הלילה (שישי) הלך לעולמו פעיל השמאל הוותיק ד"ר נעם קמינר לאחר מחלה קשה, והוא בן 61. קמינר החל את פעילותו הפוליטית במסגרת בנק"י ירושלים בשנות ה-60, השתתף בהפגנות ה"פנתרים השחורים" בירושלים בתחילת שנות ה-70, נמנה עם מקימי תנועת קמפו"ס (קבוצה למעורבות פוליטית וסטודנטיאלית) היהודית-ערבית באוניברסיטה העברית וסירב לקחת חלק כחייל מילואים במלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982. בשל כך נידון מספר פעמים לכלא הצבאי ותרם רבות להקמת "יש גבול". במקביל הוא פעל במסגרת השמאל הסוציאליסטי הישראלי (שס"י) שהיה אחד ממרכיבי חד"ש.
נעם קמינר ז"ל
לאחר שובו לארץ מארה"ב בשנות ה-90 עם סיום לימודי הדוקטורט השתלב בתעשיית היי-טק והמשיך לפועל במסגרת חד"ש תל-אביב ובהתארגנויות נוספות למען השלום ישראלי-פלסטיני, ביניהן "תעאיוש". כמו כן, היה חבר מועצת חד"ש הארצית במשך שנים רבות. חברי חד"ש בתל-אביב ובירושלים פרסמו בשבת הודעת השתתפות בצערם של הוריו, דפנה וראובן קמינר; בת זוגו, סמדר נהב וילדיו מתן וכרמל. חברי חד"ש מסרו כי "נעם משאיר אחריו זיכרון נצחי של פעילות מסורה ונחושה למען השלום, למען השותפות היהודית-ערבית ולמען הצדק החברתי". נעם קמינר נמנה עם מייסדי "הגדה השמאלית" לפני יותר מעשור ובמשך כל השנים המשיך את פעילותו באתר.
הלווייתו תתקיים ביום ראשון, 30 בנובמבר, בשעה 16:00 בבית העלמין בגבעת ברנר.
יושבים שבעה בבית המשפחה, רח' רבינא 1 תל אביב דירה 32, בין השעות 14:00-20:00 השבוע.
נעם, לא הייתי שותף לדעותיך הפוליטיות, בשבילי הרחקת שמאלה יותר מדי. אך נהנתי מכל רגע לעבוד במחיצתך וללמוד ממך מקצועית ואישית.
למרות דעותיך הידועות לכל שיש שיחשבו אותן לקיצוניות, היית נעים ונח לכולם.
בחברה ירושלמית כמו אקסליבריס יש כמובן מגוון דעות. מעובדים פלסטינאים, ערבים-ישראלים ועד מתנחלים יהודיים דתיים ועם כולם הסתדרת ולעניות דעתי כולם העריכו אותך ואת עמידתך על דעותיך.
שימשת עוגן מקצועי ומנטור ללא מעט עובדים בחברה.
אתגעגע לשקט שהקרנת ולחיוך הביישני שלך,
יהיה זכרך ברוך.
בהלם מוחלט קבלתי את הבשורה הקשה לעיקול………….
נעם היה אחד האנשים החביבים ביותר, מצפוניים ביותר, איש מידות עליונות ועקרנות שרק אפשר לקוות לו במסגרת פעילות פוליטית.
הבית הפוליטי המשמעותי בחיי קשור עם פגישה אצל סמדר היקרה עם סרבניתו של נעם לכיבוש ולמלחמת לבנון ומאסרו המתמשך.
משם את יציאתו של ארגון שס"י לדרך יפה וראוייה אי אפשר לדמיין בלעדיו!
את נעם ראוי להנציח לא עם דף סטאטוס וכמה הקלקות מחשב (ואת זה נעם כאיש מחשב פורץ דרך ידע גם ידע) אלא באופן שבאמת ראוי לאיש היקר והטוב הזה, הנצחה שתעשה קטן אבל מהותי ואם אפשר רדיקאלי (בלשונו הצנועה של נעם).
לסמדר היקרה, מתן וכרמל וגם לראובן ודפנה עם הלם מוחלט על לכתו ללא עת של האיש הנדיר הזה!
נחומים-נחומים-נחומים!
חבל על דאבדין, בעודם צעירים מכדי למות, ולא משתכחין. איבדנו איש מקסים. ליבי אתכןם, משפחת קמינר נהב היקרה. קבלו את תנחומי.
חדוה
את נועם קמינר הכרתי בסוף שנות השבעים, אני מגיע בפעם הראשונה לגבעת רם ורואה אותו מחלק פליירים של שס"י, מפה לשם התחלתי לבוא לפעילות ולשיעורים בקאפיטל עם שושני, למדנו שנה ראשונה כלכלה יחד, בביתו הכרתי את סמדר שגם ממנה התרשמתי מאוד, היו לי איתו הרבה שיחות ותמיד ראיתי אדם ישר שהסתכל על כולם בגובה העיניים, ללא התנשאות, ביושר, אפילו בענווה, וזה היה בתקופה שהגזענות האשכנזית הייתה דבר טבעי כמו זריחת השמש בבוקר, מעולם לא הייתה בו התנשאות או משהו מעין זה כך זה היה עם כל אחד
לא ראיתי אותו משנת 81
יהיה זכרו ברוך
נועם,
הידיעה על מותך הכתה אותי בהלם. לא היינו בקשר זמן רב, אתה חזרת לישראל, אני נשארתי בארה"ב. בזכרני אתה יותר צעיר, אך עם אותו חיוך שמשרה שלווה ורוגע על כל הסובבים אותך.
אני זוכר אותך מתקופת "יש גבול" במלחמת לבנון (הראשונה), את הנחישות לעשות את הדבר הנכון גם אם צריך לשלם על כך מחיר אישי.
אני זוכר אותך מתקופת לימודיך בארה"ב, את שיחותינו על המצב בארץ ואת החלטתכם לחזור למרות כי היה ברור כי יכולתם להמשיך לחיות חיים טובים ושלווים בארה"ב. תמיד היית בשבילי הדוגמה של אדם שפועל על פי עקרונותיו ועל פי צוו מצפונו.
יהי זכרך ברוך.
אני רוצה לצרף את תנחומי למשפחה, סמדר, מתן וכרמל וגם להורים, דפנה וראובן – אני משתתף בצערכם.
משתתפת בצער המשפחה והחברים. קשה לשמוע על מישהו טוב שמת בגיל צעיר, אבל החיים הם קצרים תמיד ובקרוב מאוד נגיע לאיפה שהם, איפה שזה לא יהיה.
מצטער מאד בצערם של ראובן ודפנה וכל שאר שבט הקמינרים
I'm so sorry to hear of this.
May his memory and beliefs live on!
נעם היה חובש בפלוגה ב בגדוד שלנו משך כמה וכמה שנות מילואים קשים וארוכים. השתתף באימונים, במלחמת לבנון הראשונה. לאחריה סירב לשרת בשטחים ובלבנון.
אף שהיה חריג מבחינת סירובו – כלל חיילי ומפקדי הגדוד העריכו, כיבדו וחיבבו את נעם מסיבה עיקרית אחת. הוא לא השתמט משום חובה שלו ! התייצב למילואים אף שידע שיענש על סירוב. הועבר מפלוגה לוחמת לפלוגת מפקדה שבה היה לו פחות ״נוח״. מילא חובותיו עד תום למיטב ידיעתי. איש ערכי בעל יושרה, אופי, טוב לב, וטוב שיח – לא ניסה להיות מסיונר ולהטיף בשער אלא עמד בעקרונותיו ללא מורא והטייה.
היה שלום נעם
משתתף בצערה של המשפחה על לכתו של נעם.
הכרתי את נועם מקרוב, בעיקר לאור הנסיבות שנוצרו בגלל עקרונותיו ודעותיו. שרתתי כסמג"ד ואח"כ כמג"ד בגדוד המילואים בו נועם שרת.אודה ולא אבוש שבמקרה שלו בעיקר לאור איכויותיו יוצאות הדופן והאופן בו הציג את דעותיו מצאנו יחד את דרך המלך שאיפשר לו לממש את חובתו כאיש מילואים. אכן איש עם עקרונות,איכותי, נאמן לדעותיו ולא פחות למדינה למרות הסתירה לכאורה.
איש אמיץ מאוד.
יהי זכרו ברוך.
הכרתי את נועם בירושלים שנות השבעים בעבודתנו המשותפת בקרב מתבגרים אשר נפלטו ממסגרות חינוכיות. העבודה המשותפת חשפה אותי לאיכויות האנושיות של נועם ,לנועם הליכותיו כמו גם ליכולותיו האינטלקטואליות. אהבתי לשוחח עמו ואהבתי את הקשב והחמלה שהרעיף על המתבגרים- מבלי להתנשא, בגובה העיניים. לצערי, לא השכלנו לשמור על קשר – למרות החיבה וההערכה הרבה,אך עקבתי אחר פעילותו מרחוק.
נועם ניחן ביושרה נדירה ומחויבות חברתית שקשה לפגשה היום – אני חושבת שנפגשתי עם רמה ואיכות כזו כאשר פגשתי את אביו אשר שימש באותם ימים בתפקידי מפתח באוניברסיטה העברית.
לבי נחמץ כששמעתי. כבעלת ניסיון עם האבל והאבדן אני יודעת שקשה מנשוא.
ראובן, דפנה והאחיות של נועם , לסמדר ולכרמל ומתן – לבי עמכם – זכיתם לחלוק חייכם עם איש מופלא בעל איכויות נדירות עד מאוד- מעטים זוכים לכך. חיבוק גדול- וחשוב חשוב עד מאוד ובעיקר בימים חשוכים אלו להנציח את נועם, דרכו ואת המורשת שהנחיל לנו ולאורה יש להסתופף.