תמצית נאומים חוצבי להבות שנישאו מעל בימות אוניברסיטת בר-אילן במספר פאנלים שהתקיימו בשנים האחרונות.
מתילדה פון-זמנהוף: מכובדיי, לפני שלושה חודשים התחתנתי עם פרופסור ציון שקלא-טריא ואני מאושרת עד הגג. בקרוב נעבור לקומפלכס חדש ואני נורא מודה לעצמי שהיו לי העוז והסבלנות לקשור את חיי לבולבול הזה… (צעקות מהקהל: "מתילדה, לא לשם כך נתכנסנו!") אני מבקשת מהערות סוגריים המכונות קהל וציבור לסתום את הפה. אתם רוצים לשמוע הבלים על שלום, ביטחון, כלכלה וחיים אחרי המוות ואני אדבר על החיים לפניו. זה הרבה יותר חשוב, לא?"
אוניברסיטת בר אילן (מקור)
יושב ראש הפאנל מוציא לה כרטיס אדום. היא יורדת מהבמה ופוסעת בראש מורם למזנון לקנות קורנפלקס וכמה מנות קרב צבאיות.
הרעלה ממפעל הפיס: הכול מוחאים כפיים לדובשנית המפתה המדהימה את הנוכחים, מיד עם תפיסת הקתדרה על ידה, בהצהרה המלומדת Si vis pacem para bellum*.
מתילדה פון זמנהוף מיידה לעברה מנת קרב וצועקת: Mifaal hpaiis delendo est**.
הרעלה מתאדמת: "למה את עושה לי כזאת?"
"למה?למה? לפני שבועיים עשיתי מנוי ועד עכשיו קיבלתי רק קדחת, אפילו לא שמנת חמוצה…"
המרחב המוגן: מכובדיי!! החוסים בצל קורתי! עונג קדוש לעמוד במקום בו ניצבו זה לא מכבר אישים יוצאים מגדר הרגיל כמו למשל הוד רוממותו ניתאי האמריקנסקי שהביא דברים בשם אומרם כלומר זיבולי שכל… ראשית לכול אבקש מאשת חיקי הניצחית, הלוא היא ההגנה המרחבית לעלות לבמה וגם בני סיכת ביטחון, היועץ האולטימטיבי של שרי הביטחון מאז ומתמיד.
(מחיאות כפים) חוסים יקרים, כלומר מוגבלים בעל כורחם, מה אתם חושבים לעצמכם? כוחותיי הולכים ואוזלים. כמה זמן עוד אוכל להעניק לכם מטוב לבי? דחיתי מספר פעמים את יציאתי לפנסיה מוקדמת. איך אני יכול להשאיר אתכם טרף לחבר החוליגאנים המנהל את ארץ אבותינו, לחיידקי הכולירה מבית המדרש של הבית היהודי ומתנחליו. אם אשתי ובני יעברו להתגורר באוסטרליה, כמו שהם מתכננים, ואני בעקבותיהם, מה אז יהיה עליכם, הא?
קינג דיוויד: חברות וחברים, דיצה גדולה אחזתני כאשר הגיעה ההזמנה למשרד יחסי הציבור שלי. אמרתי לבנות במשרד: 'מיידלעך, למרות שאנוכי בר -מינן בבגאז' של דברי ימי עם עולם כבר כמה ת'לפים של שנים, הנה בבר אילן נזכרו בי'. (מחיאות כפים. קריאות מהקהל: "אתה איתנו לנצח!") ועכשיו אני רוצה להטיל סקופ: כול הסיפורים על בת-שבע, אוריה, אמבטיה זה קישקוש בלבוש. בת-שבע היקרה, אשת חיקי הניצחי, העומדת להוציא בקרוב ספר שירים בשם "ההווה הכחול" הייתה אכן יפהפיה בכול קנה מידה. באותו מעמד מגונה כביכול היא פשוט הצטלמה קצת בצמצום בגדים לפרסומת לנקה 7. זה הכול."
(קריאות מהקהל: "תדבר על השלום, לא על פואטיקה. דויד מתרגז ומטיח את המיקרופון בקודקוד של יו"ר הפאנל) פיליסטרים, חמורי גרם. אנחנו, שאול, אנוכי, שלמה'לה, אחז, פקח בן רמליהו וכול השאר עשינו את העבודה השחורה בשבילכם. הקמנו בו ידינו עולם יהודי-ישראלי. ולכם נשאר רק דבר אחד: לעשות שלום, להביא את החברס למנוחה נכונה. ומה אתם עושים עם זה? חרא בלבן. קדחת. פייג. כלום. זירו (קריאות מהקהל: "מה עם המשיח? למה אתה שומר אותו קרוב לחזה?") חזה אתם אומרים? משיח בתחת שלי, עם חומר מחורבן שכמוכם לא נוציא אותו משם… ביטניקים, קרוקודילים, פסיכודליים…(הקהל צורח מלים שלא נדע) מיכל, אבישג, ברטה, סוזנה, זינה, מלכה: אני בא, תורידו את שמיכת הפוך מהבוידם, תחממו את הבקבוקים החמים שלי…"
קינג קונג: "אני מבקש להודות לתנועת הצופים על התקופה המהנה שלי כחניך בין כיתה גימל לכיתה חית. נכון, לא הלכנו להכשרה וגם לא להתיישבות אבל מה שספגתי בתנועה זו לא יסולא בפז. תשאלו את הפנסיונרים שאני מעביר במעברי החצייה בבקרים הסואנים בדרכי לעבודה בערוץ השני ככתב צבאי בכיר ביותר…".
ג.יפית: "מה יפית ג.יפית. נקודה. כבר קניתם נייר טואלט תוצרת סטימצקי?! סימן שאלה, סימן קריאה. נקודה. אם לא תקנו את מה שאני אומרת לכם. נקודה פסיק. אני אפסיק לחייך את החיוך הארכי טיפשי שלי. נקודדדדדדדדדדדדה."
קריאות מהקהל: "אבל מה עם השלום, יפיתי שלנו?"
תשובה: "קופה רושמת, ידידי! רק קופות רושמות. השאר קלמפדי!"
ג'ודי ניר מוזס… : "מאזינים יקרים. בעלי מאזין מהצד. הבן שלי מזדיין בשלמונים ואני מזיינת את השכל. זהו שילוש קדוש החול מניוקי. לא צריך יותר מזה."
קריאות מהקהל: "אבל מה עם השלום?"
תשובה: "שוטים עניים, תסתפקו באחד מאלפי שמות המשפחה שלי."
הקיסר לופו: (יוני 2009. הנאום הידוע בציבור) אזרחים ("איזה אזרחים ואיזה נעלים? נתינים, תמימים, כלומניקים, שרה מגחכת בלסת התחתונה שלה. איזה אושר. אם נכדי הנורבגים") נכבדים ("איזה נכבדים ואיזה נעלים. סתם מצביעים. סתם הולכי רגל. נכבדים? נובמת") השלום ("מה זו התיבה הזו? שלום? השלום הוא רפש. השלום המצאה של המ-פ-ח-ד-י-ם הללו. דיין כינה אותם מעברה") תמיד ("בקרוב יוחלף המונח בשם הכינוי שלי. נועדתי לתמיד, אש התמיד. קורבן התמיד. יכולתי להיות נשיא ארצות הברית. הקונגרס מת עלי. אבל קיבלתי את התמיד הציוני,") היה ("רק אוהבי השירה והספרות, האהבלים הללו יודעים לומר: "היה או לא היה") משאת (כלומר תד"ל, פק"ל, פקלעות, סיירת מטכ"ל.) נפשו ("מה זה נפש? בועות. יש רק גוף, גופים שמשחקים בהם על לוח השח) של עמנו…ובדרכם לקלפי המתקרב אל תשכחו שכוח המשיכה שלי שם בכיס הקטן את כוח השמיכה של כדור הארץ. חה-חה-חה-חה-חה…"
אן-דן דינו: ואם לא תשמעו את אשר יש לנו לומר אז תדעו לכם את מה שידעו כל התרחים הקשישים שגדלו בשנות כאן בשנות הארבעים, החמישים ואילך: כל העולם יזמר לנו ולכם "אין דן דינו, סוף הלקטינו-אליק, בליק, בום" וזה יהיה הבום האחרון על באמת. כל ההנחות והאנחות בטלים בשישים.
*לטינית: הרוצה בשלום יכון למלחמה.
** פראפרזה על משפט קאטו: "על קרתגו להיחרב".
המצב בספארי הקרוב פחות חייתי.
"תינוק לא הורגים פעמיים" כתבה דליה רביקוביץ, אבל אני כבר מתה (מצחוק) פעם שלישית אחרי שקראתי את הנאומים ממדרשת בר אילן. בעיקר הושפעתי מהמשפטים בלטינית: באתי, קראתי, מתי."