העיתונאי ניצול השואה נוח קליגר ניצל היטב את ההיסטריה השוררת עתה בדעת הקהל שלנו והציע שוב את תרופת הפלא הקטלנית תרתי משמע, להטיל עונש מוות על המרצחים מחברון, אם וכאשר יילכדו. ומה יקרה אם גם רוצחי הנער מבית חנינא ייפלו בידי כוחות הביטחון? קשה להניח שמר קליגר יציע לתלות גם אותם. לכן ניתן לקבוע בפסקנות, שאפילו אמות המידה לענישת רוצחים מטעמים לאומניים נשקלות כאן באורח גזעני. הגזענות חלחלה לכל מקום, קשה לנשום את האוויר המצחין מהבל נשימתם של שונאי האדם המשתוללים ברחובות. לא נותר לעם כאן אלא לשחק שוב את תפקידה של הזקנה הבּוּרה והסנילית מימי הביניים, שקרטעה בשארית כוחותיה אל עבר המדורה הענקית, שבה שרפו חיים קורבן נוסף של הצדק הדתי הקתולי. היא נשאה בידיים רועדות גזר עץ, כדי להוסיפו למדורה והנידון למוות הביט בה ופלט את משפטו האחרון: "או, תמימות קדושה". הפשיסטים שמתלהמים ברחבות עירנו אינם תמימים במיוחד, וזה נכון גם לגבי ראש הממשלה ביבי נתניהו, שהפורעים מאפשרים לו שוב להציג את עצמו כשמרן מתון.
צעירים יהודים (שמאל) ופלסטינים (ימין) מתפרעים במזרח ירושלים (צילום: אקטיבסטילס)
עיתונו של קליגר, "ידיעות אחרונות" טובע ממש בצונאמי של כותרות רגשניות ומטורפות, שמזין אף הוא את מדורת הפוגרום הלאומית. "אנחנו" קורבנות, "הם חיות אדם", האמהות הישראליות נוהגות באיפוק מתוחכם (זה נכון); האמהות הפלסטיניות "חוגגות" את מות ילדיהן. כותרות כאלה נופלות על אוזניים כרויות. העם, הזקוק כל כך לכדור הרגעה קולקטיבי, מקבל לעומת זאת כמויות מסחריות של ספידים. כך חוברים רוב היהודים בארץ למדורת שבט מפוקפקת, ואובדת היכולת להבדיל בין שיקולים רציונאליים לבין התבערה שאחזה בלבבות, פשטה ליתר אברי הגוף וגורמת לנו לאובדן היכולת לא רק להבחין בין טוב לרע, אלא גם בין תועלת לנזק. מי שגורם נזק מדיני, הסברתי, פוליטי ובסופו של חשבון גם ביטחוני לאזרחי המדינה נחשב לפטריוט גדול, מי שמנסה למנוע את התוצאות החמורות מוגדר כשמאלן יפה נפש, "יותר גרוע מערבי".
הפשע החמור של החוטפים הפלסטיניים קידם מאוד כמה מטרות, שהותוו על ידי אהוד ברק ואומצו על ידי ביבי: הפרדה קונספטואלית בין אזרחי ישראל היהודים לבין הערבים; "העם" הוא רק המגזר היהודי ובכך מוּדרים כעשרים אחוז מכלל האזרחים; סירוב לקבל תהליכי התפייסות בתוך העם הפלסטיני שעשויים לגבש ישות פלסטינית שתשאף לשלום עם ישראל בתנאים שהרוב בכנסת אינו מוכן לשקול; צעדי דיכוי מסיביים בגדה והכנות מזורזות למלחמה חדשה בעזה. גם חידוש הפיגועים הוא אפשרי, אם החמאס יגיע למסקנה שהממשלה שואפת להשמיד פיזית את הנהגתו ואת מוסדותיו האזרחיים.
נתניהו תמיד האמין שניתן למגר את ה"טרור" בכוח, ודחה את המגמה הליברלית והמתונה לנסות להגיע לתהליכי פיוס או לפחות להפוגה במעשי האיבה לזמן רב. עקביות מטופשת או טיפשות עקבית היה קורא לזה ישעיהו ליבוביץ'. נתניהו מנסה להבעיר את הלהבות אבל גם לשלוט בהן. אם התנאים אחרי רצח השלושה מאפשרים להרוג, להרוס ולקבוע עובדות בשטח בהסכמה אילמת של ושינגטון, זה "טוב ליהודים". למדיניותו של ביבי עכשיו ניתן לקרוא "הסלמה מבוקרת", האופוזיציה הבורגנית בתוך הקואליציה נמצאת פחות או יותר בכיסו כי הוא "מחסום בפני גרועים יותר", ואת הבדיחה ששמה הנהגת מפלגת העבודה אני חוסך מכם הפעם.
שתי האסכולות שאתאר כאן מתמודדות ביניהן רק באורח תיאורטי אבל יבוא היום שבו ניאלץ לבחור. האסכולה השלטת בראשות נתניהו גורסת שאין אומה ישראלית אלא רק יהודים מול ערבים; שאסור בשום פנים להגיע לעימות דמים עם המתנחלים למען הסכם שלום; שיש למנוע תהליכי התמתנות בחמאס, כי הם גורמים לנזק מדיני והסברתי; שביחסים עם ארצות הברית יש לקיים הסלמה מבוקרת על אש קטנה, אבל לא לאפשר לפשיסטים הגלויים לגרום לפגיעה באינטרסים מדיניים; יש להקים או להרחיב התנחלויות מונעות-שלום, אבל בלי הכרזות וחגיגות מיותרת. האסכולה המנוגדת, השמאלית, גורסת שיש להכיר בממשלת האחדות ברמאללה, ולאפשר לחמאס לאמץ סדר יום אזרחי; יש להדגיש יותר ויותר את חשיבותם של האזרחים הערבים לחברה הישראלית; יש להפסיק כל בנייה בהתנחלויות כולל במזרח ירושלים ולהצהיר על כך בכל הזדמנות; יש לשפר את היחסים עם אירופה ועם ארצות הברית, ולהכיר בכך שההצהרות בדבר שתי מדינות לשני עמים מחייבות חזרה לקו הירוק, כהכנה אפשרית לפדרציה בין שתי המדינות, ישראל ופלסטין; יש להילחם עד חורמה בפשיזם, ולהקים חזית אנטי-פשיסטית גדולה שתכלול יהודים וערבים. יש לקרוא לבורגנות הנאורה יותר לזנוח את משתפי הפעולה עם ביבי, ולהצטרף לחזית החדשה שתקום, ולאנשי מרצ להתגייס אף הם לקידום המטרות החשובות האלה.
בעירנו המצב קשה במיוחד אבל גם כאן חייב הציבור האנטי-פשיסטי להתאחד על מצע מינימום: אנשי השמאל החילונים נקראים להפסיק את התעמולה האנטי חרדית הגורפת, לעודד התארגנויות אנטי פשיסטיות מהימין המתון (כמו הקמת בית"ר נורדיה), להגן על התושבים הפלסטינים, כדי להציל את העיר. העיר קיימת למען כל תושביה; כל תהליכי "ייהוד" ומחיקת הנוכחות הערבית בעיר מנוגדים לא רק לעקרונות המשפט הבינלאומי אלא גם לאינטרס של כולנו. אנחנו חייבים להבחין בין יריבים לבין אויבים: בעלי דעות שונות מתוך הציבור השפוי הם חלק מאיתנו, ואת הוויכוחים הרעיוניים יש לנהל בדרכי נועם. עם פשיסטים המבקשים להיפרע מכל ערבי באשר הוא ערבי אין לנו שפה משותפת. יש לדון בדחיפות בדרכי המאבק, לפני שהשמרנים הלאומנים בכנסת יעשו יד אחת עם הגזענים בכיכרות ולא נוכל עוד לבטא את עצמנו בצורה דמוקרטית.
כבר 40 שנה אנחנו חוששים שאנשים כמו שמעון פרס, אהוד ברק, פואד בן-אליעזר ועכשיו גם בוז'י הרצוג יקעקעו את המאבק האנטי גזעני וידגישו את המכנה המשותף "הציוני" עם האויב הפשיסטי. התהליך הזה מיצה את עצמו ולכן מפלגת העבודה, שביטלה בעצמה את מוסדותיה ואת מקורות העוצמה שלה, איבדה את עצמה לדעת. כאשר תקום ישות סוציאליסטית חדשה תחת מפלגת העבודה, היא תימצא את עצמה "בודדת ומבודדת", כפי שאמר פעם דוד בן-גוריון. אין טעם לתלות תקוות מוגזמות במפלגה שטרם הוקמה. הרצון הפטריוטי שלנו למנוע קורבנות וקשיים איומים בעתיד לא שיכנע בינתיים את המרכז הלאומני.
אלה שרצחו את הצעירים היהודים ואת הצעיר הפלסטיני ביצעו פשע מזוויע, והשאירו שני עמים מיואשים וחסרי תוחלת. יש לתקן מחדלים בתקשורת ואולי להעניש את האשמים במוקד המשטרה, אבל טיהור הרחובות מפשיסטים ושינוי המדיניות כלפי הפלסטינים דחופים הרבה יותר.
שאלות אשר ברעם מטאטא מתחת לשטיח
מה עם הפליטים ?
ומה עם זכות השיבה ?
האם המדינה הפלסטינו-חמסית תהיה רשאית להקים צבא ?
מה אם התוכנית המסובכת לעילא לא תתממש והמדינה הפלסטינית בשליטת החמס
תפצח במסע טרור מלחמתי כנגד הנוכחות היהודית,
מה מציע ברעם ליהודים לעשות ?
אין שום חשיבות בהקמת עוד מדינה ערבית אשר תצטרף ל-23 המדינות הערביות הקימות
ומאידך העולם אמר את דברו בהקשר לחשיבות קיומה של מדינה יהודית זעירה.
תוכנית ברעם היא גזענית לא הוגנת בצורה מאוד ברורה והיא גם תוכנית פאשיסטית אשר תביא למצב הדומה לקורה בסוריה או בעירק בימים אלו ממש.
לתוכנית ברעם אין שמץ סיכוי להתממש ולכן זו תוכנית הזויה אפילו מצחיקה
בינתיים אנחנו יודעים שרוצחי הנערים היהודים הם ערבים אשר שרו שירים לאומניים בעת המעשה
לגבי רצח הנער הערבי לא ידוע דבר.
ברעם נגד "יהוד ירושלים" (למרות ש-70% מהאוכלוסיה היא יהודית) והגבלת ההתנחלויות מראים שברעם אינו רוצה באמת בשילוב של האוכלוסיות משום שבסתר ליבו ברעם יודע שזה מתכון לטבח נורא בדומה לאותו טבח בחברון ב-1929 אשר בו רצחו הערבים 133 יהודים (69 נרצחו בחברון)
מאמר מצויין . אני לא מסכימה כמובן בעניין ירושלים, אין תקווה בעניינה. הפתרון היחיד שניתן לחשוב שאם יצליח לעבור ברגעי חסד, אולי יעבוד- זה בינאום העיר וניהול אזורי . אין מה לקוות דבר מהחרדים והדתיים. יכול להיות שישתפו פעולה מידי פעם, אבל כפי שראינו – התהליך אצלם ברור. התלאומנות הולכת וגוברת שמקלה על העימות של הנוער שלהם עם הקונפליקט בין החיים בכת מול החיים מחוצה לה.
השאיפות של ברעם ולכן הניתוח שלו, מבטאות כרגיל את האינטרסים של הבורגנות הציונית הליברלית ושל הבורגנות הפלסטינית מרמאללה-אל בירה. המציאות יותר מורכבת אבל לא מסובכת מדי להבנה:
הראשונים מסכימים ל"פשרה" שהעקרון שלה הוא להפסיק את שיטת הסלמי אבל מה שהשגנו שלנו, כלומר גושי התנחלויות בלי פליטים חסות אמריקאית שליטה צבאית בכל המרחב וסוף הסכסוך. הצד השני מסכימים עקרונית לפשרה הזאת, לכן כ"כ אהודים על השמאל הציוני, אלא שאינם יכולים להסכים באופן גלוי לוויתור על זכויות הפליטים שהם מחצית העם הפלסטיני.
החמאס מייצג את האינטרס של הפלסטינים (שרובם פליטים) שלא מוכנים לותר על זכות השיבה ועל זכותם לחיות בכל פלסטין לכן הם מנסים לטרפד כל הסכם כזה שרק יחמיר את מצבם הפוליטי. הסידור הזה היה יכול לכלול גם חיים משותפים עם יהודים במדינה אחת דמוקרטית אלא שלכך אין שותפים יהודים. לכן. תופסת גם האידיאולוגיה הדתית של החמאס שגורסת מדינה איסלמית כאפשרות היחידה להחלץ ממצבם אם לא כאפשרות ריאלית לפחות כאמונה דתית.
נתן לראות שנחנת בהבנה אך חסר לך ידע.
אכן, כל מה שמתרחש עתה בין הפלסטינים לישראלים, מתרחש על בסיס לאומני, אתני דתי. היות והדת והלאומנות הינן משרתותיה המנומבזות של הבורגנות, צדקת באמרך שהשיח הדו לאומי, נשען על כרעי הבורגנות. חבל שלא עצרת כאן, אלא גלשת לניתוח ה"מכניזם של השאול" (כלומר, מהן "כוונות" שני הצדדים היהודי והמוסלמי… כאשר למעשה שניהם, מחוסרי כל זכות קיום, אנושית או מוסרית מההבט הסוציאליסטי הצרוף וכל דיון בהם הינו בחזקת בזבוז זמן). משמע מבין אתה שהשיח הוא בורגני ביסודו, אך חסר לך הידע למענה סוציאליסטי ברור ביחס לעשיה בנדון.
הידע נשאב מההבנה המהפכנית, כי הדמוקרטיה יכולה להיות רק ערך סוציאליסטי בלבד.
אין דבר כזה דמוקרטיה בורגנית. וחלילה לך כסוציאליסט המנפנף בדגל "המעמדי", כמבין גדול, לפול לידיה של הבורות.
הדמוקרטיה זקוקה לשורשי העשב. בלעדיהם אינה דמוקרטיה כי אם מפעל הטעיה והטיה של כוחות ההמון לידיהם של "נבחרים" מעטים הנדחפים בידי הטייקונה ולמענה.
אתה חיב לרוקן את כוס התה המרקסיסטית שלך ולנסות להבין מהו סוציאליזם נאור.
לא תדע, לא תבין (רק תמשיך להיות מומחה לשגיאות הבורגנות).
יכין ובועז.
גוגל יספר לך אחי שאני זועק זאת מעל עשר שנים בטוקבקים ובבלוגים ובפייסבוק וכו'.
קרוק ושומר בארים, האחד עולה מחודש מפנסילבניה והשני עולה חדש ממולדביה, גנבו לי את הליכוד ואחר כך את המדינה.
והיזנו את האספסוף לגזענות, כדי להרבות מנדטים.
ושעו לעצתו של גרינג ושיטו באספסוף והרעילו את דמו.
ביבי שוב על המרפסת.
וסרק סרק סרק לא רק יגאל עמיר זעק לביבי וחיסל את רבין למענו, גם לדור זעק לביבי סרק סרק סרק וחיסל את אולמרט למענו.
ומי המחוסלים שבדרך ?
קליגר עשה אחלה קריירה אצל המוזסים ככתבלב חצר של מכבי תל אביב ועסקני ארגוני הספורט בישראל.כעת לעת זיקנה הוא רוכב על הגל היודונאצי .קליגר מהווה דוגמא טובה לנצחונו של היטלר (נצחון הרעיון הנאצי וקבלתו על ידי היהודים).
ישראל היא מקרה אבוד עצתי לכל מי שיכול שיברח מכאן ומהר .
ההתפכחות תבוא אחרי שברלין וקלן ,סליחה ירושלים וחיפה יהפכו לגל חרבות עשן .
יש רק דרך אחת – הדרך האימפריאליסטית-קפיטליסטית.
לאמור ניצול ציני של חולשות אנושיות באופן מיקצועי-מדעי-מישפטי וקצירת רווחים אסטרונומית:
-שיווק של סחורות שיוצאות משימוש אחרי שנה וחצי. זריקתן לפח וחזרה לצריכה של סחורה חדשה.
-ניצול פחדיהם של בני האדם כדי למכור להם פתרונות קסם להצלת תחושות חוסר הבטחון שלהם.
-חליבתם של ילדים ניצול תמימותם ודחיפת מוצרי זבל אליהם ושינוי התרבות הכללית כדי לאפשר זאת.
-לטעת (בכוונת זדון) תיקוות לאומיות בידיהם של תמימים ומופרעי דת, לספק להם נשק ואמצעים וגיבוי פוליטי.
-לארגן מלחמות "הומאניטריות" ולהפוך אותנו לזומבים מנוטרלי חשיבה המונעים מפחד ומדחף לסיפוק מיידי של רצונותינו. להיתממם (כן, היתממות מסריחה זה אחד הדברים החביבים עליהם) ולהתכחש למסורת של ערכים אנושיים אמיתיים ולהחליפם בטכניקות שיווק, ריאליטיזציה ומקדונליזציה של החברה. מנטליות של כרטיס אשראי, נרקסיסם וחוסר-אחריות ("חופש") כאידיאל! התבוננות פנימה ושאלת שאלות של טעם – הדבר האחרון שרצוי לאימפריה. אמריקה ורסנו, אמריקה. ניתוק ושבירת התא המשפחתי – הפרד ומשול. m a r k e t i n g – למי שלא הבין. כל הדרך לבנק..
תיסלאם ק.א. צייטגייסט (רוח הזמן) עד העצם…איתך במאבק הצודק.
רק הערה: יש הבדל בין נתוח (ויהיה מושכל ונבון שיהיה), של עוולות הרשע המטוייקן, לבין פרוגרמה אמיתית לסילוקו מהשטח.
זוכר את פרויקט ונוס של פרסקו? לא אחדש לך אם אספר שנפרדה דרכו מזו של צייטגייסט.
וגם כאן אותו הספור (זוג סימפטי שמתגרש עקב אוזלת היד של שניהם להתנהל ב"מציאות האכזרית"):
מחד: שיטה המבקרת ביסודיות את המצב הקיים ומצביעה בברור על הפגמים שבו והאחראים לכך, אך אינה מחזיקה במשנה סדורה לעשיה אסרטיבית בעתיד לבוא.
ומאידך: שיטה סדורה המציעה הרים וגבעות, אך אינה מצליחה לישם עשיה זו הלכה למעשה בהווה.
כאן חיב להכנס לפעולה הסוציאליזם הנאור.
כאן צריכה להתפתח ההבנה שהמהפיכה נמצאת בהכרה, שהדמוקרטיה אננה יכולה להיות קפיטליסטית, כי אם סוציאליסטית. זה המפתח ידידי ק.א.!!
רוצה לומר התובנה חיבת להטמע ולהתחיל בתוך המפלגות הסוציאל דמוקרטיות, ברובדן התחתון.
שם יהיה נתן לבנות שורשי עשב כהלכתם, אין מקום אחר.
או אז ניתן יהיה לטפס מלמטה למעלה באינטרנציונל מלא.
אין דרך אחרת.
זה כל כך פשוט, שבא לבכות.
מסכים לגמרי. חייב לומר שהקמת חזית אנטי-פאשיסטית רחבה צריכה להיות ביוזמה והובלה של הגופים המאורגנים, האחראים והעקביים (מק"י, חד"ש, מר"צ) שכן "המרחב האקטיביסטי" נתון היום בדיסאוריינטציה מוחלטת, בה כל אחד מסמן לעצמו מטרות לכיבוש ("אוכלי בשר" "גברים אשכנזים", "סטרייטים") ודוחף מקלות בגלגלי המאבק נגד הימין.
שמואל יוסף כתבתי פעם לשמאל יש תקשורת אוהדת יש לו " גנרלים" אבל אין לו גיסות מילים מילים כמו חזית אנטי-פאשיסטית זה נישמע בומבסטי אבל ללא גיסות [מצבעים] לא תוכלו לעשות כלום כולל החלפת השלטון
סתם הערה:
ל"עיתונאי" נח קליגר לא הייתי קורא "ניצול (בחולם) שואה", כי אם "ניצול (בשורוק) שואה"…
כלומר יותר מאשר ניצל מהשואה, הרי הוא מנצלה לצרכיו, בכך שהוא רותמה בצדקנותו העילגת, לעגלתו הגזענית והחשוכה.
לצפור בודד מדוע לך להתעסק בנושא השואה מה זה קשור ל כתבה למה הזילזול בנח קליגר ואם איש שמאל היה מנצלה את השואה לצרכיו, בכך שהוא רותמה בצדקנותו העילגת, לעגלתו הפוליטית השמאלית היית גם יוצא נגד די למחוק מה כאן פוגע האם כתיבתו של צפור בודד לא פוגע