במסגרת עבודה סמינריונית בחוג יהדות בת-זמננו שבאוניברסיטת קדומים אנא-עארף, יצאה, זה לא מכבר, קבוצת תלמידים לבדוק מקרוב את עמק האלה תוך מתן עדיפות עליונה בחיפוש אחר מיקומה של אפס דמים. בספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ב' מוזכר מקום זה כאתר הנמצא בין שוכה לעזקה ששימש את הפלישתים (גויי הים?) כשטח התארגנות לקראת מלחמתם בבני ישראל שהסתיימה בכישלונם ובהכתרתו של יפה העיניים, דוד בן ישי, נכדה של רות המואביה, למלך. על פי האמונה הרווחת, מזרעו של שליט זה – שרלטן, חרמן, מניפולטור, סכסכן ואדום שיער, יונפק ביום מהימים משיח קודשנו או לפחות נציג "הבית היהודי" במועצת הביטחון של מועצת פועלי שדמות דליה איציק.
תל עזקה בעמק האלה (מקור)
אחד הסטודנטים סטה מהמסלול המוצק שבין שוכה לעזקה והתקרב לחרבת ג'נבא – יש חוקרים המזהים אותה כאפס דמים – הנמצאת סמוך לישוב גבעת ישעיהו, בואכה בית ג'וברין, שבה התקיימו אי אילו קרבות לאורך ההיסטוריה. אחד הבולטים שבהם הוא קרב אג'נאדיין שנערך בשנת 634 לספירה, בו גברו כוחות מוסלמיים בפיקוד החליף השני, עומר בן אלחטאב, על יריביהם הביזנטיים ובכך נפתחה תקופת השליטה המוסלמית על ארץ ישראל שהסתיימה עם מפלת העות'מנים בידי הבריטים בסוף מלחמת העולם הראשונה, להוציא כמובן את תקופת שלטונם הניבזי של הצלבנים מ-1099 ועד תחילת הכרסום בריבונותם בקרב חיטין ב-1187 והסיום הגרוטסקי ב-18 במאי 1291 כשאנשי פיזה נלחמו באנשי גנואה בסמטאות עכו המתפוררת תחת המצור הממלוכי.
תוך כדי בהייה במקום שמע הסטודנט קול שפנה אליו ברוך "הי אתה שם?" עתה הבחין הברנש במזנון נייד בשולי הגבעה ובתוכה איש מן הישוב, עגלגל, מרכיב משקפיים, כובע סומבררו על ראשו וכולו חיוך מרציפני. "תגיד אחי," אמר האיש, "מסרו לי מחפ"ק 008 שקבוצה של תלמידים מקדומים אנא-עארף עומדת להגיע. אתה לא אחד מהם?"
"אחד מהם."
"ואתה לא במקרה הנכד של גולאש קדוחס?"
"לפני התשובה שלי, אפשר לדעת מי אתה? ומה אתה?"
"אני גזלן בן גזלנים, רוכל במצופים מהשק"ם. אבל לפני שנגיע אלי," בחן היטב את פניו, "אתה ממש דומה לו, בחיי. היה בגדוד של הנח"ל שיצא בשנות החמישים לכבוש את משטרת חוסיין. הם עצרו אצלי בדרך ושתו לימפופו קר".
"יכול להיות", אמר הצעיר (להלן: גולש), "יכול להיות. סבא שלי באמת…"
"אז זו שיש לי זיכרון פנומנלי. אז אתה בשבילי ובשביל הדורות הבאים גולאש קדוחס!"
"חן, חן לך ושוב מי אתה?"
"זה סיפור ארוך. זיגי קופרווסר. (להלן: גזלן) שמעת על מקום בשם תבץ?"
גימל: "בתנ"ך? משהו כזה!"
גזלן: "בתנ"ך משהו… בור ועם הארץ. בתבץ מת אבימלך. פנחס שדה לא סיפר לך? לא מדברים אצלכם בבית על זה?"
גימל: "מי זה פנחס שדה? בבית מדברים איך להרוס לערבים עוד דונם ועוד כרם ועוד מה שיש להם".
גזלן: "רע מאד, אבל נעזוב עכשיו. אבימלך הוא מספר שופטים. היה מניאק רציני. אני נולדתי פרץ בן קדרון בן מהאללל בן… טוב, לא חשוב. עכשיו ביקשו ממני במשרד הפנים לעדכן את השם. אז סידרתי משהו טוב, זיגי קופרווסר. הייתי נושא הכלים של אבימלך. והוא החליט לשרוף את המגדל בתבץ, היום טובאס, לא רחוק מנאבלוס, ואז אישה מלמעלה זרקה עליו פלח רכב… אתה מקדומים אנא-עארף, מה, לא למדת את זה?"
גימל: "נו…"
גזלן: "מה נו? רק באת עכשיו לעולם וכבר אתה אומר נו. נימוס זה לא הקטע החזק אצלכם שם… אז אבימלך ראה שאישה עשתה זאת וצעק: 'אישה, אישה הרגה אותי. פרץ, תוציא את השברייה שלך ותהרוג אותי לפני שכולם יגידו שאישה עשתה את זה'. פמיניסט הוא אף פעם לא היה. גם לא אבותיי וגם לא אבותייך."
גימל: "נו, ועשית את זה? כלומר סיכול ממוקד?"
גזלן: "כן, בטח. וכי הייתה לי ברירה? צו שמונה. זה אבימלך. שופט גדול…"
גימל: "ואז?"
גזלן: "ואז הוא הוציא שטר מהכיס ואמר: 'פרץ, סידרתי לעצמי לפנסיה. הרי אי אפשר לסמוך על הסופר התנכ"י. נכון? באפס דמים יש לי שם באסטה קטנה. עכשיו היא שלך. מזנון כזה. זה בשביל חיילים. זה שלך!'".
גימל: "ומאז אתה פה?"
גזלן: "כן, כן. מה לא בסדר בזה? מה יש?"
גימל: "אנחנו מדברים על תקופת השופטים. עבר המון זמן. מה, אתה חי מאז, לא הלכת פייפן כמו כולם?"
גזלן: "מה פתאום?! כבר אמרתי לך שיש פה כל הזמן מלחמות ואני חייב על פי החוק לתת לחיילים מכול הצדדים מצופה ושתייה קרה. הנה תראה בעצמך, חוזרים עכשיו חבר'ס מהקסבה בחברון. נקרא לבחור הרוסי, הוא בטח פיצח לכמה ערבים את הראש. גיבור גדול! נו, ניקולאי כמה כמה? הוא לא עונה. סימן שרק גמר לילדה קטנה את המוח. אמרתי לך, גיבור גדול. עוד מעט מגיעה קבוצה של מרינס מפקיסטן…אז איך אני יכול להסתלק אם יש ידיים מלאות עבודה? מלחמות קודש, מצווה, ברירה, לא ברירה… מצרים, גויי הים, פרסים, יוונים. מכול הבא ליד. אף אחד לא נותן לי תעודת שחרור. אלוהים מגיע כל שבועיים לקבל את דמי השכירות, זה ביזנס שלו לא של אבימלך, שותה מיץ גזר, לא משלם המניאק הזה ורק אומר: 'קופרווסר, גלגלי ההיסטוריה זקוקים לגזלן כמוך'. מפליק איזה נאד וטס לבאסטות האחרות."
גימל: "אז גם נכחת בקרב בין דוד לגוליית?"
גזלן: "קרב הוא קורא לזה? בולשיט," צעק קופרווסר, "זה מה שמזריקים לכם לווריד, עיתון הקיר הזה, התנ"ך?! לא היה קרב ולא בטיח. שני פושטקים, האחד איזה עבדאי שוטף כלים מגת והשני נגן מפוחית מבית לחם. הם הלכו הורדת ידיים. בא איזה כתבן וניפח את העניין. אחר-כך באו ממועצת הלול ואמרו צריך סיפור עם ביצים אז יצא העניין הזה. אחר-כך באו ממועצת החלב וחלבו עוד כמה עובדות. בתנ"ך כתוב שש אמות גובהו, על ראשו כובע נחושת, חנית מנור אורגים…בחייך תפרן בן תפרנים. הכול פרסומת של המשביר לצרכן. להבת חניתו שש מאות שקלים. עזוב אותך, פרופגנדה של מכון וינגייט.
גימל: "רגע, אבל לא כל הזמן ישנן מלחמות. אז למה אתה עוד פה?"
גזלן: "מה זאת אומרת למה? מלחמות יש תמיד. אם לא בין בני אור לבני חושך אז בין אלו שיש להם בטריות לאלו עם נרות. מה, אתה לא יודע מה הולך? ואם אין בין אלו לאלו אז בין יהודים. מה זה פה, עשרים מי יודע? שמעת על יוסף בן- מתתיהו, שמעת? ברור שכן. מזרע הכהונה. בחור נחמד מאד, אינטליגנט. מגמגם קצת. מה יש, רגע, רגע… באים פה עכשיו קליינטים.. אתה רואה. באים פה הסינים שקנו את תנובה..ניתן להם שמן קיק של דוכיפת. תראה איזה צחוק… אז יוסף הזה כותב, אחרי שכתב על מלחמות היהודים ברומאים, הוא כותב מלחמות היהודים ביהודים. בא אצלי בקיץ לנוח. באביב הוא אוסף תורמוסים וחרציות צהובות. אמא שלי אומרת שהוא נולד רומנטיש…"
גימל: "מה, אמא שלך עוד בחיים?"
גזלן: "בטח. ברבנות רבים כבר שלושת אלפים שנה על הסוגיה אם היא יהודייה או איש ישראל שזה לא אותו דבר. רבים מהבוקר עד הערב. הם, כמו שאומר ירון זהבי בחסמב"ה לא מצליחים ליישב את הסוגיה. מה אגיד לך גולאש, החבר'ס מהתנועה הציונית אמרו שיסדרו טיפ-טופ את כל העניינים הללו. אבל איפה? נתנו לאורתובוקסים שליטה יד חופשית והם עושים כבשלהם, הנוכלים הללו. בדיוק כמוכם. גם אתם, לא? נתנו לכם אצבע לקחתם את כל היד ובקרוב תיקחו את כל הגוף. תשאירו לעם ישראל לפחות סנטר או לחיים, משהו או שתיקחו את הכול לעצמכם".
גימל: "תגיד קופרווסר. מה אתה חושב על בן-גוריון?"
גזלן: "רק דבר אחד יש להגיד: בהתחלה היה בסדר אבל אז התברר שהוא לא נולד בפלונסק. הוא אחד הצאצאים של ג'ינגיס חאן. תשווה תמונות והנה התוצאות".
גימל: "ומה אתה אומר על נתניהו, חתיכת מנהיג, קדנציה שלישית!"
גזלן: "את זה צריך לשאול את דן פרופר מאוסם, הבן של איגנאץ. תשמע, הבובי הזה עשוי כולו מבמבות. בטח עבדו עליו. אמרו במבות, שמע בומבות. אמר שיהיה. די גולאש מתוק שלי עכשיו תלך לך. אני צריך לשים קומפרס על הראש. אתה חושב שרק אבימלך קיבל זץ מהפלח רכב גם אני קיבלתי ריקושט בראש".
גימל: "ובכול זאת כשיש הפוגות, כשאין מלחמות מה אתה עושה?"
גזלן: "מוכרים ואזות, טמבורים, בקבוקי אילת, משרוקיות…מה שבא".
גימל: (אחרי שלוקח נשימה ארוכה) "ומה יהיה?"
גזלן: "תראה בחוריקו, באמת התורה שיש לי כבוד לתנועה הציונית. שחרור לאומי, ריבונות, אנו באנו זה בסדר גמור. אבל השתלטות עוינת על מה שלא שלך?! זה נורא ואיום. ככה לא מתנהגים… ועוד לשכנים… תגיד גולאש, אתה רוצה להתחתן מתישהו?"
גימל: "כן, בטח".
גזלן: "תוכל לעשות את החסנה' אצלי. חצי חינם. וגם תקבל שכפ"ץ חתום על ידי הקדוש ברוך הוא. אבל לפני הכול, סליחה על השאלה: שני האלמנטים שלך, אתה יודע אלה שמתנדנדים ככה, אתה יודע, בין הרגליים. הם בסדר?"
גימל: "בסדר גמור".
גזלן: "יופי. אז צאצאים יהיו לך בטוח… רק חבל (דמעות משתרכות בארבות עיניו) רק חבל עליהם. הם כבר לא יאכלו כמוך שמנת מתוקה ושוסי-מושי. הם יאכלו כזה חרא, הו גולאש קדוחס כמה חרא חה-חה-חה שהם יאכלו-חה…צאצאים…חה-חה-חה…אלוהים ישמור".
אלוהים: "קופרווסר, אתה קראת לי?"
גזלן: "לא בוס. נפלט לי אלוהים, זה הכול. אתה יכול בשקט לחזור למלונה שלך. הרבה תועלת כבר לא ייצא ממך. תבוא ביום הקבוע לאסוף את דמי השכירות. בזה אתה טוב, טוב מאד!"
צריך לחתן את קופרווסר עם אמא קוראז' וכך נבטיח צאצאים משובחים ךתעשיית הנשק שלנו.
כאשר אני קורא את הפתשגן שלעיל, כל אשר רואות עיני הוא מפגן אקרובטי של לולינות מילולית, בה הכותב מפתל את גוו ע"מ לעבור את סד הפוליטקלי קורקט, שמציב לפניו הצנזור של אתר זה. כלומר היה מחרף אלוהי ישראל בפרהסיא סתם כך, היה מצונזר אל נכון. ידע איך לסובב קללונת, הכפשה ואיזה נתז רוק, על תקן "איזו 9001 " של הומור הקרשים הישר מ"שדמות דליה איציק", עבר את הרף , תשואות חן חן לו.
אנחנו בשמאל העיקבי זקוקים להומור. הומור שינגס בעקביהם של מנכסי האל, הציונות, הדמוקרטיה והחלוציות לעצמם והטומנים אותם הישר מתחת לבית השחי המיוזע והמסריח שלהם, זה נכון. אך כאן מדובר בקללות, בתוספת איור גרוטסקי של "האויב". ובכן יתכן וכמה מביננו יריעו לכותב (מבחינת "זה מה יש"), אך למעשה, הכותב מציר לפני קוראים נייטרלים (והם החשובים כאן באמת), תמונה לא מחמיאה של קבוצה קטנה והזויה של אנשים (אנחנו), הלועגת כביכול למשהו (אלוהים), הקדוש בעיני קבוצה אחרת (גדולה בהרבה) ובזה לו, תוך כדי השחרת שיניו בעיפרון, ציור שפם מעל פיו וקרניים לראשו. ממש גיחי גיחי לתיאבון. ובכן עם "הומורסקה" כזו, יוצא שכרנו בהפסדנו.
ציפור, אינני יכול כמובן לדבר בשם הבמה אבל נדמה לי (ותקנו אותי אם טעיתי) שזו אינה במה ניטרלית, ושאין כאן קוראים "ניטרליים" הבאים במטרה אמיתית להשתתף באיזה דיון. אינני מוצא קללות ברשימה של א.ק. וגם לא מצאתי לעג. בשבילי זו תמונת מצב מהשטח. אם קלטתי נכון את הנוסחה של קווה (ב-3 הרשימות האחרונות כמדומני) מדובר על דמות דמיונית (על פי רוב בעלת קומון סנס, או נקודת מבט מנוסה וחופשית מכבלי התעמולה) שמוצנחת לה מן העבר. זוהי דמות שלמרות גילה הבלתי מתקבל על הדעת היא עדיין חיה ובאורח פלא אף בקיאה בסלנג הנוכחי וגם באקטואליה. הדמות, בעלת הזיקה האזורית החזקה אך כאמור גם המרוחקת, נפגשת לה יום אחד עם דמות אחרת – הפעם כזו שמההווה – לקבלת דו-שיח המעמת שורשים משותפים לשתיהן עם מציאות-חיים שונה שהזמן הוביל באפיקים שונים.
אם יגיע בכל זאת קורא נייטרלי אורח נקווה שההסבר הזה ירפא במעט את הקלון הראשוני ואולי ידרבן אותו לקריאה שנייה.
לק.א
אמרת וכתבת יפה ביותר.
נפלא צחקתי כהוגן