בסוף השבוע שעבר הנציחה חברה טובה מהרדיו את הרגע שבו קיבלה הצעת נישואין מאהובהּ. בצילום הצבעוני והיפה בפייסבוק ראינו רק את כפות ידיהם של בני הזוג ואת הטבעת החדשה שעיטרה את אצבעה של האישה. אחר כך עקבתי אחרי התגובות ואף הוספתי אחת משלי. משהו מהסנוביזם המתנשא, המהול בניכור מוחלט כלפי המחוות המלבבות של אנשים עובדים, רציניים ומלאי שמחת חיים אמיתית (שאינם זקוקים לאישורם של נתבי התקינות הפוליטית) נעלם לפתע מתודעתי, ולא בפעם הראשונה. חברתי לא הייתה זקוקה לגושפנקה של "האנשים הנכונים" אבל מסתבר ששמחתה האותנטית נגעה ללבם של מאות מברכים. כמה מהם שלחו תגובות מפרגנות, אחרים הסתפקו בסימון המוכר של "לייק", שבא להעיד על שביעות רצון ועל השתתפות בשמחתם של בני הזוג.
אני ער לכך שיש גם אנשים אחרים ותגובות אחרות, אבל קשה היה להתעלם מההארה, שהרשתות החברתיות ולגביי בעיקר פייסבוק, מאפשרות כמעט לכל אדם לבטא שמחה, לחפש השתתפות בצער, לגלות מכרים ומכרות מלפני ארבעים שנה ולחדש את הקשר איתם, למצוא חברים שחולקים את טעמנו בסרטים, שאוהדים את קבוצת הכדורגל שלנו לא רק בארץ אלא גם בארצות אחרות, שישמחו לקרוא את המאמר האחרון שכתבנו או להמליץ על סרט ועל מוסיקה ששימחו אותם. חשוב מאוד גם המידע העצום שזורם ברשתות, שמאיר פינות אפלות בשולי החברה, שמנסה לתרום לקבוצות חברתיות ופוליטיות שמבקשות לחולל שינויים בחיינו, למחות נגד עוולות ואף לארגן התנגדות לעושקים ולעושי העוול מכל הסוגים.
ישנן סיבות טובות להתלהב מאינטרנט גם בהיבט האינטלקטואלי. לא רק שמכירים "חברים" חדשים אלא גם מהדקים את הקשר עם ידידים ישנים, שמעשירים את עולמנו בתובנות שרכשו במהלך השנים. אישה ממוצא איראני שמתגוררת בארצות הברית מתרגמת שירה מפרסית לעברית נהדרת, ומספקת לנו גם הצצה לעולמם הרוחני והפוליטי של האיראנים. חבר אחר שאני מכיר שנים רבות אבל ראיתי רק פעמיים, משוחח עמי ברשת על כדורגל ועל פוליטיקה ברמה הכי גבוהה שיש ואחרים מותחים ביקורת מאוד מועילה על כתיבתי, ובהחלט תורמים לשיפורה. למדתי המון על ישראלים מכל העדות, גם מכותבים נהדרים וגם מאוהדי כדורגל בקבוצות נידחות בשכונות ובערי הפיתוח שהכנסת האורחים הווירטואלית שלהם מאפשרת הצצה ממושכת בחגיגות הניצחון ובתוגת ההפסדים, בפתיחות ובנדיבות רוח מרשימות. הקשר המפרה עם דעות שונות ומנהגים ואורח חיים שלא הכרתי חשוב לי מאוד, ואני אוהב מאוד את התגובות והמסרים מתושבים ותיקים, בכללם גם חברי ילדות מבית הספר ומתנועת הנוער.
כל העושר הזה גורם גם להפתעות רבות. נשים וגברים שלא הערצנו במיוחד בילדות (לשון המעטה קיצונית) התפתחו מאוד, הצליחו במקצועות שלהם, מתבטאים נהדר בכתב. במקום סתם קיבעון פחות או יותר נוסטאלגי, נתקלים בחידושים, באנשים שיכולים להאיר פינות שלא הכרנו. הרשת החברתית אולי קצת ממכרת, אבל גם מתגמלת מאוד. את המאמרים שמנתחים בכובד ראש את התלאות הפיזיות ואת התסמונות הנפשיות כולנו מכירים בעל פה, ואכן יש להודות שבני נוער נחשפים גם לסרטים מזיקים, לקליפים כחולים ולמסרים מדכאים. קשה למצוא תרופה מהירה לחוליים האלה, וכמו בכל מהפכה טכנולוגית מרחיקת לכת, האתגרים החינוכיים הם עצומים. האינטרנט, הגוגל והרשתות החברתיות מרחיבות את בסיס הידע של כולנו, את נגישותנו לתרבויות זרות ולשפות שונות (בעיקר לשפה האנגלית) ואת יכולתנו לשחזר מחדש דברים שכבר נשכחו מלבנו ונמחקו כמעט מתודעתנו. כמו ברוב הנושאים האינטרנט איננו יוצר אפליה מתקנת, אבל מיטיב מאוד עם משתמשים שיש להם ידע משלהם. עולם האסוציאציות עובד כאן שעות נוספות, ורק בשבוע שעבר העליתי לקריאה סיפור באנגלית שאהבתי בשנות העשרים שלי. הסכנות קיימות, אבל כשם שלא ביטלנו את השימוש במכוניות בשל תאונות הדרכים גם כאן לא נוכל לחסום את העושר העצום הטמון בטכנולוגיות החדשות. חובבי ספורט בכלל וכדורגל בפרט יכולים לצפות במשחקים שריגשו אותם לפני עשרות שנים, שלא לדבר על ביצועיה הנהדרים של ברצלונה בשש השנים האחרונות.
יתרון גדול אחד של האינטרנט הפתיע אותי מאוד. ההיכרות מחדש עם סרטים וספרים ישנים, שלא לדבר על חברות וחברים מימי אירופה העליזים היא חלום לא מודע שהתגשם. אבל ההתוודעות מקרוב לפוטנציאל היצירתי העצום של מכרים ובני משפחה הדהימה אותי. נדמה לי שהנגישות לתמונות חדשות, למאמרים, לסרטונים או לקליפים, משחררת מעצורים רבים, שהיו נחלת הדור שלי והדורות שקדמו לי.
קריאה יום-יומית ב"גארדיין" הבריטי או ב"ניו-יורק טיימס" האמריקאי גם היא מענגת, ועוזרת לנו לעצב גישות חלופיות וללמוד על עובדות ותהליכים שהממסד שלנו מנסה להסתיר. כל גולש באינטרנט יכול להגיע גם למגזינים פוליטיים, ספרותיים וסאטיריים ברמה גבוהה. אני קורא גם תגובות בכל האתרים החשובים, חורק שיניים לעתים בשל הרמה הירודה של הכתיבה, או מהביטויים של לאומנות, גזענות ופשיזם. אבל ישנם גם מגיבים מעולים ושנונים, שמוסיפים פרטים לטקסטים, מאירים אותם באור חדש, מספקים פרספקטיבה ייחודית, חולקים איתנו את ניסיונם במדינות זרות, ביבשות רחוקות, תחת משטרים מכל הסוגים. באתרים רדיקליים באנגלית שבהם אני כותב לעתים אני נתקל בכותבים מאיראן, או מארצות ערב, או מדרום-מזרח אסיה, שמגלים סקרנות רבה כלפי מאמרים מישראל, ומנסים להבין את פשרו של המונח "שמאל" בהקשר הישראלי. פליטים בגרמניה שנמלטו מהמזרח התיכון כותבים בפתיחות מפתיעה. הם ביקורתיים כלפי ישראל אבל לא חושכים את שבטם ממשטרים חשוכים בארצות מוצאם ומגילויי גזענות כלפיהם באירופה. ספרות ועיתונות סוציאליסטית ענפה גם היא פתוחה לגולשים, ומלמדת אותנו את דרכי היישום של כלים אנאליטיים חדשים.
באתרי כדורגל אני מסוגל לפאר את אנדרס איניֶיסטָה מברצלונה, לצִדם של חסידים של השחקן הנהדר הזה מאינדונזיה, מלזיה, סוריה, סרביה, הודו, אירלנד והולנד. החוויה הספורטיבית המשותפת עם אנשים מכל העולם גורמת לי שמחה פשוטה, מעבר לכל השיקולים המורכבים והניתוחים המלומדים. איש שהגיב על דבריי ישב בעיר שדה ליד ניירובי בקניה, ראה את אינייסטה מתעלל בשני מגינים גבוהים ממנו בחצי מטר, וצחק בקול גדול עם חמישים מחבריו שישבו מול המסך במרכז קהילתי כלשהו. באותה שנייה עצמה צהלתי גם אני בדירתי בירושלים וחבר אמר לי שבמכולת בכפר הפלסטיני שלהם ליד אל-בירה הגיבו ממש באותה הצורה. אחר כך התפזרו כולם לבתיהם וחלקו רשמים עם חבריהם ברשת. לעתים אני טוען שהמאה ה-19 קרובה יותר ללבי מאשר המאה הנוכחית; המחשבה על האינטרנט גורמת לי לפקפק קצת בקביעה הזו.
- פורסם בכל העיר, 25 אפריל 2014
