הדיון הציבורי בעקבות מבצע "צוק איתן" מתעלם מהאמת הפשוטה: תושבי הדרום, ובפרט יישובי עוטף עזה, משלמים את מחיר קיומן והרחבתן ההולכת ונמשכת של ההתנחלויות. הקולות המיליטנטיים הנשמעים בציבור הישראלי מאז תחילת הקרבות טוענים: "איך זה שארגון טרור לקח בשבי חצי מדינה," ועוצמים עין בפני המציאות המתמשכת זה עשרות בשנים: תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים בגדה המערבית היא שמחזיקה בשבי מדינה שלמה. הגולם קם על יוצרו.
תושב קרית גת מתבונן בתוצאות פיצוץ הטיל שנשלח מעזה לעבר עירו, 31 ביולי 2014 (צילום: אקטיבסטילס)
במהלך השנים התנהלו שיחות שלום בין ממשלות ישראל השונות, מימין ומשמאל, לבין הפלסטינים. שיחות אלו קרסו בזו אחר זו בין אם הועלו בהן דרישות לפינוי הגדה כולה, לפינוי התנחלויות מחוץ לגושים, לפינוי מאחזים מבודדים או רק להקפאת הבנייה ההולכת ומתרחבת. רק לאחרונה, כאשר עמדה בפני הממשלה הנוכחית אפשרות בחירה בין הקפאת הבנייה לבין שחרור אלף אסירים – היא בחרה באפשרות השנייה למרות הסיכון הביטחוני הכרוך בה. מדוע? כי ממשלה בישראל, אם חפצת חיים היא, לא תיכנס לעימות עם ההתנחלויות. נהפוך הוא: לשם ההישרדות הפוליטית היא תיכנע לכל דרישותיהן, תכופף למענן חוקים בניגוד לכל מינהל תקין ותעביר להן חלק משמעותי ביותר ממשאבי המדינה, מעל או מתחת לשולחן. ולמטרה זו, כל שעה כשרה.
בעוד הצבא נלחם בעזה ומאות משפחות מעוטף עזה נאלצו לעזוב את בתיהן, לנדוד ולחפש לעצמן קורת גג זמנית ללא כל עזרה ממשלתית, מצא שר הביטחון זמן להלבין מאחז בלתי חוקי (תקוע ד') ולאשר בניית 24 דירות ב"מבואות תקוע". יתר על כן: תוך כדי הקרבות שיחרר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת סכום נכבד של 20 מיליון שקלים מקופת המדינה, תחת הסעיף "חוסן חברתי". האם הכסף הועבר לקבוצת האוכלוסייה הזקוקה לו ביותר, תושבי עוטף עזה החיים בקו החזית ונמצאים יום-יום בסכנת חיים מיידית? לא ולא. התמיכה הכספית הועברה להתנחלויות, כי גם בעת מלחמה צריך לדאוג לשימור הבסיס הפוליטי…
בעוד כל היאחזות קטנה בגדה, אם היא חוקית, מולבנת או בלתי חוקית בעליל, זוכה מייד עם הקמתה לרשת מיגון מושקעת, להקצאת כוח אדם צבאי או מימון חברות אזרחיות לשמירה. בימים אלה מתברר עד כמה הוזנח ביטחונם של תושבי עוטף עזה. כפי שפורסם לאחרונה, בצה"ל ידעו זה זמן רב על קיום מנהרות בעזה, אך לא פעלו עד לרגע שבו חדרו אנשי חמאס דרך מנהרה ליד הקיבוץ סופה. תשומת הלב והמשאבים הופנו לאבטחת המתנחלים. גם בגדה נחצבו מנהרות, ישראליות למהדרין, אך לצורך שונה: הן מאפשרות הפעלת מערכת כבישים עיליים ותחתיים לשם הפרדה בין כלי רכב ישראליים ופלסטיניים. אפרטהייד בפועל.
העלמת העין מצורכי הביטחון של תושבי הדרום שסבלו למעלה מ-14 שנה מירי פצצות מרגמה וטילים, לא נעצרה שם: כבר יותר מתריסר שנים מונחת לפתחם של מקבלי ההחלטות הצעה לייצר מערכות סקייגארד בעקבות פיתוח הנאוטילוס, שיוצריה מבטיחים כי יהיה בכוחן להגן על הישובים הסמוכים לגבולות מפני התקפות טילים ופצמ"רים. למרות שהסקייגארד אמורה להיות התשובה היחידה (פרט למלחמה…) להגנה על ישובי עוטף עזה, עד היום לא בצעו הגורמים הרלבנטיים כל בדיקה יסודית של ההצעה ואינם מוכנים להקצות לכך את המשאבים הנחוצים.
לאחר שבשנת 2013 הוחלט בפיקוד העורף לא להקצות חיילים לשמירה על יישובי עוטף עזה והדרום, בוטל בהמשך גם התקציב לרכזי הביטחון האזרחיים שלהם והם פוטרו. אפילו במהלך המלחמה לא נמצא התקציב הדרוש לחידוש פעילותם. לאחרונה הוחלט לממן רבש"צים במשרה מלאה רק ביישובים הנמצאים במרחק עד 4 ק"מ מהגבול. גם בקשות למיגון אוטובוסים המסיעים תלמידים לבתי הספר ומיגון מלא של גנים ומבני ציבור, וכן עזרה נפשית לילדים ביישובים הממוקמים מעבר לקו 7 ק"מ מרצועת עזה נדחו. (רק לאחרונה, לאחר לחץ ציבורי, שוחרר תקציב של שלושה וחצי מיליון שקלים עבור מגוניות באזורי החקלאות בדרום.) מאז תחילת המלחמה לא טרחו משרדי הממשלה השונים להעביר תקציבים למימון צרכיהם של תושבי הדרום.
אבל, היד הקפוצה נפתחת לרווחה כאשר מדובר בהתנחלויות: בשנת 2011 גובשה תוכנית למיגון ההתנחלויות והמאחזים שעלותה כמיליארד שקלים. עלות מיגון האוטובוסים בלבד היא 10 מיליון. כך נוצר הפער המשווע בין ביטחונם ורווחתם של תושבי עוטף עזה שרובם הגדול קיבוצניקים חקלאים החיים מפרי עמלם ובין המתנחלים, אדוני הארץ היונקים מעטיני השלטון. כצפוי, עוד בטרם דעכה האש בשדות הקרב, התחילה הביקורת. הפעם יוצא הקצף על יחידות חי"ר: "הם לא תיפקדו כמצופה מהם. רמת הלחימה שלהם לא הייתה מספקת". אם אמנם יש אמת בביקורת, הסיבה טמונה באופי השרות שלהם: חיילי צה"ל בשטחים מועסקים חודשים רבים מתקופת השירות הצבאי שלהם בתפקידי שיטור כלפי פלסטינים ובהיענות לקריאות עזרה, מוצדקות או לא, של המתנחלים. כאשר נוסעים בכבישי הגדה ניתן לראות חיילים חמושים יושבים זוגות-זוגות בטרמפיאדות שמא יגיע לשם מתנחל כלשהו המתאווה לחכות דווקא שם להסעה… ("תעסוקה" זאת קיימת בגדה כבר זמן רב, הרבה לפני האירוע הטראגי של רצח שלושת הנערים). כפי שפורסם לאחרונה, בשל השירות המתמשך בשטחים צומצמה כמות האימונים של חיילי החי"ר משמעותית, עובדה שפוגעת ביכולתם המבצעית.
בימים האחרונים נשמעת ביקורת מקוממת מצד אנשי ימין המזוהים עם המתנחלים, כלפי הקיבוצניקים ה"שמאלנים התבוסתנים" שעזבו זמנית את ביתם בעוטף עזה, במקום להגיב ב"תגובה ציונית הולמת" כפי שנהוג בשטחים. המבקרים הללו יודעים היטב שביום שבו תקום ממשלה שתגלה מנהיגות של ממש. מנהיגות חפה משיקולי הישרדות אישית, ממשלה שתהיה מוכנה לעלות על דרך השלום באומץ וביושר ולהחזיר שטחים כבושים לטובת אזרחי המדינה כולם, לא יאלצו עוד הקיבוצניקים ואיתם כל יושבי הדרום לנדוד מבתיהם ויזכו ליהנות מביטחון ושקט המגיעים להם לאחר שנים של חיים בצל סכנה מתמשכת.
תוך כדי מבצע "צוק איתן" השמיע נתניהו את צמד המילים "אופק מדיני". האם מותר לקוות כי הפעם אילו אינן מילים בעלמא? האם הפעם יקרה הבלתי ייאמן וחלון ההזדמנויות לא ייסגר שוב, או שמא נמשיך כולנו, מן הדרום ועד לצפון, להמשיך לשלם את מחיר ההתנחלויות ולכלות את חיינו ממבצע למבצע, ממלחמה למלחמה.
* נעמי בנצור ודבורה אורג הן פעילות מחסום-וואצ'
למרות הדברים הידועים, הדם פשוט רותח למקרא המאמר הכתוב בצורה מאוזנת ונכונה כל כך.
הנה אנוכי הנאבק בשנתיים האחרונות, יום יום שעה בשעה, בגדודי הטוקבקיסטים הימניים באתרים המקוונים של החדשות בישראל, יודע גם יודע לאיזו רמת צביעות , התחסדות, שקריות, נבזות ורוע לב יכולות להגיע תגובות הימין המתנחבל.
מדובר כאן בשלוב שטני ממש, של פראזיטיות צינית, עם רגל גסה ומשטמת עולם גיזענית כלפי הערבים, תוך כדי צריחות געוואלד על ה"סמולנים" שחייבים כמובן בכל מיתה אפשרית.
ה"סמול" הוא אסונה של מדינת ישראל. "אסון אוסלו", הוא סמל החורבן של מדינתנו. "הצורר" (השופט) אהרון ברק הוא הדיקטטור מחריב המדינה. הנה ב"מעריב" של שישי האחרון, פורסמו רשימות שמיות (ארוכות מאד, עשרות אם לא מאות שמות הופיעו בהן) של אנשי "סמול" "בוגדים" שאחד דינם (בהמשך כמובן, לא עתה כאשר "הם שולטים" ב"תישקורת"), על היותם גיס חמישי "המחדיר רעיונות של מדינה עצמאית", בלב הפלסטינים והמעוררם למלחמה כנגד ישראל".
אסור להיות נאיבים: ביבי ובנט וליברמן מעודדים תופעות אלה.
ממטבחם יוצאת התמיכה הישירה במגיבים השטניים, שבראשם עומדים כמובן המתנחבלים הדתיים.
אתה רואה צפורי את ההבדל בין אתר זה לאתרים הגונים? את תגובותיך מפרסמים באתרים שאתה קורא להם ימנים והם בסך הכל מתנגדים לשקרים של השמאל החום ואילו באתר של השמאל החום לא ניתן לפרסם תגובה שאינה הופכת את ישראל למפלצת או אומרת את האמת – אין שלום בגלל הפלשתינים ולא משום סיבה אחרת. וגם את התגובה הזו לא תקרא כי הצנזור לא יפרסם אותה.
ע.ג. יקירי, ראשית שנה טובה וגמר חתימה טובה. טוב לראותך מגיב כאן.
שנית בקשר לאתרנו "הגדה השמאלית" ובכן האתר מטעמים כלכלים לדעתי, אננו יכל להחזיק עורכים שיטפלו בכל תגובה בזמן אמת ולבטח שלא יבצע צינזור אוטומטי (כפי שמתבצע ב"אתרים הימניים"). מתוך נסיוני האישי בכל הפעמים בהן צונזרתי ע"י מערכת הגדה (וצונזרתי ועוד איך), לא נותר לי אלא לברך על כך. באמת. תגובות עצבניות שלי שנשלפו מהמותן לא פעם ולא פעמיים בעידנא דריתחא סולקו בעדינות תקיפה ואיש לא נפגע מכך. כלומר עם כל הביקורת על איטיות העריכה באתרנו, עדיין יש לי רק מילים טובות על המערכת שמקפידה לפרסם כל אחד כאן ללא משוא פנים, "אם" ואני חוזר ומדגיש "אם", לשונו נקיה וברה מתגובות זעם מתלהם ושיטנה אישית או ציבורית.
לגבי האתרים הימנים שכביכול מפרסמים גם אותי. ובכן זה לא קורה בכל מאמר. ישנם מאמרים בהן 10 תגובות שמאלניות ראויות שכתבתי לא פורסמו, ע"כ התיאשתי וכתבתי מיד אח"כ, תגובה בלשון:
"כל הסמולנים לגרדום או לגלות" והיא התפרסמה, בזמן אמת. וזה קורה הרבה פעמים.
"זעווה גלאון לשחיטה" ו"אבו מאזן הנאצי", הן רק שתיים מהתגובות שהתפרסמו היום במעריב למשל.