אחרי שנתיים נראה שהניסיון של משרד הכלכלה לשנות את אופן החישוב והתגמול על שעות נוספות קורם עור וגידים. מתווה ראשוני של הצעת המשרד לשינוי חוק שעות עבודה ומנוחה, שפורסם בשבוע שעבר, כולל סעיפים שישנו ללא היכר את אופן העבודה של חלק גדול מהשכירים במשק. על פי המתווה המוצע, החישוב של השעות הנוספות ייעשה בצורה חודשית ולא יומית. כך, לדוגמה, אם משרה מלאה ללא שעות נוספות מסתכמת כיום ב־186 שעות עבודה בחודש, המעסיק יהיה מחויב לשלם שעות נוספות רק לאחר השעה ה־187. כיום החישוב נעשה ברמה היומית וכך המעסיק צריך לשלם תגמול שעות נוספות על כל שעה לאחר השעה השמינית או התשיעית.
(מקור)
הצוות שאמור להגיש את המסקנות הסופיות בעוד כשלושה חודשים. הוא הוקם אמנם על ידי שר הכלכלה נפתלי בנט בשנה שעברה, אולם הוא למעשה המשכו של צוות אחר שהקים וביטל שר הכלכלה הקודם שלום שמחון. בתקופתו של שמחון מי שיזמו את הבקשה לשינוי הם המעסיקים הגדולים של חברות ההיי-טק במשק, לרוב תאגידים רב-לאומיים אמריקאים, שלדבריהם החברות בענף עובדות לא פעם לפי פרויקטים המכתיבים עומס זמני. בניגוד לצוות של השר לשעבר שמחון, בצוות הנוכחי לא נמצאים נציגי ההסתדרות.
בוועדה הקודמת השתתפו שני נציגים של משרד האוצר, שלושה נציגים של משרד התמ"ת, נציג ממשרד המשפטים, נציג של המעסיקים הפרטיים ונציג מההסתדרות הכללית. אם לוקחים בחשבון שנציגי המדינה הם לא רק רגולטורים אלא גם המעסיקים הגדולים במשק, הרי שבוועדה היו חברים 7 נציגי מעסיקים ונציג עובדים אחד ויחיד. הנושא הועלה לדיון בישיבת ועדת העבודה של הכנסת הקודמת ורוב חבריה לא תמכו בשינוי המוצע, אבל כבר אז נמסר כי "המשרד נותר בעמדתו שיש לשנות את החוק".
על מה הוויכוח? מטרת "חוק שעות עבודה ומנוחה" הינה איזון בן שעות העבודה לשעות הפנאי. על פי החוק המקורי והוותיק, יום עבודה הוא בן 8 שעות ביום רגיל, ושבע שעות בלילה, בערבי שבת ובערבי חג. שבוע עבודה הינו בן 45 שעות על פי חוק, ובן 43 שעות על פי צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה. יש לציין כי גם שבוע עבודה של 43 שעות הינו הארוך ביותר בעולם הקפיטליסטי, אחרי דרום קוריאה ויפן. החוק המקורי מאפשר חריגה משעות העבודה והמנוחה על פי אישור שר התמ"ת (כעת שר הכלכלה – לפניכן שר העבודה), אך זו תחומה למשלחי יד ספציפיים, עד לגבול של 10 שעות ביום או 45 שעות בשבוע. כן נקבעו היתרים כללים על מנת לענות לדרישת המעסיקים ל"גמישות"; לרשות המעסיקים עומד היתר כללי להעבדה בשעות נוספות, אשר אינו דורש אישור מיוחד, ומאפשר העסקה למשך 4 שעות נוספות ליום, אך לא יותר מ-12 שעות נוספות לשבוע, או היתר העסקה של 3.5 שעות נוספות ביום, אך לא יותר מ-15 שעות נוספות לשבוע, למקומות העובדים חמישה ימים בשבוע. מלבד קביעת נורמות בדבר אורכו של יום העבודה, מאפשר החוק חישוב של שעות נוספות שמשקיע העובד, ומתן פיצוי ראוי עבורן.
כיום, חישוב השעות הנוספות הינו יומי; עובד שעבד שעות נוספות, זכאי לתוספת של 25% לפחות משכרו הרגיל לכל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות, כל שעה נוספת מעבר לזה מזכה את העובד בתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל. עובד המקבל את שכרו על בסיס חודשי או יותר מכך ישנה אפשרות לתת לו, במקום הגמול, מנוחה של שעה ורבע לכל אחת משתי שעות נוספות ומנוחה של שעה וחצי לכל שעה נוספת שלאחריהן – וזאת מבלי לפגוע בגובה השכר הקבוע לאותו חודש או תקופה. התיקון המוצע פוגע בתגמול עבור שעות נוספות הצעת החוק הממשלתית מתירה לשר לאשר הסכם קיבוצי המאריך את יום העבודה ללא כל הגבלה. תיקון זה יהווה, הלכה למעשה, תמריץ למעסיקים להאריך את מסגרת העבודה, משום שלא יידרשו לשלם עבור שעות העבודה הנוספות, וימנע מהעובדים את היכולת לסרב לעבוד בשעות נוספות. וחמור מזה: התיקון המוצע פוגע באופן בלתי מידתי בעובדים בלתי מקצועיים ובעובדים עונתיים
בצד הפגיעה בכלל העובדים, וההפרה הנוספת של יחסי הכוחות, הנוטים גם כך לטובת המעסיקים, תיקון זה יפגע בראש ובראשונה בעובדים המוחלשים. כך שהתיקון המוצע מטה את הכף עוד יותר לטובת המעסיקים, ויפגע בכלל העובדים במשק, אך יותר מכל יפגע בעובדים המוחלשים גם כך; עובדי הקבלן. באופן כללי התיקון לחוק יפגע בעובדים הלא-מאורגנים, שאינם יכולים להתגונן קבוצתית מול גחמות מעסיקיהם – כולל עובדי ההיי-טק שבפועל עובדים על פי התיקון המוצע שכאמור לא קיבל את אישור הכנסת.
מזל שעזבנו את הארץ. אין לכם מושג כמה אני נושם לרווחה כשאני קורא את הביזיונות המתרחשים בדמוקרטיה הלבנטינית ואני מחוץ למשחק. לא מבין את האהבלים שנשארים שם. וואלאק תיצרו קשר עם איזה שייח ערבי תמכרו לו את רכושכם ותמורת מענק מכובד נוסף תתחייבו לא לחזור לדמוקרטיית הבננות הלבנטינית. גם ככה המשיח לא הגיע וזה הסימן שלא מדובר עדיין במדינת היהודים אלא מדינת העבדים
יש לך כתובת של שייח מעוניין?