בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת נודע קיבוץ כרם שלום שבעוטף עזה כמעוז השמאל. השמאל אז היה שונה ממה שמתקרא שמאל היום. הממשלה הייתה בשליטת מפלגת העבודה והשמאל של אז טען שזו ממשלת ימין. השמאל של כרם שלום אף הרחיק לכת וטען כי גם מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), החברה בקואליציה, לא ראויה להיקרא שמאל. רק שנבין מה עבר על המדינה מאז ועד היום. כך או כך היו לחברי הקיבוץ קשרים ענפים עם עירוניים – צפוניים – במאבק נגד הימין הוורדרד שבשלטון. יום אחד שאל צפונבון אחד את חבריו מהקיבוץ "מה אתם עושים בעניין הפנסיה?".
"הרי ברור שבקיבוץ הצעירים דואגים לוותיקים ולזקנים" (מקור)
הקיבוצניקים בזו לשואל. הרי ברור, הסבירו באורך רוח, שבקיבוץ הצעירים דואגים לוותיקים ולזקנים. אז למה לנו, הצעירים, לבזבז כסף על קרנות פנסיה? עדיף להשקיע את הכסף בצד היצרני של הקיבוץ, וכך נגדיל את התפוקה ונממן את רמת החיים של הזקנים. ואתה, המשיכו הקיבוצניקים בטון שנהיה תוקפני, משרת את ההון הפיננסי שלוקח את כספי הפנסיה ושם אותם בבורסה ובניירות (חסרי) ערך. בוז לך ולשכמותך. כרם שלום לא היה חריג בביטול הפנסיה כמנגנון הגנה חברתי. באותם ימים כל הקיבוצים נהגו כך. עד שנפלו כמעט כולם כתוצאה מאחת מאותן "רפורמות" שממשלותינו מתהדרות בהן. ומאז רוב הקיבוצים הופרטו עד דוק, חלקם ניסה לקנות פנסיה לחבריו. ומי שמחפש אשכנזים עניים שעבדו קשה כל ימיהם, יכול לפנות לרבים מקשישי הקיבוצים.
יריעות הפלסטיק של תמה
מדוע ראוי להטריח עצמנו בפרשייה שולית שכזו? בגלל הידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ולפיה הקיבוצים משמר העמק (75%) וגלעד (25%) הפסידו 140 מיליון שקל ב"גידור" במפעל תמה שבבעלותם. חשוב לציין, תחילה, את צד הזכות בסיפור הזה. העובדה שקיבוץ יכול להפסיד סכום שכזה, בלי לפשוט רגל, היא ראויה לציון. היקף המכירות של מפעל תמה הוא יותר ממיליארד שקל לשנה ולהרביץ הפסד שכזה מעיד על חוסן קפיטליסטי. מהו הגידור הזה שהביא להפסד? נניח שאתם מגדלים בננה ומוכרים אותה בגרמניה. הסכמתם למכור קילו בננות תמורת יורו אחד. בעת שחתמתם על החוזה כל יורו הניב 5 שקלים. מחשש שהיורו יאבד מערכו בשקלים חיפשתם ביטוח למקרה שבו יורו אחד יניב פחות מ-4.8 שקלים. הפסד של עשרים אגורות ליורו תוכלו לספוג. יותר מזה הוא בגדר קטסטרופה. הביטוח הזה נקרא גידור.
איך בדיוק מפעל תמה מפסיד 140 מיליון בתכנית ביטוח כזו? על זה מנהל המפעל לא השיב לשאלת אורה קורן, כתבת "הארץ". ביטוח כמתואר לעיל לא עולה כל כך הרבה כסף. יש לשער כי הביטוח שנבחר אינו כפשוטו. מישהו עשה שם ספקולציה במטבע זר. למשל? העמדת ערבות בפרנקים שוויצרים כנגד מימון הביטוח. עד לפני כמה שבועות היה הפרנק צמוד ליורו והערבות נראתה נטולת סיכון. משביטל הבנק המרכזי של שוויץ את ההצמדה, והפרנק עלה והתחזק – מי שרצה לחסוך כסף בביטוח, "אכל אותה" בספקולציה. הגידור הופך הימור גם כאשר הוא מתמקד במחיר יורו שבין 4.80 ל 5 שקלים. תנודות קטנות במטבע חוץ הן עניין שבשגרה ולכן ביטוח נגדן הוא יקר להחריד. מי שעושה כזה ביטוח, ומוותר על הביטוח הרחב יותר של 5 שקלים ומעלה (יבואן למשל) או פחות מ-4.8 שקלים (יצואן למשל) הוא ספקולנט. מה מיוחד בסיפור הזה? הרי כבר שנים שהקיבוצים, ברובם, איבדו כל זהות קיבוצית. אידיאולוגיה אנטי קפיטליסטית היא נחלת המתגוררים שם בבתי הקברות (שהפכו עסק בפני עצמו).
בין נוחי דנקנר למשמר העמק
המיוחד, בכל זאת, הוא בשני עניינים. הראשון: המעבר המהיר יחסית מסוציאליזם בגרוש שהיה נחלת הקיבוצים עד לפני 30 שנה, לקפיטליזם חולני שבו כבר לא מסתפקים בייצור, אלא נכנסים לעסקות פיננסיות מורכבות. והשני הוא בישראליות החדשה שבה כל מנהל מפעל, מצליח ככל שיהיה, מרשה לעצמו להמר בכספי הזולת. כאשר נוחי דנקנר קנה את "מעריב" הוא לא הביא את הרכישה (המטומטמת על פי הדו"חות הכספיים) לאישור בעלי המניות. בדיוק, (שוב, ניחוש) כשם שמנהל מפעל תמה לא הביא לאישור בעלי המניות את חכמת הגידור שלו. מה כן מביאים לאישור האסיפה הכללית? את ההפסדים. כך דנקנר, שבינתיים נזרק. וכך מנהל תמה, שמן הסתם ייזרק.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
בסוף שנת 1983 התחוללה מפולת בבורסה. באותה תקופה השקיעו הקיבוצים בבורסה כספים רבים. בעקבות נפילת קרנות נאמנות בהן השקיעו התנועות הקיבוציות, הפסידו הקיבוצים עשרות מיליוני דולרים. החל מסוף שנת 1983 מכרו הקרנות הפיננסיות של התנועות הקיבוציות מניות וניירות-ערך שהיו ברשותם (ויצאו מהבורסה עם הפסדים ניכרים).
חלק מהקיבוצים הפכו למלווים בשוק האפור (מתן הלוואות בסכומים ניכרים לתקופות קצרות, תמורת אחוזי ריבית גבוהים ביותר). ההלוואות נעשו דרך מתווכים תמורת בטחונות וערבויות. עם הסתבכות אנשי העסקים, שגלגלו את כספי "אשת השקעות" (חברה משותפת לקיבוץ הארצי ולתק"מ) המשיכו הקיבוצים להפסיד כספים. פניית הקיבוצים לעסוק בהלוואות בשוק האפור נבעה מריכוז ההון הנזיל בידי התנועות הקיבוציות, מחשש שמשרד האוצר יפעיל הגבלות שיגרמו להן למצוקת נזילות. סכום ההפסדים הכולל בין השנים 1983-1985 נאמד ב-400 עד 420 מיליון דולר (ראוי לציין שהנתונים על ההלוואות וסכומי ההפסדים אינם נתונים מדוייקים אלא הערכות שהופיעו בעיתונות).
מה שאתה מתאר זה התוצאה. הסיבה היא שהדור האמיתי שהקים את הקיבוץ נעלם. אלו היו אנשים אידיאלסיטים, שכמותם כבר אין. דור ההמשך, והדור שאחריו היה כאחד האדם, ולכן אי אפשר לצפות מהם לאותו סטנדרט של התנהגות ושאר-רוח כפי שהיה לאבות המקימים.
אתה צודק שהדור התחלף ואותו דור עם האידיאליזים נעלם נקודה אחרת היא שבעקבות המהפך של 77 הליכוד הפסיק להזרים כספים לקיבוצים שעד אז נהנו מכספים וסובסידות נרחבות כאשר הברז נסגר המצב התחיל להיות קשה והתוצאה אנחנו רואים אותה היום יש קיבוצים שמצבם גרוע ויש כאלה שהחיים כמו מליונרים[ נעלם הסוציליזים] אם אידיאלזים לא תקנה לחם במכלות הרבה דברים השתנו דורות אחרים חומרנים באו לעולם היום קיבוץ זה לא מה שהיה פעם היום זה מועדון סגור עם דמי חבר
מאמר חכם וחדשני לדעתי, משום שבפעם הראשונה מישהו כאן שם את האצבע על המקום הכואב: להיכן נעלמה לה האידיאולוגיה של התנועה הקיבוצית?
בתוך הסוציאליזם הציוני לקבוצים תפקיד מכריע. וכפני הקבוצים, כך פני הסוציאליזם בארצנו.
אם חפצי קיום והמשך סוציאליסטים אנו. חובה עלינו לא לעקם פנינו אלא לחדור בכל כח אל מה שעוד נותר ממדורת השבט הזו שלנו, שהחזירות הקפיטליסטית ערכה לה זה מכבר "כבוי צופים", מעלה אדי צחנה ולנסות לחלץ מתוכה את הגחלים החיות (קבוצים שעדין שורדים במתכונתם הסוציאליסטית הישנה) ולנסות שוב להפיח בהם ומתוכם אש חדשה.
אני מסרהב בראשי המחנה הציוני ומר"ץ להתיחס לנושא ברצינות רבה.
סכ"ס זהו תפקידם: להשתמש בכוחם הס"ד על מנת לעודד הקומוניזם (במפעלים) והאנרכיזם (בקיבוצים). מי שלא יפנים תובנות סוציאליסטיות בסיסיות פשוט יקפא מקור.
וכן אני יודע: קשה להסביר לפועלי חח"י למשל, שהם בעצם קומוניסטים. אז מה?
החיים בקיבוץ אמיתי דורשים אופי מיוחד, רמת מודעות גבוהה, וסדר עדיפויות שהוא רחוק מאד מזה של ה average joe. הבעיה היא שהתכונות האלה לא עוברות בתורשה, ולא גנטיקה ולצערי אפילו לא חינוך. טבע האדם חזק מכל אלה, ואפשר מדי פעם להצליח, ומישהו יכול להתרומם מעל הבינוני-האנושי. אבל הכמה יחידי סגולה האלה לא יכולים להמשיך לקיים תנועה, דור אחר דור. הקיבוצים לא קלטו אנשים על רקע אידיאולוגי, אלא העדיפו את שמירת נכנסיהם בין העדר הגנטי המקורב להם, ובכך חרצו את גורלם.
בריכת הגנים שייחדה אותם התביישה, והפכה לפונטנה-דה-שמעטע, שהתייבשה והדגים בה מפרפרים.
בתגובה קצרה וענינית, מקפל דני את בעיתו של הקבוץ (האמיתי) ובכלל זה גם את בעיתם של אותם אישים איכותיים, שהרכיבוהו לכאורה. אני אומר לכאורה משום שאם היו נאמנים למורשתם האנרכיסטית, היו יודעים שמוסד המשפחה הגנטית הינו תופעה זעיר בורגנית ביסודה.
כלומר, לא פושעים בדיבר הראשון כמעט של הקולקטיב הסוציאליסטי ומעוותים מהותו.
מכאן שהאצבע המאשימה דני, צריכה להיות מופנית דוקא כלפיהם.
אך מה לנו כי נלין על האיכותיים שביננו, אם גם הבנתם את הדמוקרטיה (העומדת בשורש הסוציאליזם הקבוצי) לקויה?
וכאן, אנו כבר לא מדברים על קבוצה קטנה ויחודית של סוציאליסטים פרקטיים, כי אם על תרגיל הונאה, שהתחיל עוד מימיו של סוקרטס, אבי הדמוקרטיה הקלאסית.
קצורו של דבר, אין בחירות של הנהגתה בפרט והתארגנותה של החברה בכלל, יכולים להתבצע בסבב בודד בו מיליונים בוחרים בבודדים ומשם הסמכויות מואצלות כלפי מטה.
שורשי העשב (המרכיבים את הקבוץ), חיבים לבצע את הדמוקרטיה בתוכם ומשם בסוביטים (מועצות) להאציל סמכותם כלפי מעלה.
חסרה משנה סדורה, ברורה וקוהרנטית שגם ילד יבינה, קו"ח כזה הנולד בקבוץ האמיתי או זה המצטרף אליה כ"בן חוץ".
תקון טעות: בשורה הרבית כתוב: "כלומר, לא פושעים בדיבר הראשון". המילה "לא" השתרבבה בטעות.
צריך להיות: "כלומר, פושעים בדיבר הראשון". סליחה.
שגיאות מהסוג הזה יכולות לגמור לא רק יקה כמוני.