עופר עייני: עד לא מזמן מזכ"ל הסתדרות. כיום יצאנית צמרת ובעל תואר כבוד
בקפיצה משולשת היישר לשירותי רחוב עבור הנהלת בנק דיסקונט
נגד עובדיו. בקפיצתו המרהיבה, חגג העיוני הזה את חתונת הפאר
שלו, אליה הוזמנו המי ומי, כשכול מנה היא בסדר גודל של שכר
מינימום לעובד בחודש.
הקומה בה שהה החבר הזה בשנים האחרונות, הקומה החמישית של
הוועד הפועל, נזקקת כיום לטיהור ולשיפוץ כללי כדי להשיבה,
לפחות על הנייר, לאחוז אחד של הסתדרות מימיה הסבירים למחצה
בהם פסעו בגאון מזכירים לשעבר כיצחק בן-אהרון, ירוחם משל,
ישראל קיסר, חיים הברפלד ועמיר פרץ. האחרון בשורה היה למרבה
הצער והבושה מטפחו של עייני. כגמול למעשה ידיו של תושב
שדרות, סילקה הזונה את רוב אנשיו של פרץ שהיו בתפקידי מפתח
בהסתדרות.
ראוי לציין את שמו של ברנש נוסף, ששימש מזכ"ל, הלוא הוא חיים
רמון. את תקופת שלטונו ניתן למסגר בשלוש מלים: "באתי, ראיתי,
חירבנתי".
הקיסר לופו: מרוב קדנציות נראה שכבר לא מדובר בשליט נתניהו אלא בשושלת
ביזנטית, אחת יותר גרועה מרעותה. תת-גולדה. לפת החושב את
עצמו לליפתן. מעודן כמו טווס שחור ששרפו לו את הזנב. דגנרל
הרואה עצמו גדול מהחיים.
מדבר אנגלית כמו נמשח למלכות רפובליקנית על ידי ושינגטון,
ג'פרסון וסיסי אדמת השרון. מתאים לשמש מנכ"ל נון אחד
גדול או איזה סניף נחבא אל הכלים של סינטבון. מסתכל
בעיני המסתכל כאילו היה ראש חץ גרעיני של השכל האלוהי.
מתייחס בזלזול לשכבות באשר הן, להוציא כמובן את ידידיו
האוליגרכים, מאחר והללו בעלי גיאולוגיה מקודשת.
מלחמת מצווה:"צוק איתן, צוק איתן/נראה לכולם את הקטן/ נזיין, נהרוס,
נפציץ/ כל עזתי בשר קציץ."
יאיר לפיד: גרורה של אסתר המלכה. גורנישט מיט גורנישט.
אחיו בנט: גרורה של המן הרשע. נבלה סרוחה בשוק טובה הימנו.
אדוני צבאות: אל משפחתי-שבטי שעלה לגדולה והפך לקודש קודשים
אוניברסאלי, לא פחות מפול אנקה ויוהן סבסטיאן באך. אם לא
לוקחים אותו ברצינות, אפשר להתענג על שפע הקללות
שהוא מטיח בצאן מרעיתו לקראת יום הדין. כשמוישה רבנו ביקש
ממנו בשיא העידון לראות את פניו, הודיע אדוני צבאות בצורה
שאינה משתמעת לשום צד כי עליו להסתפק באחוריים שלו,
ובכך הפך לטובע המטבע הצבאי-דתי-היסטורי שאין בלתו:
"אחורה פנה".
על פי קדמוניות היהודים, שם אדוני לבית יהווה בכיס הקטן את כל
האלים "הפושטים" מזאוס ועד מורדוך ועד בכלל. משחק מחבואים
עם אללה. כתב את התורה כהוראת שעה אבל חסידיו החביבים
מנפיקים לה מאז ומתמיד צווי הרחבה. כל בריה המתפללת אליו
מקבלת הנחה של עשרה אחוזים בקניית דגים מעושנים במכולת
השכונתית. עשה ניסים לאבותינו, גם כאשר עשו את הרע בעיניו.
ישראל. בהשראת סיעת "הבית היהודי" הפך באחרונה
לרווק מזדקן הנראה יושב על הבנקט בכניסה לבית אבות ברעננה.
ארץ ישראל: אדמת מריבה ספוגה קדושה כלומר חררה. נחשבת בעיניי רבים
כמינקת הראשית של כל אומות העולם בעבר, בהווה ובעתיד.
על פי גאוני הדור בציבור הדתי התגוררו בה יהודים עוד לפני
יסוד האדם הקדמון וחברתו לחיים, פאניה קירשנבוים.
שלי יחימוביץ: חסה, קלווסה, תפוח אדמה.
ציפי ליבני: משהו שבין פקסימיליה לבונבוניירה.
ממשלת ישראל: קבוצה נבחרת ומסכנה הנתונה להתקפה מתמדת מצד
גורמים על טבעיים כמו הצבא הסוחט את כספי הנתינים
האדישים, מיוחסי העשירון העליון המרוקנים את ארנקי מעמד
הביניים שעה שנציגיהם בבית הנבחרים מבטיחים "גן של
שושנים" ומעדנים בשנה הבאה בירושלים, והגרועים שבבני
האנוש, המתנחלים, המוצצים את לשד תקציביה הזעומים כי הם
ורק הם מצדיקים את האחיזה באדמת ארץ ישראל שניתנה להם
בבר מצווה במקום שעונים שוויצרים.
כל כך הרבה שנאה . רעל וארסיות( בא" לא רק בע")
הפתרון: שוב לארוז המזוודות.
כל מקום נקי מישראלים- טוב.
Judenrein
אתה כותב: " אדוני צבאות: אל משפחתי-שבטי שעלה לגדולה והפך לקודש קודשים אוניברסאלי, לא פחות מפול אנקה ויוהן סבסטיאן באך.". כלומר לוקח משהו בלתי ניתן להגדרה, מטבעו ובכל זאת ככופה גיגית כהר, מגדירו לפנינו. או קיי הבנו זהו עולמך. כך נראה אלוהיך בעיניך. או קיי…עכשיו אתה גם מרביץ לכל מיני אנשים (בלשונך, בלשונך בלבד, עיוני), ממש פאנצ' וג'ודי פגשו את חנוך לוין…
למערכת: א"ק כותב: "אחיו בנט: גרורה של המן הרשע. נבלה סרוחה בשוק טובה הימנו.".
ובכן, אם אין מאמרים נוספים, התכבדו נא ופתחו האתר "רק" לתגובות. אתם עושים זאת מפעם לפעם (ורצוי כמה שיותר). כל עוד ינואצו בקללות שמות יריבינו הדמוקרטים המרים (גם בפיליטונים והומורסקאות) יגרם נזק לעצם כתיבתנו ובעיקר לאתרנו. א"ק איננו מכשף השבט ואני לא מוכן לקפוץ לפני מדורתו.
מדובר כאן אם כן, בטיוטאת מאמר סטירי, משום שיכול היה להיות גם חריף וגם אינליגנטי וד"ל.
"אינליגנטי וד"ל" צ.ל.: "אינטליגנטי וד"ל". סליחה.
אתה מתגעגע למה שלא צריך להתגעגע. מזכירים כיצחק בן-אהרון, ירוחם משל,
ישראל קיסר, חיים הברפלד ועמיר פרץ לא היו שונים בהרבה רק פחות בוטים. להסתדרות אחרי קום המדינה היה תפקיד: לאפשר שליטה של הממשלה על העובדים. נכון שזה היה תמורת תשלום מסויים לעובדים. חלקה של ההסתדרות בתכנית הייצוב באמצע שנות ה-80 היה חלק מביש -או מחמת חוסר הבנה של התהליכים או בגלל הטבע המשתפי. מה שקרה הוא ששכר רוב העובדים החל להשחק בגלל ההתייקרויות ואולי גם סידור הסל. רוב ההסכמים במשק אפילו לא כיסו את השחיקה. שביתת המורים והעובדים הסוציאליים הדגישו את התפקיד של ההסתדרות. אי אפשר לשכוח את המצב בו המורים יצאו למחאות נגד מייצגיהם ודווח ש"עופר עייני כועס". כך גם בשביתת העובדים הסוציאליים.
להסתדרות אחריות כבדה למצב בו במדינת ישראל יש את האחוז הגבוה ביותר של עובדי קבלן. הוועדים החזקים נהנו מזה וההסתדרות לא נאבקה נגד זה. ודווקא במקומות בהם היא חזקה- בשרות הציבורי.
הי אבשלום, אני מצטרפת לחבטות בעיני, הוא בוגד ומשת"ף.
THX that's a great anerws!