אכזריות שפוכה, חסרת מיצרים, היא כנראה הדרך הקצרה ביותר ללבם של מאות אלפי ישראלים. מציאות חיינו כמשעבדי עַם אחר יצרה ציבור גדול שלבו רע. השמחה לאידו של האחר הפכה לנורמה, ואילו מושג החסד, שיש לו שורשים עמוקים ביהדות, הפך כאן לבדיחה.

כאשר גזר השופט דוד רוזן את דינם של כמה עסקנים מושחתים, כולל ראש עירנו  לשעבר אהוד אולמרט, היה מקום להבנה ואפילו להערכה עמוקה כלפי השופט. סוף-סוף קם איש משכמו ומעלה, שופט צדק שאינו מפלה בין גדולים וקטנים, והציב משוכה גבוהה למושחתים שעדיין מקננים בתוכנו. מאז הרקיעה הפופולאריות של רוזן שחקים, ובמידה ידועה של צדק. בתקופה שבה בעלי ההון והפוליטיקאים משלבים ידיים כדי לעשות לביתם בחסות האידיאולוגיה הרשמית של מדינת נתניהו, הניאו-ליברליזם הקניבאלי והמושחת, מובן שהפּסיקה הקשוחה, שלא לומר האכזרית, של רוזן הייתה כורח המציאות. כמו אנשי הבולשת הפדראלית בשיקאגו שחיסלו את אל קפונה, גם רוזן הצטייר כאליוט נֶס, שנישא על גלי אהדה ציבורית כדי להשליט צדק וסדר תחת שחיתות ותאוות בצע.

אורי לופוליאנסקי (מקור)

רוזן בנה לעצמו מוניטין ויוקרה בזכות יושרו ואומץ לבו, אם כי כבר בגזרי הדין הקודמים ניתן היה להבחין בחוסר ההתחשבות שלו בגורם האנושי. ההמונים המריעים אינם קנה המידה לצדק ולמשפט. הם קורצו מהחומר של האספסוף הפריזאי, שלעג לנידונים למוות בדרכם לגיליוטינה בשלהי המאה ה-18. אבל גם הרשעים הגדולים שבקרבנו צופים עתה בשתיקה קודרת כאשר אורי לופוליאנסקי הולך לכלא, לקראת מותו הוודאִי. האיש שהקים מפעל גדול ומרשים למען החלשים, הזקנים והחולים, איננו ראוי לגורלו של סתם עבריין. הוא חַטא, הרשעתו הייתה לצערי מוצדקת, אבל שש שנים בכלא לאיש מבוגר וחולה מאוד אינם צדק, אלא רשעות מקוממת. האיש הקדיש את חייו למוסד הנפלא "יד שרה", היה ראוי למינימום של מיצוי הדין ולמקסימום של התחשבות. הוא לא זכה להם, ואין לנו אלא לקוות שהוא יקבל חנינה מהנשיא היוצא שמעון פרס או מהנשיא הנכנס, רובי ריבלין.

דומה שעולמם הרוחני של העשירים והחזקים בסביבה פוליטית ותרבותית שמעלה על נס את ההצלחה בכל מחיר ומזלזלת במושגים עתיקים כמו חסד וצדקה, שולט עכשיו בכל מחוזות חיינו. לכן דשים את בשרו של איש חולה ונעים הליכות. אני מודה שהצבעתי בעבר בעד לופוליאנסקי, דווקא כמחאה נגד סדר העולם הניאו- ליברלי, וכהפגנה של תמיכה בסולידאריות בין בני אדם, העומדת בבסיסה של כל השקפה סוציאליסטית אמיתית. לעתים נדמה לי שניאו-ליברלים מדושנים מתעבים את לופוליאנסקי דווקא בשל "יד שרה" ולא למרות מוסד הצדקה הזה. לכן אין מדובר רק בשאלה משפטית, אלא בנושא רעיוני סבוך ומורכב. אם תרומתו הייחודית לסעד לחלשים בחברה אוכלת יושביה איננה אפילו שיקול בגזר הדין הדרקוני של רוזן, חייב איש ציבור יותר הומאני להירתם להקלת העונש. מידת הדין איננה מתנגשת כאן במושגי הצדק והמשפט, וכולנו חייבים לחשבון נפש כיצד הגענו לשפל כזה של אכזריות כלפי איש ציבור שטעה (אפילו טעה קשות) אבל כמעט שאין חילוקי דעות שהוא אדם טוב במהותו. המשפט איננו מדע מדויק, הנידונים אינם סתם מספרים בסטטיסטיקה. העובדה שלופוליאנסקי לא "עשה לביתו" אלא למוסד שהקים אינה יכולה לשנות את הכרעת הדין אבל היא בהחלט גורם מרכזי בגזר הדין. הוא אולי "עבריין מורשע", אבל הייתי שמח ללחוץ את ידו בכל עת ולומר לו, אכן מעדת, אבל אחינו אתה.

הערבות ההדדית בין האזרחים לבין עצמם הפכה למושג מיושן בארץ הזאת. לופוליאנסקי לא בדק מעולם את זהות הנזקקים ל"יד שרה". המוסד שלו עזר לא רק לעניים, אלא גם לרבים מאנשי המעמד הבינוני המתרושש והולך כאן. כאשר החלטתי להצביע בעדו, חרף האיבה העצומה לחרדים בקרב קבוצת ההתייחסות הישירה שלי, זכיתי לביקורת חריפה אבל מעולם לא התחרטתי על הבחירה הזאת. נפגשתי איתו פעם אחת ואף שכנעתי אותו לבקר במערכת "כל העיר". גם בפגישה הזאת נהג בחוכמה ובאצילות, כדרכו, וזה היה משב רוח מרענן אחרי האיבה הנוראה של קודמו אהוד אולמרט כלפינו. מעולם לא חשבתי שהוא יעמוד למשפט בגין עבירה כה חמורה וילך לכלא, דווקא כאשר מחלתו הקשה מחמירה והולכת. זוהי טרגדיה קשה של אדם שתמיד תמך בשלטון החוק אבל הסתבך במערכת המושחתת בעירייה ובנורמות המעוותות שלה. אם השופט המוצלח בדרך כלל לא הבין שאיש כזה ראוי לחסד ולרחמים, לא נותר לנו אלא לקוות שהעונש יופחת בצורה ניכרת ומשמעותית. מאסר על תנאי יספק את כולם, לופוליאנסקי לא יחזור על מעשה כזה, וכך נכונן את האיזון הרצוי בין השכל הישר לבין מיצוי הדין.

במשך שנים ניסתה המערכת המשפטית ליישב בין החוק לבין הבנה מסוימת למסורת השורשית בקרב הציבור החרדי, שגם הנפוטיזם ביד שרה הוא חלק ממנה. אישים מרכזיים בציבור החרדי ישבו בכלא, ונוצרה תדמית גרועה לעסקנים ולרבנים שגיבו אותם. אלא שמקרה לופוליאנסקי הוא שונה: מדובר באיש לא מושחת שביצע עבירה שנגועה בשחיתות. לכן גם שונאי החרדים בקרב הציבור החילוני חייבים להבין, שעליהם להרים קול מחאה למענו.

ייתכן שפרס הניאו-ליברל יעדיף להשאיר את ההחלטה על חנינה ליורשו. איש כמו ריבלין שגדל בעירנו ומכיר היטב את החברה המורכבת שלנו יבין היטב שאסור לתת לאיש כמו לופוליאנסקי להוציא את שנותיו בכלא. חנינה מהירה במקרה זה לא תפגע בשלטון החוק אלא דווקא תחזק אותו. ריבלין שייך לאסכולה של מנחם בגין בליכוד, שמייחסת חשיבות רבה למעשי חסד ומתייחסת בחשדנות לפולחן שלטון כוחות השוק וליישומו החברתי. אני מאמין שלופוליאנסקי לא ירַצֶה שנים בכלא, אלא יבלה את שארית ימיו גם בחשבון נפש וגם בעשייה למען הכלל ב"יד שרה" שלו. ייתכן שהבורגנות החילונית ערלת הלב היא אדישה לגורלו של פוליטיקאי "דוס", אבל דרך החמלה של בגין איננה זרה לנשיא הנבחר. יש לקוות שהוא יפעל לא רק למען לופוליאנסקי אלא כדי להוכיח לביבי נתניהו שיש עוד זרם ברביזיוניזם, שאינו אדיש לחלשים בחברה. בעבור ריבלין זה יהיה לא רק מבחן מצפוני אישי, אלא גם התמודדות למען נצחון השקפת עולמו של בגין לעומת פולחן העושר והנהנתנות של נתניהו.

ההתגייסות למען לופוליאנסקי היא מבחן חשוב לחילונים כדי שנוכיח שהתגברנו על דעות קדומות ועל מגמות של אפליה נגד החרדים. מיסוד מושגים ממסורת עמנו כמו "צדקה" ו"חמלה", והטמעתם בחברה הוא אתגר לכל ישראלי.

• פורסם בכל העיר, 27 יוני 2014

Share on Facebook