השאלה הנשאלת חזור ושאול על ידי בן הארץ שנפשו קצה מפשעי הישות הציונית כלפי העניים שבתחומה והפלסטינים שמעברה, לאן ניתן לברוח. ממערב שוכן הים האחרון, הים שלנו, הים התיכון שאין כמוהו. ברם, כל עוד בן הארץ אינו סוסון ים אופציה זו בטלה ומבוטלת. במזרח שוכנת מדינת אויב מזוהמת בשלל מתנחליה ומתנחלותיה, בצפון מחרחרת מפלגת האל הישועית (החיזבאללה) מנהרות והצהרות ובדרום מתחוללות סערות חול, יובש וחום מעיקות, המזכירות ימים צבאיים שהיו ואינם וטוב שכך.

הים האחרון, הים שלנו, הים התיכון שאין כמוהו (מקור)

אם כן, מגוון אפשרויות הבריחה וההסתר מצומצמות למדי. מתוכם שתיים סבירות למדי: או ברלין או נינט.

בברלין נמצאים למעלה מעשרים אלף ישראליים. יש עם מי לדבר. לא כל כך על מה אבל לפחות הדיבור אפשרי. וחוץ מזה מתגורר בעיר איזה קרוב משפחה רחוק שקנה לפני כך וכך שנים חנות דגים, ומייבא אותם קפואים מהים האחרון, הים שלנו, הים התיכון.

אבל ברלין היא גם מקום מאד אחר; ברחובותיה מהדהדים עדיין ולעולמי עד הנביחות שקדמו לאחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה. כאן צעדו זה לצד זה קלטרברונר, זאוקל, שטרייכר, ומעל כולם שיקלגרובר*, שם הסבתא של הארכי שטן בעל המוטו: "הטבע אכזר, אז גם לנו מותר", ועוד רבים אחרים, יותר מדי רבים.

ברלין יורדת אם כן מהפרק. נשארה רק נינט. כתוב בעלוני הקיר המודרניים, קרי באתרים המפוצלחים באינטרנט, שהיא פה, שהיא שם, שהיא בתחתונים, שהיא עזבה, שהיא חזרה ושהיא בהריון, שיהיה. אומרים שהיא זמרת ושחקניה ודוגמניה ומה לא. מאחר ובן הארץ שבוי עדיין בקסם הזמרה של ריקה זראי, הוא מנוע מלומר את דעתו, שלא לומר לבקר, את פועלה המיזמורי. אז אולי היא תמצא לנכון לארח איזה בן הארץ המבקש מקלט לדקה, דקותיים, רגע. היא תסבר את אוזנו אודות שלל הכותרות השמות בצד את אלו המאיימות מבית ומבחוץ. דקה, שתיים, אולי קצת יותר.

ואם היא תגיד שהיא נורא עסוקה ואין לה טיפת זמן ועוד לאיזה הוצמך שבא ממקום כלשהוא בדרכו לשום מקום אחד גדול ורחב ידיים, אז אולי הוא ישלוף את הגוזניק** שלקח בטעות הביתה בשירות המילואים האחרון ושם מתחת למיטה החצי זוגית שיש לו. אשתו לשעבר הסתלקה עם החצי השני.

ואולי יהא זה הגוזניק שיבקש את רשות הפיוט וייזמר לה ולכולם בקולו הרך והמתנגן, מזמור שכתב בהיחבא מתחת למיטה:

הייתה ארץ אז הייתה

אומרים שהייתה פעם פה ארץ אחרת,
אומרים שהייתה פעם פה מדינה אחרת,
אז לאן הן נעלמו, אלו השתיים?
אנה ברחו לאומרים מתחת לידיים?
או אולי נמסו באור השמש העזה
והיו לשלולית של עוד סתם מורסה!?

ומה שעומד לפנים, זה גם שעמד מאחור,
רוע, שחיתות, שמור לי ולך לא אשמור,
שררה הגובלת בקללה,
אין פדות, אין מחילה,
גלריה של נאדים ממלכתיים
המצליחים כל דבר להכתים,
אז תברח מכאן איש צעיר,
למה לך לשמוע את המשך השיר?

החול שייך לאתמול,
הנועם דק, ללא ביטנה,
הרעש, הטירוף, השיטנה
והבצע שולטים כמעט בכול,
חיילים הולכים
לאיבוד במחסומים,
מתנחלים רומסים עצי זית,
אין להם אלוהים
ועל הזין כל האחרים.

אז בוא ואראה לך את היציאה מהעיר,
בטל החוזה וברח לך איש צעיר
אין סיבה שדווקא אתה, כשהכול עוד בהיר
תשלם המחיר ועוד איזה מחיר!!!

* ארבעה פושעי מלחמה נאצים: ד"ר ארנסט קלטרברונר – מפקד המשרד הראשי לביטחון הרייך. פריץ זאוקל – שימש כממונה בעל סמכויות בלתי מוגבלות על כוח העבודה ברייך, עם כניסתו לתפקיד הכריז כי האמצעים בהם ינקוט לא יונחו על ידי סנטימנטליות או רומנטיקה. יוליוס שטרייכר – עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר". השלושה ניתלו בנירנברג בשנת 46. האחרון הוא נכדה של הגברת מריה אנה שיקלגרובר שטוחן יהודי נודד טמן בה את זרעו ממנו נולד אלויס שיקלגרובר. בבגרותו שינה אלויס את שם משפחתו להידלר ואחר-כך להיטלר. בנו אדולף חמק למותו בעזרת ציאניד שסופק לו על ידי היינריך הימלר.

** גוזניק – כלי צבאי לשעבר שנועד לשמש מטרות באימוני לילה או לסייע בהנחתת הליקופטרים. הגוזניק עשוי מקופסת שימורים ריקה, אותה ממלאים עד לחציה בעפר ונועצים פתיל עשוי מבד או מטלאי של שק המוטבל בסולר.

Share on Facebook