"זה עוד פרה שצריך לשחוט. יש ביזנס בשואה, וטוב שיש ביזנס, כי אחרת לא היו זוכרים אותה". כך אמרה גילה אורן, לשעבר פרסומאית, בריאיון ל"דה מרקר", שפורסם ב-27 באפריל האחרון. מה למוסף כלכלי ולשואה? מאז הקמת המדינה –  שואת יהודי אירופה הפכה לביזנס ציוני ולמכשיר "שנור".  מדינת ישראל  הפכה אלופת העולם בשנור. מקורות חוץ העניקו  למדינה כ- 300 ביליון דולר. חלק קטן מהכספים הגיע במישרין מגרמניה ומרבית הכספים הגיעו מארה"ב תוך שימוש בשואה וניצול הקומפלקס האמריקאי בעניין. כבר בשנת 1952 המדינה  כרתה "הסכם שילומים" עם גרמניה המערבית. איש מן הנושאים והנותנים לא היה ניצול שואה. לאיש מהם לא הייתה סמכות לפעול בשם הנספים ובשם השרידים.

מנחם בגין נואם בהפגנה נגד הסכם השילומים, 1952 (מקור)

העסקה הייתה פשוטה: כסף למדינה ולגורמים כלכליים המקורבים אליה תמורת מחילה על חשבון שרידי השואה ויורשי הנספים. שרידי השואה ויורשי הנספים, שהיו כפופים לחוק הישראלי, היו מנועים מלתבוע את גרמניה. גרמניה התחייבה לשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה באחריותה לרצח בני העם היהודי. ההסכם כלל הכרה במדינת ישראל כמייצגת את העם היהודי ובפרט את הנרצחים בשואה, וכן כמדינה שנשאה בנטל העיקרי של קליטת הפליטים היהודים ושיקומם.  לעסקה היו מספר מרכיבים: פיצויים אישיים ורנטות בגין סבל ונזק אישי, מענקים והלוואות נוחות למדינת ישראל וגופים קשורים אליה, ויתור על תביעות בגין רצח ששת המיליונים, ויתור על תביעות רכוש ופיצויים לטמפלרים הגרמנים בגין הלאמת רכושם.

לא אתייחס כאן להיבט המוסרי של העסקה הזו. בזמנו, מנחם בגין עשה זאת טוב ממני. אתייחס לצד הלוגי והכלכלי של עסקה שפלה זו. השאלות הן: מי שלח את דוד בן גוריון, משה שרת והחבורה המפוקפקת שהקיפה אותם לסגור עניין? האם היו להם ייפויי כוח כדין מטעם ניצולי השואה ומטעם יורשי ששת המיליונים? האם הייתה סמכות לבן גוריון לפעול? מדוע ויתרו על תביעות בגין רצח ששת המיליונים? מדוע ויתרו על תביעות בגין רכוש? ומדוע הולאם רכוש הטמפלרים?

חייבים לציין שאיש מניצולי השואה ויורשי הנספים לא שלח את בן גוריון וחבריו. ההיפך הוא הנכון. היו הפגנות סוערות נגד ההסכם. כמו כן, לא היו להם ייפויי כח כדין ולא הייתה להם סמכות חוקית לפעול. עקרון החוקיות קובע כי: הרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו, וכל מה שאינו מותר לה על פי הדין – אסור לה. פעולה של הרשות השלטונית ללא הסמכה מפורשת בחוק היא חריגה מסמכות: קרי פעולה לא חוקית. לראש הממשלה אין סמכות לפעול בשם אזרחים ללא ייפויי כח. אפילו  דיקטאטורים לא עשו זאת. קל וחומר, כאשר ניצולי השואה והנספים בשואה לא היו כלל אזרחי מדינת ישראל בעת השואה והמעשים לא בוצעו בשטח בו קמה מדינת ישראל. אין שום זיקה חוקית בין ראש ממשלת ישראל לבין שואת יהודי אירופה. בממשלת ישראל לא הייתה כל הצדקה לוותר על תביעות בגין רצח ששת המיליונים. כפי שלא הייתה כל הצדקה לוותר על תביעות  רכוש.

לגבי רכוש הטמפלרים. לא הייתה כל הצדקה להלאים את רכוש הטמפלרים.  הטמפלרים היו גרמנים שגרו בפלשתינה-א"י שתחת כיבוש קולוניאלי בריטי וגורשו ע"י הבריטים. קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר דרש במסגרת "הסכם השילומים" פיצוי כספי בגין רכושם ובן גוריון שילם לטמפלרים פיצויים מכספי "השילומים". צא ולמד, צאצאי הגרמנים שחלקם היו נאצים קבלו כספים שהיו מיועדים לשרידי השואה ואילו אדמותיהם הועברו לבעלות המדינה. רכוש הטמפלרים היה צריך להיות מיועד אך ורק לניצולי השואה ויורשי ששת המיליונים. במדינה מתוקנת היו המתחזים לנציגי היורשים והשרידים מושלכים לבית סוהר. לא כך כאשר מדובר במדינת ישראל. מערכת משפט רקובה חברה למערכת פוליטית מושחתת ורמסו יחדיו את זכויותיהם של יורשי הנספים ושל השרידים.

כעוף החול התעורר הנושא בשנים האחרונות. לאחר הפגנה מתוקשרת של ניצולי שואה בשנת 2007 , דו"ח מבקר המדינה והחלטת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, הורתה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש על הקמת ועדת חקירה שכל תפקידה היה לבדוק את הסיוע לניצולי השואה בעתיד.  זו  דרך פעולה מקובלת בישראל כאשר מעוניינים "לקבור" נושא. הפיתרון הנכון היה והינו סילוק ידי מדינת ישראל מכל זכות השייכת ליורשי הנספים ושרידי השואה.  בייניש, אישה בינונית שגדלה על ברכי מפא"י, ידעה כי הקמת "ועדת דורנר"  תביא לקבירת הנושא. היא ידעה כי 65 שנים לאחר השואה מרבית ניצולי השואה הם שוכני עפר. והוועדה במקום לשרש את התרמית – הנציחה את מעשה התרמית שבצעה המדינה. מסקנות הוועד מגוחכות: המלצה (שלא קוימה) להגדלת הקצבאות. כצפוי, התוצאות עלובות ואינן ראויות להתייחסות. אין שום סיכוי שמדינה מושחתת כמדינת ישראל תעשה צדק בעניין תרמית שהייתה אבן יסוד להקמתה והתנהלותה. הדרך היחידה היא הבאת הנושא בפני פורום שיפוטי בינלאומי, כפי שנעשה בעניין הבנקים השוויצרים, בתביעה לסילוק ידי המדינה מכל דבר שקשור לשואת יהודי אירופה.

Share on Facebook