מועתז הילאל מוחמד אל-עזאייזה, בן 15, תלמיד בכתה י"א, הוא תושב דיר אל-בלח. את עדותו גבה ח'אלד אל-עזאייזה ב-26 באוקטובר 2014.

אני תלמיד כיתה י"א בבית הספר עבד אל-כרים אל-עכלוכ בדיר אל-בלח, וגר בדיר אל-בלח עם המשפחה שלי. בבית הספר הקודם שלי, בית ספר רודולף וואלטר ברחוב סלאח א-דין, בצד המזרחי של דיר אל-בלח, היה לי חבר קרוב בשם עלאא אבו דחרוג'. למדנו ביחד מכיתה ו' ועד סוף י' והיינו ממש צמודים, בשעורים, והפסקות ואחרי הלימודים. עלאא היה שחקן כדורגל מאוד טוב ושיחק במועדון דיר אל-בלח ובעוד מועדונים. הוא כל הזמן לבש רק בגדי ספורט. אני גם שיחקתי איתו ובילינו את רוב הזמן הפנוי שלנו באימוני כדורגל. עלאא אמר לי כמה פעמים שהוא לא יכול להעביר יום אחד בלי לשחק כדורגל.

(צילום: בצלם)

בתחילת הקיץ האחרון נפגשנו כל הזמן, במועדון הכדורגל ולפעמים במסגד. עלאא גר במרחק של עשר דקות הליכה מהבית שלי. במהלך המלחמה יצא לנו להיפגש שלוש פעמים. פעם אחת בעיר, פעם שנייה במסגד ובפעם השלישית הוא בא לבקר אותי בבית שלי. ישבנו על המדרכה מול הבית שלי, ביחד עם עוד חבר, מואמן אבו שער, שמענו את ההפצצות ודיברנו על המלחמה. עלאא אמר שהוא לא מפחד למות וסיפר שהוא ממשיך לצאת לשחק כדורגל ליד הבית.

ב-21 ביולי 2014 ברחנו מהבית שלנו שהיה באזור שכל הזמן הופגז לבית של סבא שלי, שנמצא במרכז דיר אל-בלח. זה היה ברמדאן. באותו יום, בשעה 15:30, התקשר אליי חבר שלי מבית הספר ואמר לי שדיווחו בטלוויזיה שעלאא אבו דחרוג' נהרג, אבל הוא לא בטוח אם זה עלאא החבר שלנו כי שם האב לא היה כתוב.

התקשרתי לחבר משותף שלי ושל עלאא ושאלתי אותו, והוא אמר לי שעלאא נהרג בהפגזה על בית החולים שוהדאא אל-אקצא. הוא והמשפחה שלו ברחו מהבית כשההפגזה התחילה ומצאו מחסה בבית החולים. אבל הפגזים פגעו בבית החולים ועלאא נפגע מרסיס בבטן ונהרג.

התחלתי לבכות ויצאתי מהבית של סבא שלי למרות ההפצצות והמלחמה והתחלתי ללכת לכיוון בית החולים כדי לראות אותו. לא פחדתי ולא היה לי אכפת מההפגזות כי שכחתי מכל מה שקורה מסביבי וחשבתי רק על עלאא ומה שקרה לו. נזכרתי בטיולים שלנו ובזמנים שבילינו ביחד. אבא שלי פגש אותי בדרך ומנע ממני ללכתלבית החולים, בגלל שהמצב שם היה מסוכן. למחרת קברו את עלאא בבית הקברות שלדיר אל-בלח ולא הלכתי ללוויה שלו כי אבא שלי לא נתן לי לצאת מהבית. אחר הצהריים הלכתי לבית הקברות וישבתי ליד הקבר שלו. קראתי את תפילת "אל-פאתיחה" והתפללתי בשבילו, וצילמתי את הקבר. בית הקברות היה ריק כי עדיין היו הפצצות אוויריות והפגזות מדי פעם.

מאז שחזרנו לבית הספר אני נכנס ברוב הימים לבית הקברות בדרך ללימודים. אני מבקר את הקבר של עלאא לכמה דקות, נזכר בדברים שדיברנו עליהם. אני מתפלל בשבילו וממשיך לבית הספר. אני וחברים שלי בבית הספר יושבים כמעט כל יום ונזכרים בעלאא ובכל מיני דברים שקרו לנו ביחד.

עלאא אהב אותי מאוד. פעם הוא עמד מול המורה והגן עליי כשתלמיד אחר התלונן עליי לא בצדק. עלאא אמר שהילד השני משקר. לפעמים היינו רבים ליום או יומיים אבל אחר כך היינו משלימים כי התגעגענו אחד לשני.

Share on Facebook