לכבוד רב אלוף בני גנץ
הרמטכ"ל
צה"ל
שלום רב,
לפני כ-8 שנים, קיץ 2006, נפגשנו במחנה תל נוף לקראת הצניחה לים סמוך לחוף תל אביב לציון 50 שנים לצניחה במיתלה, הצניחה הקרבית היחידה בתולדות מלחמות ישראל. נמניתי עם עשרת הותיקים שצנחו במיתלה במלחמת סיני 1956, וצורפו לצניחה החגיגית. (לאחר שהביאו אישורים רפואיים כי הם כשרים לצניחה). למיטב זכרוני כמעט כל אלופי המטכ"ל השתתפו בצניחה. ח"כ איתן כבל, שכיהן כשר בלי תיק, השתתף אף הוא בצניחה, הגם שלא צנח במיתלה.
גדעון ספירו צונח במתלה פעם שנייה, 2006
השתתפותי בצניחה החגיגית לא נבעה מטעמי נוסטלגיה, אלא הייתה בעלת מטרה פוליטית. כעיתונאי היה ברור לי כי הצניחה תזכה לכיסוי תקשורתי ניכר וראיתי כאן הזדמנות להעביר מסר אותו גיבשתי עם השנים כתוצאה מלימודים, קריאת מסמכים היסטוריים ואימוץ השקפת עולם השמה דגש על שלום וזכויות אדם ומגלה חשדנות כלפי בעלי שררה בכלל, ולקראת יציאה למלחמה בפרט.
ומה גיליתי עם השנים? שבצניחה במיתלה בכלל לא הגנתי על ישראל אלא הייתי פיון בקנוניה שרקחו מעצמות קולוניאליות מתפוררות, צרפת ואנגליה, עם ישראל, במטרה לבטל את הלאמת תעלת סואץ עליה הכריזה ממשלת מצרים. במלים אחרות, מבלי שביקשו את הסכמתי הייתי חייל בשירות הוד מלכותה מלכת בריטניה ומה שנותר מהאימפריות הבריטית והצרפתית.
חבריי שנהרגו במלחמת סיני 1956 הקריבו את חייהם לשווא, למטרה לא ראויה. הם לא הפנימו את הרעיון כי החיים הם מתנה חד פעמית, ואין הזדמנות שנייה לאחר המוות. המסר שלי לבני ה-18 שמתגייסים לצבא ורצים כגלמים למוות, לעצור, לחשוב ולברר היטב מה מטרות המלחמה, לא להסתפק בפתפותי ביצים של מפקדים על הגנת המולדת, אלא ללכת ולקרוא מה אומרים החולקים על הממשלה. אם הגעתם למסקנה כי מדובר במלחמת שולל כמו בלבנון, בדיכוי עם אחר כמו בשטחים הכבושים, אל תלכו, אתם בעלי הבית על חייכם ואל לכם לתת לצבא להחליט מי לחיים ומי למוות. מול תכונת העדר לרוץ ל"אקשן", תחשבו מה אתם מפסידים כאשר חייכם נקטלים בגיל כה צעיר ואלו חוויות מסעירות מצפות לכם בחיים אם תסרבו לסכנם על מלחמות שווא. ותמיד תזכרו: הגנרלים השולחים אתכם למלחמות לעולם לא מסכנים את עצמם. הם תמיד מחוץ לשדה הלחימה. מחשבות אלו היו המצפן שהוביל אותי להימנות עם מייסדי תנועת "יש גבול".
כפי שצפיתי, המסר שלי קיבל הד תקשורתי, הן בעיתונות הכתובה והן באלקטרונית.
כאשר מונית לרמטכ"ל היית באופן טבעי אישיות מסוקרת, וצוין בהבלטה שאתה בן לניצולת שואה. נתון זה נטע בי תקווה שמא אנו מקבלים רמטכ"ל מדגם חדש, כזה שידו לא קלה על ההדק ורוח המפקד תכלול הנחייה להקפיד שלא לפגוע באוכלוסיה אזרחית, שהרי אתה בוודאי מודע לתמונות מתקופת השואה המראות יהודים עם תינוקות בידיהם נמלטים מהפצצות כשאימה נסוכה על פניהם. לא תרצה, כך קיוויתי, שכהונתך תוכתם בתמונות כאלו.
כגודל התקווה עומק האכזבה. לא עמדת בפני הפיתוי ותסיים את כהונתך כאשר אתה מוריש לבאים אחריך מלחמה על שמך, מלחמת גנץ הראשונה, לתפארת מדינת ישראל. לתפארת? קצת מוגזם. אין לי ספק כי כמו כל גנרל אתה רוצה להשאיר אחריך "בובה של מלחמה", שהכל דופק כמו שעון, שכל המטרות מומשו, שהצבא וחייליו גילו תושייה ומחשבה מקורית, שתהיה הסכמה מקיר לקיר בדבר צדקתה, שישבחו ויהללו את הגאון הצבאי שפיקד על הצבא, והחשוב מכל, האויב הובס, נכנע וביקש סליחה. מלחמות כאלו יש בעיקר באגדות. מלחמת עזה השלישית שקיבלה את השם "צוק איתן" לא השיגה את יעדיה. מטרת המלחמה המוצהרת הייתה להפסיק את ירי הרקטות לישראל. היעד הזה לא הושג. תוך כדי לחימה שונתה המטרה והיא התרכזה בחיסול המנהרות שחודרות לישראל. בשביל זה לא היה צריך להחזיר את עזה לתקופת האבן וניתן היה לפתור את הבעיה בלי מלחמה כלל. המכון הגיאולוגי הציע לצבא ציוד אמין לגילוי מנהרות. היה צריך ללכת עם הציוד לאורך הגדר, לגלות את המנהרות ולסתום בבטון מזוין את פתחי היציאה ושום חמאסניק לא היה יכול לעבור. הצבא דחה את ההצעה.
אתה מרבה לשבח את תפקודי הצבא ופיקודיך חוזרים ומשננים את הטקסט. לא השתכנעתי. זה מזכיר לי אדם הולך בחושך, מפחד פחד מוות וצועק כל הזמן אני לא מפחד. ראיתי תמונה שונה של מאבק בין השמן והרזה. צבא הפלישה הישראלי, שמן, פלגמטי, נע בכבדות, מצויד בכלי נשק חדישים עם כוח אש אדיר. מולו ניצבים לוחמי החמאס, דלי אמצעים, רזים ועל כן יותר גמישים. על מנת לשרוד את להבות האש שהכלים של צבא הפלישה פולטים, הם נאלצו בעל כורחם לאמץ את הכלל המופיע במקורותינו בתחבולות תעשה לך מלחמה. הבסת החמאס נראית לי מטרה ראויה, כפי שאני רואה מטרה ראויה בהבסת המקבילה הישראלית "הבית היהודי", ובהבסת ליברמן ומפלגתו, ובהבסת המתנחלים וכל תומכי משטר הכיבוש והאפרטהייד, ובהבסת החילוני המזויף לפיד שהמליך לתפקיד שר החינוך רב מתנחל מפגר (במובן של נותר מאחור), אבל לא בשיטות שהדגל השחור של פשעי מלחמה מתנוסס מעליהן.
עתה מגיע הגרוע מכל. מבצע "צוק איתן" ייזכר לדיראון עולם בגלל מעשי הטבח באוכלוסייה אזרחית. שדה הקטל מונה לפי שעה כאלפיים הרוגים ועשרת אלפים פצועים. לא מספר סופי. כל יום מתגלות עוד גופות מתחת להריסות. אחוז הילדים בקרב הקורבנות הוא מבהיל. שכונות נמחקו, משפחות שלמות הושמדו, מתקני האו"ם, עמוסים בפליטים שנסו מההרג הברוטלי, הופצצו.
המקרה החמור מכולם היה ברפיח. לוחמי חמאס שבו חייל מצבא הפלישה. במלחמות נופלים לוחמים בשבי ולאחר סיומן, מתנהל מו"מ לחילופי שבויים. האם השבוי חי או מת, את זאת לא ידעו. מפקדי צבא הפלישה החליטו להפעיל את נוהל חניבעל שעוסק במקרה של חטיפת חייל. אש תופת נורתה מכל הכלים, תותחים, מרגמות, טילים נגד אוכלוסייה אזרחית. החוטפים כבר מזמן נעלמו במנהרות אבל ההפצצות ללא אבחנה נגד אוכלוסייה חפה מפשע נמשכו.
אני מצטט מעיתון הארץ: "תושבי רפיח דיווחו שהם נקלעו למלכודת אש שלא ידעו קודם; צה"ל הפגיז והפציץ בתים על יושביהם ללא כל אבחנה, וכשניסו להימלט מהבתים הפגזים והפצצות השיגו אותם ברחובות, גם כן ללא אבחנה. "כל הבתים רעדו, כמו ברעידת אדמה" סיפרו תושבים ל"הארץ". ,הצבא השתגע" הגדירה את המצב אחת מתושבות העיר, "הוא השתמש במטוסי אף-16, במסוקי אפאצ'י, במל"טים, בירי תותחים ובירי מספינות קרב. רצנו והפגזים אחרינו, לא היה מקום להסתתר".(הארץ 3 באוגוסט 2014). ירו על בתי חולים, אמבולנסים, תוצאות הטרוף הזה:לפחות 123 הרוגים בהם 30 ילדים וחמש מאות פצועים (הארץ כנ"ל ידיעה מאת עמירה הס).
אם כך נראה נוהל חניבעל, הרי שמדובר בנוהל נפשע שיש להסירו מפקודות הצבא. התופעה של צבא כובש המאבד כל רסן וטובח כנקמה באוכלוסיה מקומית מוכרת גם ממקומות אחרים. הכובש הגרמני עשה זאת במלחמת העולם השנייה בכפר לידיצ'ה בצ'כוסלובקיה ובכפר אוראדור בצרפת.
לאט לאט דולפים סיפורים נוספים שלא משפרים את דימויו של הצבא. חיילים לקו בביזה וגנבו כספים ממשפחות פלסטיניות. אם מישהו עדיין משתעשע באמירה שהצבא הישראלי הוא המוסרי בעולם, הרי מלחמת עזה השלישית שמה קץ לתעלול הזה.
בעת שרותי הצבאי הייתי בין שאר תפקידי גם המ"כ של דן שומרון, לימים רמטכ"ל שבכהונתו פרצה האינתיפאדה הראשונה. ב-19 באוקטובר 1988 פורסמה תמונת גופתו של זיאד פאיז חאג' מוחמד ילד בן ארבע וחצי משכם,שנהרג מאש חייל ישראלי שעה ששיחק ליד ביתו. הוא צוין כצעיר הרוגי האינתיפאדה. תבעתי מהיועץ המשפטי דאז, יוסף חריש, לפתוח בהליכי חקירה נגד שר הביטחון יצחק רבין, הרמטכ"ל דן שומרון, האלופים עמרם מצנע ויצחק מרדכי, בגין הפרות חמורות של זכויות אדם.
יוסף חריש, כמה מפתיע, לא נענה לתביעתי אבל היא הולידה חליפת מכתבים נוקבת ביני לבין עליזה מצנע, אשתו של האלוף, שפורסמה במלואה בשבועון "העולם הזה" (21 בינואר 1989: חלק ראשון, שני, שלישי). בשעת כתיבת שורות אלו, קראתי שוב את מכתבי לעליזה מצנע (מיום 1 בינואר 1989), ולצערי הוא רלבנטי עד כאב גם כיום. כתבתי לדן מכתב מחאה אישי ובו אני מציין, בין השאר, שכמפקדו לשעבר לא לימדתי אותו לירות על ילדים. הצעתי לו להתפטר, להצטרף ליש גבול ולהטות כתף במאבק נגד הכיבוש, המדרדר את ישראל לחברה אלימה וגזענית. הוא לא קיבל את הצעתי. מאז ועד היום נהרגו למעלה מאלף ילדים פלסטינים מאש צבא הכיבוש, כולל תינוקות בני יומם ונשים בהריון שהיו על סף הלידה. איש מצמרת צבא הכיבוש לא הועמד לדין. בדיוק בשל כך הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי.
בישראל אתה נהנה מחסינות, אולם בחו"ל יש ליוזמה פרטית יותר מרחב. אם פעילי זכויות אדם יזהו אותך בחו"ל הם יעשו כל מה שהחוק מתיר להם כדי להסגירך לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שיחליט האם מלחמת גנץ הראשונה חרגה מדיני המלחמה לעבר פשעי מלחמה.
הפטפטת הבלתי נגמרת בטלוויזיה וברדיו הייתה לי לזרא. נושא אחד לא החמצתי, והוא הדיווחים על ההלוויות. שמעתי בקפידה את ההספדים של הורים, אחים ואחיות, חברות וחברים. הלב נקרע והעיניים דומעות, ולא היו לי דברי נחמה זולת הצער על חיים צעירים שנקטעו טרם זמנם. לא שכחתי כי גם לאלפיים ההרוגים בעזה יש לכל אדם שם, ובושתי בשידור הציבורי שסירב לשדר תשדיר של "בצלם" המקריא את שמות הילדים בעזה שנהרגו. איזו אטימות.
העיתונות מרבה לעסוק בסוגיית גיבורי המלחמה. מחפשים גיבורים והסיפורים זורמים: חייל א' קפץ כאן, חייל ב' קפץ שם, חייל ג' הרג מטווח אפס וחייל ד' ראה את המוות בעיניים ויכול לו, וכך הלאה. אבל הגיבורים האמיתיים הם אלה שסירבו להשתתף באורגיית ההרס וההרג.
לא ממש מבין מדוע אתה מתהדר באותה צניחה של קיץ 2006,ומכל מקום כמי שסייע בהצנחתך
אני אני רוצה להביא ציתות של אחר
"אם השאלה היא אימא שלי בוכה..או אימא פלסטינית בוכה ,אז אני מעדיף אם פלסטינית בוכה"
אם זאת הסימטריה אז גם הנאצים יכלו להציב אותה באותה הצדקה
הסימטריות המובלעת בדבריך, מכלוף, היא כה אטומה וטיפשית. חיסלתם כ 1,900 פלסטינים עד עתה למעלה מ 400 ילדה וילד, נשים ואזרחים חפים מפשע שסגרתם בגיטו העזתי. אגב, מדוע אתה מתגאה בסיוע לצניחה?
יש לי חדשות בשבילך, לא הבנת גם שום דבר מהמאמר. הנה סיכום קליט: בקלות מפחידה אנחנו יכולים להגיע למצב שלא אמא ישראלית תבכה ולא אמא פלסטינית תבכה (האחרונה במקרה שהיא נשארה בחיים), בכל זאת אנחנו בוחרים אחרת. למה? את זה תשאל את האנשים שהצבעת להם.
למכלוף, אינני יודע מי אתה ולכן אינני יכול להתייחש לטענתך שסיייעת בהצנחתי. אבל ברור לי כי אתה מתקשה בהבנת השפה העברית, שאחרת אינני מבין מהיכן שאבת את הקביעה כי אני "מתהדר" בצניחה של קיץ 2006. בשום אופן.דומני שאני מסבירבאופן ברור כי החלטתי להשתתף לא נבעה מנוסטלגיה אלא הייתה החלטה פוליטית משום שרציתי להעביר מסר פוליטי שחוץ ממני איש מהמשתתפים לא היה עושה זאת, בלי ההשתתפת בצניחה העיתונאי לא היה מגיע אלי. הערכה זו התבררה כנכונה. עמדתי
הביקורתית באה לידי ביטוי בכתבה.
בעניין האמא הבוכה, אני מכיר את האמירה שאתה מצטט. בעיני היא טפשית עם נופך, גזעני. המטרה שלי הפוכה: ליצור מציאות שאף אמא לא תבכה, לא שלך ולא פלסטינית.
טור מושלם במציאות מאד לא מושלמת. כל הכבוד.
גם הגנרל גנץ – כמו עמיתיו שמתקופה אחרת – רק מילא פקודות…
נפגעו 2000 תושבי עזה אבל 900 מהם הם אנשי חמס
לכלול את אנשי החמס בתוך מנין החפים מפשע נשמע רע מאוד.
הצבא אינו צבא כיבוש ואף אחד לא רוצה לכבוש את עזה.
לעולם לא יהיה שלום עם החמס מכאן נובע שכל מי שרוצה שלום אמיתי ולא הודנה זמנית
חייב לתמוך במבצע בעזה.(הקשקוש על שלום עם החמס הוא אחיזת עיניים וכל מי
שמציע פתרונות של פיתוח כלכלי תחת שלטון החמס הוא שקרן נתעב או שוטה נוסח צמברליין)
לפגוע פגיעה מכוונת בחפים מפשע זה פשע ולכן מנהיגי הפלסטינים חייבים לעמוד למשפט
(רצח 3 תלמידי הישיבה הוא מעשה תועבה שהצית את התבערה )
גם פגיעה בחפים מפשע פלסטינים אשר תוכח בחקירה חייבת להעמיד למשפט את האחראים
(בניגוד לספירו אין לי מושג מה קרה בעזה ואני לא סומך על עדויות של הפלסטינים
ואפילו בצלם טוענים שמספרי ההרוגים המדווחים על ידי הפלסטינים מנופחים).
במלחמת סיני ידוע המקרה שבו החטיבה של בן ארי נעצרה בגלל צלף מצרי אחד
זה מראה עד כמה המלחמה קשה בעזה שבה בכל בנין עלול להסתתר צלף.
להגיד שצה"ל צבא שמן לעומת צבא יחפנים היא הטעיה משום שצה"ל גם כאשר נלחם בעזה מסתכל צפונה ולכל הכיוונים ולא יכול לשחוק את עצמו
חייב להדגיש
יש הבדל עצום בין תפיסת אזרחים קשירתם ואחר כך לירות בהם בראש בדם קר תוך שירה לאומנית מתלהמת או שליחת מחבל מתאבד שיתפוצץ באוטובוס מסעדה או דיסקוטק
לבין הרג אזרחים במהלך מבצע צבאי כאשר אתה נאלץ לבחור בין שלום החילים לשלום האזרחים
כתבה מאד עניינית, בתקופה הקשה שגם אנו הישראלים וגם שכננו הפלסטינים
עוברים.
קראתי את גם מכתבה של אשת ח"כ עמרם מצנע וכמובן את מכתבך לגברת מצנע
לא ידעתי מאומה על אותה תקופה יחסי כובש נכבש,אבל אני נוטה להאמין לך כעתונאי
מקצועי מזה שנים רבות.
עצוב לי מאד בהקשר לעובדות,ונראה לי שאנו החברה הישראלית מאבדים ערכים
שנכתבו עפ"י מגילת-העצמאות.
לך גדעון ספירו המשך בעבודתך העיתונאית, אתה מהווה קרן אור בקצה-המנהרה.
חבל מאד שאנו לא זוכים לראות ולשמוע אותך בערוצי-הטלוויזיה.
אחרי קריאת הכתבה של גדעון ספירו, חובה לקרוא את הכתבה על זאב שטרנהל – מוסף הארץ 8.8.14.
לא יעזור כאן דבר. להאג חיבים להגיע ששת האנשים הבאים ונתחיל דוקא מפלסטין חמאס:
משעל, הניה ודף: על כי גררו עם שלם וקיבוץ אדיר של חפים מפשע למערכת קרב התאבדות שבאה בכלל לשרת מטרות דתיות פגניות, לאומניות פשיסטיות. הם נהלו מלחמתם מאחורי גבו של צבור אומלל וחסר ישע והשתמשו בגוו המוכה שבשכפ"ץ מגן. מישראל: ביבי, בוגי וגנץ: על כי שתפו פעולה עם השלישיה החמסית ויצאו לקרב אכזרי נטול מידתיות בו טבחו ללא רחם באוכלוסיה פלסטינאית חסרת מגן ברדיפתם אחרי "האויב החמסי". וזאת ללא בנית מחנות מקלט לפליטים הבלתי מעורבים במלחמה, ע"מ לאפשר להם מחסה ומגן מההפצצות והקטל האכזרי.
הערה: אם היו ביבי, בוגי וגנץ, בונים מחנות כאלה ומונעים רציחתם של החפים משפע, הייתה גם הצלחתם הטקטית במיגורו הטוטאלי של החמאס, עולה בידם. אלא שזו לא הייתה מטרתם. עבורם החמאס כפרטנר לשמירת שלטונם המעיק ורווי הדמים, הוא יותר ממבורך. הימין הקיקיוני והמתנחבל בישראל נעזר בחמאס הפלסטיני הממאיר. וכאן באתר יש עוד "סוציאליסטים" המחזקים ידי החמאס (משום שהוא " נלחם"בישות "הציונית" "הכובשת" ו"מי שנלחם בה, יש לחזקו").
ולא נזכיר שמות ע"מ לא להעליב.
דברים כדורבנות. ובכל זאת, אני סבור, שאשמת החמאס גדולה יותר וגם אזרחי עזה (כמו הגרמנים שבחרו בהיטלר, כמו האיראנים שבחרו בחומייני וכמו, להבדיל, הישראלים תושבי הדרום שבחרו ביבי ואיווט) נושאים במקצת האשמה. ואולם הוויכוח סביב הענשת אוכלוסיה אזרחית מורכב ומסובך ודורש התייחסות מפורטת שאינה אפשרית כאן. לדעתי, עיקר האשמה בצד הישראלי נופל על בניטו נפתלונה, אביגדור פוטין ומריומה הרגבובית, שלא חדלו לדרבן את נהנתניהו ההססן לצאת למתקפה קרקעית.
האם גם טייסי האף-16 ('מתנת העם האמריקאי') מספרים לעצמם שהם מגיני ״הדמוקרטיה היחידה״ במזה״ת? הרי במלחמה האיומה הזאת אין אף קצין שהוא אדם חושב — כולם משחקים בתפקידי סטטיסטים (שחקנים ניצבים) בסרט של נהנתניהו ובנט. הרי רה״מ ויעלון דחו את הדרישה להסיר את המצור מעל 1,8 מליון האזרחים (שרובם פליטי הנאכבה ב-1948) ו״הנחו את צה״ל להגיב בעוצמה״.
והעולם? אפילו שר החוץ השמרני של שבדיה, קארל בילדט דרש להסיר את המצור! אלא שישראל לא נשמעת לעולם ״האנטישמי״…
הבסת החמאס נראית לי מטרה ראויה, כפי שאני רואה מטרה ראויה בהבסת המקבילה הישראלית "הבית היהודי",
במשפט אח הפך ספירו את כל המאמר היפה הזה על הראש של עצמו כאחד הפרשנים, המלומדים שוחרי השלום והדמוקרטיה וסתימת של סדק של חשיבה עצמאית ביקורתית שאנחנו כ"כ שטופים בהם בזמנים אלו.
החמאס הוא העם הפלסטיני שאינו רואה כל דרך לשחרור מהכיבוש הציוני אלא בדרך המאבק. הבסת החמאס פירושה הבסת העם הפלסטיני על שיוכנע אחרון המתנגדים הנאבקים שבהם.
אצל ספירו האידיאולגיה היא חזות הכל לכן יש לדעתו סימטריה בין החמאס לבין "המקבילה הישראלית". אצל ספירו לא האידיאולוגיה היא שמשרתת את האג'נדה אלא להיפך. הוא כנראה לא יבין את ההבדל שהרי הוא טען שאיננו מרקסיסט…
באידיאולוגיה של החמאס יש כמובן להלחם בדרך המאבק המשותף של יהודים וערבים נגד הכיבוש הציוני ובכך להוציא ממנה את העוקץ אלא שספירו דוקא מאשש אותה בכך ששם עצמו כנציגם הרעיוני של ציונים-יהודים שמאליים ליברלים רדיקלים בצד של "הבסת החמאס"
לסימטריה: אכן, אתה צודק. בין כל שאר חטאיי מופיע בכתב האישום סעיף: הנ"ל אינו מרקסיסט. בכתב הגנה אני טוען כי כל המשטרים שהעלו את מרקס על ראש שמחתם, היו משטרים רודניים בדרגות עריצות שונות. באופן טבעי מתעוררת השאלה, מה יש בכתבי מרקס שמושך את השליטים המרקסיסטים לאלימות כזו? תשובה מרקסיסטית מספקת טרם קיבלתי.
אני לא הייתי מעלה על דל שפתיי את המשפט של סימטריה שחמאס זה העם הפלסטיני. העם הפלסטיני מכיל מגוון של מפלגות ותנועות, שחמאס אחת מהן. תנועת החמאס,שהיא זרוע של האחים המוסלמים, הקימה מעין ישות מדינית, שהוכיחה שוב כי אין מדינת הלכה עולה בקנה אחד עם דמוקרטיה. בנוסף, אמנת היסוד של התנועה היא מסמך אנטישמי מביש המפיל על היהודים את כל צרות העולם, ומסתמכת על הפרוטוקולים של זקני ציון כעל מסמך אמין המוכיח את התזה. כל שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם צריך להיות נגד כל קנאות דתית. החמאס צריך להיות מובס על ידי העם הפלסטיני בקלפי ולא על ידי טנקים ומטוסים של צבא הכיבוש. עם החמאס צריך לדבר על סיום הכיבוש ולקוות שעם סיומו לא ייפול העם הפלסטיני לצרה חדשה של עריצות מתוצרת בית. במאבק נגד הכיבוש אני בעסק 47 שנים.
סליחה שאני מתפרץ, אבל למה להיות נאיבי? מוחמד דיף בעצמו אמר שהחמאס מנהל מלחמת התאבדות למען החליפות העולמית. 16000 לוחמיו, הינם אחוז קטן מהאוכלוסיה הפלסטינית ורכוזה של זו בגטו הצפוף של עזה, מאפשר לו ולצבא מתאבדיו להתנהל עם סך אבדות קטן יחסי, תוך כדי הפיכת האוכלוסיה המקומית לשכפ"צו הציני והשפל. איזה צבא עממי במטותא מכם, יקריב את עמו על מזבח נצחונו? זהו אבסורד מוחלט. על כן יש לשפוט ראשי החמאס ומממניהם אנשי הטייקונה הנאלחים מקטאר, כאויבי צבור וכפושעים כנגד המין האנושי מהמדרגה הראשונה וכאחראים הראשיים לטבח בעזה. ביבי וחבריו הם רק שניים ברמת אחריותם לטבח הזה, זאת בשל השת"פ שלהם עם החמאס בביצוע מחול הדו קרב הזוועתי ביניהם, על גוום הרמוס של אנשי עזה החפים מפשע. ועם כל הכבוד (ואין כבוד), הבית היהודי אננו מקבילה לחמאס . לפחות לא ברגע זה, בשל העובדה שהמפלגה היהודית עוד לא שכללה עצמה לכלל פשיזם לאומני, פגני משיחיסטי, מתאבד וציני כדוגמאת החמאס. אם החמאס נניח גמר את למודי התיכון שלו בתחום, הרי שהבית היהודי נמצא עתה יחסית לו, רק בגן החובה.אבל לא לדאוג, כידוע, בתנאים קשים, ההתבגרות מתרחשת באופן מואץ.
המרקסיסזם כאידיאולוגיה אינו שונה מאידיאולוגיות אחרות, ועריצות לא תמיד שלילית אפילו אליבא דגדעון ספירו שהרי הוא בעד הבסת החמאס (בקונטקס שכתוב במאמר אי אפשר לפרש זאת אחרת מעריצות) ובודאי בעד עריצות כלפי נאצים למשל… ובכלל למה מרקסיסט חייב לסנגר על המשטרים "המרקסיסטים"?
המרקסיסזם אינו אידיאולוגיה, הוא השקפת עולם על ההיסטוריה והחברה האנושית אלא שנובעות ממנו מסקנות רדיקליות-מהפכניות לגבי השיטה הקפיטליסטית ומשטרים ריאקציונים אחרים וזו הסיבה שיש לו אויבים שם. גם ספירו עפ"י השקפת עולמו הליברלית-סוציאל דמוקרטית קרי הקפיטליסטית מתנגד לה.,..
לענייננו, מהשקפה זו נובע שאי אפשר ללמוד על טיבו-מהותו של משטר, שלטון פוליטי או תנועה חברתית או פוליטית עפ" מה שהיא אומרת על עצמה (אידיאולוגיה, מצע פוליטי וכו) אלא עפ"י האינטרסים שלה ועפ"י התנאים שבה היא פועלת. הדרך הפשוטה לאבחן זאת היא עפ"י האג'נדה שלה. ובכן האג'נדה הציונית למרות נופת הצופים האידיאולוגי שלה היא גזענית-מתנחלת והאג'נדה של חמאס היא של מאבק אנטי קולוניאלי לשחרור לאומי. לכן העם הפלסטיני ברובו תומך בו ומי שמתכחש לכך טומן את ראשו בחול.
תודה לכותב מחייל, שלחם באותה מלחמה, לא במיתלה, והבין מאוחר מדי שהיה פיון בקנוניה, ולא חייל במלחמת מגן.
מספר שאלות לגדעון
1. האם ההתנתקות מעזה בשנת 2005 לא היתה נקודה בה הפלסטינאים יכלו לבחור בפתוח כלכלי והפיכת עזה לעוגן למדינה הפלסטינית שתקום ? במקום זה הם המשיכו לירות טילים , להתחמש עקב כך הוטל "המצור" (אני שם זאת במרכאות כיון שכידוע עזה גובלת גם במצרים שהיתה עד לאחרונה ידידותית או למצער בימי מובארק עוצמת עין)
2. כל מלחמה או סבב הוא טרגדיה אך מי פתח בסבב הנוכחי ? אפשר לבחור בין חטיפת הנערים (כעת ידוע שהארגון היה קשור לעזה) או "הטפטוף" של הפצמרים והטילים, שהפך בהמשך לגשם
3. איך תסביר את העובדה המוזרה שמספר הגברים הבלתי מעורבים גבוה פי ארבעה ויותר ממספר הנשים שנהרגו ? אם צה"ל היה תוקף ללא הבחנה הייתי מצפה ליחס שווה פחות או יותר
3. רק לגבי ה"עובדה המוזרה" בסעיף 3 שלך: ובכן אם אני בעל משפחה פלסטיני "לא מעורב", אני מחביא את אשתי וילדי, אך בעצמי יוצא לעזור לשכנים שנפגעו, לחלץ לכודים, לטפל בנזקים וכו'. כלומר חושף עצמי לפגיעה הרבה יותר מאישתי המסוככת באותו הזמן על ילדינו הרכים במקלט הרעוע שחפרנו (מה שנקרא "מנהרה" בלשון צבא הכבוש).
במקום לעסוק בפשעי המלחמה של ישראל בחר עיתון ״הארץ״ לדון ב״חוק כאיום אסטרטגי״…
haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.2403372
אלא שבאמת לא משנה מה יגידו (פושעינו) בגת, או יזמרו בחוצות ישראל… וגם לא אם ימונה לעסוק ולפסוק (בדיון הפנימי) היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, או המשנה לראש המטה לביטחון לאומי שבמשרד ראש הממשלה. וגם חבל שהמלצתו של ראש הועדה שתחקור את אירועי עזה להעמיד את נתניהו לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג לא בוצעה — אילו נתניהו היה יושב שם (ולא כאן) ייתכן שהמלחמה היתה נמנעת, המצור על 1,8 מליון תושבי עזה היה מוסר, ישראל לא היתה למדינה המגונה בעולם, ואנו האזרחים לא היינו נחשבים למצורעים או יודו-נאצים.
גם היום זועק דמם של מאות הילדים הפלסטינים.
כשהבטתי בצילום הרמטכ״ל גנץ ואלוף תורג׳מן מאזינים לעופר וינטר, שאלתי את עצמי האם זה צולם לפני שוינטר פקד להשתמש ב״נוהל חניבעל״ הרצחני או אחריו. אבל ברור שהרמטכ״ל ומפקד פיקוד דרום חייבים לעמוד לדין על רצח 150 בני אדם שוינטר, קציניו וחייליו ביצעו ברפיח.
haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.2402935
מבצע קדש הוביל לתקופה השקטה בתולדות המדינה ואיפשר את השיט לנמל אילת,רק הערה היסטורית…