בימים האחרונים התפרסם סיפור "עזיבתו מרצון" את הארץ של צאדִק, מבקש מקלט מדראפור. צאדק היה אחד הפעילים הבולטים במחאת מבקשי המקלט האפריקאנים ופרסם את סיפורו האישי אודות טבח משפחתו בדארפור על ידי גדודי הג'אנג'וויד הנתמכים על ידי המשטר הסודאני בדף הפייסבוק "הם לא פליטים".
סיפורו של צאדק (המשיכו לקרוא)
צאדק התווסף לאחד מ-5,297 סודאנים שעל פי נתוני רשות ההגירה יצאו מישראל "מרצון" מתחילת 2013 ועד סוף מרץ 2014. העובדה שהתמזל מזלו לפגוש את דפנה ליכטמן, מנכ"לית ספריית גן לוינסקי בשדה התעופה של אדיס אבבה, שם הוא כלוא זה תשעה ימים, שופכת אור מבעית על התנהלותה של רשות ההגירה במאמציה להוציא מהארץ "מרצון" כמה שיותר "מסתננים" בכל מחיר.
צאדק הסכים לעזוב את ישראל למדינה שלישית לאחר שקיבל זימון לכלא חולות וסירב לחזור ולהיכלא פעם נוספת בישראל. לטענתו, עד מועד הטיסה שתיאמה לו רשות ההגירה, לא ידע לאיזו מדינה יטוס, רק ידע שמדינה זו אמורה להגן עליו מפני גירושו לסודאן. בנתב"ג, קיבל צאדק לידיו מפקיד רשות ההגירה הישראלית, 3,500 דולרים מענק "עזיבה מרצון", דרכון סודאני של אחמד איברהים אותו אינו מכיר וכרטיס טיסה לאדיס אבבה שבאתיופיה. כשהגיע לאתיופיה וביקש לצאת את שדה התעופה, התברר לו שאינו יכול לעשות זאת שכן הוא חייב להמשיך בטיסת המשך לחארטום, לשם כבר נשלחה מזוודתו ועליה החפצים המועטים שבחר בקפידה רבה להמשך חייו. בתגובה לטענותיו של צאדק בחרה רשות ההגירה להגיב: "על פי רישומי הרשות מדובר בנוסע שחתם על יציאה מרצונו לסודאן ולא למדינה אחרת. משהובא הסיפור לידיעתנו הוא ייבדק ויטופל".
לא ברור כיצד מעזים אנשי הרשות לטעון שצאדק התכוון לחזור לחארטום, לאחר שהתראיין ונחשף בשמו ותמונתו כניצול הטבח בדרפור, אך מדאיגה לא פחות היא התעלמות רשות ההגירה מכך ששלחה את צאדק לחארטום עם דרכונו של אזרח סודאני אחר.
למשרדי המוקד לפליטים ולמהגרים מגיעים כל העת מבקשי מקלט סודאנים שדרכוניהם "נעלמו" בכלא עם הגיעם לישראל. אלמלא סיפורו של צאדק, אפשר היה לשייך את היעלמות הדרכונים לאדישותם של פקידי הרשות לרכושם של מבקשי המקלט, שהרי יחד עם הדרכונים נעלמים גם תמונות יקיריהם וכספים, אם נותרו להם לאחר המסע הקשה במדבר. צאדק סיפר לי: "כל הזמן נעלמים דרכונים בכלא. אני לא יודע מי זה הסודאני הזה שההגירה נתנו לי את הדרכון שלו. אולי גם את הדרכון שלי גירשו כבר מזמן עם מישהו אחר".
הכסף והדרכון שנתנו לו ברשות ההגירה נגנבו זה מכבר במהלך הלילות הארוכים בהם ישן על רצפת שדה התעופה וצאדק ממתין עתה לאנשי נציבות הפליטים של האו"ם כשהוא נחוש בדעתו לא לשוב לישראל: "אני לא מוכן לחזור לכלא בישראל. אני רוצה להיות חופשי ולהרגיש שאני בהגנה, לא חשוב איפה". מאמצי הרשות צלחו. רשות ההגירה הועידה לצאדק מקום זמני בכלא חולות, עד שישתכנע שעדיף לו "לחזור מרצון" למדינה אחרת. בכלא חולות כלואים כיום 1,680 אזרחי סודאן (71.4% מהכלואים) וכ-672 אזרחי אריתריאה ( 28.6% מהכלואים). ברחבי ישראל ובמתקני הכליאה שהו נכון לסוף מארס 2014 כ-9,000 סודאנים המהווים 18.9% ממבקשי המקלט בישראל וכן 35,198 אריתראים המהווים 72.2% אחוז ממבקשי המקלט.
מתוך מבקשי המקלט האריתראים והסודאנים שעזבו את ישראל, 10.7% מה"עוזבים מרצון" הם אריתראים בעוד 89.3% הם סודאנים. רשות ההגירה ממשיכה ודוחסת עוד ועוד סודאנים, פי 9.6 יותר מאשר שהיא כולאת אריתאים לכלא חולות. שר הפנים, גדעון סער, הבהיר היטב את העילה המרכזית להעדפת כליאתם של אזרחי סודאן באומרו: "אחד השיקולים הדומיננטיים בהכנסת אנשים למתקן הוא אופק הרחקה".
ואכן, "אופק ההרחקה" של צאדק וחבריו, ניצולי טבח העם בדארפור, הולך ומתקרב ככל שמשתכללת התעמרות פקידי רשות ההגירה והלחץ הנפשי המופעל עליהם הופך יותר ויותר בלתי נסבל. בעוד אזרחי אריתריאה, שנמלטו ממדינתם ללא אישור יודעים שאין כל סיכוי לנחות באסמרה ולהינצל מכליאה ועינויים, אזרחי סודאן ניתלים בתקווה ובסיפוריהם של אלו שהצליחו להימלט מח'רטום בשלום. רק הבוקר פגש צאדק בשדה התעופה באדיס אבבה עוד שמונה סודאנים בדרכם מישראל לאוגנדה, כשבידיהם תעודות מעבר ישראליות. יתכן שהם כבר יודעים, מניסיון הקודמים להם, שהתעודות תילקחנה מהם מיד עם הגיעם לקמפלה והם יוותרו ללא כל מסמכים ומזהים או הגנה, אך הרצון להימלט מהכלא הישראלי והתקווה למצוא את חירותם, גם אם באחת ממדינות אפריקה, חזקים מהם.
מן הראוי שמקבלי ההחלטות יבינו שלא ניתן לכנות את התנהלות רשות ההגירה, כפי שהיא חוזרת ונחשפת בעדויותיהם של המגורשים, כ"מבצע עזיבה מרצון". גם אם היועמ"ש לממשלה אישר את הנהלים על פיהם פועלת הרשות, הרי שאין בהם כל "רצון". יש להפסיק באופן מיידי את הזימונים לחולות לצד שידול מאסיבי להירשם ל"עזיבה מרצון". יש להפסיק לשלוח מבקשי מקלט למדינות עלומות בתנאים עלומים עם מסמכים זמניים או דרכונים מזויפים שהוחרמו ממבקשי מקלט אחרים.
- סיגל רוזן היא פעילה במוקד לפליטים ולמהגרים.
הרצון להימלט מהכלא הישראלי והתקווה למצוא את חירותם, גם אם באחת ממדינות אפריקה, חזקים מהם.
כל הכבוד ישראל הצהירה שאינה רוצה אותם כאן ואין סיכוי שישארו כאן ויקבלו תעודת זהות כחולה הם יודעים זאת טוב וכנראה לאט לאט הם יבינו שאין להם כאן סיכוי להישאר אז יפה כאפרקאי ימצא מקומו באחת ממדינות אפריקה כיום לדוגמא חיים אפרקאים מקניה אוגנדה במדינות אפרקאיות אחרות
חלקם בדרום אפריקה ישראל להמקום שלהם לא מנטלית ולא חברתית שם ירגישו בבית אז נכון שכל אותם ארגוני מסתננים דואגים שהם ישארו כאן אחרת אם אותם מסתננים יעזבו ממה יחיו כל אותם בעלי תפקדים באותם עשרות ארגוניםזו פרנסתם בדיוק כמו אותם שליחי עליה מחבר העמים המעלים משפחות נוצריות הכל כדאי למלא מכסות אחרת יסגרו את משרדי הסוכנות בברי המועצות לשעבר
מזל שרות המואביה זכתה לגורל אחר … אחרת לא היינו יושבים פה כנראה וכותבים הבלים מני הבלים …
תיקון עולם נעים! וחג שבועות שמח.
דבריך נכונים.
מפליא שמצאו אומץ והגינות מספקים כדי לפרסם דברים נכונים אלה.
עם כל הסימפטיה ,הוא היה צריך להתדפק על דלתות נציגות האו'ם בקהיר ולא להרחיק עד לישראל
העובדה שעשרות אלפי אפריקאים צועדים ומשלמים המון כסף בכדי להגיע לגבולנו מלמד אותי שרצוי לי לאבד את תמימותי לגבי הסיבות להגעתםו וכמו גם הקמתם של המון אירגוני זכויות ממומנות עי כל מיני אנשים שהפכו את "טוב ליבם" למקצוע .
(למעט אותה חבורת אנשים שמתנדבת בשקט ועושה כיף חיים לפעוטות ולילדים הקטנים של המסתתנים ואותם אני מעריך)
הפליטים מאריתריאה וסודאן רצו להאמין ברגש האנושי, וחפצו למצוא קצת מוסר ב"מדינה היהודית". הם לא תיארו לעצמם, וסירבו להאמין, שמדינה שנוסדה על יצירת נאכבה (קטסטרופה) וגירוש מסיבי של ילידי הארץ הפלסטינים, גירשה גם את שרידי המוסר היהודי והחוק הבינלאומי. (תגובתו של "צידוק התקווה" ממחישה את מה שקרה כאן.)
לכותב הטעות של הפליטים
"שמדינה שנוסדה על יצירת נאכבה" אם לדעתך מדינת העם היהודי נוסדה עי יצירת נאכבה אז מה מחפשים כאן אותם מסתננים אתה מראש טוען לחוסר מוסריותו של העם היהודי לא אכנס איתך לויכוח כי הוא לא יוביל לשום דבר רק אומר באמת חבל שניצחנו במלחמת העצמאות את הרמז תבין לבד
מה רע בסודן . שחכתם שעומד בראש המדינה מנהיג אנטי אימפריליסט אמיץ לב שנלחם בכיבוש המערבי הנורא.
גם אני הייתי רוצה שיהיה מנהיג אחר, אבל אין ברירה, באשיר חייב להחזיק במדינה כדיקטטורה מוחלטת אחרת המערב יכבוש את סודן ולאנשים יהיה מה לאכול (חס וחלילה) .
מה שהיה בדרום זו ממש לא שואה, זו סתם פרופוגנדה איומה של המערב השקרן והסוכנים האמריקאים-היהודים ששולטים בעולם. הדרום סודנים בדרפור היו סוכנים של המוסד ורדופי הבצע של ארה"ב שרצו לקחת מאביר הצדק באשיר את השטחים שלו ולשעבד את העם תחת מגפי האימפריה המערבית. בסדר, לא נורא שמתו כמה על הדרך זה שווה את המחיר של השארת העולם בידי מתנגדי הראקציה . באשיר, שליט , קאדפי, שליט אריתראה (הנאורררררר) כולם לוחמים אמיצים שעלינו לסגוד אליהם ולבנות פסלים שלהם בכיכרות העיר.