מלחמות קולוניאליות ("ניהול הסכסוך") והמשך הכיבוש של השטחים הפלסטינים ("שמירה על הסטאטוס קוו") גובים מחיר כבד בדם ובדמים. מטרת הרשימה היא לעסוק בשאלת הדמים בחברה הישראלית. "דמים" במשמעותו של כסף. הקיצוץ בכל סעיפי ההוצאה הממשלתית בתחילת השבוע (פרט לביטחון, כמובן) היא רק דוגמא לכך. "הביטחון קודם לכל", הכריז לפני ימים אחדים ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכך קבע את עמדתו בכל הנוגע לפולמוס הציבורי סביב עלות הלחימה הרצחנית בעזה.
כמה עלה "מבצע צוק איתן"? שר הביטחון משה "בוגי" יעלון טען כי עלות "צוק איתן" מסתכמת ביותר מ-9 מיליארד שקל – הרבה יותר מתקציב ההשכלה הגבוהה השנתי. יעלון הוסיף, בהתייחסותו לדיונים סביב התקציב הקרוב, כי "שמענו מהשרים שהאיומים פחתו. אין כבר איומים של צבאות קונבנציונליים וזה נכון במידה רבה. יש שלום עם מצרים, יש שלום עם ירדן, הסורים עסוקים במלחמה פנימית, ואין מה לדבר על הגיס העיראקי. אבל לעומת זאת, דווקא ההתפרקות והצורך להתמודד עם ארגוני טרור שיש להם יכולות מדינתיות – ההתמודדות של צבא עם אתגר כזה היא התמודדות יקרה". במילים אחרות: האויבים מתחלפים ואף נחלשים אבל התוספת הקבועה לתקציב הביטחון לעולם נשארת.
(מקור)
הכלכלה שלאחר המלחמה
כלכלת המלחמה בישראל, והכלכלה שלאחר המלחמה, דומה עד מאוד למצבם של אלפי העובדים במשרדים במרכז עזריאלי בתל אביב. המרחבים המוגנים במגדלים מושכרים, ובשעת אזעקה העובדים נאלצים לשהות בחדר המדרגות, אף שהנחיות פיקוד העורף אומרות במפורש שהשהייה בממ"ק עדיפה. בכל קומה במגדלי עזריאלי נבנה מרחב מוגן קומתי (ממ"ק) שאמור להכיל את כל דיירי הקומה בשעת חירום. בתחילת מבצע "צוק איתן" שיגר מנכ"ל חברת הניהול של מגדלי עזריאלי, ניסים חביב, מכתב לדיירים ובו ציין כי "עם הישמע אזעקת צבע אדום, הנכם מתבקשים בצורה מבוקרת ומהירה לעזוב את משרדכם ולהגיע לממ"קים שבקומתכם, או לחלופין למדרגות החירום המהוות מרחב מוגן לכל דבר ועניין". על פי מה שפורסם ב"גלובס" (23.7) גילו רבים מעובדי המשרדים שבמגדלים שהממ"קים נעולים מאחר שהם מושכרים לדיירי משנה בעיקר כמחסנים. לפיכך, אופציית ההגנה היחידה שעומדת לרשותם היא שהייה בחדר המדרגות. בכל ממ"ק במגדלי עזריאלי גם קיים פתח שיכול למלט את השוהים בו אל קומת הקרקע של המגדלים, וזאת למקרי חירום שבהם חדרי המדרגות חסומים, בין היתר בשל פגיעה או שריפה.
"בלתי נתפס שקבוצת עזריאלי מעדיפה להרוויח עוד כסף על אותם שטחים ולא להעמיד אותם כמיגון לדיירים", אמרה עובדת באחד המגדלים. זה אולי "בלתי נתפס" שקבוצת עזריאלי עושה כסף ממצוקתם של אלפי עובדים בעת מלחמה, אבל זאת עובדה. אגב, ביוני 2010 הונפקה החברה בבורסה של תל-אביב לפי שווי של כ-10 מיליארד שקל והכנסות של כ-7 מיליארד שקל. נכון לשבוע שעבר שווי השוק של תאגיד עזריאלי היה כמעט 14 מיליארד שקל והכנסותיו כ-9 מיליארד שקל. מה שלא מנע ממנו "לגרד" עוד כמה מאות אלף שקלים מהשכרת הממ"קים והפקרת העובדים. כמה מאות אלפי שקלים זה כסף קטן לעומת הכסף הגדול, שבעקבות המלחמה, עומדות לקבל מערכת הביטחון (על זרועותיה הרבות והחובקות את כל החברה הישראלית) והתעשייה הביטחונית.
קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ, הגנרל הפרוסי הנחשב למייסד תורת הלחימה המודרנית, טען בתחילת המאה ה-19 ש"המלחמה היא הפוליטיקה – אבל באמצעים אחרים", בתחילת המאה ה-21 אפשר להוסיף "שהמלחמה היא הכלכלה (הקפיטליסטית) – אבל באמצעים אחרים".
אחת התוצאות הכלכליות הכמעט מיידיות של המלחמה הקולוניאלית בעזה תהיה הגדלת הייצוא הביטחוני של ישראל – כבר בשנה הקרובה. את "כיפת ברזל" הזכרנו? על פי דירוג של חברת המידע ג'יינס, המתמחה בתחום הביטחוני-צבאי, ישראל הייתה אשתקד במקום השישי בעולם מבחינת ייצוא ביטחוני. לפני ישראל נמצאות ברשימה: ארצות הברית במקום הראשון; רוסיה שמכרה נשק בסכומים של כעשרה מיליארד דולרים במקום השני; צרפת עם כ-4.5 מיליארד, במקום השלישי; בריטניה שייצאה נשק בסך של כארבעה מיליארד דולרים במקום הרביעי; וגרמניה שמכרה נשק וציוד ביטחוני בהיקף של שלושה מיליארד דולר במקום החמישי. לפי אומדני החברה, ישראל מכרה נשק בסך של 2.4 מיליארד דולר והקדימה בכך את איטליה, סין, קנדה ושבדיה. לפי ג'יינס, ישראל ניצבת במקום השני בעולם במכירת כלי טיס בלתי מאוישים לאחר ארצות הברית. עם זאת בחברה מציינים כי כבר השנה ישראל תמכור פי שניים מל"טים מאשר ארצות הברית, ותהפוך עוד במהלך השנה ליצואנית כלי הטיס הבלתי מאוישים הגדולה בעולם. אלה אותם מל"טים הטסים ללא הרף בזמן שלום ובזמן מלחמה מעל שמי רצועת עזה. על פי הדו"ח הייצוא הביטחוני של ישראל גדל ב-74 אחוזים בהשוואה לשנת 2008, בעיקר בשל עסקאות שנחתמו עם הודו.
ישראל מקום שישי בייצוא הביטחוני? זה אולי נכון בהיקף הייצוא. אבל היא במקום הראשון (בעולם!) בהיקף ייצוא הנשק לתושב.
ישראל הקטנה היא מעצמה
עוד לפני שהחל המבצע הצבאי בעזה דרשה מערכת הביטחון תוספת תקציבית של כ-5 מיליארד שקל לתקציבה ב-2015 ("דה מרקר", 9.7). כעת אפשר לומר בוודאות כי לאחר שהסתיים "צוק איתן", מערכת הביטחון תדרוש סכום גדול יותר, גם לחיזוק תקציבה השוטף השנה וגם לחיזוק תקציבה ב-2015. כמה היא תבקש? בינתיים דנים. זה לא יהיה פחות מ-9 מיליארד שקל כי זהו תג המחיר של השר יעלון.
אבל אפשר ללמוד מן העבר. מלחמת לבנון השנייה נמשכה 34 ימים (מ-12 ביולי עד 18 באוגוסט 2006) והייתה יקרה מאוד. בתחילה הופקד ניהול המערכה בידי חיל האוויר, אך בהמשך פלשו ללבנון כוחות יבשה. מערכת הביטחון דרשה אחרי המלחמה תוספת תקציב של כ-30 מיליארד שקל. בסופו של יום, צה"ל קיבל 8.2 מיליארד שקל כפיצוי ישיר למלחמה ועוד סכומים נכבדים למילוי חוסרים במחסני החירום. בעקבות המלחמה הוקמה ועדת ברודט, לקביעת תקציב הביטחון, וזו החליטה להגדיל את תקציב הביטחון ב-100 מיליארד שקל בין 2008 ל-2017. 100 מיליארד שקל זה הרבה? לא עבור מעצמה כמו ישראל. כי עד עתה, הצבא קיבל תוספות העולות בהרבה מהמלצותיה של ועדת ברודט. חלק מהתוספות מצאו את דרכם לתעשייה הביטחונית, כמובן.
כך שעובדי מגדלי עזריאלי, שנסו על נפשם אל מדרגות הבניינים, יכולים להירגע. מבחינה כלכלית, ייתכן מאוד והגרוע עוד לפנינו. כי המקורות לתוספת לתקציב הביטחון יימצאו בהגדלת המסים המוטלים על השכירים (שהם היחידים בישראל המשלמים מס אמת) או בקיצוצים בתקציבי הרווחה, הבריאות, החינוך, ההשכלה הגבוהה והשיכון כפי שקרה השבוע. כמובן שקיימת אופציה שלישית: הגדלת המסים יחד עם קיצוצים בתקציב. במלחמה כמו במלחמה ומאז ימיו הרחוקים של קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ ישנה "סוציאליזציה" של הפסדים, אותם נושאים השכירים ובני משפחותיהם ו"הפרטה" של הרווחים – בין היתר, רווחיהם של בעלי התעשיות הביטחוניות.
ישראל – "חוט מאריך" של פעילות כלכלית טירוריסטית מרעילה – אין לה משמעות, פנימית אחרת, שאינה מינוף כוחני של הון המבקש לעצמו עוד בשר מזרח-תיכוני לנעוץ בו את שיניו. המטרה: שיעבוד טוטאלי לקורפוריישן ולזומביפיקציה. הזומבים נוצרו במקור, ע"י הבמאי ג'ורג' רומרו, כיצורים מתים-חיים אשר שוכנים בנווה המדבר שבקניון. ההתנגדות חסרת כל סיכוי ואסימילציה מוחלטת נדרשת.
http://33.media.tumblr.com/tumblr_mcohcr97dk1rr5swxo1_1280.jpg
2000 פלסטינים נישחטו לאחרונה כשהקורפוריישן חטף עצבים.
הכסף מגיע מהקזינו הקטן שבנווה במדבר אשר בלאס ווגאס או מהקזינו הגדול שבוולסטריט.
מאמר מצוין. תודות לד"ר דוידי על האינפורמציה החשובה.
חבל שכותב המאמר אינו מרבה בכתיבת מאמרים באתר הצמא לכותבים כמוהו.
לגבי המאמר:
המסקנות העולות בו מתיחסות לעובדות כי:
א. לא יהיה פרק ב' ל"צוק איתן" הגחמתי (בעזה, יו"ש או אפילו בסיני הסלפית).
ב. שלא נכנס "בעל כורחינו" למאבק מזוין עם אחת משכנותינו (כולל אירן ודאע"ש), או עם כולן ביחד.
ואם כן? נכון ישראל הקשוחה תנצח (אין אפשרות אחרת) אבל באיזה מחיר?
אני מבין את כותב המאמר שלא נכנס לספקולציות בנושא. משום שקשה מאד לראות כיצד יחלצו תושבי ישראל מהצבת הכלכלית של סבבי אלימות נוספים.
מה שמוסיף לדאגה היא העובדה שהימין בראשות ביבי, שרף למעשה כל גשר אפשרי בדרך לשלום או להסכמים עם שכננו.
זו לא רק השינאה הצורבת המהולה ביצר הנקמה שלובתה קשות בצד הערבי. זו בעיקר "התחושה" התת הכרתית שנצרבה בתודעת העם הישראלי, כי כל הסכם שיתקבל ע"י הפלסטינים, הוא א-פריורית, תבוסה צורבת לישראל ואיום על עתידה.
המסקנה היא שמוטב ועובדי עזריאלי יתכוננו לקפיצה מחלונות המגדל, משום שבסיבוב הבא אפשר וגם המדרגות בעזריאלי, תהינה נעולות (מטעמי חסכון באחזקתן).
הפרלמנט הישראלי, מאז ומעולם, הינו מחוייב ל "תחושה התת הכרתית שנצרבה בתודעת העם הישראלי".
אז למה מדובר רק בתחושה תת-הכרתית? זוהי תחושה מוחשית והכרתית ביותר. וכי אין העיניים רואות?
תחושת-פנים, מגמתית, זו לא היתה שונה מעולם. היא נוצקת במכוון ובתיאום עם האימפריה. היא נצרבה, נצרבת, וככל הנראה גם תמשיך להיצרב בעתיד הנראה לעין. תחושה זו נעטפת (הן כלפי פנים והן כלפי החוץ) בעטיפה לאומית-דתית והפכה ממזמן לתוכנו (ההכרתי) של העם שהטמיע זאת מהשלמה והסכמה ואף בהתלהבות! לחשוב שאין מדובר בסימביוזה (מקדמת דנא) עם האימפריה זוהי אשליה. אתה מגלגל (בצדק) את (מרבית) האחריות למצבינו לפתחה של ישראל (או "הימין", למרות שהוא למד זאת מן השמאל הציוני) אבל שוכח לציין שמתוקף מהותה של ישראל (והתפקיד האימפריאליסטי) לא היתה לה שום ברירה אחרת אלא לעלות ולהישאר בנתיב הנוכחי, ובלעדיו אף אין לה מובן. טרגדיה אמיתית.
מסכים עם כל מילה למעט "השמאל הציוני". אין דבר כזה שמאל ציוני. הציונות היא סופר שמאלנית בטבעה, חילונית, אנטי דתית, סוציאליסטית העוסקת באיסוף בני אדם השיכים לעמים ודתות שונים ובאיחודם באינטרנציונל. גם התנ"ך בתור ספר מורשת, חוכמה ומוסר חילוני, הוא כלי לממוש רעיונות אלה.
"השמאל הציוני", עליו אתה מדבר ושאותו לא טרחת למסגר במרכאות, אננו שמאל (אלא מהעובדה שהוא נמצא לשמאלן של חיות האדם מקיקלון הימינאות הפשיסטו- פגנית, על תקן ד"ר פרנקנשטיין לשמאלה של המפלצת שיצר) ולבטח שאננו ציוני (משום שהדיר את הערבים ממימוש חזון הקיבוצים הסוצ').
אני מקווה ק.א.שאתה מבין שהתעקשותי בנושא הציונות, נושאת אופי אסטרטגי ונובעת ממניעים הקשורים למאבק בהתנחבלות. משום שאין דרך טובה יותר מאשר למשוך השטיח מתחת לרגלי הקלגסים המתנחבלים, מאשר להוכיחם שאינם ציונים כלל ועיקר.
חשוב גם להבין שמעבר לרצון לראות כאן ישות סוציאליסטית מאוחדת אחת לשני העמים. חובה לדאוג ליהודי ישראל ולהבין שניתן לפנות להם מקום במרחב, בעיקר לנוכח רזרבות השטחים האדירות הריקות שמקיפות את אי"ה. ע"ע הצעת עבד א-סיסי לאבו מאזן בנושא פנוי שטחים בסיני.