביב שאולמרט אשם, קפצו מניות בתי-הקזינו של שלדון אדלסון ב-2,100.000.000 דולר — כפולה של 21 פעם ממה ששלדון הבטיח לתת למועמד שיבחור להתחרות בדמוקרטים לנשיאות ב-2016, כך כותב דו אלכסנדר בשבועון בעלי ההון FORBES. אז ודאי תשאלו מה הקשר בין רווחי שלדון מבתי ההימורים שבנה לקומו-קפיטליסטים הסינים במקאו, לבין תמיכתו במועמד ? ובכן באותו יום רביעי הסיר בית המשפט העליון בארה״ב את הגבול העליון שמותר להשקיע במועמד או מועמדים לנשיאות… אז עכשו יכול שלדון לקנות כמה מועמדים… ולממן לא רק את דן מרגלית ואולי גם את ארי שביט… וקניית ״מעריב״ עלתה לו ״גרושים״. ויו״ר ״העליון״, השופט John Roberts הודיע: ״תרומת כסף למועמד זו זכותו של האדם להשתתף בהליך הבחירות״… ואצלנו? שלדון שולט עכשיו בהון-שלטון-חינמון ועיתון שכולם ״תומכים״ בסרבן השלום בן ניתאי, כי בארה״ב אין מי ש״תורם״ יותר משלדון כדי לתמוך במדיניות הכיבוש וההתנחבלות.
זה פשוט לא יאומן. מעריב לאחר פשיטת הרגל שלו נשאר עם אתר NRG העיתון המקוון והפורום האקטואלי שלו בתפוז. ובכן מאותו רגע בו "התיתם" מאב, הפך האתר לבמה פתוחה לתגובות, כלומר מגיבי ימין ושמאל יכלו לכתוב שם ככל העולה על רוחם. ועל יהיה הדבר קל בעיניכם: ידיעות אחרונות מצנזר בלי הכרה וכך גם הארץ "הנאור" כביכול ואתר וואלה המסחרי והרדוד. כולם מצנזרים בצורה בוטה ואינטרסנטית. "הצדיק" היחידי בסדום היה אתר מעריב. והנה ביום אחד אבל ממש באיבחת חרב. חדל מעריב מלפרסם תגובות אנשי שמאל,נקודה. זהוי הכותבים היה כל כך חזק ששמות לא שיחקו כאן אלא כתובות IP וצנזור מילולי, שהפכו הגישה לאתר לבלתי אפשרית. שלושה ניחושים מה קרה שם?…שלדון שלדון שלדון. ניחשתם נכון. לכל מי שרוצה להזדעזע אבל ממש, כדאי להכנס ל"פורום האקטואליה" המפלצתי של מעריב בתפוז. שם יש לשמאלנים כביכול גישה חופשית (למרות שאסור להגיד המילה "מתנחבל"), אלא שהארס הימני הנוטף שם והשינאה היוקדת והגזענית לשמאל ולערבים,הופכים אותו לאתר שינאה פעיל של כ"ך.
בתוך כל הזועה המתחסדת והשקרית הזו, "הגדה השמאלית" מצטיר כאי טרופי קסום של שפיות.
לצפור הבודד
"בתוך כל הזועה המתחסדת והשקרית הזו, "הגדה השמאלית" מצטיר כאי טרופי קסום של שפיות"
בתקופה האחרונה ואני מקווה שאני לא טועה אנ י יכול להעיד שדברי לא נמחקים וכך אני מקווה
שינהגו בעלי האתר בהמשך כלפי וכלפי בעלי דעות אחרים להגיד שלאנשי שמאל אין יכולת להגיב זה מוגזם לאנשי השמאל עשרות אתרים ואני לא אנקוב בשמם של אותם אתרים
לאחר שאדוארד סנודן גילה שארה״ב (קרי ה-NSA) ריגל גם אחרי ראשי הממשלות בטובות שבידידיה החלו באירופה, בעיקר גרמניה וצרפת, לדון בהקמת אינטרנט אירופאי, שבו המידע לא יעבור דרך השרתים (servers) שנמצאים בארה״ב. זה כמובן לא מוצא חן בעיני הנהגת ארה״ב, ושם משמיעים את הטענה ש״בכך תחתור אירופה נגד חוקי המסחר הבינלאומי״. הרשויות הממונות על הסחר בארה״ב החלו לנבוח ולהשמיע את הטענה ש״הדבר ימנע חופש תנועה של אינפורמציה, וייצור בעיה אנושית חמורה״.
מזכיר לכם משהו? – לי זה מזכיר את דברי ג׳ון קרי שהופנו ל״אשמים הפלסטינים״ שפנו לאו״ם בבקשה שיכניסו גם אותם למוסדותיו. . .
לכן צריך, כדברי לנין, ליישר את המקל העקום: החיילים והשוטרים לא ירו במפגינים שלווים, אלא במתפרעים אלימים שהשליכו עליהם אבנים ובקבוקי תבערה וסיכנו את חייהם.
מתוך ויקיפדיה: >>ההפגנות נערכו בעיקר בכפרים סח'נין, עראבה ודיר-חנא. ההפגנות, שהיו שקטות בתחילה, נהפכו במהרה לאלימות וכללו חסימת כבישים וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. משטרת ישראל לא הצליחה להתמודד עם ההפגנות ופנתה לעזרת צה"ל.<<
מי שחוסם כבישים וזורק אבנים ובקבוקי תבערה שלא יתפלא אם הוא יחטוף כדור בראש.
ד"א, לא מזמן 'ביום האדמה' הונפו בסכנין תמונות נסראללה ומורנייה. מי שמזדהה בגלוי עם אויבי ישראל הגרועים ביותר שלא יתפלא אם היחס אליו יהיה בהתאם.
לא מבין למה אתה צריך לפרוט שטר גדול עגול וברור כפיגועי טרור מטורפים ואכזריים שנועדו לפגוע בחיי יהודים באשר הם (ואם מדובר בעוללים ובנשים הרות, מה טוב), לפרוטות שחוקות ומרובות הבאות להצדיק יחס אלים מצד השלטון הישראלי, כלפי הפגנות שיטנה פוליטיות ו"הזדהות עם האויב" בצורת הנפת אייקוניו?
זאת משום שאל להם לפלסטינים, לחשוב שחטאי הכיבוש המתנחבל והמנשל של הישראלים, יכפרו כביכול על חטאי הפיגועים האנטישמיים המזויעים שלהם, שבוצעו בדם קר ובתכנון מוקפד מראש…
לא יהיה כדבר הזה!!! כולם חיבים כאן בתשלום, משני עברי המתרס. ואין אחד שימלט מהפרעון.
האמת תראה והצדק יעשה.
ויקיפדיה היא פרבדה החדשה (Но́вое Правда). כל מי שעיניו בראשו יודע שויקיפדיה נערכת ע"י ציבור שמאמין בצדקת השנאה לערבים — "עורכי ויקיפדיה" עושים "עבודה עברית" — ציונית ימנית. קחו למשל את המהדורה האנגלית של הערך Land Day : זו נסמכת על תיאורים שנלקחו מ"ערוץ 7" – שאז עוד לא היה קיים, ומה-Jerusalem Post הימני. בעזרת התעמולה השיקרית הפכו הערבים, בעיני הרוב היהודי בישראל, לנאצים החדשים – לישות אשר בעיני היהודים מאיימת כיום להכחיד אותם. מתיחת קו היסטורי ישיר בין הנאצים לערבים, בונה ציר שמבוסס על פחד, של סולידריות עבור יהודים ברחבי העולם.
>>יום האדמה (בערבית: يوم الأرض – יום אל ארד) שחל ב-30 במרץ הפך לאירוע המסמל את השביתה הכללית וההפגנות של החברה הערבית בישראל כנגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע 20 אלף דונם אדמות של אזרחים ערבים בגליל בשנת 1976.
ההפגנות נערכו בעיקר בכפרים סח'נין, עראבה ודיר-חנא. ממשלת ישראל פעלה כדי למנוע את קיומן של ההפגנות והשביתה הכללית באופן לא דמוקרטי. בהחלטה של ראשי מפלגת העבודה, רה"מ רבין, שר הבטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הוכנסו כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את השביתה ואת ההפגנות.
התוצאה היתה ששישה מפגינים נורו למוות; ארבעה על ידי כוחות הצבא ועוד שניים על ידי המשטרה. שלושה מההרוגים היו בסח'נין. ומאז מצויין היום כסמל למאבק במדיניות ממשלות ישראל המפלה את אזרחיה הערבים.
הכרזת השביתה הכללית היתה אירוע מכונן בתולדות החברה הערבית בישראל, שעד אותה עת חסרה הנהגה שנאבקה למען הצרכים של האזרחים הערבים. אחד המנהיגים הבולטים ביותר של המאבק היה תופיק זיאד, משורר וראש עירית נצרת שנבחר מטעם רק"ח (המפלגה המייסדת של חד"ש).<< וכו' וכו'
"אנו מאמי
בסחנין, עראבה ודיר חנא הפגינו רק נגד הפקעת אדמותיהם ביום האדמה ב-1976. אך במקום להבין ולקפל את הפקעת 20,000 הדונם, יצחק רבין שלח חיילים רכובים על משוריינים –על "זלדות"– והם ירו במפגינים ובזורקי האבנים. זה כל ה"שטר הגדול והעגול, כפיגועי טרור מטורפים ואכזריים שנועדו לפגוע בחיי יהודים".
צייץ לתקרה אתה בעצמך. אמרתי ואני חוזר ואומר: אין כפרה על פשעי הכבוש הישראלי, על כל גווניו, כולל אלה שטרחת לציין. ממש כשם שאין כפרה על פשעי הפיגועים המזויעים של רוצחי ההתאבדות הפלסטינים המנובזים שיוצאים ופוגעים בחפים מפשע רק משום שיהודים המה. פשעי שינאתך מעבירים אותך על דעתך ומתירים לך לראות רק צד אחד של המטבע, כאותם המתנחבלים שרואים רק סבלותיהם וצדקתם האישית ומעלימים עין מסבלם של שכניהם. אינך שונה מהם כהוא זה.
למעשה ובוא נאמר זאת בכנות, אתה ראוי להם והם לך. כלומר כשם שאתה מעלים עין מהפיגועים ומלין בצדק על הצעברעכן של רבין, כך רבין ושלוחיו (כולל בנט) יעלימו עין מהצעברעכען וייללו ובצדק על הפיגועים.
סליחה טעיתי, ציוץ לא יעזור לך. אתה זקוק לקוקוריקו גדול.
גדעון אני מצטט את דבריך :ומאז ועד היום הוקם ב"מדינה היהודית" משטר של משטרע ואפרטהייד ציוני. משטר של אלימות כלפי הערבים הפלסטינים "
איך אתה בתור אדם מוסרי מסוגל לחיות תחת אותו משטר ??
״ציפור״ צודק! אני מסכים שאין כפרה על פשעי הפיגועים המזויעים של רוצחי ההתאבדות הפלסטינים! אלא שמי כאן הביצה ומי התרנגולת? הרי ידוע שהרוב המוחלט של המתאבדים הפלסטינים באו לאחר הטבח שעשה הסרן ד״ר ברוך גולדשטיין! ל״צדוק התקווה״: ואיך אתה מסוגל?
גדעון: לא בא להתווכח, אבל היה לפחות איזה "פיגועון" פלסטיני אחד, שאחריו מאבדים החשק לחיות ולבטח להאבק למען הרעיון הפלסטיני הצודק, עוד לפני שהגוואלדשטיין ימ"ש עבר למצב "הפעל"…אז הביצה והתרנגולת ממש מתבלבלים לי.
וצדוק: למרות שאני שונא להתערב: בשאלה כמו ששאלת (אפילו באופן כללי), אתה רק מחזק בר הפלוגתא שלך ועמדתו, משום שעובדה והא ראיה: הוא מוכן לגור כאן, להקריב איכות חייו ולהלחם על תקון המצב!! ד"א ממליץ לך לראות ולו אחד מסרטיו הנוקבים.
גדעון כמו רוב אנשי השמאל החושדים תמיד בשרותי הבטחון הישראלים [קונספירציה דוגמא האוניה שהבריחה נשק מאירן קראתי כאן כאלה שאומרים שהמוסד ארגן הכל] אז גם אני לא חושב שד"ר גולדשין בא להרוג ערבים הוא הגיע להתפלל הערבים ראו אותו עם נשק התנפלו עליו וההמשך ידוע מותר לי לחשוד לא ? האירוע היה ב94 בחברון אתה טוען שרוב פיגועי ההתאבדות באו לאחר אותו אירוע אז תרשה לי לתקן אותך 16 אפריל 93 בקעת הירדן נהרגו שני אזרחים ישראלים 4נובמר 83 מפקדת צה"ל בצור בו נהרגו 68 חיילים איך אני מסוגל לחיות כאן אז אני יהודי ציוני ישראלי האומר שזו הבית שלו ואין לו מקום אחר לחיות [ראה גלי אנטישמיות בעולם שאתם קוראים לזה אנטיציונות] המקום הכי בטוח זה תמיד בבית לי אין ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת ואני את המלחמה שמנהלים נגדו הערבים מעל למאה שנה לא רואה אותה כמוך שאצלך היהודים הם האשמים לי אין שום ספקות בקשר לקיומי כאן לכן אין לי בעיה לך "קשה לחיות בגהנום הציוני"
טענתי שאירועי ההתאבדות החלו לאחר הטבח שעשה סרן ד״ר ברוך גולדשטיין במסגד האיברהימי בחברון. הפיגועים שאתה מציין אינם אירועי התאבדות בשטחים הכבושים. בכך אני מסיים את הויכוח עימך.
שישי בצהריים, 16 באפריל 1993. הפיגוע בצומת מחולה הוא פיגוע ההתאבדות הראשון שבוצע על ידי טרוריסטים פלסטינים בשטח שליטה ישראלי[1].] פיגוע הירי של ברוך גולדשטין נערךב-25 בפברואר 1994 הוכחתי לך שאתה לא צודק שים לב לתארכים אבל כנראה שהאמת לא חשובה
הפיגוע אירע ב"צומת מחולה" שבבקעת הירדן ביום שישי בצהריים, 16 באפריל 1993. המחבל ביצע את הפיגוע באמצעות מכונית תופת, אשר הכילה מטען חבלה שהורכב משני בלוני גז. המכונית נגנבה בחולון כחודש לפני כן והותקנו עליה לוחיות רישוי מזויפות. המחבל הצמיד את מכונת התופת לשני אוטובוסים ישראלים שחנו במקום – אחד מהם הוביל חיילי צנחנים ובשני נסעו אזרחים מטבריה לירושלים. פרט למחבל נהרג בפיגוע אזרח פלסטיני אחד. אחיו של ההרוג ושמונה חיילים נפצעו קל. כתוצאה מפיצוץ מכונית התופת, התפוצצה גם תחמושת של החיילים שהיו באוטובוס.
חוליית חמאס "מספר 68" פירסמה כרוז בעמאן ובו קיבלה את האחריות לפיגוע. התברר כי המחבל היה חבר בחולייה של עז א-דין אל-קסאם. שירות הביטחון הכללי הגדיר את הפיגוע "סוג חדש של פיגועי טרור, חמור מכל מה שידענו, וקשה יותר לסיכול ולמניעה מאשר כולם"[2].