בערב בטלוויזיה הרעים השר עמיר פרץ בקולו, ודרש מהממשלה שבה הוא יושב, שתבטיח את שלום הישובים בעוטף עזה בפרט ובדרום בכלל. הוא גם ביקש לשמור על יוקרת הצבא, "שלא ברח משום קרב". בעצם, לא בדיוק במלים האלה, פרץ חתר להציג את התבוסה היחסית כניצחון כמעט מוחלט. כאשר שמעתי את דרשתו של השר שהתנהג בצורה שפויה יחסית לעמיתיו, התייאשתי קצת ואז הזכרתי לעצמי שאסור לנו לאבד תקווה. 1800 לפחות הרוגים פלסטיניים ברצועה, ביניהם מאות ילדים? עלינו להתגבר ולהמשיך הלאה. עשרות רבות של חיילים צעירים, בני עמנו, שנפלו בקרבות? זהו מגש הכסף הארור, שעליו נערכה עקדת 2014. רשלנות בכל מקום, רצח ילדים ללא הבחנה, נגמ"שים מרופטים ונטולי מתכת? את כל זה ניתן לתקן. אז מה הלאה? נקשיב שוב ושוב לנאומים הצ'רצ'יליאניים של בנימין נתניהו, שכבר היו לנו לזרא.
השר גדעון סער מזהיר אותנו בגלוי בפני אופק מדיני. זוהי עליית מדרגה. בפעם הראשונה ששר בכיר מודה בגלוי שהוא חושש מהסדר, כל הסדר, ומעדיף להקריב חיילים צעירים וילדים עזתיים בכל כמה שנים. ישנם פרשנים שטוענים עכשיו שהיינו צריכים להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית. זה היה ברור מהרגע שבו הוקמה הממשלה הזאת. נתניהו לא חשש מהקצנה של הרשות, אלא מהתמתנות יחסית של חמאס. הרי הקמת ממשלה משותפת מאותתת על שאיפה פלסטינית לקבל הכרה בינלאומית מקיפה, לנצל אותה להישגים מדיניים כלכליים, ובסך הכול לפעול בתוך מסגרת מוסכמת ומוכרת מבחינה משפטית? כדי לסכל את המזימה הנוראה הזו רצחה הממשלה מאות ילדים בעזה, והקריבה את בנינו. תוצאת התיקו במלחמה הזאת מסמלת את סוף ההרתעה הישראלית כגורם מכריע ביחסי הכוחות בין הצדדים. הפכנו למדינה מצורעת, כדי ששר השיכון אורי אריאל יוכל לבנות התנחלויות כאוות נפשו. אריאל הוא עסקן ממולח בשירות המטרות ההרסניות ביותר לגורל אזרחי המדינה. הוא מנצל את חולשת הצד השני (שקיים רק באורח תיאורטי) בזירה הפוליטית הישראלית. אם עמיר פרץ, שנחשב בעבר ליונה, יושב בממשלה הזאת ונותן בכך גושפנקה לכל פשעיה, הוא לא יוצר גרעין אמיתי של אופוזיציה בתוך הרשות המבצעת. למען האמת, אין בכלל דבר כזה: ישיבה בממשלה דורשת מכל השרים לציית להחלטות הרוב. לכל היותר מותר למלמל כמה משפטי הסתייגות עמומים. על ציפי לבני חבל לבזבז מלים: מי שהאמין שהיא יונה צחורה שמקדמת "תהליך מדיני", היה נאיבי.
בנימין נתניהו ומחמוד עבאס, 2010 (מקור)
כיום מתחלק הימין לשלושה חלקים: תומכי התהליך המדיני עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית; תומכים למראית עין, שמבינים שהרשות איננה מסוגלת לספק את הסחורה ושישראל איננה מוכנה להתעמת עם המתנחלים; מתנגדים גלויים של כל התקדמות ושל כל ויתור. מובן שישנן גם תת-קבוצות. בתוך תומכי התהליך מקננים פרגמטיסטים בעיני עצמם, שמקווים בסתר לבם שעצם קיום השיחות יבטיח שקט יחסי בתוך המדינה. חשוב להם שמחלקת המדינה האמריקאית תכיר בהם כגורם ממתן; זה מבטיח ביקורים מרופדים ונוחים בוושינגטון ונגישות לתקשורת בארצות הברית, כאנטי-תזה לקיצונים. התומכים למראית עין ארזו כבר את כל רכושם, צררו במזוודות את ההון הפוליטי שלהם, כדי להצטרף לצד המנצח בעימות הפנימי. המתנגדים הגלויים מתחלקים לשתי קבוצות: קבוצות ומפלגות הימין שיש להם נכונות להילחם עד הסוף למען כל מבנה, צריף, אוהל או חושה בשטחים; ואנשי ימין מסוכנים לא פחות, שיושבים בתוך הממסד, מחלקים טובות הנאה למגזר הפנטי וקובעים עובדות בשטח.
אריאל או נפתלי בנט יצרו בעצם גרילה עירונית בתוך הרשות המחוקקת והמבצעת, שיודעת להגדיר את יעדיה וגם את הדרכים להגשים אותם. דיבורים מגומגמים על "שלום" הם מוּתרים רק אם ברור שהם נועדו להרגיע את "האויב האמריקאי" לזמן ידוע. כל צעד מעשי לקראת הפלסטינים הוא מעשה בגידה, גם אם לא כדאי להגדיר אותו כך מטעמים טקטיים.
כך הפך המושג "מלחמת ברירה" לעוד כלי נשק בארסנל של הימין הקיצוני. אחרי שהצליחו לשכנע את המרכז הרופס לקבל כמובן מאליו את ההגנה על השטחים הכבושים ועל ההתנחלויות, כאילו היו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, המושג "ברירה" איבד את משמעותו. כל שרי העבודה אימצו מושגים כמו "יהודה ושומרון", וכך עשה גם הצבא. מלחמת 2014 נעשתה לאבן פינה מוצקה בתהליך, המדיר את אסכולת המחשבה השמאלית מהדיון הציבורי על גורל המדינה.
יו"ר מפלגת העבודה בוז'י הרצוג אמר השבוע שיש צורך ב"צוק איתן מדיני". המושג הזה כל כך חלול, עד שקשה אפילו לבטל אותו כעפר הארץ. מה רוצה הרצוג? להבטיח לחמאס בעזה את כל מה שלא קיימנו בהתחייבויות לרשות בגדה? זה אפילו לא מצחיק.
אנשי המרכז הלאומני כמו הרצוג, שנעלמים מהוויכוח המהותי בעת מלחמה, הם פשוט לא רלבנטיים. הגיע הזמן להבהיר כאן שאין הרבה טעם בהטפות של מרצ וכמה מיוני העבודה, שרק "דיון רציני" עם הרשות הפלסטינית יניב תוצאות. אבל מה יש להרצוג להביא לשולחן המשא ומתן עם עבאס? אין לו רוב לפירוק ההתנחלויות, הוא לא מוכן לדון עם הממשלה המשותפת של פתח וחמאס, אין לו אפילו רעיון אחד לקידום השלום. את זה ניתן לומר, בשיפוצים קוסמטיים מסוימים, גם על מרצ, המאכזבת מאוד בימים אלה.
לא יתקיים תהליך שלום בשיתוף פוליטי עם המתנחלים ותומכיהם. תוכנית שלום מציאותית לא תזכה לרוב בציבור ובכנסת, עד שיתחולל אסון נוסף, שיעלה גם הוא בחיי בנינו ובניהם. העסקנים יכולים לצחוק, אבל יבוא יום והם יתחננו בפני ארצות הברית והאו"ם, שנקבל שלום בתנאים הבאים: 1. כמחווה של רצון טוב עלינו לפרק כמה התנחלויות גדולות בגדה. 2. עלינו להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית, כפי שעשו ידידותינו בעולם. 3. עלינו לגייס את המערב לתוכנית מרשל חדשה לעזה, כדי לשקם את ההריסות, לבנות מחדש את בתי החולים ובתי הספר ולספק מזון לאוכלוסיה. 4. יש להכיר בנכבה הפלסטינית, ולסייע במציאת פתרון לפליטים. 5. ובפעם האלף, יש לרקום תוכנית לפיוס האזרחים הערבים, ולגייס את עזרתם כגשר לשלום עם הפלסטינים ועם כמה ממדינות ערב.
אפשר כמובן לגחך, או לטעון שגם מרצ לא תסכים לתוכנית כזאת. זה לא מעלה ולא מוריד. השתתפתי בשעתו בוויכוח פומבי מול שולמית אלוני, שלא הסכימה בשום פנים למשא ומתן עם אש"ף. לימים הפכו מנהיגי מרצ לאורחים קבועים ברמאללה. לדעתי הציבור המתון בארץ (יהודים וערבים) הוא די חזק מכל הבחינות. המאבק טרם הסתיים.
- פורסם בכל העיר, 8 אוגוסט 2014
מפת הזוועות ומספרים, מה BBC
http://www.bbc.co.uk/news/world-middle-east-28666562
היה זה הבדרן האמריקאי ג'ורג' קרלין שהציע לצמצם את 10 הדיברות לאחת בלבד: אל תגרום לאחרים מה ששנוא עליך – ולהסתפק בזה. ואכן אמפתיה היא המקום להתחיל בפיוס. ראש ממשלת ישראל חייב לעמוד (בהאג) לפני העולם ולבקש סליחה ומחילה מהעם הפלסטיני, מהעולם כולו ומהאלוהים שאין לו. נראה למישהו שזה יבוא מבפנים ובלי לחץ מבחוץ? בחלום המיידלה שרה'לה בצאת הכוכבים.
הרי הכל פשוט
אם הגזענים מעזה לא היו יורים טילים אז לא היו שום קורבנות בעזה
הטענה היחידה כלפי ישראל שזה לא מידתי
כלומר
אם נהרגו בעזה 2000 איש אז בישראל צריכים למות לפחות אלף
וכאן שוב אנחנו נגררים להשוואות של דם וסבל בסגנון החמס וה-BBC
——————————————————————————————–
אנשי החמס מדברים על המוות כחלק מהטקטיקה שלהם לגבור על ישראל
ברור שכל אזרח שנפגע בעזה פוגע במטרות הצודקות של ישראל
במקום לחשוף את החמס כגורם העיקרי לסבל ולמוות השמאל הרדיקלי מנצל את המוות למתקפה על ישראל
על השמאל לתקוף ולגנות את החמס בדיוק כמו שמגנים את ישראל
ומכיוון שהדבר לא נעשה המסקנה ברורה
השמאל חבר לחמס ולמטרותיו ואינו מסוגל לטעון טענות מוסריות
אם לא היה מצור גזעני, אם לא היה כיבוש גזעני , אם לא אפרטהייד גזעני אם לא היה טיהור אתני גזעני ומחנות פליטים גזעניים אז לא היה יורים טילים…
בדקתי את הצעתו של קרלין (אישית לא סבלתי אותו, משום שאצלו הפוזה הייתה דומיננטית ביחס למסר) ומצאתי שיש לנו בעיה:
קח למשל פונדמנטליסט איסלמיסטי שממש אבל ממש, שנוא עליו שלא עושים ברית מילה לאישה…
בראבו. בדיוק מה שצריך להגיד!!
וביטוי חדש לגמרי המנסח בצורה יפיפיה את המציאות "……….אריאל או נפתלי בנט יצרו בעצם גרילה עירונית בתוך הרשות המחוקקת והמבצעת, שיודעת להגדיר את יעדיה וגם את הדרכים להגשים אותם. דיבורים מגומגמים על "שלום" הם מוּתרים רק אם ברור שהם נועדו להרגיע את "האויב האמריקאי" לזמן ידוע. כל צעד מעשי לקראת הפלסטינים הוא מעשה בגידה, גם אם לא כדאי להגדיר אותו כך מטעמים טקטיים………" – אלה החלוץ בפני המחנה של הביב.
מימי של"י ראיתי את חיים ברעם כדמגוג קל לשון. כנראה שהתבגר מאז. נותוח אמיץ ובוגר.
הנתוח של חיים כרגיל נכון , בהיר, פשוט וקל לתפיסה. בנתוח זה גלומה למעשה העובדה שהשמאל הישראלי, ירד ליגה. כלומר כל הפרשנויות בדבר הליגה הבכירה תהינה מעתה רק על מאבקי צמרת ותחתית של קבוצות ימין הנאבקות בה. כיצד נצחה מכבי חירות את ביתר התנחבלותה וכיצד סקצית בנט יצתה בתיקו רב שערים עם הכוח ליברמן. גם מאבקי השרדות בין קבוצות כאפועל (קפריסין נישואים אזרחיים) לפיד וברית מכבים עתיד בוז'י, לא יעלמו מעיני הפרשנים המקומיים. אך קבוצות כהפועל סוציאליזם או הסתדרות איחוד או בני הכפר הפועלים?… אותן גם עם מיקרוסקופ לא נמצא לא בליגה ב' ולא בליגה ג'… אנשים חכמים מסרבים היום להציג עצמם (ובצדק) , כסוציאליסטים, משום שמעבר למילה בלתי מוגדרת זו הכל אפשרי במסגרת הפקה פקה ובכן למה להתבזות? כך גם בנושא הדמוקרטיה כולה מילה מחורטטת שכל טורקמדה, או פול פוץ יכול להתנאות בה היום מבלי לצאת מחויב. אם כך למה להתלכלך? אז עם מה נשארנו? עם קיביצריות בזויה, המנתחת את המכניזם של השאול הקפ"חי הפוער פיו ומאים לבלענו תמימים כיורדי בור. מויחל טויבעס. תמיד אמרתי שכדורגל זה חוליגניזם ושום דבר טוב לא יצמח ממנו.
חוץ מהמסקנה הסופית שאני לא שותפה לה, וההנחה המוסווית שהדוד סם רוצה שיהיה שלום במזרח התיכון, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני מסכימה עם כל מה שכתוב, עם הניתוח המפוקח. אולי זוהי סופה של האופטימיות הברעמית חסרת התקנה?:) אם כן, ברוך הבא למועדון!
טור נכון כהרגלו, אני חולק עמך באשר למרצ. היא אמנם לא קראה במפורש לילד בשמו- פשע מלחמה קולקטיבי צרוף, בין היתר בעקבות התלות בקול הליברלי הלא שמאלי בהכרח, אך יצאה נגד המבצע מהיום הראשון וחברה למפלגות הערביות להצעת אי אמון בממשלה. עם זאת, בוז'י הרצוג וחבר מרעיו בעבודה, כצפוי, התקרנפו מן היום הראשון והגנו על כל מעשי הטבח בהובלת נתניהו ובוגי. מוטב גם לא להכביר מילים על הציניות המבחילה שטמונה בקריאה למנף את צוק איתן על מאות ילדיו הטבוחים למטרות של "שלום".
מדוע חשוב כל כך לאיש הקורא לעצמו איש שמאל להציג את הכשלון החמסניקי כנצחון , צה״ל חיסל תשתיות טרור שנבנו במשך שנים והושקעו בהם מאות מליונים ועם כל הכאב על כל נפגע הפגיעה בישראל מינימלית שבמינימלית
מהיבט אחר בההנחה הפסימית ביותר יתקיים שקט יחסי לישראל של מספר לפחות , תזכורת קטנה הסכמי אוסלו הביאו פי 300 הרוגים אזרחים לישראל מאשר נפגעי המבצע הנוכחי ואם המבצע הנוכחי הוא כשלון הרי הסכם אוסלו הוא קטסטרופה.
אם שואלים אותי כאזרח ישראלי אני מאחל לחמאס עוד כמה נצחונות כאלה וכנראה שאחריהם ישרור שקט לשנים ארוכות יותר, כן יש לעזתים פתרון פשוט והומני להעיף את משטר החמאס הלאומני גזעני ופנאטי דתי לכל הרוחות כפי שנעשה במצרים , ישראל אינה יכולה ואין זה מתפקידה לפעול או לסייע בנושא
הגישה הנאיבית והסלחנית של הומניות כלפי אומות רצחניות תביא לשינוי המצב פשוט לא עובדת וחבל
ולאור התמיכה הרחבה של העזתים בחמאס שהשכם והערב מכריז על רצונו להשמידנו גורלם נמצא אצלי בסולם הרחמים ברמה ט לאחר המיסכנים באפריקה מזרח אסיה ודרום אמריקה ואת מקומם בסולם זכו ביושר
אם 66 שנה לא ידעה ישראל לרצות, אפילו לא לדקה אחת, בשלום אז למה שתרצה עכשיו? או מחר?
השקרנית המחליאה היא רק אוהבת להתכונן למלחמה הבאה. סוס מת, מהפצצות או מכינון ישיר, יותר חי משלום ישראלי. לפני ימים אחדים בא לכאן אחד קוראים אותו 'חוקן יבש' וביאר לנו, על רטוב, מהו השלום הזה.
"יש להכיר בנכבה הפלסטינית, ולסייע במציאת פתרון לפליטים"
לשיקום הפליטים מוציאים כבר קרוב ל-70 שנה סכומי עתק ללא שום אופק שהוא – אין שום נסיון או כוונה או ענין לפליטים עצמם בשיקום כזה, הם רק רוצים את ה"בתים שלהם חזרה", ואין אף מנהיג פלסטיני שיעז להעמיד אותם על חוסר בתוחלת שבכך ולסייע להם להשתקם במקום בו הם נמצאים כיום.
זה פער הרבה יותר עמוק בין הצדדים משאלת חלוקת ירושלים או קו הגבול המדויק. בנוסף, העמדת התביעות הפרטיות האלו כלאומיות כביכול מעידה שאין תודעה לאומית אמיתית בצד השני, כפי שהיתה בצד הישראלי כבר עם הקמת המדינה – הבחירה להעמיד את העצמאות המדינית לפני האינטרס הפרטי, כי העצמאות הזו אמורה לשרת את אותו אינטרס פרטי בסופו של דבר יותר מאשר אותה פיסת קרקע פרטית.
בדברו על הכורדים והסורים אמר אובמה לתומאס פרידמן, כתב הניו-יורק טיימס:
״אם לא ניתן להם נוסחה שתדבר אל שאיפותיהם הלאומיות, לא נוכל להימלט מהבעיות״.
אותו דבר בדיוק צריך היה לומר על שאיפת הפלסטינים להיפרד מהמצור שאהוד ברק הטיל לפני 7 שנים. אלא שאובמה מודאג רק ״אם ישראל תשכיל לשמור על המסורת הדמוקרטית שלה״, שלדעתו ״משקפת את הערכים הנעלים של מקימי מדינת ישראל״. וברק אובמה אינו מתייחס לטיהור האתני שפקד בן-גוריון לעשות לפלסטינים (״בהינף יד״) על אלופי הצבא הצעיר, ובהם יצחק רבין, ב-1948, בשם אותם ״ערכים נעלים״.
כשהוא נשאל מדוע אינו מפעיל לחץ על נתניהו אמר אובמה: ״המלחמה העלתה את הפופולריות של נתניהו לשיא חדש״. אבל מדוע אובמה לא עושה דבר להחליש את נתניהו, שהשתלח בו ותמך במתנגדו מיט רומני? – על כך אובמה לא נשאל. . . הוא הסתפק באמירה ש״המנהיגים יצטרכו לחשוב על היום שאחרי, וזה אחד הדברים שפוליטיקאים הכי מתקשים לעשות״. אכן כך. רק חבל שאובמה לא מפסיק לשלוח נשק חינם-אין-כסף לצבא של נתניהו שלא חושב כך.
הפלסטינים לא מכירים בזכות היהודים למדינה אבל אתה דורש הכרה בזכותם הלאומית ?
הפלסטינים לא מוותרים על זכות השיבה לתוך ישראל אבל תובעים מדינה בגבולות 67 ריקה מיהודים.
הטענה על גירוש וטיהור אתני הוכחה במחקרים היסטוריים ואפילו בבתי משפט כעלילה כוזבת.
(היה גירוש בלוד והיה גירוש באשקלון ולא מעבר לכך)
העובדות הן שהפליטים שברחו ללבנון ולגדה רצו לחזור לבתיהם ברור מכאן שלא היה גירוש
אם היה גירוש הם היו פוחדים לחזור.
מצור ? כל יום נכנסים לעזה מאות משאיות מזון ישראל מספקת מים וחשמל ובכל זאת
מה שמענין את החמס זה לחטוף חילים וליצר טילים…
המגבלות שישראל מטילה על עזה מטרתן למנוע הברחת נשק נקודה.
ראיה חד צדדית זו גזענות …תמיכה בארגון גזעני דכאני בשם הסבל של תושבי עזה
נתעבת (הסבל של עזה אינו קשור לישראל אלא לריבוי האוכלוסיה הנובע מדיכוי נשים)
היהודים לא מכירים בעליונות הארית ובזכותם למרחב מחיה אז אנחנו נכיר בהם כאזרחים או כבני אדם? ועוד אחרי שחלקם הלכו והטמינו פצצות מתחת לפסי הרכבת ששם עוברת שיירת צבאית גרמנית? זו רק הוכחה שהניתוח שלנו צודק והיהודים כל הזמן חותרים תחתינו במסווה של רצון בשיוויון ואמנציפציה. כל מה שהם רוצים זה להרוס את האומה הארית מבפנים ואז להשתלט עליה. כל המטרות שלנו זה לחנך ולעצב ולישב מחדש את העם היהודי לא לכרסם את האומה הגרמנית הנאורה, המוסרית. אם הם לא היו מסכנים את שלומנו בפרט ושלום העולם ככלל, לא היה לנו שום דבר נגדם. אנחנו לא גזענים, אנחנו פרגמטיים.
וחוץ מזה עלי, הייתי מאוד מעוניינת לדעת אם אתה המשיח מערוץ 7 או שיש לך כמה ספקות שאוכלים אותך ולכן אתה פה?
הפלסטינים לא מכירים בזכות היהודים למדינה אל חשבון הפליטות שלהם
אתה בטח היית מסכים להיות פליט ושאחרים יחגגו את יום העצמאות שלהם על האדמה שממנה גורשת
השאר, הכל נובע מכך…
תשמע, אני לא חיה בישראל. זו בעיה שלך ושל הילדים שלך. לשכנע אתכם שהשמיים הם כחולים, יהיה בלתי אפשרי כי כל החיים לימדו אתכם שהם ירוקים. הצ'אנס היחיד שלך זה לשים את כל מה שלימדו אותך רגע בצד (כמו שעשה דקרט לפני 400 שנה אם יש לך קצת רקע בפילוסופיה) ולהתחיל לחשוב מאפס, לא לפחד,לתת להגיון הבסיסי שמוביל אותך בחיי היומיום, להוביל אותך גם עכשיו. אני יודעת, זה מפחיד, עברתי את זה בעצמי לפני 10 שנים. בכיתי ימים ולילות. אבל זה הצ'אנס היחיד, לא משנה כמה תקרא פה, זה לא יעזור, כי מבנה המחשבה שלך לא רציונלי (ולא באשמתך).
נאמר שהתוכנית שלך תתבצע [ אשר המאמין] והחמאס ישתלט על הגדה גם ואז…….. וזה סנריו לא בחלום זה עלול לקרות מזרח התיכון הולך ונעשה דתי קיצוני ולא הולך לכיון של דמוקרטיה
https://www.youtube.com/watch?v=3dv7TG8urrs
אני נזכר בדבריו של חים ברעם על קברו…של מאיר וילנר ומרשה לעצמי לפקפק בשיקול דעתו.
להספיד ללא מצמוץ אדם שכל ימיו היה תומך עוור של השלטון הרצחני ביותר במאה 20 מעיד על תמימות נוראה במקרה הטוב.
בואו נניח שישראל תנהג לפי עצתו ואף מעבר לכך תסוג מכל לגבולות 1967 ו "ותשתתף בפתרון בעית הפליטים" לאחר שתכיר בחלקה בנכבה האם אז החמאס יתרצה ?
החמאס לא השתנה ולא ישנה את האידואולוגיה שלו. זו אמת עצובה וקשה אך זוהי האמת. מדוע לא להאמין במה שהארגון הזה כותב ואומר קרי רצונו במדינה איסלאמית מהים עד הירדן
2 מדינות לשני עמים?
איפה חיים ברעם של מדינה דו-לאומית?
שחי עם ערבים עוד מלפני 67'?
התרשמתי כ"כ מעמדותיך דאז!
לדעתי זה הפתרון הנכון שמטרתו להציל את הדמוקרטיה היחידה במזה"ת
אמיר, הייתי מחזק דבריך ואומר שמדינה דו לאומית שאינה סוציאליסטית לא תיכון כאן. הייתי מוסף גם שאין דמוקרטיה שאננה סוציאליסטית משום שהסוציאליזם נשען על שורשי העשב וגם הדמוקרטיה חיבת להשען עליהם, אחרת יווצר מצב בו רק קבוצה של שלוחי בעלי הממון יוכלו להציג מועמדותם להנהגת הצבור. חיים ואיתו רבים אחרים כאן (ואין כאן רצון להעליב, או לפגוע) , דומים לבוגרי איזו מלחמה מלפני שנים רבות. שעדין אחת לכמה זמן נפגשים בפגישות מחזור, אליהן הם מגיעים עטורי סמלים ואותות. הם אפילו זוכרים את המנון הגדוד. למרות ששכחו מזמן מאיזה צד הרובה יורה או המטאטא מנקה…