בלילה שבין 22-23 ביולי 1968, חטפה החזית העממית לשחרור פלסטין מטוס נוסעים של חברת 'אל על' בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, והונחת באלג'יר. על סיפונו של המטוס היו עשרה אנשי צוות ו-38 נוסעים, בין הנוסעים היו 12 ישראלים. לראשונה, התמודדה מדינת ישראל עם אירוע חטיפה של מטוס על-ידי ארגון טרור. החוטפים דרשו את שחרור כל אנשי אש"ף שהוחזקו בידי ישראל. המגעים של החוטפים עם מדינת ישראל נוהלו מול אנשי ממשל ומודיעין איטלקיים, שניהלו את המגעים הישירים מול גורמי ממשלה אלג'יריים.

לאחר משא ומתן ממושך שלווה בלחץ בין-לאומי כבד על גורמי הממשלה האלג'יריים, האחרונים, הודיעו כי הם מוכנים לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תעשה מחווה כלשהי ותשחרר מספר מחבלים. ואכן בסופו של דבר, לאחר 39 ימים, 12 ישראליים שוחררו מדינת ישראל נענתה לבקשה, ושיחררה לידי הצלב האדום 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה.

איתן הבר, אז הכתב הצבאי של 'ידיעות אחרונות' אמר: "כששחררו את המטוס החטוף באלג'יר ידענו כי ישראל שילמה מחיר יקר תמורת החטופים. ידענו גם שמערכת הביטחון תציג את מי ששוחרר כחיגר או פיסח וכפעיל זוטר, לעל היותר. ידענו שזה לא נכון. הכתבים הצבאיים שיתפו פעולה עם המערכת בהצגתם ככאלה." [רונן ברגמן, 'מדינת ישראל תעשה הכל – הקרב החשאי על השבויים והנעדרים', כנרת זמורה ביתן, עורך: שחר אלתרמן, עמ' 29].

רוני דניאל לפני שידור ליד קבוץ סעד בזמן מבצע עופרת יצוקה

כאז כן עכשיו, בימים האחרונים, הכתבים הצבאיים של העיתונאות משלבים ידיים עם דובר צה"ל ומדיניות הממשלה ומשתפים פעולה עם המערכת. לא צריך להביא סימוכין לדבר או הערות שוליים. יוצא מכך, שכאשר לחיצת הידיים הזו מתרחשת, אין מנוס מלומר, העיתונאות מחמיצה את תפקידה ככלי ביקורתי, אובייקטיבי, חיצוני, עצמאי ואיכותי. בשביל מה צריך אזרח הישראלי עיתונאות, אם הוא יכול להזריק לווריד את הדיווחים של דובר צה"ל?

העיתונאי האהוב עליי, אדם ברוך כתב תחת הכותרת 'רוני דניאל מסביר [ערוץ 2]: "ביום שלישי אחר הצהריים נקרא רוני דניאל [כתב צבאי] אל המסך להסביר את פעולת הסיכול בעזה שבה נפגעו אזרחים וכו'. להסביר את מניעיה, מהלכיה, מסלולה, שעתה, הצלחתה, כישלונה ואף את מוסריותה. נקרא, כאילו היה נציג רשמי של צה"ל [ההדגשה שלי], ואמנם רוני דניאל עמד פעם נוספת במשימה." [אדם ברוך, שישי, מעריב, 16.06.06]

קטונתי, להוסיף מילים על כתיבתו המהפנטת של אדם ברוך. יחד עם זאת, אני אכתוב, יותר נכון אשאל, האם לא השתנה דבר ב-8 השנים האחרונות? כנראה שלא! גם בימים האחרונים, רוני דניאל, הכתב הצבאי של ערוץ 2, ממשיך להיות 'הנציג הרשמי של צה"ל', ימי מבצע 'צוק איתן'. הגיע הזמן, שיבואו כתבים צבאיים יותר ריאליסטיים, פחות מוטים לממשל, מאצ'ואיסטיים, ברבריים, אלימים, בלותי, פרימיטיבי ורחובי. מגיע לחברה הישראלית עיתונאות ולא דוברי צה"ל, ואכמ"ל.

Share on Facebook