החלטת אוניברסיטת תל-אביב לסגור את החוג ללימודי צרפת היא חלק מתהליך עמוק ורחב של הפיכת האוניברסיטה למוסד המכשיר כוח אדם לשימוש המגזר העסקי. בכך, החלטה זו גם משקפת את ניצחונה של מדיניות הניהול של האוניברסיטה כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. על-פי מדיניות זו, האוניברסיטה אינה מוסד חברתי המחויב לפיתוח ידע מתקדם ולהנחלת השכלה גבוהה, אלא תאגיד עסקי המכשיר עובדים עבור תאגידים עסקיים אחרים.

שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב, 2012

אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו  תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.

המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.

החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו הייתה עושה זאת, היא הייתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.

מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל שחור לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו.  לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.

Share on Facebook