הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוקטובר, 2014 18 תגובות

בהודעת לשכת ראש הממשלה לקראת יום השנה לזכרו של השר זאבי הי"ד, שהתקיים זה לא מכבר בהר הרצל, נאמר כי המלחמה למען ארצנו הקדושה, ישובה ופריחתה נעוצים בתנ"ך. משהו כזה. מה שדוברי הלשכה לא ידעו לספר, דבר שנודע לכתבתנו לענייני עניינים שרלוטה מבוואריה, הוא ששעות ספורות קודם לכן החליטו כמה פרקים שבספר הספרים, מספר משפטים והמילה הארוכה ביותר בתנ"ך, ואחשדרפנים שמה, להתגייס לצה"לנו כדי להוכיח שלא נס לייחם וכי הם נחושים לתרום לישות המקומית כמה שיותר. הפרשה הקצרה ביותר בספר הנ"ל, פרשת "ויילך" (רק שלושים פסוקים, אלוהים ישמור) העניקה ליוזמה את שם המבצע "שנס מותניים וגו'".

דוד המלך מביא את ארון הברית לירושלים תנך היסטוריה מקראי  aronhabritיש תקדים: ארון הברית מתגייס למלחמתו של דוד המלך (מקור)

ארבעים פרקים הודיעו על התגייסותם המיידית ל"שנס". עשרה מהם, איך לא, מספר יהושע. השאר משמות, שופטים, מלכים, תהילים וגם הפרק היחיד שבספר עובדיה הגיע לשערי הבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) כשהוא נשען ונתמך על ידי שחקן הקולנוע, צ'ק נוריס, שבא למקצה שיפורים צבאיים. הוא נשלח על ידי קצין העיר של הוליווד לנוכח הביצועיים הקולנועיים המחורבנים שלו המביישים את המין החזק.

את פני הבאים קיבלה חגיגה רבתי בהשתתפות הרבנים הראשיים, לא רק האשכנזי והספרדי, אלא גם היבוסי, הפריזי, החיווי והגיחזי.

האחרונים, להווי ידוע, חשו על בשרם בכוחם הארצי של אותם פרקים ומשפטים, בעוד הראשונים פגשו בהם באמצעות פרשנים ושאר מתווכים. וכמובן שהיה גם איזה סגן שר ביטחון לשום כלום  ולהקת נטורי-שאכטה שהנעימו את לבב הדודים והדודות של הפרקים המתגייסים.

שעה קלה לאחר שאגת השמחה, וכבר זכו החיילים לעטות עליהם בגדי צבא, לקבל לידיהם את הציוד הנדרש לאימונים, והיידה בשדרות מסע לבסיס סמוך שם יזכו למנה גדושה של טירונות.

אולם, כבר בשערי הבסיס  החדש, עת נעצרו לבדיקת נוכחים-נפקדים, החלה מסכת בעיות; המשפט "כה אמר ה'" (להלן:כה), לו מספר ההופעות הגדול ביותר בספר הספרים, כ-3000 איזכורים, דרש עקב כך מנות כפולות ושיחרור מכל השמירות. סמל המחלקה, בן-ציון בזיליקום חייך בתחילה, לא כל יום נופלת לידיו חוויה מסווגת שכזו,  ואמר בדחילו ורחימו: "טר"ש (טוראי ראשון) טוויל…"  כה התנפח  וצרח: "איך אתה קורא לי? טוויל אחותך הצולעת!" "אחי, מה יש לך?" נחנק גרונו של בזיליקום האומלל, "הרי אתה הכי גבוה כאן." "אני טוויל? מאיפה לך המילה הזותי. ערבי עשית אותי וחוץ מזה מה זה הטר"ש הזה?" "מפקד המחלקה החליט בגלל מה שאתה ומי שאתה לתת לך ישר דרגת טר"ש. האחרים יסתפקו, בשלב זה, לענוד את דרגת הטוראי. אהבל, אתה לא מבין שאנחנו הולכים לקראתך, אתה עד כדי כך דפר?"

עשרת הפרקים של ספר יהושע קיבלו את בשורת הטר"ש הפוסח עליהם בחמיצות. הז'לוב שבחבורה צווח ככרוכיה: "לא יקום ולא יהיה. גם לנו מגיע טר"ש אם לא למעלה מזה. אנחנו הראשונים שעברנו את הירדן." "אתם תשבו בשקט," צעק כה, "אתם נהניתם מהשירותים של מוכרת המזון רחב!" "ואתה לא רק טוויל, אתה ארכי דביל," צעק הפרק העשירי בספר יהושע, "אין לך קלווסה, אתה חוליגן, אתה גיס חמישי."

בואו של מפקד הבסיס, הנראה למרחוק פוסע לקראתם בצעדים רחבים, השיב את השקט על כנו. הרוחות נרגעו לשעה קלה בלבד. המפקד לחץ את ידו של פרק קי"ז בתהילים שבו רק שני משפטים: "כל הכבוד לך, עם ישראל על פזורותיו גאה בך. איך אמר השם לגדעון: "לך בכוחך זה והושעת את עם ישראל!" "תודה המפקד," השיב המשפט רך הפנים, "אבל קיימת בעיה אקוטית. לא מוציאים לי נעלים מתאימות." "אל תדאג, אנחנו נביא סנדלר מיהופיץ, נהפוך עולמות. הכול יבוא על מקומו בשלום. סמוך על הנכד של סמוך הקטן מילקוט הכזבים.  שמעת על הספר הזה?"

ופנה לשאר הנוכחים ואמר: "גיבורים שלי, יצאתם זה עתה מארון הספרים המאובק. מעט מאד מבני הדור הצעיר מבינים את השפה שלכם ואת מגוון המשימות בו עמדתם בתור פרקים. עתה, עם שילובכם בצבאנו, נחזיר עטרה ליושנה. חברים, אני גאה בכם. אדייה, לוחמים גיבורים שלי. ועכשיו נלך לשק"ם, לאפסנאות, לנשקיה ומשם לקשריה, אולי נתפוס איזה משגל נסוג ראוי לשמו."

"הבשר הטרי" התמקם באוהלים ופרק חדש נפתח בחייהם. אך דא עקא שלצד חוויות כעמידה בלוח זמנים והצעדות בשלשות, הגיעו ימות השיגרה האפורה, הטרטורים והבבל"תים (בלבול ביצים ללא תועלת). לאחר שבועיים ימים של ריצות, קפיצות, שמירות, מסדרים ואימונים מפרכים לקחו פרקי ספר יהושע את הרגליים והסתלקו לא לפני שזימנו לשער את  חברת המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר, הגברת רחב שפתחה שרשרת של דוכני ג'אנק פוד בואכה ים המלח כדי שתחזיר אותם הביתה באימפלה שלה. שאר הפרקים התלוננו על שרירים מתוחים, גרבצת ועל מחלת פרקים הנראית באופק.

תקוותם למצוא נחמה פורתא בקרב החיילות נתקלה בסירוב גדול. פה ושם נפגשו עימן בשק"ם ובסמיכות לברזיות המים, אך הם לא הפיקו מכך דבר. הפרקים המשמשים בקודש את המלכים דוד ושלמה נזנחו לחלוטין. בשיחת רקע עם שרלוטה שלנו אמרו בנות החיל שהגבריות התנ"כית כבר לא עושה להן את זה.

אך מה שפגע יותר מכל במתנדבים העתיקים/חדשים שההבטחה של שומר צבאי בכניסה לבקום שהוא הולך להביא לבסיס כוח עזר בצורת פרקים מהתוכניות הדמיקולו של הערוצים המסחריים לא העלתה דבר.

למסדר המפקד הלפני אחרון הגיעו מתי מעט. אט אט וכשהם חפויים ומבוישים חזרו לתפוס את מקומם בספר הספרים. מלשכת ראש הממשלה נמסר שהכול בגלל ההסתה של הרשות הפלסטינית שאנשיה קראו מכול במה אפשרית לשיבת הפרקים למולדתם ההיסטורית. שרלוטה שלנו מוסיפה כי מהרשות להגנת הצרכן נמסר לה שגם  המשפט "הכול בגלל מסמר קטן" יצא מכלל שימוש, על פי הוראת הלשכה דלעיל, המטילה את אשם על הרשות ועל כל העולם ואשתו, רק לא על עצמה, אללה ירחמו.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    הבעיה של אבשלום היא דוקא בעיה של ציירים, שמרוב קווים נעלם להם הציור.
    הכתיבה שלו היא אסוציאטיבית ובשל כך קוראיו צריכים למעשה לרקוד ע"פ חלילו. ובזאת אין בעיה (למרות השגיאות, הצלילים הצורמים, חוסר הדיוק והזיופים). אלא שהקווים כאמור, חוזרים על עצמם, ומה שהחל כציור חביב, הופך עד מהרה לקשקוש בלתי מזוהה.
    גם בפיליטון זה (שעדין, הוא טוב בהרבה מקודמו) חוזרת הבעיה ונשנית. מרוב עצים, או פרקים, או פסוקים (לא הבנו, מי התגיס שם: פרקים, פסוקים, או אפילו מילים, לא חשוב, העיקר זו הכוונה), נעלם היער עצמו. והמשל בפי מי שאינו יודע לספרו, עולה כחוח בידי שומעיו וחסידיו השותים (בצמא דבריו).
    הרבה אנשים נפלו ועדין נופלים בפח של הפרקים המסוימים בתנ"ך שאינם מסתדרים כביכול עם "המוסר האנושי המודרני" וא"ק למצער, הוא אחד מהם. הייתי מציע לו, לחזור למשלי ולהתחיל מההתחלה ע"מ שיבין שכל פרקי כבוש ארץ ישראל הינם בכלל משל למאבק הסוציאליזם הנאור בקפיטליזם האלילי. אך כאמור מרוב קוים וקישקושים גם הצייר נעלם כאן ואין באמת אל מי לפנות.

    • ק.א. הגיב:

      נראה שהמוטיב "הציפורי" שב ועולה בך, וגם בסביבה יותר אמנותית. אתה (בשם הסוציאליזם?) יוצא לגונן על אותם הסימפטומים (שאתה רואה בהם כחיוביים, ובאופן אקטיבי ממש – להבדיל מסתם נטולי-רוע או ניטרליים) שהיו בראשית הציונות או בחלקים שלה. ואפשר שגם אסכים איתך עליהם. אבל משום מה אתה משתומם (ומתרגז) כשאנשים רבים (הרואים – כמוך – את הסימפטומים השליליים (שוב שליליים באופן אקטיבי) של אותו המנגנון הציוני – ושכיום זרוע רובו ככולו דווקא בסוגם של האחרונים ולא של הראשונים!

      כיצד בדיוק אתה יכול להפריד אידאות סוציאליסטיות (בהנחה שהיו) ואידאות חיסוליות מההוויה הציונית?
      לו הציונות היתה כה סוציאליסטית האם לא חייב היה להיות בה משהו שהיה מתנגד לסחף הטירוריסטי?
      נניח שיש לי שיטה "מופלאה" ללימוד נגינה – והיא ללמוד זאת כשעומדים על הראש! העובדה ש 3 וחצי סטודנטים הצליחו ככה בקורס ולעומתם 80 אלף נכשלו – זה לא אומר לדעתך משהו לגבי טיב השיטה על בני האדם?… אם אז ישנם שמטילים ספק בשיטה המופלאה מדוע תגיד שהם "נופלים בפח"? בחייאת…

      אתה זועק לפתרון כאשר העם שלך (ברובו) רוצה ברדק!… אז יש ברדק.

    • אבשלום ק. הגיב:

      ציפוריקו, אחותי הגדולה משוכנעת שהביקורת שלך
      בונה. אז מי אני שאומר אחרת.

  2. ק.א. הגיב:

    הפרקים אולי חזרו לארון ברובם אך זוהי השנה ה 66 ברציפות למבצע "שנס"…
    מניחוחות המבצע: הוליווד, נוריס, זאבי, רחב, חוויית עטרה ליושנה, ג'אנק פוד וילקוט הכזבים.

    • צפור בודד הגיב:

      אני רואה א"ק שאתה שש לקפוץ על מרכבתו של אבשלום. רק הרשה לי להזכירך שהיהדות התורנית והחרדית (זו שגדולי המתנחלים באו ממנה), התנגדה כבר משחר ימי הציונות למפעלה הסוצ', בין השאר משום שהייתה בעלת זיקה קפיטליסטית וראתה בחלוצים, מורדים במלכויות (הן בדת והן בשליטי אירופה המונרכים). למעשה, נזקקה היא לחילוני ז'בוטינסקי, שיקום ויגיד שגם קפיטליסטים ("יושבי העיר", הוא כינה אותם, בנגוד ליושבי הקומונות הסוצ'), יכולים להיות ציונים (שזה כמובן אוקסימורון), ע"מ שתצטרף גם היא ל"חגיגה".
      (הערה: "הפועל המזרחי" למרות היותם דתיים, היו סוציאליסטים ועוד איך, אבל רק בתחילת הדרך. אח"כ הפכו למזויפים והתבוללו בתוך הערב רב הקפיטליסטי, כבן גוריון וחבורתו ה"חילונית").

      • ק.א. הגיב:

        ציפור, אינני חושב שנכון לחפש בטוריו של אבשלום קווה מירשם מאורגן לתיקון מה שפגום. אם תנסה לזקק מן הכתוב אלגוריתם או מישוואה להבראת חוליי החברה בישראל אתה עלול להתאכזב, ונראה שזה המצב. לדרוש מן הכתיבה והאמנות להוות מיסמך תמציתי, או אפילו רציונאלי, היה הופך אותה למשהו אחר. לכן תחושתי שאתה די מתפרץ לדלת פתוחה.

        • צפור בודד הגיב:

          ק.א שלא תבין אותי לא נכון. אנני חוסך שבטי מא"ק דוקא משום שקרוב הוא ללבי מאחרים כאן (קרא לזאת אחוות אנרכיסטים, אנא עארף), אלא שנכשל הוא לדעתי בהבנת ספר יהושע כמשל המסופר בלשון של אז, למלחמתנו בהווה שהיא נמשלו. ומהי מלחמתנו אם לא מלחמת הסוציאליזם בקפ"ח. הרי כנען לא סתם הובטחה לישראל, ע"מ שתכונן בה מלוכה מימסדית, או הירככיה דתית כלשהי. כנען הייתה רוויה בכאלה, כל אחת מהן מונהגת בידי "ענקים" כעוג וסיחון. גם העובדה שאותות ומופתים לוו כניסת בני ישראל לנהר הירדן, מעידה שיש כאן משהו שונה מסתם הקמת מדינה ככל המדינות. גם כבושה האכזרי של ארץ כנען, הוא רק כנגד אלה הקמים וכופרים בקב"ה אל מול פניו. משום שכל העם ראה כי בדבר הקב"ה אל יהושע. וגם העמיד למענם נהר הירדן כחומה ע"מ שיעברו. והתנ"ך מצין במפורש שדבר זה, נודע גם נודע לכל בני כנען (וימס לבבם). מדובר אם כן בקרב רעיוני. כמו למשל, הקרב בין "הציונות" המגוליתת בשריונה המזוין, לבין ציונות הקלע של דוד.

          • ק.א. הגיב:

            אבל העם היהודי הכריע. אין לו תוכן מלבד האגרוף היהודי…
            לא רק שאני (וגם אתה) איננו נלחמים אלא שאי אפשר בכלל להילחם.
            אי אפשר "להילחם" כי העם שרוי באווירה אחרת לגמרי. זה לא רציני.
            העם הזה אינו מסוגל לייצר מתוכו תוכן שאינו ברדקיסטי, כיבושי, אלים.
            זה עם חדש וברברי שאתה מנסה להלביש אותו במשהו שהוא מסרב בתוקף ללבוש. אינני חש שום שייכות לעם הזה, אולי סנטימנטלית בלבד אבל באופן ריאלי אין שייכות. אני מבין שאין שום קירבה ואין על מה לדבר. הכתיבה שלי כאן היא רק בכדי לעמוד על המשמעויות הללו שיש כאלה ביננו (כמוך למשל) שעוד משתעשעים בסיכוי ליצור תכנים עממיים שאפשר להזדהות עימם.

          • צפור בודד הגיב:

            ק.א. ידידי תמהני עליך שכקצר זיכרון הינך, הרי אמרתי בפרוש ש: "אני מכוון לדורות הבאים". גם אמרתי במקום אחר ש:"משחק מוביל לתחרות ותחרות מובילה למלחמה ומלחמה מובילה למות", אמרתי.
            קח למשל ה"מלחמה בבורגנות", שיכולה להיות רק תוצאה של עשיה סוציאליסטית, זו המארגנת עצמה, בכל הוויה.
            הסבר: בורגנות (טייקונה) מטבעה, נועדה למלחמה (שם "כוחה" ו"תבונתה"). אין טעם לפוגשה א"כ, בשדה הקרב, ותהא הסיבה, אשר תהא. ההפסד ידוע מראש. ואני מכליל בכך, כן כן, גם "קרבות רעיוניים". כי מי משמתווכח, אוכל אותה. הויכוח הינו בזבוז זמן עשיה. בידי הבורגנות שבויים מיטב "המוחות" ובעיקר אלה, שבווכחנות כוחם). לכן צריך "להלחם" בה רק בתוך הפרלמנטים ובעזרת המפלגות הס"ד מחד, ומאידך, לבנות (במקביל לשיטה הקפיטליסטית), שיטת חיים שתתבסס על שורשי עשב ואינטרנציונל, אשר תתפתח ליד הקפיטליזם, כבן ליד אביו (כולה שינוי בתודעה).
            מה דעתך?

          • ק.א. הגיב:

            מהי דעתי? דעתי היא שישנם 2 דברים:
            (1) הבנת המציאות כפי שהיא. כלומר ראיית הכוחות הפועלים בשטח ובניית מעין תרשים זרימה שלפיו אנו מבינים (עד כמה שניתן) את היחידות הפועלות בו – שמביאות להמשכיות המצב שמעצב את חיינו (על כל האספקטים שלהם). (2) הכרעה אישית וקולקטיבית בדבר אשר ראינו בסעיף (1) על מה שיש לעשות לאור זאת.

            מצב האנושות, לדעתי, שלא מספיק אנשים מבינים את אשר מתרחש. הם מאמינים שמהיגינו אינם מושחתים עד העצם. לכן הם נכשלו בשלב (1). ולכן הבנה זו תגיע רק לאחר קטסטרופה, ואולי גם אז לא.
            במילים אחרות אנו תקועים שבלב טרום-פוליטי. שכן הפוליטיקה (להבדיל מן הגחמה הילדותית) יכולה להתחיל רק מסעיף (2).

          • צפור בודד הגיב:

            יפה אמרת.

          • צפור בודד הגיב:

            מדבריך אפשר גם להסיק שאין תקווה לה לאנושות בכלל ולזו ה"ציונית" בפרט לעבור משלב 1 לשלב 2 ? או שמא טועה אני ויש בידך הצעה בנושא (אשמח לשמוע).

          • ק.א. הגיב:

            "אין תקווה"…
            מה זה "תקווה"? האם תקווה זה קיומו הפיזי של המין האנושי? מערכת השמש תיגמר יום אחד והחיים על הפלנטה שלנו כנראה יהיו בלתי אפשריים. אבל יכול להיות שנגיע לטכנולוגיות שיאפשרו קיום גם בתנאים קשים מאד, או שנצטרך למצא בית אחר ביקום, ואז אפשר שהאנושות תתקיים בצורה כזו או אחרת. אבל לפי שעה הקטסטרופה והטירוף הם חלק של המציאות האנושית ולא ניתן להיפטר מזה בעתיד הנראה לעין. אישית אני אסתפק אם נוכל לעבור מהפכה תרבותית בה נהיה רגישים יותר איש לרעהו וערך החיים יעלה במקום לרדת. נדמה לי שרק מהפכה חינוכית תוכל להנחיל זאת. איך? הדבר הראשון הוא שבני האדם צריכים באמת לרצות בזה (במקום בריאליטי TV). כיצד מביאים אנשים לרצות בחינוך כזה? – מבקשים מהם! מתחננים! ומה אם הם מסרבים? אז (לפי גאוס) נמשיך לקטסטרופה הבאה בתור.

          • צפור בודד הגיב:

            ובכן, גם בתשובתך אתה למעשה קובע שאין תקוה: "כיצד מביאים אנשים לרצות בחינוך כזה? – מבקשים מהם! מתחננים! ומה אם הם מסרבים? אז (לפי גאוס) נמשיך לקטסטרופה הבאה בתור.". מ.ש.ל.
            הסבר: משום שרשעים הם וליבם עכור מלכתחילה (ובמשך כל הדורות שאח"כ), לעולם לא יחפצו בחינוך זה (שהוא מבחינתם "חזרה בתשובה" והכאה על החטא בעבורם).
            והמשתמע: שהקטסטרופות תמשכנה להכות כל הזמן משום שלא ישתנו רשעים אלה לעולם.
            משתמע מכך גם שטקטיקת "פרחים בקנה", שאתה מציע כחמקן ראדאר משוכלל, רק תסיע בידיהם. שאם זה הספור: "שיש לשנותם רק ע"פ תחינה", תתעצם רשעותם ויחשבו עצמם לשליטי העולם כולו.

          • ק.א. הגיב:

            כן, לפי שעה באמת ככה זה נראה – שהמשוגעים משתוללים ואין לנו תשובה לזה. כשם שלא היתה תשובה בזמנו כנגד המשוגע בר-כוזיבא.
            אם מישהו תוקע נוד במעלית – כולם סובלים.

        • צפור בודד הגיב:

          תמהני מאימתי עומד אתה צפוף ודחוק לבר כוכבא נ"י ועוד במעלית?
          הרי האיש פעל כספרטקוס יהודי כנגד ממלכה קפיטליסטית משעבדת ואכזרית?
          והעובדה שנישא הוא עתה בפיות אנשי הימין העיקבי, עדין אננה אומרת דבר עליו, על אישיותו, או על פעלו.
          ושוב כרגיל, הפוסל בפסוליתו פוסל.

  3. מרים בת יוסף הגיב:

    שמעתי שלכותב השורות המצוינות הנ"ל הייתה בילדותו דלקת פרקים, אך הוא נרפא ממנה כליל.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים