הידיעה שאלי אוחנה הצטרף למפלגה הדתית-לאומנית "הבית היהודי" ואף יכהן מטעמה בכנסת הבאה, הייתה משמעותית וחשובה מבחינה פוליטית. הכדורגלן המבריק בעבר נפל קורבן לקונפליקט המבני, הבראשיתי, בין האגף הטכנולוגי מודרניסטי בבית היהודי, שהוא לאומני ופשיסטי מעצם טבעו, לבין האגף "החשמונאי", שלא ראה באוחנה בשר מבשרו. זה לא הספיק להם שאוחנה נטש את נאמנותו המסורתית לאגף המתון של הליכוד. בעבר היה מזוהה עם אישים כמו רובי ריבלין ודן מרידור, בעיקר בנושא המדיני. גם בשמאל תלו תקוות באוחנה, וכאשר תמך בהתנתקות מגוש קטיף הוא העצים את תדמיתו המתונה.
אלי אוחנה
אוחנה הצטייר כאיש חילוני ולא כמנשק מזוזות פופוליסטי. תמיד היה בחור גאה אבל בהחלט רצה שהאליטות יראו בו אדם סביר ולא חלק מהקיצוניות המשיחית-דתית שדבקה בכדורגלנים רבים. רוב חבריי מתעבים אותו, כיוון שהוא סמל בית"רי עוין, וביציעים האדומים שרים לו שירי גנאי. תמיד הסתייגתי מהיחס הזה כלפיו ולמען האמת אני מסרב להצטרף לשירי הגנאי גם עכשיו. אוחנה אולי הרחיק לכת הפעם, אבל הוא אדם ריבוני וזכותו לבחור לעצמו דרך ומפלגה כרצונו. הפוטנציאל שלו כבן ברית בנושאים מסוימים (דוגמת הנשיא ריבלין) נמחק השבוע בבת אחת. אוחנה של ינואר 2015 הוא אויב המחנה הדמוקרטי, ואין עתה סיכוי שהוא יהיה בין מניפי הדגל השוויוני והאנטי-גזעני.
אבל הגזענים השורשיים בקרב המתנחלים דחו את אוחנה ומרדו במנהיג נפתלי בנט. כאשר ראיינתי אותו דווקא בעמודים הפוליטיים של "חדשות" לפני כמעט שלושים שנה, הבחנתי בסממנים ברורים של נטייה להיות חלק בלתי נפרד מהימין החדש. הוא לא השמיע שום ציוץ דתי, בוודאי שלא דיבר על "תורת ישראל" והפתיע אותי דווקא בהצהרות שתמכו בקפיטליזם הניאו ליברלי. זה היה מעניין במיוחד: אוחנה גדל במשפחה דלת אמצעים באזבסטונים של מערב העיר, אבל תמך במפורש בכלכלה חופשית ולא גילה אמפתיה כלשהי כלפי העניים. לעתים נשמע יותר ציוני כללי מאשר חרותניק.
היחס שלו לכיבוש ולמתנחלים היה זהיר. הוא לא גינה אותם, אבל גם לא תמך בהם בהתלהבות כלשהי. הוא חשף אז לראשונה את שאיפתו להיות שר החינוך. זה עורר גיחוך בקרב פרשנים מסוימים מהזן האשכנזי צר המוחין, אבל אני סברתי שזה חלום לגיטימי, ואף האמנתי שיש לו סיכוי להתגשם באחד הימים. משקיף כמוני ראה באוחנה דמות מסקרנת, עם סממנים חיוביים בתחום המדיני והאזרחי, והפן הימני שלו היה דווקא בנושאים הכלכליים-חברתיים. כיוון שנפתלי בנט מנסה להקים רשימה שהמכנה המשותף המרכזי שבה הוא הלאומנות ולא הדת, אוחנה משתלב כיום בימין חדש מפחיד, שקורם עור וגידים נוכח עינינו. הוא לא התכוון להיות כינור שני בסיעה. אוחנה נולד כוכב ומשתדל להיות איש בולט בכל נושא שיעסוק בו. זה אולי נכון שכוכבו כמאמן כדורגל קצת דעך; במקצוע הקשה הזה מצפים ממאמנים להצליח כל הזמן. הכריזמה שלו הועמה מאוד בשל נאמנותו למעסיקיו בהתאחדות. עם זאת, יש בו משהו, מעין ניצוץ תמידי שיכול גם להצית בערה גדולה. אוחנה נמצא אולי על סף דרך חדשה, אבל יש לו נתונים ראשוניים להצליח בה: הופעה נאה, רהיטות, אינטליגנציה ומידה לא מבוטלת של ציניות וקרייריזם.
אוחנה היה כדורגלן נהדר, שניחן ביכולת אישית גבוהה מאוד וגם במנהיגות. בפעם האחרונה שפגשתי אותו באולפן רדיו ירושלים לפני כשנה, קצת הופתעתי מההתנגדות העזה שלו לדעותיי הפוליטיות. לא חשדתי בו בשמאלנות מיוחדת, אבל תמיד הייתה בינינו הבנה, והוא תמך מאוד ברעיונות שלי בנושאי כדורגל. הוא ניסה להגיע למנוחה ולנחלה במפלגה אנטי-דמוקרטית מובהקת. עצם כוונתו לרוץ עם בנט פערה תהום בינו לבין הציבור הליברלי, שלדעתי תתרחב ותלך. אוחנה איננו עוד מצטרף חדש לימין, שהגיע להכרה קיצונית באמצעות בתי הכנסת של ש"ס. הניסיון לגייסו לרשימת הבית היהודי איננו אלא סימפטום של תופעה חברתית-פוליטית, שתעצים מאוד בעתיד הקרוב. אלמלא סוכלה הייתה נרשמת הצלחה רבתי של מנהיג הבית היהודי נפתלי בנט.
אוחנה וחילונים אחרי שחברו לבנט יוצרים ראש חץ, שיביא לאומנים חדשים מהמעמד הבינוני לימין הקיצוני. כמו מפלגות לאומניות בעבר האירופי, בנט הבין את הפוטנציאל האדיר שטמון בבורגנות הבזה לליברליזם פוליטי ובעיקר לניסיונות ההתקרבות בין יהודים נאורים לבין האזרחים הערבים. הרשימה של בנט היא לאומנית נטו, בלי יסודות של "חמלה" שלא לדבר על ערכים אנושיים חובקי עולם. זה לא מקרה שאוחנה התקרב מבחינה חברתית לאנשים כמו ג'קי בן-זקן ואלי טביב. הבורגנות המזרחית שחברה לציבור האזרחי בשנות החמישים עם סיעת ס"צ (ספרדים ציונים כלליים), הייתה תמיד קיימת על אש קטנה ותמכה בדרך כלל בליכוד, ובעיקר בליכוד בתקופת מנחם בגין. היו בהם גם אישים עצמאיים (כמו אליהו אלישר המנוח) שפנו שמאלה מבחינה מדינית ואף הצטרפו למועצה הישראלית למען שלום ישראל-פלסטיני. רובם נרתעו מהפופוליזם של הרב מאיר כהנא ושל אנשיו, אבל בנט מושך אותם כיוון שהוא איש משכיל ומצליח, והם יכולים לחיות עם הדתיות המתונה שלו, ובלבד שלא ייכנע ל"אספסוף של השוק" ולא יאמץ עקרונות שיפגעו בהמשך ההצלחה הכלכלית שלהם.
את האסטרטגיה המוצלחת של ברוך מרזל למשוך בית"רים לכהניזם, ניסה בנט לאמץ בתוספת תחכום בורגני נאות. לכן הופתעתי קצת מהווידוי של אוחנה על נאמנותו גם ל"תורת ישראל". ההשתלבות שלו בבית היהודי לא הייתה תלויה בחזרה בתשובה או בהצהרות ניאו-דתיות. אוחנה היה תמיד מחלל שבת ואת הנופך הדתי הוסיף לרזומה שלו רק עכשיו. זה לא יזיק לו. ייתכן שבנט יחבור בעתיד לליכוד, גם שם ימצא אוחנה לאומנים עם לווית חן דתית, והתפקיד העיקרי של "תורת ישראל" הוא להעמיק עד תום את הקרע עם האזרחים הערבים.
ייתכן שאוחנה אינו מודע לכל ההשלכות האידיאולוגיות של צעדו המתוקשר היטב. הוא איש חכם, ובתפקידו כמאמן נבחרות נוער בהתאחדות לא הִפלה מעולם בין אזרחים יהודים לאזרחים ערבים. הבית היהודי תהיה הסיעה הגזענית ביותר בכנסת והיא הוכיחה זאת גם בקדנציה שנגמרה זה עתה. אם אוחנה רוצה להיות שר בעתיד הלא-רחוק, הוא יצטרף להתעלם לגמרי מהאינטרסים של הערבים, ואולי גם לחבור למכפישיהם. דרכו בעתיד תמשוך תשומת לב, וגם אש מאויביו המסורתיים.
אין סיבה להתייחס לאוחנה כאל "בוגד" במסורת של סובלנות ושל ליברליזם, חרף העובדה שתמך בהתנתקות. הוא מצהיר עתה ששינה את דעותיו, ואין ספק שנשמע ממנו התבטאויות דומות גם בעתיד. בסיעה של בנט גלום פוטנציאל מסוכן של חבירה בין לאומנות לבין ניאו-ליברליזם. הסממנים האנטי-בורגניים של הימין הלאומני נמחקים כעת, בדיוק כפי שקרה באיטליה בשנות העשרים ובגרמניה בשנות השלושים. פרשת אוחנה איננה רק אפיזודה פיקנטית אלא חלק מתהליך ממאיר של התקרנפות המעמד הבינוני. ייתכן שבנימין נתניהו טעה בכך שלא קירב אליו את אוחנה בעוד מועד.
- פורסם בכל העיר, 28 ינואר 2015
האמנם "תהליך ממאיר של התקרנפות המעמד הבינוני"? מהצהרה זו אפשר לחשוב ש *קיימת* למעמד הבינוני איזו שהיא השקפה ערכית פולטית. אבל אין זה כך. עד כמה משמעותית האבחנה שברעם עושה בין "נישוק מזוזות פופוליסטי" לבין "בורגנות הבזה לליברליזם פוליטי"? מבחינה כלכלית ישנו אולי הבדל אך מבחינת הדרך צריך משקפת של שען חירש כדי להבדיל בין החוליגניזם שלהם. הסיבה שהיתה בחוגים הבורגניים רתיעה מכהנא היתה הסיבה שהממסד ידע לעשות לכהנא דמוניזציה-סלקטיבית ולכן האיש פשוט קיבל תדמית של משוגע. אבל בפועל כהנא היה אדם הרבה יותר ישר מ(רק למשל) אולמרט. משמע שאין מדובר בהתקרנפות של ממש אלא סתם בחוליגן התורן שהעם הזה מורגל בהם: בן-גוריון, שרון, הר-ציון, גולדה, דיין, אבא אבן, כהנא, ברק, גנדי, ביבי, בן אליעזר, לוינגר, פרס, והרשימה ארוכה ארוכה. כמובן שאבא אבן הצטייר אחרת משרון אבל זה רק בגלל הטימטום שלנו – מדובר בהבדלים (פירסומיים מעיקרם, כלומר מקורם בפסיכולוגיה של הצופה) ולא בהבדלים ממשיים של דרך. לאמור: אם האיש בא מקיימברידג' ודובר אנגלית משובחת – כאילו שמכאן לבד נובע הבדל מהותי כלשהו…
אפשר להבין את כותב המאמר ולנוד לצערו: הנה ממש מתחת לאפו "נחתך" לו המועמד האידיאלי.
שהרי אוחנה הכדורגלן, היה הופך או טו טו גם למועמד פוליטי ובכך מגשים חלומו הרטוב של כל פרשן כדורגל שהופך לפרשן פוליטי (או להפך): במחיר של אחד, אתה מקבל שניים. ואכן הכתבה הזו, כולה נתוח פוליטי/ספורטיבי.
למעט חנן קריסטל המתמודד מהמרכז על אותה המשבצת, אין לכותב מתחרים אחרים. אך בביצה המקומית הרדודה גם זה לא מספיק והנה קמים להם ה"חשמונאים" הארורים ומרוצצים למצער, פתילתו הכהה ועוד בטרם יום. וע"מ שנחוש בצערו של הכותב, הנה הוא מעלה ושוטח לפנינו דוגמה ומופת לפרשנות שהיא גם כדורגל וגם פוליטיקה. תוך חדירה כירורגית ממש למנגנוני הקבוצה/ מפלגה.
אכן אבדה של ממש ועוד בטרם גמר הסבוב הראשון בגביע הקלפי.
אמי שתחיה אמרה פעם שמוטב להם לישראל ומצרים לערוך ביניהם במקום מלחמה, משחק כדורגל, בו המדינה המנצחת תשלוט ברעותה. אני מניח שגם היא כחיים, מאוכזבת מסילוקו של איש האשכולות אוחנה מזירת הדשא הפוליטי.
אך זו המציאות, גם הבועט יהפוך לנבעט ולא כל מי שבועט ברגלו השמאלית (וגם בימנית), הינו בהכרח שמאלני בדעותיו…נהפוך הוא.
מפלגות נוספות שכדאי לשים לב אליהן:
"ברירת שמשון עכשיו", "בקבוקי מצווה", "ישועה מדימונה", "פסוקי רחבעם".
כיצד התעלמת ממפלגת :"חצאי תות גינה" ???
(ידועה כמפלגת תותים מתנדבים, המוכנים לחתוך עצמם לחצי ובלבד שיזכו לכף או שתיים של שמנת חמוצה בדרגה עליונה, להתערבב בה).
למערכת (אשמח אם תפרסמו תגובתי):
במניפסט של הגדה השמאלית כתוב בין השאר: "האתר מופעל בידי מערכת הרואה בקיומו של דיון פנימי נוקב בשמאל עצמו צורך חיוני, ומבקשת לטפחו ולהעמיקו".
הכיצד?…הנה משוכנעני שלמאמר שמעלי יש מגיבים נוספים לי, ובכל זאת האתר יפתח שוב לדיון הצבורי רק עם הופעתו של מאמר נוסף. או אז תתגלינה גם תגובות שאר המשתתפים. ולא היא. משום שגם אם אין מאמר חדש הנכנס ל"בית הבליעה" של "הגדה" בנמצא, עדין מתקים כאן דיון צבורי נוקב, בעל רמה גבוהה (לא שלי).
תבדקו בעצמכם: אין פורום שמאל כמו "הגדה" בשום מקום אחר בארצנו, אין.
כלומר, חיבת מערכת "הגדה" לפתוח כל יום/ יומיים את האתר (ואולי אפילו באופן מתמשך: כך שתגובה תפורסם תוך דקות). גם אם אין מאמרים חדשים, אין שום סיבה שאנשים המקימים דיון בשרשור של מאמר ספציפי, יאלצו להמתין לפעמים גם חמישה ימים, ע"מ לדעת מה השיב להם בן הפלוגתא. מדובר כאן במתכון הרסני במיוחד. משום שמדיניות כזו קוטעת באיבו כל שיח ודיון רציני בבמת השמאל הטובה בישראל, בעיקר עתה, ערב הבחירות.
יש משהו במה שאתה אומר, אך ישנן (לדעתי) כמה השלכות טכניות (לפחות) הנובעות מכך: 1) ראשית לא בדקתי את נכונות הדבר לגבי ה"בלעדיות" של "הגדה" אך יתכן שאתה צודק. 2) לו האתר היה משתנה לפי הכיוון שאתה רומז עליו ישנה סכנה שהיה מוצף בזיבולים ובתגובות של חמומי מוח למינהם. 3) כנראה גם שאז זה היה מצריך יותר פעילות שמן הסתם דורשת יותר משאבים. 4) אם אתר אנטי-ממסדי היה מעלה פרופיל הייתי מנחש (וזה רק ניחוש) שהיה יעד להתנכלות. גם את זה צריך לקחת בחשבון ב"דמוקרטיה" הישראלית.
1. בדקתי. אין אתר חכם כמו "הגדה". רמת המאמרים והתגובות (לא שלי), שפתיים ישקו.
2. לא מבין מדוע אם אני פותח חלון פעמיים ביום במקום פעם אחת, זה יגרום לכניסת יתושים מוגברת, אם מותקנת עליו רשת (צנזורה אנטי טרולית, לא אפרט). לא יכנסו וזהו זה.
3. לא בטוח. תחשוב לבד כמה כבר יעלה לשים מישהו נטראלי למשך שעה ביום (לא צריך יותר) שיעבור על התגובות היומיות ויאשרן (אותו המישהו יפעל לפי אותם חוקי המערכת הקימים ברגע זה, חוקים פשוטים בדבר לשון נקיה וכיו"ב ע"פ המניפסט של המערכת).
4. למרות שצודק במאה אחוזים, אז מה? שבע פעמים יפול צדיק וקם.