מעבר לתביעה להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מתגודדות שורות של נימוקים נוצצים. אחד מהם שייכת לחברת הכנסת רות קלדרון המופלאה מ"יש לפיד": "בית שקושר אותנו בעושר של מונחים אהובים".
בית שקושר אותנו … נו, שוין. ויש גרועים ממנה בהרבה.
בסעיף 4/ב בחוק השבות נקבע כי יהודי הוא: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת". קביעה זו מתבססת על התלמוד הבבלי. החוק הראשוני התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950 ביוזמת חבר הכנסת זרח ורהפטיג מ"הפועל המזרחי". בגרסה זו הופיע המושג יהודי ללא הגדרה מפורשת. זו נוספה כעבור כעשרים שנה בעקבות פסיקת בג"ץ בפרשות האח דניאל ורב סרן בנימין שליט. החוק מעניק לכל יהודי את הזכות להשתקע בארץ אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש פועל נגד העם היהודי או עלול לסכן את בריאות הציבור או את ביטחון המדינה או שהוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".
המחזאי יהושע סובול, מישיבת הקיבוץ הארצי, הוציא לפני מספר עשורים פסק הלכה שיהודי הוא "מי שנולד לאב יהודי ול-אמ 16". משום מה הצבא הישראלי לא אימץ קביעה שאין הגיונית ממנה בתנאים הקיומיים. לא מן הנמנע כי הנשקייה בשלישות הייתה סגורה באותו יום. שולמית אלוני המנוחה אמרה בשעתו כי יהודי הוא כל מי שחש עצמו כיהודי.
הפקולטות למדעי היהדות ומדעי המדינה שוברים את הראש כבר כמה שנים טובות בניסיון להגדיר מיהו יהודי. גם בחברות המסחריות "רב-בריח", "זוגלובק", "שימורי נון" ו"ינתי פרזי וגם את השכל" נערכו דיונים נוקבים סביב הסוגיה קשת היום, ובעיקר הלילה. כתבנו הקדוש, מר זובין קאלווסה עוסק בכך במדורו רב ההשפעה "אבר קטן"* המופיע בקביעות בביטאון הדתי-לאומי "עשה לך קרב-רב!"
מה שקאלווסה לא סיפר לקוראיו הנאמנים הוא שלפני מספר שבועות החליטה הממשלה, בישיבתה כמועצת הביצים, לפעול לשינוי החוק. (הבונבוניירה צ. לבני דרשה לשנות בפרוטוקול את כותרת הסעיף למועצת האשכים) את ההצעה העלה שר העציצים והטווסים, הדוקטור מישקה ינקלביץ'. הלה טען כי לא יתכן שבמדינה הנשענת על גבריות מוצקה וגרנדיוזית ייגזרו גורלות על פי גחמות המין החלש.
על פי ההצעה, גבר הוא גבר בעל שני אשכים לפחות. משקל כל אשך לא יעלה על מחצית משקלו של טנק "המרכבה". שקילת האשכים תעשה בפני שלושה מומחים מטעם הרבנות הראשית, הרבנות הצבאית וחברת החדשות של הערוץ השני. על המומחים לדאוג, לפני שקילת המוצגים, להסיר כל פודרה או טאלק מאחר ואלו סממנים של עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות).
גברים בעלי ביישנות מלידה ייהנו מבדיקה חשאית, אפשר אף לילית. תיאסר כל הצגת תחליפים כגון ביצים של תנובה עם או בלי קליפות.
גודל האשכים במשותף לא יעלה על שני שליש אורכו של אבר "הפרו ורבו ומלאו את הארץ". בזמן הבדיקה ייאסר על אבר המין כל סוג של אמירה, בין אם תפילה לאל עליון או השמעת שירי ארץ ישראל היפה.
כל יהודי בפוטנציה יחויב לעבור, לפני התייצבותו בפני ועדת המומחים הנ"ל, בדיקה אצל בלן המקווה שיאשר ב"דף יומי" וסודי ביותר האם שק האשכים מקורי או שנקנה בשוק השחור או חלילה וחס הוטבל לנצרות במי הירדן בינקותו.
אורך שערה ממוצעת, הן על פני האשך והן בפלומה הסובבת אותו (בילדות הארצישראלית זכה לכינוי "ג'ונגל") לא יעלה על שליש אורך זקנו של הרב הראשי. כל עורלה, הנלקחת מהילודים החדשים, תירשם במרשם התושבים ותאופסן בתנאים אטמוספריים כשרים על מנת לחזור בריאה ושלמה בתחיית המתים. הבוחר בדת היהודית בשנית יקבל תלושי קנייה ברשת "טיב טעם" אם עד אז יורחק ממדפיה מזון הטריפה החזירי.
הקם לתחייה, אשר יבחר לאמץ דת אחרת, ישלם דמי שימור ואחזקה שלא יעלו על רבע מהשכר הממוצע במשק של חודש אחד בלבד. אם הקם היה חבר הסתדרות בחייו הקודמים, תפריש המדינה עשרה אחוזים מדמי השימור עבור קרן לתחזוקת המעלית בבניין הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב. יידעונים ומגידי עתידות חוזים כי לבניין חיים ארוכים גם לאחר שהנצח יקפל את הזנב וישוב למשבצת שלו במפץ הגדול.
כן נקבע, כי השרים הנוגעים בדבר יבואו בדברים עם ראשי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים להכיר באשכים תעשיה לכול דבר ועניין, תוך מתן דגש על שורה של הנחות מוניציפאליות.
יצוין כי לאחר שהממשלה אישרה ברוב קולות את הצעותיו, אשר נבחנו אחת לאחת על ידי מועצת הלול, חש דוקטור ינקלביץ' שמחה כה גדולה במפשעתו שליבו פסק מלכת לזמן קצר. אמבולנס צבוע כחול-לבן העביר אותו למחלקה לשימור אתרים בבית חולים קרוב שם נקבע כי מצבו משביע רצון.
* השם נלקח מאחת האמרות היותר חביבות בתלמוד: "אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו-משביעו, משביעו-מרעיבו."
אבשלום קווה במיטבו!
בחרתי לא להמשיך לקרא.
כדאי להקפיד על אמירה ברוח הנימוס והכבוד המתבקשים.
הלעג,הארס,ההורדה מכבודם של אנשים- רק מפני שהם יהודים, ונציגי הציבור היהודי
אינם מעוררים כבוד ואמון לדוברים.
כאשר דת נכנסת למיטה עם לאום (תפילין עם טנק) התוצאה היא חוויה קולקטיבית (חשמל יהודי באוויר) ממכרת ולא מלבבת – לא מבחינת הדת ולא מבחינת הלאום. ואז, במסגרתה של אותה החוויה, באמת עולות סוגיות מבהילות (קשות יום וקשות לילה) כיצד יש להגדיר הן את עצמינו והן את שאר העולם.
למערכת: בד"כ כאשר אני מגיב ושולח אני רואה אכן התגובה נקלטה (היא מופיעה כ"תגובה ממתינה לאישור").
ובכן שלחתי תגובה אחת והיא לא נקלטה כלומר לא הופיעה כנדרש ("תגובה ממתינה"), שלחתי עוד אחת וגם זו לא הופיעה וכך שלחתי כארבע תגובות. ואז הופיעה התגובה שלכם:
"שלחת יותר מדי תגובות, לאט לך".
ובכן זו לדעתי אננה תגובה הולמת. אלא מחוצפת ומתנשאת. משום שאם האתר נכשל במתן סימן שהתגובה נקלטה, מדוע שלא אמשיך בנסיון נוסף?
ה"לאט לך", מעיד על שחצנות מתנשאת המציגה את המגיב כאחוז בולמוס כביכול להציף את האתר בלהגיו ולא היא.
לכן לאות מחאה אני מסיר את תגובותי מאתר זה עד אשר המערכת תפרסם התנצלות והבטחה לשינוי הכיתוב. למשל:
"שלחת כבר תגובות רבות מדי. אם יש תקלה אנא דווח בהודעה הבאה" סה טו.
אם תגובה זו לא תתקבל, אשלח אותה שוב, עד שתופיע.
העניין בבדיקה.
אם נפגעת, דע שלא הייתה כל כוונה לכך – עמך הסליחה.
ישראלים חוטפים עצבים ונפגעים בקלי קלות… ולמה לקחת באופן אישי את ה"לאט לך" הזה?
בתור קורא (שגם נתקל פעם או פעמיים בהודעה ההיא) אני דווקא נפגע מן הגישה המאיימת והכוחנית שלך: "אם תגובה זו לא תתקבל, אשלח אותה שוב, עד שתופיע"…
יכלת לכתוב שלטעמך מדיניות התגובות טעונה שיפור מבלי להתנפל כמו אבו עלי… אבל אוי כבוד הוד רוממותו ממש נרמס באתר הגדה השמאלית. אוי ואבוי.
עזוב שטויות, דברי כתובים בנחת ודוקא כן טרחתי להצביע על הדרך שיש בה לתקן המעוות (השורה הלפני אחרונה).
בסוף דברי ציינתי רק, שאמשיך לשלוח תגובתי עד שתפורסם משום שתגובותי אינן מתקבלות משום מה ("אם תגובה זו לא תתקבל, אשלח אותה שוב, עד שתופיע."). היכן ראית ש"התנפלתי כ"אבו עלי""?
ובכלל, מה זו האמירה הזו "אבו עלי"?
נודף ממנה יותר משמץ של גזענות טרולית, ביננו. האם באת כאן לסכסך?
והעובדה שנפגעתי, גם נעלבתי משום שתגובותי ועמלי פסו ונעלמו מה עוד שנעניתי בצורה מתנשאת, אננה הופכת אותי באחת ל"הוד רוממותו שכבודו נרמס". על אחד כמוך נאמר בודאי: "הפוסל במומו פוסל".