רבים מחברי בשמאל רואים חשיבות רבה במאבק בייאוש שפשט בשורותינו. כדי לגבור על הייאוש, א"ו, ידיד יקר וחבר מק"י, מצביע על כך שמשאלי דעת קהל מראים שחלק ניכר מהציבור עדיין תומך בפתרון של שתי מדינות, ולכן מחובתו של השמאל, ואפילו ביכולתו המעשית, להוביל שינוי חשוב בדעת הציבור. א"ו טוען שלהביא להצלחת פתרון שתי מדינות דרושה תמיכה ציבורית רחבה, כאשר ביכולת השמאל לגייס תמיכה כזו. מאידך, לדעתו, התמיכה בקרב חלק מחוגי השמאל ב"מדינה אחת" הינה ביטוי מובהק לייאוש.
גרסה אחת של פתרון שתי המדינות, הגדר בבית ג'אלה (מקור)
אכן, יש טיעונים טובים כנגד תחושת הייאוש, אך קיומה של תמיכה ציבורית ניכרת בפתרון שתי המדינות, אינו אחד מהם. ישנן עשרות גרסאות של פתרון "שתי מדינות", הגרסה של השמאל הציוני, שהוא מיעוט, רחוקה מאד מלספק את המינימום אפילו עבור הזרמים המתונים בקרב הפלסטינים. יתרה מכך, הוויכוח בין אחת לשתי מדינות חסר משמעות כיוון שמו"מ ממשי כלל אינו על סדר היום, ואין סיכוי לשינוי מצב זה בעתיד הנראה לעין.
פשיזם בעלייה
העדר סיכוי להידברות ניכר במיוחד בצד הישראלי. בשנים האחרונות, המתנחלים והימין הקיצוני נחלו הצלחות מרשימות ביכולתם להשפיע על המציאות הישראלית על כל היבטיה. מדי יום אנו שומעים על התפשטות ההשפעה של תומכי מפלגת "הבית היהודי" בתחומי חיים מרכזיים, כגון התרחבות התמיכה בהם בקרב הקצונה הבחירה והצעירה בצה"ל (זאת בנוסף לצבא הפרטי של המתנחלים הנהנה מאספקת נשק מצה"ל), נוכחותם והשפעתם במערכת החינוך, במנגנון בתי דין הרבניים, ובמוסדות דת אחרים. ברור לכל שיש לימין יכולת להטיל ווטו על כל ניסיון לשנות את מעמד השטחים הכבושים.
אי אפשר להילחם בייאוש על ידי תיאור ורדרד של הסיכויים הפרלמנטרים לתמיכה בפתרון "שתי מדינות". אשליה כזאת מתעלמת מהדינאמיקה הפוליטית-קולוניאליסטית שעיצבה את הפוליטיקה הישראלית בעבר, ואשר מגדירה אותה עד עצם היום הזה. הניסיון להתעלם מניסיון העבר הוא מרשם בטוח להשתלטות הייאוש.
אכן יש צורך עליון במאבק, מתוך בטן הלוויתן, בדיכוי הפלסטיניים, בשוד אדמתם, ובשלילת זכויותיהם הבסיסיות, על ידי מדינת ישראל. אך תהא זו טעות לבלבל מטרה זו עם האשליה שניתן להשפיע על דעת הקהל להרחבת התמיכה בפתרון שתי המדינות.
היחלשות ההגמוניה האמריקאית
אנו עדים כעת להיחלשות ההשפעה האמריקאית במזרח התיכון. וושינגטון מתקשה לארגן תמיכה ותיאום עמדות באזור. הדבר נותן פתח להנהגה הישראלית, הרואה את עצמה כמקורבת למפלגה הרפובליקאית, להשפיע על דעת הקהל בארה"ב. ההנהגה הישראלית מחשיבה את עצמה כשותף פעיל בעיצוב מדיניות החוץ של ארה"ב.
גם יתר המדינות המרכזיות באזור כגון תורכיה, ערב הסעודית, קטר, ומצריים חשות בחולשה האמריקאית ורואות בכך הזדמנות להנהגות הריאקציונריות לקדם את מטרותיהן "הפרטיות" בעניין דרישותיהם האתניות והדתיות. רבות ממטרות אלה כרוכות בהתנגשות עם לקוחות אחרים של ארה"ב, כגון הסכסוך בין קטר וערב הסעודית. לעת עתה, הניסיונות של ארה"ב לאחד את בעלי הברית ולתאם פעולה בתוך המחנה עולים בתוהו.
דעיכת ההשפעה של ארה"ב באזור היא בסך הכול התפתחות חיובית, אך בתווך הקצר היא תגרום לעלייה במתחים. יש סיכוי ממשי שהכוחות המתקדמים בארצות אלה יוכלו לפתח אסטרטגיה שתתעלה על פיצול אתני ודתי כדי לאחד את ההמונים במערכה על האינטרסים האמיתיים שלהם. אגרוף הברזל של השליטה האימפריאלית אינו מה שהיה, והריאקציה המקומית אינה יכולה לסמוך, כפי שעשתה בעבר, על הסיכוי להתערבות אמריקאית ממשית. יש סיכוי שכוחות חדשים יוכלו לעלות על הבמה.
על איזה קולוניאליזים אתה מלהג ?
אבא שלי בא לישראל לאחר שמשפחתו כולה הושמדה בשואה והיתה לו רק מטרה אחת להקים
משפחה כדי להמשיך את התרבות שהוכחדה וכדי שמישהו יזכיר ויזכור את הניספים.
עדות המזרח גורשו ממדינות האיזור ללא רכושם והושלכו לישראל כדי למוטט את המדינה
מבחינה כלכלית.
כאשר אני בוחן את עמי האיזור אני רואה קולוניאליזים שנמשך מאות שנים אשר כלל דיכוי ברוטאלי של מיעוטים והשמדת עשרות עמים בשם הדת הנכונה.
אותם אנשים שמדברים על קולוניאליזים ישראלי הם אותם אנשים אשר תמכו בקולוניאליזים הברוטאלי של ברית המועצות (למען עולם טוב יותר כמובן)
על איזה 2 מדינות אתה מדבר ?
אם אתה מתכוון מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ומדינה פלסטינית מפורזת אשר מטרתה שיתוף פעולה ושלום אין כאן שום בעיה.
כאשר תעמולנים מהשמאל מספרים לנו על 2 מדינות
הכונה בססמא של 2 מדינות להקים מדינה פלסטינית נקיה מיהודים ומדינה דולאומית בשם ישראל
השמאל גם רומז שהמדינה הפלסטינית תהיה חמושה ולא שולל שהחמס ינהיג את המדינה הזו (זה רצון הפלסטינים ואסור לנו להתערב) התוכנית הזו לא תביא לשלום אלא למלחמה אכזרית
"על איזה קולוניאליזים אתה מלהג ?"
הוא (ואנשים חושבים רבים אחרים) מלהגים על התופעה המפלצתית …
http://www.youtube.com/watch?v=REJOmiBmlzI
יתוש יכול לעזור לפיל להדביק במלריה שכונה שלמה. הרמטכ״ל רפאל איתן קרא לפלסטינים ג׳וקים מסוממים. אבל היתושים מסוכנים הרבה יותר: הם ממיתים הכי הרבה אנשים בעולם, כ-3 מליון בני-אדם בשנה. במיוחד פעילים היתושים הטפילים מוצצי-הדם, ממשפחת הכולכיתיים (Culicidae).
כאשר "היתושים שלנו" — בנטניהו, שלדון אדלסון ושותפיהם המתנחלים, חוברים לפיל הרפובליקאי — הם עוקצים את החמור הדמוקרטי. זאת בעית החמור שכורע תחת משא סחיבת האימפריאליזם במעלה ההר. החמור רוצה לפתור את בעית ישראל-פלסטין בשיטת "שתי המדינות", והפיל דוחה זאת ושולח יתושים לעקוץ ולפזר וירוס של קדחת גזענית.
19 שנה אחרי הנאכבה החל "הצבא המוסרי של מדינת היהודים" להשתמש בטילים במקום בגירוש ודי.די.טי. אז נעקצה הקצונה הבחירה על-ידי היתוש האלוקי. אל"מ עופר וינטר כתב דף קרבי וקרא "להכרית האויב המנאץ אלוקי ישראל". אולי שכחתם, אבל 66 שנה קודם קרא איש השוה"צ, אבא קובנר (בדף הקרבי של חטיבת גבעתי, ב-17.7.1948) "באהבה–לחץ על ההדק: לשחוט, לשחוט ,לשחוט" וחמישה ימים קודם לכן כתב "בזבל גופות אויבינו עוד ילבלבו שדותינו" (במדינה אחת, או שתיים? ובעזרת ארה״ב)
אכן. הריאליזם הוא שאין לדעת מה מכין הטירוף הציוני שמעמיד את עצמו (בהנאה?) כנגד 2 מיליארד בני אדם. מה שוודאי הוא קיום הטירוף הזה.
כפי שכולם רואים (לא ניתן להסתיר את האמת העגומה הזו יותר) לאותם 2 מיליארד בני-אדם ישנם צרות ואיומים מבית שהם גדולים ומסוכנים פי כמה מהאיום או הנזק שגורמת מדינת ישראל.
זה תמיד היה כך, אבל איכשהו חמקו כל הפשעים האיומים שהתרחשו במרחב המוסלמי/ערבי מהרדאר של משמיצי הציונות.
הנזק הגדול האמיתי שגרמה ישראל הוא האפשרות שהיא נתנה לכל פושע ועבריין מקומי לברוח מאחריות לפשעים המתבצעים אצלו בבית ולהאשים את המוסד ואת הציונים.
הטירוף הישראלי אולי קיים אצל מנהיגי הימין ומתנחבליו, אבל הוא בטל הששים לעומת הטירוף של מנהיגי מדינות ערביות ומוסלמיות לדורותיהן. כאשר מנהיג ערבי טובח – הוא עושה זאת בקצב הגדול פי עשרה מזה של צה"ל. אכן "מה שוודאי הוא קיום הטירוף הזה" וישראל היא פסיק ותו לא בתוך ים הטירוף האיזורי.
שני סוגים של הונאה… (א) ההונאה הפרימיטיבית (החובבנית): זו שעדיין מוקפת מסביב במסה גדולה של טוב בסיסי. הונאה זו אינה משוכללת והיא מודעת לכך שנעשה מעשה נבלה. (ב) ההונאה המתוחכמת: זו ההונאה המבוגרת והבשלה. הונאה זו לא רק השלימה עם עצמה אלא כבר המציאה לעצמה (בהצלחה) הן מוסר והן פרקטיקה אשר מקנים לה שלד של לגיטימיות. זוהי הנקודה בה אנו איבדנו צלם אנוש. סימני החורבן ניכרים. ואין זה ייאוש כלל. זוהי המציאות. ישעיהו לייבוביץ' לא היה "מיואש" כשאמר לעצמו, ולנו, שהמנטליות היודו-נאצית רווחת בקירבינו. המוסר האימפריאלו-ציוני מניח הנחת יסוד שהחיים בעולם *מחייבים* אכזריות וחוסר רחמים ולכן גם השלטון בבני האדם מוכרח לכלול הונאה (מהסוג השני) שהיא בעצם (מבחינתם) אינה הונאה אלא פרקטיקת השרדות נחוצה. בזבל הזה הם מאכילים ומטמטמים את ילדינו בבתי הספר שלהם.
תגובתך הראשונה, מתלהמת ומשמיצה (אני ציוני. ואנני כפי שתארת אותי. ולא מענין אותי כיצד אתה רואה אחרים המתקראים בשמי), ואילו השניה, עסוקה באמירה כוללת המנסה לתאר "עוללות הרוע (הונאה במקרה זה) ולנתחן ואח"כ (בשל "הניתוח" המוצלח? כי לא סופקה שום סיבה אחרת),להצמידה לציונות, אך לא יותר מכך. איו כאן נימוקים, אלא קרבה מדאיגה לדמגוגיה.
אתה כותב: "ההונאה המתוחכמת: זו ההונאה המבוגרת והבשלה. הונאה זו לא רק השלימה עם עצמה אלא כבר המציאה לעצמה (בהצלחה) הן מוסר והן פרקטיקה אשר מקנים לה שלד של לגיטימיות.".
משפט חכם, ללא ספק, אלא מה? "ההונאה המבוגרת" אותה תארת כה יפה, יכולה להיות כל דבר.
וכי מדוע שלא תהיה: הונאת ה"סוציאליזם" הבשלה לה במרקסיזם למשל? או אולי הונאת ה"דמוקרטיה" בהשראת "הון שלטון עיתון"? או שמא בהונאת ה"ציונות" בהשראת הכידונאות המתנחבלת.?…כלומר, גם אתה, חשוד בה בעיני:
שהרי מסרס אתה מובנה, ובונה לעצמך עולם מוסרי ופרקטי בעל שלד פלדה ממש, בו הינך מנכס כלי מקדשה, שמה הנשגב, לידי זדים ערלות. כלומר כל החלק הראשון "הניתוחי" כל כך שלך, יכול היה להאמר גם עליך בסוף תגובתך, ולא רק על הציונות.
בפעם העשרים-ושלוש, אני מסכים אתך שישראל אינה הציונות הרעיונית הנקיה – אותה גישה שהתכוונה לטוב אצל כמה הוגי דיעות. לחלקם היתה כוונה טובה. אינני בטוח שהיתה כוונה סוציאליסטית במיוחד, אך דרגתם בספקטרום הסוציאליסטי אינה העניין.
מי שיצא להגשים בפועל את אותה הציונות ובשמה – ושעדיין נושא את דגלה – ושמוכר ככזה בכל העולם – ושחותמתו על המפעל הציוני ומעלליו מתנוססת על כל מסמכיו – באיזה שם נכנה אותו? אם כיום אני מזדהה עם הציונות – באותו הרגע הענקתי לגיטימציה ל 70 שנות התפרעות נוראה (שטרם פסקה ואין בכלל סימן שהציונים מאסו בזה, אלא להיפך).
אם יש בקבוצה מסויימת של עבריינים אינדיבידואל אחד בעל שארית מצפון וצלם, אתה מבקש ממני להתעלם מכל 95% מהפרטים והעובדות ובשל 5% להעניק לתנועה הזו את הכבוד המגיע לה? האם אתה מכחיש את עובדת הטירוף הציוני? במקום לבעוט בי תבעט בעצמך שאתה משייך את עצמך לקולקטיב הזה. אבל אתה מסרב. מדוע זאת? כי ישנם ערבים גרועים יותר? אולי זה לא התירוץ שלך אבל ישנם כאן כמה מגיבים שיאהבו מאד קשיקושים ריקים ומכוערים שכאלה.
כל מה שתארת אננה ציונות, כי אם התימרות לציונות. ואלו שני דברים שונים.
הציונות לא תוכל להתקים אם עם ישראל (היהודי ובעיקר הדתי), לא יפנים את עקרונות "שרי העשרות". שהם הבסיס לקיומם של שורשי העשב האמורים להוציא דמוקרטיה וסוציאליזם מתוכם. זה כל הספור. התארגנות, מלמטה כלפי מעלה.
יש ציונות ויש ציון, אלא שהן נמצאות עתה הרחק מהבוקי סרוקי שאתה מתעקש לקרוא לו ציונות.
ליבוביץ אמר פעם כי: "משיח לעולם יבוא", הכוונה היא לעולם= תמיד. כלומר שתמיד תמצא האמונה במשיח: חזון אידיאלי ושלמות בלתי נתנת להשגה פיזית, שיש ללכת לאורם ולכוונם ותמיד לשאוף אליהם.
וזו תכלית הציונות. הגשמת השלמות האידיאלית הבלתי ניתנת להשגה של המשיח.
עכשיו אתה בא להגיד לי שציונות הזו היא משיחיות שקר. כלומר האידיאה של ליבוביץ' שיקרית היא?
ולא היא, שהציונות היא אידיאה ומשיח שקר הינו בן אדם בכלל.
ובכן לך טפל באלה במשיח השקר וחסידיו. זה המגלם עצמו בשקריו לעיניהם ובכזביו מתעתעם , מה לך כי תיטפל לציונות עצמה?
אז החלטת שמשיח השקר הוא ציוני (בלי מרכאות). ואני שב ואומר לך שטועה הינך.
משום שהציונות היא אמונה במשיח שתמיד עתיד להגיע.
1) מושג המשיח אינו קשור למושג הציונות – ככלל, וגם בפרט -אצל לייבוביץ אין שם שום קשר! לא ברור בכלל מדוע אתה מערבב בינהם או נעזר באחד ע"מ לבאר את השני… הציונות (מבחינה מושגית) היא המאמץ להבאה לעצמאות-לאומית יהודית. סוף פסוק. מושג הציונות אינו קשור לתכנים יהודיים כלל(!) אלא הקשר שלו הוא (רק) אל יהודים שיש להם כוונה להגיע לעצמאות מדינית – נקודה. ודרך אגב זוהי גם התובנה, או האידאה, של ליבוביץ' בנושא הזה, ואין לי בזה שום ספק, גם לא קל שבקלים! ליבוביץ' מעולם לא תלה שום תקוות בציונות – ואף אמר זאת מפורשות – מעבר להיות פירותיה של הציונות בבחינת התשתית המיכשורית בלבד – מסגרת – שבה, אם ירצה בזאת, יוכל העם היהודי לנהל את עינייניו היהודיים.
2) תכלית הציונות (המבולבלת) שאתה אמרת, או ניסית להגיד, כאן: "הגשמת שלמות בלתי מושגת של המשיח" – והחיבור של זה לציונות בהחלט נשמע כמרשם טוב למשיחיות שקר!
3) הבעיה הבולטת כאן איננה נובעת מליבוביץ, אלא בהבנה שלך אותו.
שוב טועה הינך: ציונות= יהדות= יהדות שווה עסוק ברעיון המשיח (כאשר לליבוביץ' כאמור יש דיעה מגובשת מאד בנושא אותה ציטטתי). מכאן שיש קשר בין הדברים. ובכלל על איזו פרשנות שלי אתה מדבר? הרי הבאתי דברים בשם אומרם. כך בדיוק, דבר באוזני האיש.
1) "דברים בשם אומרם" – אם התכוונת לליבוביץ הרי מה שאתה אמרת אינו דברים בשם אומרם אלא דברים בשם שומעם ,או קוראם, (אך שלא באופן הנכון) . שמע לי, אתה לא הבנת אותו (באחריות). שאל ספציפית ואענה לך. 2) מה זה "טועה הינך"? ציונות ויהדות זה זהה? חזור וקרא את ליבוביץ. 3) למה הכוונה ב "יש קשר"? לפי הגישה שנדמה שאתה מבטא אותה – בסופו של דבר כולנו בני אדם ולכן בין כל 2 נושאים אנושיים מוכרח שיהיה "קשר" ! … ואז גם בין יהדות ו(למשל) חייטות יש קשר. וכי לא היו חייטים יהודים מפורסמים? וכי אין תקנות יהודיות בדבר תפירת בגדים, כותונת יוסף, בגדי הכהן הגדול, תלית וציצית, שעטנז וכיוצא באלה מעולם החייטות והיהדות… יש קשר! (אגב בגד, כלומר לבוש, זה מלשון בגידה, כך סופר לי פעם – והנה שוב, ישנו ה"קשר"…)
"התמיכה בקרב חלק מחוגי השמאל ב"מדינה אחת" הינה ביטוי מובהק לייאוש.".
נכון, אם אתה מתיחס לפתרון האינטרנציונלי של פדרצית ישראל פלסטין הסוציאליסטיות ונכון אם היית מכוון לכך, שהתיאשנו מה"פתרון לשתי המדינות", משום שאננו בר בצוע.
אך אתה עושה סלטה או סלט (תחליט לבד) ובוחר להתעלם מגישה זו של הציונות. וכבמטה קסם, הופך אותה למפלצת הכיבושית סיפוחיסטית, שכבר מתקימת היום ושהיא, גם כן אבוי, תקרא: "מדינה אחת לשני העמים". אף יוצר כביכול השוואות בינה לבין רעיון "שתי מדינות לשתי העמים" הארטילאי כדי מלנכוליה.
היה אמיץ ההלך קמינר, להביט לצד הדרך המקשרת בין שני הכרכים המעשנים האלה ("הכבוש והסיפוח" ו"שתי מדינות לשני העמים"), עליה אתה פוסע.
אולי תראה את הפארם קאלצ'ר, נחבא אי שם מאחורי הגבעות המוריקות, מי יודע, אולי תראה?
היהודים מעיראק ועד מרוקו לא גורשו. הם הובאו בהסכם עם המלכים וראשי הממשלות שם.
צפור: מאז שמעון פרס ועד נהנצניהו היתה זו ישראל שהפכה את "פתרון לשתי המדינות", ללא בר בצוע.
כל הכבוד לראובן קמינר!
לפני 17 שנה, כאשר נתקל קמינר בכרוזים של הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית, הוא כתב מאמר תגובה ב"זו הדרך" נגד עמדה זו וקרא למאמר " ריאליזם זה לא מלה גסה". גם אז הוא הקנה להפרדה בין המתנחלים והילידים לא רק מעלות רבות אלא אף תוכנית ריאלית וחיובית. נראה לי שריאליזם שעמד כה יפה במבחן הזמן הוא מילה חסרת משמעות ואולי אפילו מלה גסה.
ראובן היקר, אני לא יודע במה אנחנו "נתמוך" ביום ההכרעה. קרוב לוודאי שלא נשפיע במיוחד על טיבן של ההכרעות לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה פוליטית. כל זמן שמרשים לנו, אנחנו משמיעים קול. אתה זוכר שכבר בזמן אוסלו פחדתי שנגיע בדיוק לצומת הזו. מדינה אחת לשני העמים נראית לי כרגע הרע במיעוטו אבל הסיכויים להטות את מרכז הכובד של הפוליטיקה הישראלית לכיוון הזה הם מועטים. יהיה קשה, גם בעתיד הנראה לעין ואולי גם בעתיד הרחוק. מקווה שנכדינו יחוו מציאות קצת אחרת.
והערה ל"עלי". בדרך כלל אתה מגיב כאן בתקיפות אבל בנימוס, אבל קמינר הוא אחד מאושיות האתר הזה, איש מבוגר ועתיר ידע, והוא איננו "מלהג". בסדר?
מ2-3 נאומים של הרב כהנא (מאמריקה אלא מה) ניתן לעמוד די בזריזות על עיקרי הכהניזם ואלו הם שלושה בלבד (יש הרבה ביוטיוב וזו רק התרשמות זריזה):
1- נקודת המוצא הכהניסטית היא תחושת חוסר צדק היסטורי משווע שנגרם ליהודים שנדמה שלפחות שני מוקדים לו (א) כל העולם ממש מלא מקיר לקיר באנטישמים, זו נקודה חשובה אך הרב כהנא מעדיף שלא לרדת לפסים מעשיים (בפומבי?) כיצד ינקום העם היהודי בעולם. (ב) "ארץ ישראל" היא רכושו הבלעדי של "העם היהודי" – זוהי אינה רק השקפה דתית אלא ניכר שהיא תחושת חוסר צדק שמעבר לדת ועולה הרושם שכהנא ממש חש פצוע בנפשו רק מעצם קיומם של לא-יהודים בארץ.
2- לדעת כהנא הציונות האמיתית אינה בת 150 שנה! אלא בת 4,000 שנה. לדעת כהנא לאיטלקים (הרומאים) זכות-קניין על ישראל (כנען) הקודמת לזכותם של הפלסטינים. יש להניח לפי העקרון מהגנון של "אנחנו היינו כאן קודם"…
3- טרנספר מלא וזריז. אם לא בטוב אז בכוח.
לפי העקרונות הללו יוצא שההבדלים בין ממשלות ישראל לדורותיהן לבין הכהניזם הם קוסמטיים וטקטיים בלבד. במהות ובתוכן – גם שען חירש יתקשה למצא הבדל.
כאשר הישראלים יבינו את רמת השחיתות במדינה הזו- המדינה תתפורר מעצמה. אזרחי המדינה יפסיקו להאמין לשקרים של "מנהיגיה". זה יהיה סופה.
ברית המועצות נפלה כאשר אזרחיה כבר לא האמינו ב"פראבדה".